סוציאל דמוקרטי

סוציאל דמוקרטיה נולדה בחטא. היא פשרה בין הקומוניזם – לבין הקפיטליזם , שתי תנועות פונדמנטליסטיות שמוכנות להרוס את העולם ולא מוכנות להודות בנקודות עיוורון שלהן .הממשלה היא לא באמת דבר שיכול להחליף את השוק, ועוד צמיחה כלכלית ,ושוק חופשי לא מוביל בדרך כלל לתחרות. למרות אזכורים רבים של הישגיי הסוציאל דמוקרטיה האירופאית והסוציאל דמוקרטיה הסקנדינבית לא נתקלתי עדיין בתיאור המקיף וממצה שהופכות את השיטה הכלכלית ואת המדינות הללו לחברות שזכאיות להיקרא סוציאל דמוקרטיות ולא "קפיטליסטיות". עלינו לזכור את המשפט משנות החמישים "שווים ושווים יותר" שהפך ברבות הימים למטבע לשון שגור במאבקם של העולים למען שוויון וצדק חברתי בישראל, ולימים שימש מטבע לשון לגילויים של אפליה על רקע כזה או אחר. השם מפא"י הפך לשם נרדף לדרך התנהלות פוליטית בעלת גוון ריכוזי, ואופי מדיני פרגמטיסטי, ולמחשבה מדינית ומינהלית בהקשרים מסוימים של יכולת ארגון ופרגמטיזם מדיני יש לביטוי "מפא"יניק" גוון שלילי, יתרה מכך בהרבה מקרים הוא נשא גוון שלילי של העדפת "אנשי שלומנו" ומשק ריכוזי, שכיום אינם מקובלים. שיטת הפתקים של מפא"י הידועה בשם "הנ"ל הביאה למנגנון של העדפה מפלגתית של אנשי השמאל בשירות המדינה ולהחרמתם של כל מי שלא נשא את "הפנקס האדום". כאמור לא קשה היה לנחש שהמוחרמים יהיו אותם אנשי ימין לוחמי המחתרות האצ"ל והלח"י. היום מסתבר כי "הסזון והפנקס האדום" מבית מדרשו של השמאל עדיין חי נושם ובועט ורק פשט והחליף במשך השנים מדים וכמשפט הידוע: "אותה הגברת רק בשינוי אדרת" ואלה אשר זוהו כתומכיהם. שלי יחימוביץ' וחבריה למפלגה ולדרך השתלטו לחלוטין על המושג "סוציאל-דמוקרטיה"  קיים פה חוסר הגנות, וזאת תודות לבורות משמעותית שקיימת בקרב הציבור והתקשורת לגבי משמעותה של "סוציאל-דמוקרטיה" דוגמת: ארצות הנורדיות יו"ר העבודה וחבר מרעיה הצליחו לנכס לעצמם שלא בצדק את המושג הנשגב "סוציאל-דמוקרטית". ניתן לחשוב שהדרך בה בנויה כלכלתן של מדינות סוציאל-דמוקרטיות מודרניות ומצליחות מהווה אתגר לרעיונות קפיטליסטיים. אך כאן קיימת הסתירה ברגע שמביטים מקרוב על כלכלותיהן מגלים שלפי מדדים רבים המדינות הנ"ל הן יותר קפיטליסטיות אפילו מארצות הברית. למשל: במדד של גמישות שוק העבודה המדינות הללו הם בסוף הסולם המייצג זה אומר בין השאר שבמדינות האלו יותר קל לפטר ולשכור עובדים מאשר בישראל. תמונה דומה חוזרת על עצמה במדד של יעילות שוק המוצרים זה אומר שבשווקי המוצרים שלהן יש יותר תחרות ופחות פיקוח ממשלתי, פחות מכסים על ייבוא ופחות מונופולים וקרטלים. המדינות הללו לא מגינות על יצרנים מקומיים מפני תחרות בין לאומית. מס החברות בהן הוא מהנמוכים בעולם המערבי, הפרטה אינה מילה גסה בסוציאל-דמוקרטיות המודרניות. "כל המדדים שציינתי כאן הם מאפיינים קפיטליסטיים מובהקים, הסותרים חד משמעית את הצהרותיה של שלי יחימוביץ' לגבי המדיניות הרצויה בישראל". מייצגי הסוציאל-דמוקרטיה בישראל מתנגדים לבתי ספר פרטיים, מתנגדים לגמישות בשוק העבודה, ותומכים במונופולים, מכסים וקרטלים שפוגמים ביעילות שוק המוצרים. הסוציאל-דמוקרטים הישראלים אינם מובילים אותנו בכיוון הנכון, אלא תומכים  במדיניות ים תיכונית סטנדרטית בעשורים האחרונים. המס הגבוהה שהאזרח הנורדי משלם זה שמוביל בסופו של דבר להוצאה ממשלתית גבוהה על שירותים שונים –  שהוא מאפיין היחיד מהצד הסוציאליסטי של המפה האידיאולוגית. אין שום צורך שיהיה קשר בין מידת מעורבות הממשלה במשק לבין מידת החלוקה מהחדש של העושר. לא חייב להיות טרייד-אוף בין יעילות כלכלית לבין שוויון. בממשלות הנורדיות מסבסדות אולי דמי אבטלה גבוהים וזה נובע מכך שכ- 50% מהתוצר לא כולל גלגולי חובות וריבית נגבה ע"י מיסים וחוזר בצורת שירותים ציבוריים ותשלומי העברה, ולעומת זאת הן לא מתערבות בשוק החופשי. במדינות הנורדיות קרנות הביטוח הלאומי הם הבעלים הגדולים ביותר במגזר העסקי. סקטור האנרגיה האחראי לחלק גדול מאוד של התוצר נמצא כמעט כולו בבעלות ממשלתית. בעלי ההון הגדולים ביותר במגזר העסקי הם קרנות הפנסיה של האיגודים המקצועיים. לאיגודים המקצועיים מדיניות של שכר שווה לכל העובדים בכל הענפים למעט הבדלים מצומצמים. לא הכל מושלם אך המודל שלהם הוא פועל יוצא  של תוצר אידיאולוגיה פוליטית ולא תוצר של אופי לאומי מיוחד.  אך בישראל ובמיוחד כלי התקשורת לחלוטין עיוורים לנקודה הזו. "מפלגת העבודה" לא יכולה להוביל תוכנית מהסוג הזה, בטח שלא תחת הנהגתה של שלי יחימוביץ'. באופן היסטורי, מפלגת העבודה מחוברת לוועדים הגדולים במשק, למונופולים מקומיים שמונעים תחרות, לחקלאים ועוד. העשירים בישראל מצביעים ברובם לשמאל, ולא במקרה. רובם התעשרו בזכות מונופולים וקרטלים שהשמאל דואג לשמר. מדוע? שלי יחימוביץ' איננה תבועת שרק ציבור העובדים במפעל או בחברה, הוא הריבון לבחור ועד עובדים. רק ציבור העובדים רשאי להדיח בבחירות את ועד העובדים ואת מזכיר הוועד. לא יושב-ראש ההסתדרות יקבע מי יהיה חבר ועד העובדים, גם אם הוא מתהדר בכך שהוא פועל על-פי חוק, שאין בו שמץ של סוציאל ולא גרגיר של דמוקרטיה. העובדים במדינת ישראל אינם זקוקים למלל עקר של מילים יפות על סוציאל ועל דמוקרטיה מפי שלי יחימוביץ'. הם זקוקים למישהו שיעצור את הנגע הסרטני .שלי יחימוביץ' וחבריה מתחברים מצוין לחלק של הגדלת המיסים וההוצאות הציבוריות, אבל הם לא מסוגלים להתחבר לחלק של הגברת התחרותיות במשק, למלחמה במונופולים וקרטלים מקומיים, להפרטת פעילות ממשלתית לא חיונית ועוד. "הליכוד" לעומת זאת, יכול להתחבר-ביצורה הכלכלי של המדינה ויצירת תנאים נאותים לצמיחה כלכלית ולכינון משק חופשי. תחרות המבוסס על יוזמה חופשית, והימנעות הממשלה, ככל הניתן ממעורבות במשק. אחריות ממלכתית לרמה סבירה של בטחון הפרט, חינוך, בריאות, תעסוקה ואיכות הסביבה. ממילא יידרש העלות מיסים על מנת להפחית את הגירעון הנוכחי. במקום להעלות את המיסים על מנת לפטור משבר זמני, עדיף לעשות זאת כחלק משינוי תפיסתי כולל בדרך שבה בנויה כלכלת מדינת ישראל. השמאל, כמובן, יודיע מיד שמדובר בספין ציני ומרושע. איך ייתכן שדווקא הניאו-ליבראל וחברם של הטיקונים, יוביל אותנו לארץ המובטחת? איך יכול להיות שסוציאל-דמוקרטיה ושוק חופשי אינם הפכים גמורים? הכלכלה הסוציאל-דמוקרטיות שמפלגת העבודה מייחסת את זה לעצמה תחשוף את האמת ותבליט את השקר המסתתר מתחת לערימת ההבטחות של יו"ר העבודה וחבר מרעיה ואת הבורות הכלכלית של הפוליטיקאים המובילים אותו ומבטיחים ארוחות חינם לציבור הרחב. ברגע שהדעות הקדומות הללו ישברו יהיה ניתן ליישם כאן רפורמות שיקדמו אותנו באמת בכיוונן של כמה מהמדינות המוצלחות ביותר בעולם המערבי. כמובן, אני בעד ערכים שסוציאל דמוקרטים רבים מחזיקים בהם  – כמו שוויון , מגוון, סובלנות, סולידאריות – אבל הערכים האלה לא דורשים שנמשיך באותה דרך ישנה. כמובן , אשמח לשתף פעולה עם סוציאל דמוקרטים על נושאים כמו עוד שוויון , עוד זכויות לעובדים, הסרה של מלכודות עוני והפסקת השחיתות של הון  עיתון ושלטון  אבל בזה הדברים לא מסתיימים והמאבקים המתוקשרים לאו דווקא יביאו שינוי אמיתי. בשביל זה צריך עוד הרבה עבודה קשה של כולנו  אם בתחום התיאורטי של הבנה עמוקה יותר של מה היא כלכלה מקיימת, ואם בתחום של יישום הדבר הזה בשטח  על ידי השקעות, צריכה, השפעה על עסקים ועל חקיקה ופעילות ממשלתית ועירונית. השמאל חייב להודות בטעותו בבחינת "מודה ועוזב ירוחם" ומציון תצא תורת הצדק והשלום. וישאל השואל, האם מפלגת השלטון במדינת ישראל כיום שהיא תנועת הליכוד ועימה שאר מפלגות המחנה הלאומי שמהוות את רובו של העם יעמדו לנוכח התנהגות זו מנגד ויאפשרו את חזרתם של הסזון והפנקס האדום במלבושם החדש? או שמא, ישכילו למצוא כעת את הכוחות והדרך הצודקת לשלוט במדינה לפי רצון רוב העם ויהדפו בלי מורא את הרוחות הרעות והמסוכנות האלה המתחדשות ובאות עלינו מכיוונן של אותן אליטות שמאל במדינה.

לעומת זאת מעטים בתוכנו שיש להם אידיאולוגיה ליברלית אמיתית חלק מהציבור הימני בארץ אולי פיתח לאחרונה אידיאולוגיה כלכלית ליברלית, אבל זוהי רק תגובת נגד המחאה החברתית הסוציאליסטית שנתפסת כמייצגת את השמאל .גם במשרד האוצר לא פעם מקדמים התערבות ממשלתית בשוק החופשי ואת זה יש לזכור. מעטים במדינת ישראל כולה שיודעים על הסתירה בין עיקרון החופש לבין עיקרון השוויון. רבים אפילו לא יודעים שהימין הכלכלי תומך בממשלה קטנה ומיסים נמוכים, והשמאל ההפך הגמור. לדאונינו הרב כלכלנים ימניים מוצגים בו בתור הזויים וקיצוניים. גם באקדמיה הישראלית כמעט שלא תמצאו דעות כלכליות ימניות, ואפילו בפקולטות לכלכלה ומנהל עסקים הן נדירות ביחס לפקולטות מקבילות בארצות אחרות. במצב העניינים הזה אף אחד אינו יכול לעמוד ולדבר על חופש, על שגשוג, על ערכים ליבראליים. אף אחד לא יבין מה הוא רוצה, או מה הקשר בין מיסים נמוכים לחופש, מיד כלי התקשורת תתייג אותו בתור ניאו-ליברל קיצוני -ובאותה הנשימה גם תאשים אותו במשבר הכלכלי העולמי, בשכרם הגבוה של מנהלי הבנקים, ובתספורת של הטיקונים. אנו חייבים להיות כנים עם עצמנו ולומר שחייבים להיות ריאליים. אין סיכוי להנהיג בישראל מהפכה ליבראלית אמיתית, מהסוג שהשמאל מנסה לשכנע אותנו שכבר התרחשה כאן.