תפקיד היועץ המשפטי לממשלה במדינה הוא שונה, חריג ויוצא דופן מזה הקיים בכל מערכת ממשל דמוקרטית אחרת. פטנט ישראלי ממש. נסיבות היסטוריות חד-פעמיות שהתרחשו בשנה הראשונה לכינונה של המדינה אפשרו את יצירת התפקיד הזה בבחינת יש מאין. ומשום שבעצם לא היה בנמצא דגם שלטוני לחקות אותו, הרי שכל אחד מבין אלה שנשאו במשרה הוסיף לה נדבך ונופך משלו.
בראשית תהליך המינוי מני מזוז לא היה אפילו אופציה,מינויו של מני מזוז לכהונת היועץ המשפטי לממשלה ה-11 של מדינת ישראל לא היה מינוי טבעי. הוא היה ברירת מחדל. הממשלה בראשות אריק שרון, שעל פי החוק היא הסמכות הממנה את היועץ, העדיפה מועמדים אחרים והרשימה ארוכה.
היועץ המשפטי לממשלה סיים קדנציה של שש שנים, האדם נולד מצויד ב"מצפן מוסרי" - מעין חוש מולד שמבדיל בין טוב ורע . כאן המקום לומר שהוא האיר את הפינות האפלות בשלטון!
תכונותיו האישיות בהחלט ראויות להערכה, ונראה שהוא הצנוע ביותר מכל היועצים המשפטיים לממשלה שכיהנו עד כה. לא נראה שבמהלך כהונתו הוא פזל לעבר התפקיד הבא שימלא, והרושם הכללי היה שאוזנו כרויה ולבו פתוח לחלשים ולנדכאים בחברה.
הוא לא הרכין ראש, לא התחנף ולא קרץ, נראה היה שפיו ולבו שווים. אין ספק שיש בו, איכויות רבות. השאלה רק אם אלו האיכויות שנדרשות לנושא משרת היועץ המשפטי לממשלה?
כהונתו התאפיינה בפרופיל תקשורתי גבוה, בשש השנים במשרה הנעלה עסק במלחמה בפשיעה המאורגנת ובמשפחות הפשע.
יתרה מכך כיום בסיום התפקיד הוא בטח יחשוב על הדרך הארוכה שעבר מאז מונה לתפקיד לפני שש שנים - דרך שחופפת את סיפורה של השחיתות השלטונית בישראל ואת הציווי הקטגורי שלו.
בתחילת דרכו היה אלמוני כאשר טיפס או הוטל אל מרכז הזירה הציבורית. הוא קיווה להיות יועץ משפטי שיעסוק בעניינים האזרחיים של הממשלה. לא עלה בדעתו כי שש שנים לאחר מכן ייטוש את לשכתו כשנוא נפשם של אנשי הון שלטון- ומנגד כאחד הבולטים בשורה הראשונה של מחנה "בני האור".
מי שהחל את הקדנציה כמשפטן אלמוני, בן למשפחה מרובת ילדים מנתיבות, ייזכר בעיקר מכיוון ש"במשמרת שלו" הוגש מספר שיא של כתבי אישום נגד נבחרי ציבור, ובהם נגד ראש ממשלה ונשיא מכהנים שרי אוצר ורווחה
ההכרעה הראשונה, החשובה, של היועץ המשפטי לממשלה הייתה אכן בעניינו של ראש הממשלה אריאל שרון. תיק כתפוח אדמה לוהט הונח על שולחנו של היועץ החדש. לכל היה ברור שזה מבחנו המזוקק, הטהור, של היועץ הטרי, ושעמידתו בו או כישלונו יקבעו את אופיה וטיבה של תקופת כהונתו כולה.
הכרעה זו הטילה את אורה או את צלה הכבד, הכל על פי המתבונן, על כהונתו בת שש השנים שהסתיימה השבוע.
למרות שחטף בליסטראות מכל הכיוונים ומכל גווני המפה הפוליטי המספרים מדברים בעד עצמם: בתקופתו כיועץ משפטי נפתחו די ויותר חקירות נגד אנשי ציבור מרביתם הסתיימו בהרשעה.
נתונים אלה עומדים בניגוד מוחלט לתדמית שליוותה אותו בתחילת הקדנציה שלו, אז ניסתה התקשורת לצייר אותו כ"יועץ חצר" וכ"פחדן", לאחר שהחליט לסגור את תיק "האי היווני" נגד ראש הממשלה דאז אריאל שרון ובנו גלעד מחוסר ראיות מספיקות. ועשה זאת בניגוד לדעתה של פרקליטת המדינה שסברה כי יש להגיש בפרשה כתבי אישום הוא לא נרתע, והמשיך בעבודה השזיפית שהונחה על שולחנו.
ההחלטה לסגור את התיק הייתה ככל הנראה, החלטה נכונה בהתבסס על התשתית הראייתית שנאספה בתיק זה.
הנימוקים שנתן היועץ לציבור היו קטסטרופאליים, לכן זכה לקיתונות של ביקורת ציבורית מכל קצוות הקשת, בעיקר מהברנז'ה המשפטית, אותה אליטה משפטית ותרבותית שיש לה השפעה מדהימה על הציבור הישראלי ושהיא קבוצת ההתייחסות הראשונה בחשיבותה של כל יועץ משפטי לממשלה.
קבוצה זו הציגה אותו כהססן, כפחדן, כבלתי מבין וכבלתי ראוי לשמש בתפקידו הרם. הייתה זו כנראה תקופה מכוננת בחייו המקצועיים של מזוז. ההשפלות שספג בפרשה הן שהאירו את המשך דרכו, או אולי העיבו על אותה דרך. אין ספק שמאותה נקודה, בכל מה שקשור למלחמתו בשחיתות הציבורית - שהיא סוחפת הרייטינג הגבוהה ביותר בפעולותיו של היועץ מעבר למה שנדרש ורצוי.
הצלחתו היא שהחזירה אותו במידה רבה, אם כי לא מלאה, לחיקה החמים של האליטה שהרחיקה אותו ממנה בראשית דרכו.
היועץ ראה את העולם ואת האינטרס הציבורי שעליו הופקד בעיקר דרך עיניים משפטיות צרות, ובכך אין די. הוא זכה לשבחי התקשורת ולשיא תהילתו על מלחמתו בשחיתות השלטונית
מעשיו על פי אותו הכלל המעשי אשר אומר רק מוסר- הביא את היועץ לא חושש מהתמודדות מול נבחרי ציבור למרות שחטף בליסטראות מילולית כל הזמן. - במהלך תקופתו כיועץ משפטי לממשלה שבהן השחיתות השלטונית איימה להציף את ישראל ונעשה ניסיון לשבור את מפרקתו של שלטון-החוק בישראל הוא עמד בשער- לכן עם ישראל חב לו חוב גדול על החלטותיו האמיצות.
הסכר בשש השנים שבהן נקלעה ישראל למשבר נורמטיבי עמוק היועץ המשפטי לממשלה התאפיין כשומר החותם של היושרה, ההגינות, הענייניות וניקיון הדעת. גם כאשר שגה, שגה בתום לב. גם כאשר התעקש יתר על המידה, התעקש בשל הסיבות הנכונות ולמען הערכים הנכונים.
קר רוח, מקפיד על איסור נגיעה בפוליטיקה ומרוחק במתכוון מההמולה החברתית שלה, לא היה בו שמץ של רצון להתנגש בשלטון- לעומתו הלוחמים הבולטים בשחיתות מתוך המערכת הציבורית כמבקר המדינה ועוד שעטו קדימה נגד הפוליטיקאים החשודים
נותר היועץ עדיין מאחור, מתבונן, שואל, שוקל, מפקפק.
יש הטוענים בשל כך כמעט וטבע בחופו של האי היווני בהעניקו שכפ"ץ למשפחת אריאל ושרון ובניו בע"מ.
נעזר במבקר מדינה פעיל ובמפכ"ל משטרה שהתגבר על מעצוריו, הוביל מזוז שורה ארוכה של אנשי הצווארון הלבן אל ספסל הנאשמים ואל הכלא, ולפי שעה לא הפסיד אפילו סיבוב משפטי אחד.
בוודאי שהיו לו גם כישלונות. היתה לו סדרת טעויות בפרשת משה קצב. היא נדונה בהרחבה בהזדמנויות שונות. הוא גם הניח את המקלדת ואת אזמל המנתחים מוקדם מדי.
בפרשת הנשיא קצב הייתה התנהלותו של היועץ תמוהה. בתחילתה הוא פיזר אמירות שהעלו את רף הציפיות כי מדובר בשערורייה שטרם נראה כמותו בארצנו, וסופו שבא לידי ביטוי בעסקת הטיעון, דומה היה יותר לקול תרועה דקה של כתב אישום מגוחך, לפחות מול הציפיות שנטע היועץ המשפטי לממשלה.
נדיר שבית המשפט העליון מתערב בשיקוליו של היועץ המשפטי לממשלה אם להעמיד לדין אדם, פסק דינו של בית המשפט העליון בעתירה מצביע למרות הביקורת הנוקבת- ניתן להסיק שרק רחמיו של בית המשפט העליון מנעו ממנו להתערב בשיקול הדעת של היועץ ולבטל את החלטתו בקשר לעסקת הטיעון.
חבל שהותיר פתוח את תיק המינויים הפוליטיים של אולמרט, שקיבל מלינדנשטרואס. חבל יותר שלא סיים לחיוב או לשלילה את התיק של אביגדור ליברמן. אילו קיבל את המלצת המשטרה, שפעלה היטב - היה גם סיוט זה יורד מסדר יומה של הממשלה, לכאן או לכאן.
למרות תקלות אלה הותיר אחריו מורשת, נורמה. התהלך עם פנס ביד להאיר פינות אפלות בשלטון. אין ספק שגם הוא אביר איכות השלטון.
היועץ המשפטי לממשלה ייזכר בין היתר מהעימות המתוקשר עם שני שרי המשפטים שעבד תחתיהם, דניאל פרידמן ויעקב נאמן. היועץ כינה אותם לאחרונה בריאיון לביטאון לשכת עורכי הדין "שרים לעומתיים". היועץ תקף בחריפות את יוזמתו של שר המשפטים המכהן לפיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. עמדתו של היועץ התקבלה והתפקיד לא פוצל, בין היתר טען כי יש חשיבות בשימור מעמדו העצמאי של מוסד היועץ ובשימור אי תלותו. והוסיף: כאשר עוברים מביקורת עניינית למתקפה אישית ומוסדית הדבר עלול לסכן את יסודות החברה בישראל.
לאחרונה אנחנו עדים לגל עכור של התקפות על כל מוסדות שלטון החוק ולתהליך כרסום ביראה מפני החוק ובראש ובראשונה ממערכת בתי המשפט. למדינה מערכת שיפוט מפוארת עם הישגים כבירים בעיצוב דמותה של הדמוקרטיה הזוכה לאמון הציבור והערכה רבה בזירה הבינ"ל. מערכת המשפט היא גורם ההכרעה היחיד בחברה דמוקרטית, וכגורם מאזן והגנה על ערכי הדמוקרטיה וזכויות האדם, אין בה כדי לשלול ביקורת עניינית - אבל כאשר עוברים למתקפות אישיות ומוסדיות ודה לגיטימציה להחלטות המערכת - הדבר עלול לסכם את המערכת
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה