מדוע סוריה נודעה לאורך השנים כמדינה שקשה לשלוט בה? כמדינה שהיא באופן כרוני חלשה?
בניתוח חולשותיה סוריה יש להביא בחשבון את האופן בו באה סוריה לעולם. היא באה לעולם בעקבות ההסדרים שלאחר מלחמת העולם הראשונה. היא מדינה טריטוריאלית מלאכותית שכוננו הבריטים והצרפתיים. עד להקמתה של סוריה בשנות ה-20 מעולם לא הייתה קיימת במרחב מדינה סורית. במצרים, למשל ובניגוד לסוריה הייתה תמיד מסורת של ישות שלטונית עצמאית פחות או יותר ובעלת המשכיות. איראן היא עוד דוגמא שבא הייתה מסורת של ישויות מדיניות המתקיימות בהמשכיות לאורך ההיסטוריה. בסוריה מעולם לא הייתה ישות פוליטית מדינית עצמאית. הפעם הראשונה שישות כזו באה לעולם היא בידי הצרפתים. גם המונח סוריה הוא מונח שלא הייתה לא משמעות פוליטית טרם המנדט הצרפתי.
המהפכות בעולם הערבי יוצרות אשליה שהדמוקרטיה נמצאת מעבר לפינה, דמוקרטיה כשיטת ממשל אינה קיימת במסורת העולם הערבי ואינה תואמת את התרבות הערבית. אנו רואים את המציאות במערומיה הנשיא הסורי מנסה לנהל את המשבר הקשה שפקד את ארצו ולא לנסות ברצינות לפתור אותו. מצבם של מפגינים במשטר דיקטטורי מהסוג שקיים בסוריה הוא טעון-שיתוף פעולה בין המתקוממים נגד המשטר עשוי להביא רווחים גדולים של חירות ודמוקרטיה, אלא שהיעדר אמון בין המורדים, והפחד מפני בגידת השכן או הידיד, גורמים לכולם לפחד ולפיכך לשיתוק מתמשך.
במשך חודשים ארוכים ממשיך העם הסורי להיאבק ללא חת בשלטונם של בשאר אסד וחבורתו מדי שבוע בתום תפילות ימי השישי בסוריה יוצאים רבבות לרחובות הערים בכל רחבי המדינה וקוראים להפלת המשטר, מהומות הדמים נמשכות, המציאות מצביעה שתם מבחנו של הנשיא אסד הוא לא צלח לעצור את התמשכות המהומות בארצו. לבשאר אסד נכונו עוד ימים קשים סביר להניח שלאורך זמן לא יוכלו לעמוד נגד העוצמה של מהפכה מלמטה המתחוללת כביכול מעצמה .בעת הזאת מאבק הדמים בערי סוריה נמשך כשאיתו גובר גם זרם הפליטים הבורחים מבתיהם. ארגוני זכויות אדם בסוריה טוענים כי מעל 1,100 אזרחים נהרגו על ידי כוחות הביטחון מאז פרוץ המהומות מצד מתנגדי השלטון. המהפכה בסוריה היא הצהרת ההמון השואף להפיל את השלטון. מחיר שפיכות הדמים הוא חופש בלבד.
על רקע ההבטחות לרפורמות, לא רק שאינן מתקבלות בסבר פנים יפות בקרב המפגינים, אלא גורמות להחרפת המחאה. כך היה לאחר שהמשטר הכריז על כוונתו לבטל את חוקי החירום במחצית השנייה של אפריל, וכך אירע כאשר המשטר הכריז לאחרונה על שחרור אסירים פוליטיים. משטרו של נשיא סוריה בשאר אסד ממשיך בדיכוי האלים של ההתנגדות לו. כשברקע מתגבשת הכרה בינלאומית שהנשיא הסורי איבד את הלגיטימיות שלו, ובמקביל נרקם שיתוף פעולה בין קבוצות אופוזיציה סוריות לצורך הפלתו, השימוש המופרז בצבא נגד אזרחים מבטא קיצוניות וייאוש גם יחד אצל המשטר הסורי. העובדה שהנשיא הסורי מוכן להקריב את חיי אזרחי סוריה על מזבח המאבק על הישרדותו ובכך חוזר על מעשי אביו, חאפז אל-אסד, לכן אי אפשר להפריד בין טבח חמה לפני 29 שנה, לבין מה שקורה עכשיו. אבל ברור שהעולם השתנה, אז זה לא יכול להיות באותו קנה מידה. מרבית המפגינים נולדו אחרי הטבח ב-1982 הם שמעו על הטבח ההמונים באל חמה, לכן זה גורם להם להיות יותר נחושים לשמור על המחאה שלהם כלא-אלימה. הם לא רוצים חזרה על "מעשי הטבח". השינוי הגדול מתבטא בכך שהמפגינים אינם מהססים להקריב את חייהם, עשויה לגרור את סוריה למלחמת אזרחים מתמשכת. ומנגד מנגנוני דיסאינפורמציה סוריים מנסים לטעון להתערבות חיצונית. למרות מסע הטרור והפחד שמנהלים השליטים הסוריים, על אף ההרג הנמשך והמעצרים התכופים,
מצער מאד שהשלטון הסורי ברשות באשאר אסד מנסה להכניע את התושבים שלה באמצעות שימוש בטנקים, בארטילריה ובצלפים, העם הסורי עובר עינויים קשים על ידי כוחות הביטחון הסוריים, זה מהווה "סמל לפשיטת הרגל המוסרית והחוקית של המדיניות הקיימת של ריסוק ההתנגדות בכל האמצעים הזמינים".ומנגד מועצת הביטחון של האו"ם נמנעה מלגנות את משטר אסד בגין הדיכוי האלים שהוא מפעיל כנגד המפגינים הסורים. הדיונים הסתיימו בכישלון צורב בשל התנגדותן של רוסיה וסין.
בשלב זה קשה עדיין לקבוע מה מידת ההשפעה של הכינוסים וההצהרות מטעם ארגוני האופוזיציה הסוריים על רמת המוטיבציה של המפגינים בשטח. יחד עם זאת, המסרים שמנהיגי האופוזיציה מעבירים בעיקר באמצעות המדיה נופלים על קרקע פורייה.
המציאות החדשה על ישראל להיערך אליה אינה פשוטה לעיכול ועל אחת כמה וכמה לתגובה, בנושא הזה, אפשר למצוא בסיס להבנה ולהסכמה בין ישראל וטורקיה. זו אולי הזדמנות פז עבור ישראל להדגיש עכשיו את הסתייגותה מהדיכוי האלים שנוקט משטר אסד ולתמוך עקרונית במאבק לדמוקרטיה במדינות השכנות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה