דגם החשיבה שמשל בכיפה בעשור שאחרי 1910 בטורקיה,
עודנו נמשך כיום מוטב שנבדוק האם המנטליות והתנאים החברתיים שמתוכם צמחו מעשי רצח העם
עודם קיימים. זו הדרך היחידה להבין את נוכחות הפוטנציאל הברברי, הלובש אומנם צורות
שונות, אחת הסיבות החשובות ביותר להטלת הטאבו על רצח העם
הארמני נעוצה בצמידותם של רצח העם הארמני ושל הקמת הרפובליקה. הקמת הרפובליקה היתה
תלויה במידה רבה ברצח העם. מאה שנים לרצח העם הארמני והסחטנות שמאיימת על מי שמעז להזכיר
את שואת הארמנים היא נורמה פסולה. רצח העם הארמני, שעשתה האימפריה העות'מאנית בתקופת
מלחמה העולם הראשונה זה היה ניסיון שיטתי לעקור את האוכלוסייה הארמנית השלווה ולהביא
עליהם חורבן ועוני. אלה לא היו התפרצויות אקראיות של אלימות, אלא טבח כלל ארצי
"מכוון מקונסטנטינופול. הגירושים ההמוניים בצו התורכים, שבהם מאות אלפי ארמנים
נדחסו לקרונות משא והועברו מאות קילומטרים כדי למות במדבר או בידי יחידות הרג, היו
הרבה יותר גרועים מטבח ישיר. הנושא הכאוב
שלפנינו מעורר כל פעם מחדש זעם רב בעבר ובהווה בטורקיה, המסרבת להכיר באחריותה לרציחתם
של בין 600 אלף למיליון ו-200 אלף ארמנים, ולכל היותר מכירה ב"סבל" שנגרם
להם, טורקיה נלחמת בהיסטוריה, ועד כה - בהצלחה בלתי מבוטלת.
רוב הניסיונות להציג את הגליית הארמנים כשואה לא עלו יפה. קשה להעלות על הדעת כמה זמן
וכסף השקיעו הטורקים ב-100 השנים האחרונות כדי לעוות את ההיסטוריה ולמנוע מן העולם
להציג באופן אמיתי את מה שקרה ב-1915. העם היהודי מספיק חזק מוסרית כדי להכיר "בפשע
ההיסטורי". ראשית מדובר כאן בענייני מוסר, למרות הוויכוח המר בין העם הטורקי לעם
הארמני אך זה לא יכול להצדיק הכחשה גורפת. מקרים של השמדת המונים התרחשו לאורך כל ההיסטוריה האנושית, עם זה רבים
גורסים כי "במאה העשרים" בוצעו רצח עם- או כפי שרבים מכנים זאת
"ג'נוסייד" רבים יותר מכל מאה אחרת בהיסטוריה האנושית, זו היתה פגיעה
חמורה ביותר בזכויות אדם, והפגנה קיצונית של אדישות כלפי סבלו של אחר. זה היה הכשל
המוסרי, האנושי, הגדול ביותר שידעה המין האנושי בעודו. אין להמעיט בחשיבותן
של שמונים השנים שחלפו. מוטל עלינו "לזכור" מציאות שבהיסטוריה שלנו התייחסו
אליה כאל לא-אירוע. עיצוב הזהות הלאומית
הטורקית היה תפקיד חשוב לא רק בקבלת ההחלטה על ביצוע רצח עם, אלא גם בהכחשה הנוכחית
של המעשים ובהפיכתם לטאבו, אסור לנו
להסתפק בגינוי בלבד יש לעמוד באומץ מול תחושת הזוועה על מנת שנוכל להבין גם את הדברים
הבלתי-נתפסים. נשאלת השאלה: מה המשמעות הנשקפת
לחברה בהווה ובעתיד כתוצאה ממדיניות זו, במיוחד כאשר משמעותה של התכחשות כזו היא המשך
קיומם של הלך המחשבה ודפוס ההתנהגות שהובילו לרצח העם הארמני?
אנחנו כיהודים צריכים להציף את החשיבה בשאלות רבות
שמתעוררות מתוך ידיעה שאנחנו מחויבים שלא לאפשר הכחשת אסון, על כמה וכמה כאשר אנו עומדים
בדרישה מוסרית כלפי העולם שהכחשת שואה היא דבר שהעולם לא יכול להסכים לה. הגיע העת שאין להכחיש יותר. למרבה הצער ידנו היתה במעל.
במשך שנים סייענו לטורקיה במאמץ ההזוי שלה למנוע זכר הקורבנות הארמנים, ולמנוע החלטות
של פרלמנטים שונים בעולם בהכחשה גורפת לטובת העניין. גם מערכת יחסים יחידה מסוגה שיצרה ישראל עם מדינה
מוסלמית איננה מצדיקה התעלמות שקטה מסילוף מביש במיוחד של המציאות. אי אפשר לקבל הכחשת
רצח עם מכל אדם שהוא, אבל מעל כולם, אי אפשר לקבל אותה מאלה ש"לעולם לא שוב"
הוא עיקרון כה מקודש עבורם. ובזמן שאלימות האסלאם הקיצוני שופכת כל כך הרבה דם של חפים
מפשע, העמדת פנים בהתייחס לג'נוסייד של 1915, יכולה רק לחזק את אויבינו. רצח העם הארמני הוא עובדה היסטורית שאין עליה עוררין.
בושה לכל מי שמתבייש לומר זאת. אם ברצונך הבין ולנתח מעשי אכזריות שבוצעו באופן
קולקטיבי, וברצונך למנוע את הישנותם, צריך להפנות תשומת
לב גם לקבוצת מבצעי הפשע
במקרה שלפנינו למשטר הטורקי הימים ההם.
לא מן הנמנע ששתיקת העולם לנוכח רצח הארמנים היא
שהכשירה את הקרקע לרצח היהודים, שכן הגרמנים למדו את השתיקה הכלל עולמית מול רצח הארמנים,
שיערו שכך ינהג העולם גם כשיהיה מדובר ביהודים, ויצאו לבצע את רעיון שמכונה "הפתרון
הסופי" של העם
היהודי. בשנים האחרונות גם חלק מהאינטלקטואלים בתורכיה מדברים
על הצורך בשינוי הגישה הרשמית של ארצם לג'נוסייד.
יהיה עצוב אם תורכיה תכיר ברצח העם הארמני לפני ישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה