אנו עומדים בפני שתי מערכות-בחירות בשלושת החודשים
הבאים – אחת בארצות-הברית ואחת בארץ. מבחינות רבות, שתי מערכות-הבחירות שונות מאוד
זו מזו. אבל מבחינות אחרות, הן מאוד דומות זו לזו. ההבדל העיקרי בין שתי מערכות-הבחירות
דומה להבדל בין שתי השיטות הפוליטיות. השאלה המתבקשת: איזו מהשתיים מהותית יותר לחיינו?
האווירה היא טרום בחירות הממשלה הנוכחית שוברת שיא
של אריכות ימים. לגיל המופלג שלה. גיל הממשלה היוצאת כמעט בת ארבע ניתן לדמות אותה
לאדם שמגיע לשיבא טובה, צעיר יכול להתאושש במהירות גם ממחלה קשה. אצל אדם המתקרב לגיל
מופלג, נזלת קלה עלולה להתפתח לדלקת ריאות סופנית והסוף ידוע. לכן בניגוד לסטטיסטיקה,
להערכות, ולתקדימים הרבים –רה"מ ממשיך לתפקד. כל קודמיו או שהם בבתי אבות, או
בעולם שכולו טוב, או לכל הפחות ספונים בבתיהם. בחלוף כמעט ארבע שניים הממשלה החזיקה
מעמד מבלי שתיגרר לוויתורים מדיניים, שמרה על הרכבה הקואליציוני, ובניגוד לקודמתה לא
הפסידה באף הצבעה במליאת הכנסת. זהו ניהול מחושב היטב של הקואליציה, או אם תרצו - מחדל
מתמשך של האופוזיציה. ליתר דיוק, שילוב בין השניים.
ישנן סיבות רבות שהביאו להחלשת כוחן של שתי המפלגות
הגדולות. עם השנים נוספו שסעים בחברה הישראלית והפכו קשים יותר לפתרון, כדוגמת הסכסוך
הישראלי-פלסטיני או יחסי דתיים-חילוניים. מה שגרם לעלייתן של מפלגות חדשות רבות
שרובם נמצאות בגוש מרכז שמאל, שכל אחת במצע שלה וביעדה מכוונת לבעיה שונה או פלג אחר
בחברה הישראלית.
רבים מהפרשנים הפוליטיים טועים בהתייחסותם לפלגים
השונים שמשמאל לליכוד כאל גוש מרכז/שמאל: הם אינם גוש, אלא אוסף של פלגים אנוכיים שטרם
הוכיחו את כישוריהם, והם אינם מרכז, כי משבצת המרכז תפוסה על-ידי הליכוד אכן כן במיומנות
רבה. לכן הם שמאל, לפחות במובן המדיני. הגוש הקרוי ע"י הפרשנים "מרכז השמאל"
ממשיך לפצל עצמו לדעת שהיה צפוף במילא עוד לפני ההכרזה על בחירות -מיעוט הקולות מרכז
-שמאל נובע קודם כל מירידה משמעותית (באחוזים) של המצביעים לגוש הזה. למרות האמירות
הפופוסוציאליסטיות של ח"כ שלי יחימוביץ'. אין מה לדאוג. יש דברים שבהם לא ניתן
להחזיר את הגלגל לאחור, נכון מפלגתה עולה בסקרים הגורם לכך: היא פשוט נמנעה
מכל דיבור על השלום. לעומת זאת הביעה אהדה למתנחלים ולחרדים, ומתייחסת לכיבוש הגדה
המערבית במלחמת ששת הימים כאל עובדה קיימת. כאשר לוחצים עליה, היא אומרת שהיא תומכת
בפתרון שתי-המדינות, אך נובע מדבריה שזהו חלום אוטופי שאינו מעניין אותה במיוחד. ובנוסף: מפלגת העבודה
ברשות היו"ר יחימוביץ חוזרת לחיזור האינטנסיבי
אחר הערים האדומות שנותנות לה חיבוק דב, ומפנה עורף לקיבוצים, מושבים וערי הפריפריה.
בעבר טען השמאל שהוא נושא בשני דגלים – דגל השלום והדגל החברתי. עכשיו
יש לנו שני "שמאל"ים: שמאל הנושא את דגל השלום בלי צדק חברתי, ושמאל
הנושא את הדגל החברתי בלי שלום. צריך לחזור למפלגות הפוליטיים המסורתיים, ולא להיכנע
לכל מיני מלוקקים שמבטיחים לנו פוליטיקה אחרת כאשר בפועל אין להם שום יכולת לספק את
הסחורה. העיתונות נותנת במה להתקפות שלוחות רסן כלפי מפלגות
שמייצגות את רוב הציבור. מי החליט שהמרכז חובר אל השמאל באידאולוגיה? באותה המידה הוא
יכול לחבור אל הימין. משום מה, כולם מחברים את המרכז באופן אוטומטי אל השמאל, בעוד
שיש מצביעים רבים שנוטים מהמרכז ימינה דווקא. רק אנשים שטחיים,
או אכולי שנאת האחר יכולים להצביע לאחד מהמפלגות האלה הצצות כפטריות לאחר הגשם.
לעומת זאת: אין ריבוי מפלגות בצד של המפה הפוליטית המזוהה כימינה מהמרכז, ולגוש
הזה לא התווספה מפלגה חדשה משמעותית שמפרה את האיזון בגוש( דרעי ירד מהפרק להקים
מפלגה חדשה) מדובר על חמש מפלגות בלבד, לעומת יותר מ-10 מפלגות בגוש שכנגד ועוד
היד נטויה. הליכוד יוכל להרכיב בקלות מפלגות הימין ממשלה גם
ללא מפלגות מרכז או שמאל כלשהן- הקרב האמיתי אינו בין מפלגות, אלא בין גושים. האם השמאל
(המתקרא עכשיו "מרכז-שמאל") מסוגל להגיע למספר הקסום של 61? התשובה לכך:
כל המפלגות הרצות בגוש מרכז שמאל, אפילו תאוחדנה בשם מפלגת "מרכז שמאל"
אינן יכולות להרכיב ממשלה. אם לא תהיה התערבות של כח עליון, שתהפוך את כל הפוליטיקאים
מהשמאל ומהמרכז לאנשים הדבקים בכל מחיר באידיאולוגיה שלהם, במצעם ובהבטחותיהם
- אין שום סיבה להניח שגורמי מרכז או שמאל יהוו גורם מכריע או אפילו משפיע משמעותית
בממשלה הבאה לאחר הבחירות. יתכן וחלקם כנראה יהיה בקואליציה בכל מקרה מאחר והם
מעדיפים הנאה ממנעמי השלטון. המסר בקמפיין הליכוד היה ויהי "חזק בביטחון וחזק
בכלכלה", ערכים שמשויכים לרה"מ כמותג הפוליטי המוביל. לא הייתי מהמר על
האימרה: "לצעוד בנפרד, להכות ביחד." לגבי גוש מרכז שמאל. הסיכויים בקזינו
"במונטה קרלו" נראים טובים יותר.
מסתמן שח"כ, ויו"ר קדימה לשעבר
"ציפי ליבני" מגבשת את האפשרות להציג בפני הציבור סיעה עצמאית שתתמודד בבחירות
הקרובות- וכנראה לא תעמוד בראש אחת הסיעות הקימות. כמו כן שוחחה עם ח"כ לשעבר
אברהם פורז ובדקה את האפשרות כי תעשה שימוש במפלגתו הקיימת לצורך הבחירות ובתוך כך
גם תשלב אותו ברשימה. ולעומת זאת מפלגת קדימה סופרת את ימיה- ח"כ רוחמה אברהם
שנחשבת לאחת הדמויות הבולטות במפלגה קדימה הודיעה ליו"ר המפלגה שאול מופז
שהיה פורשת ולא תרוץ לכנסת הבאה-עזיבתה כמו עוד בכירים במפלגה שהלכו באותה דרך מהווה
מכה קשה למפלגה, שעל פי הסקרים צפויה לאבד את רוב כוחה. בתקופה האחרונה
הודיעו כמה חברי כנסת על עזיבתם את המפלגה, האחרון שבהם היה ח"כ אריה ביבי.
במצב העניינים שלפנינו הוועדה המסדרת שצפויה לקום בקרוב בקדימה ולהרכיב את הרשימה לכנסת,
סיכוייה להיקלע לחוסר מעש גוברים.
ולכל
זה יש להוסיף את אוכלוסיית האזרחים הוותיקים שמונה כ-750 אלף אזרחים. כאשר תוחלת החיים
בישראל היא מהגבוהות בעולם. אוכלוסייה זו גדלה בקצב המהיר ביותר במדינה, הגמלאים ובני משפחותיהם הם כוח אלקטורלי גדול, אבל במיקח
והממכר הקואליציוני לא ממש מתחשבים בהם . בעת ההכרזה על מפלגת הגמלאים בסיבוב הקודם, מרבית כוחה
האלקטורלי הגיע מהגוש מרכז שמאל. לכן גם הפעם אין סיבה שזה ישתנה. הצהרותיו של
יו"ר קדימה בימים ההם "אהוד אולמרט" "בבחירות האלו כבר ניצחנו"
נתנה לגיטימציה להצבעה למפלגות קטנות. הגמלאים הגיעו להישגים בגלל סקטוריאליות, זעקתם
של הקשישים היתה אחד הנושאים החברתיים העיקריים שהועלו על סדר היום על ידי מפלגת העבודה
אולם לא רק על ידה. הנטישה ממפלגת העבודה גרמה לכך שהנציג האוטנטי מספר 1 של הגמלאים
ולשעבר ממקימי מפלגת הגמלאים – "גדעון בן ישראל" נידחק למקום לא ריאלי. הנזק הישיר למפלגת העבודה לו מפלגת הנמלאים לא היתה נהפכת
לאופנה וסחף קולות יתכן ולמפלגת העבודה היו ברשותה הרבה יותר מנדטים. לפי הסקר של אותם ימים – רק 44% ממצביעי מפלגה העבודה
ב2003 הצביעו עבורה ב- 2006, זליגה של 10.26 מנדטים היא גבוהה מאוד. 3 מנדים הלכו
למפלגת הגמלאים, והשאר למפלגת קדימה. 
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה