בשנת 1812, בעקבות
מלחמות עם האימפריה העות'מאנית, סיפחה רוסיה את האזור המזרחי של מולדובה וכמה אזורים
סמוכים, הידועים בשם בסרביה. ב-1859 התאחדו שתי הנסיכויות הרומניות - נסיכות מולדובה
ונסיכות מונטניה (ולאכיה) למדינה אחת, שנקראה תחילה "הנסיכויות המאוחדות"
ומשנת 1862 "רומניה". בשנת 1878, בקונגרס ברלין, הפכה רומניה
לממלכה עצמאית לאחר שהשתחררה מהשלטון התורכי. עצמאותה והכרתה הבינלאומית ניתנו לה תחת
התנאי וההבטחה מצדה להעניק זכויות למיעוטים שבשטחה, התניה אשר הפיחה בקרב היהודים תקוות
רבות. נכון הדבר
שפרעות ת"ח- ות"ט שנים 1648-1649 בהנהגת בוגדאן חמיילניצקי היו חמורות ביהודים שעבדו בשירות האצילים
הפולנים, והיהודים שימשו מטרה נוחה לנקמה מצד האוקראינים גם בגלל הפער החברתי בין היהודים
לאוקראינים – וגם בגלל השנאה הדתית החזקה ליהודים. אך במקביל אין להתעלם מהפוגרומים שעשו הרומנים נגד נתיניה היהודים.
בתקופות שונות בהיסטוריה
חלקים מרומניה נשלטו על ידי מדינות שונות ואפילו שפת המקום שונתה ויהודי המקום הושפעו
בהתאם. היווצרותה של עדה יהודית אחידה, בעלת מוסדות מרכזיים ומנהיגות משותפת, הייתה
תהליך מקביל לתהליך איחוד רומניה והתרחבותה למחוזות בהם חיו דוברי רומנית. כאשר קיבלה רומניה עצמאות החלו היהודים לסבול מפרעות
קשות ופגיעות ביהודים, למרות שרומניה חויבה להעניק שוויון זכויות לאזרחיה היהודים החיים
בשטחי רומניה כנתינים רומנים, בעלי זכויות מלאות, ללא פורמליסטיקה שלא יכולים לתבוע
לאומיות אחרת, וכל זה בתמורת הכרה בעצמאותה בשנת 1878 ולמרות הכל יהודי רומניה היו
מחוסרי אזרחות גם ילידי המקום וסבלו אפליה קשה. רומניה לא עמדה בהתחייבות זו ואף נקטה
ביד קשה כלפי היהודים אשר התאכזבו קשות מהמצב. ניסיונות הדברות עם ממשלת רומניה-לא
הצליחו. גילויי אנטישמיות כלפי היהודים, פוגרומים, מעשים אלימים ,עלילות דם וכן ניסיונות
מתמידים לסלק את היהודים מחיי הכלכלה המשיכו בחסות השלטונות. ב-1881 חוקק חוק אשר ייפה את כוח השלטון לגרש
"זרים בלתי רצויים" וב-1883 הוצא צו לגרש את היהודים משירות צבאי ולהרחיק
תלמידים יהודיים מכל בתי הספר התיכוניים. לאירועים אלה הייתה השפעה עמוקה על יהודי
רומניה ותחושת ביטחונם. הללו הביאו להתפתחויות ולמסקנה בקרב יהודי רומניה, בדבר הצורך
למצוא מקלט אחר.
אי מתן אזרחות
ליהודי רומניה והבטחה לתת אמנציפציה ליהודים לא עמדה בהבטחתה.
וכל זה בעקבות לחץ של החוגים האנטישמיים, שכללו חלקים גדולים מהחוגים המשכילים
ברומיה של הימים ההם. אכזבת היהודים הביאה לחיפוש אפיקים אחרים מחוץ למדינה
הרומנית- לזה יש להוסיף
את ההתעוררות הלאומית באירופה – במהלך המאה ה-19 עברו
עמי מערב אירופה ומרכזהּ גל של מהפכות לאומיות, שזכו לכינוי "אביב העמים".
התעוררות זו עוררה גם ביהודים רגשות לאומיים לכך נוספה גם אנטישמיות גלויה רשמית, חברתית
ודתית שכללה חוקים וגזירות כלכליות נגד יהודים במזרח-אירופה, , והם פנו להקים מדינה
יהודית בארץ ישראל. הגעגועים
של יהודי רומניה לארץ ישראל ורצונם העז לשוב אליה. הפעילות המפרכת
נתנה את אותותיה והוקמו ברומניה עשרות "אגודות לישוב ארץ ישראל" שחרטו על
דיגלן את הסיסמה "יישוב ארץ ישראל על ידי עבודת האדמה". פעילות האגודות הלכה
והסתעפה והורגש הצורך להתארגן במסגרת מרכזית כוללת, דבר שהוביל , להחלטה לכנס קונגרס
בנושא יישוב ארץ ישראל. קונגרס פוקושיאן התקיים 16 שנים לפני הקונגרס הציוני
הראשון שהתכנס בבאזל ב- 1897, וכאן ניתן האות על
התקומה הציונית ואת זה יש לזכור מבלי סילוף עובדות. "לא ניתן לעוות
את ההיסטוריה".
הקונגרס הראשון של כל האגודות ליישוב ארץ ישראל ברומניה,
התקיים בפוקשיאן הנמצאת במרכז המדינה בין ולאכיה
הדרומית למולדובה הצפונית ב-כ'-כ"א בטבת
תרמ"ב (30-31 בדצמבר 1881 על פי הלוח
הגרגוריאני. קונגרס זה זו הייתה
הסנונית הראשונה שבישרה ההעפלה מאורגנת, והניסיון הראשון ליישוב ארץ ישראל. הקונגרס קבע, כי הדרך לפתרון שאלת
היהודים ברומניה היא העלייה לארץ ישראל והתיישבות חקלאית בה לשם חיים יהודיים מלאים,
חירות וכבוד. בכדי להישאר נאמנים למקורות: אלעזר רוקח רוכש אדמות הכפר ג'אעונה ומייסד
היישוב גיא אוני- היישוב הקטן בארץ ישראל בימים ההם התקשה עד מאד לכלכל את עצמו
לכן יצא לשליחותו במזרח אירופה לאסוף תרומות, בתחילה התכוון להגיע אל המרכז היהודי
הגדול שברוסיה אך האיומים על חייו מנו זאת ממנו, ולכן פנה לפי עצת דודו וידידו הרב
פרומקין נסע לרומניה אך גם שם, כשהגיע לבוקרשט, הגיעה ידם של שונאיו והוא תואר כמי
שבא להרוס את כל ערכי היהדות. בעקבות זאת נכשלה תכניתו לאסוף כספים לפיתוח החקלאות
בא"י. ולביא תרומות למתיישבי גיא אוני שנפגעו מבצורת קשה, מלריה והטרדות מצד השלטון
הטורקי בארץ ישראל. משלא קיבלו אנשי
גיא אוני את התמיכה נאלצו לנטוש את היישוב ושבו מיואשים לצפת. ההתיישבות בגיא אוני,
פרי יוזמתו של אלעזר רוקח, נרשמה בהיסטוריה כהתחלה של גאולת קרקע מאורגנת בא"י
למען התיישבות יהודית.
כאשר מגיע אליעזר רוקח לרומניה כבר קיימת אצלו תוכנית
מגובשת שנועדה לפתור את החוליים של היישוב היהודי בארץ ישראל. במרכז התוכנית עומדת
הגירה המונית של יהודי רומניה לארץ והקמת יישוב חקלאי עצמאי. מהלך זה יגאל את הארץ
משממתה ולאנשיה יהיה חופש כלכלי ורעיוני כצעד למימוש התוכנית, רוקח עורך ברחבי רומניה
מסעות הטפה להגירה לארץ ישראל. לאליעזר רוקח בדיעבד מתברר עשה רושם עז על יהודי רומניה
הגיע לקונגרס פוקושיאן,
נאם שם ופרסם את דבריו בעיתונים הציוניים ברומניה, ובכך היה לו
חלק נכבד בהבאת יהודים ליישב את האדמה בארץ, "אלעזר רוקח הקדים את בנימין זאב
הרצל בחזונו" בעקשנותו הצליח לבסוף לשכנע יהודים לחסל את עסקיהם בכמה מערי רומניה.
בספטמבר 1882 החליטו לעלות לארץ ולהקים יישובים חקלאיים. כמה עשרות משפחות עלו והקימו
את המושבות הראשונות בארץ ישראל. ביניהם הגיעו "לגיא אוני" והקימו את היישוב
מחדש בשם ראש פינה. ובמחצית נובמבר 1882, נקנתה האדמה עליה הוקמה זיכרון
יעקב, ובנר ראשון של חנוכה עלו המתיישבים הראשונים על הקרקע.
הקבוצה מרומניה היתה מיוחדת באופייה הם חיפשׂו מפלט
להגר אליו, אך קשיי החיים בארץ תנאיה הכלכליים
והחברתיים, שחיתות השלטון הטורקי, עריצותם וכוחם של "הממונים", הדלות, המלחמות
הפנימיות, חוסר הביטחון ורפיון החוק לא הועילו בלשון המעטה - כוונתם הייתה לשנות את
אופי העם היהודי ע"י ריכוזו בא"י, כלומר ההגירה תשמש מנוף להבראת העם ע"י
עבודה יצרנית בא"י, שבה ראו מרכז מדיני, שבו תתרחש תחייה מדינית, לאומית, רוחנית
וכלכלית של העם העברי. הם הדגישו את הצדק הסוציאלי כערך עליון וראו לנגד עיניהם חברה,
עבודה יהודית ושליטה יהודית מלאה על הקרקעות, שנרכשו. זהו הקונגרס הראשון
בתולדות עמנו שדגל ביסוד מקלט לעם היהודי בארץ ישראל והניח את היסודות לציונות הלכה
למעשה.
המשמעות האידיאולוגית של "ועידת פוקושיאן"
הנחת היסוד למפעל הציוני, הישגו הממשי העיקרי היה: בהקמת המושבות הראשונות ובהנחת היסודות
לכל המפעל ההתיישבותי הציוני. הפעילות בא"י, בשנים שלאחר העלייה הראשונה נסמכה,
בעיקר, על המושבות שקמו באותה תקופה. העלייה הראשונה, שזכתה לכינויה זה, לאחר תקופתה,
פתחה תקופה חדשה בתולדותיה של תנועת-השחרור הלאומית היהודית. בעלייה זו נכללו, לראשונה,
חברים ,בעלי דימוי עצמי של חלוצים העוברים לפני המחנה היהודי, שעתיד להגיע לא"י
אחריהם, ועלייתו לארץ, תהווה פתרון לעם היהודי כולו. היא גם נתנה ביטוי לאחת מן השאיפות
הבסיסיות של התנועה הלאומית היהודית - הפיכתו של העם היהודי לעם עובד-אדמה. בנרטיב
הציוני נעשה עיוות על-ידי מזעור ומחיקה, של ראשית התקומה הציונית והעלייה הראשונה,
ששורשיה ורקעה, שונים מאלה של מנהיגי התנועה, בתחילת המאה העשרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה