יום ראשון, 22 בנובמבר 2009

הסקרים אינם מעודדים

המציאות הנגלית לעינינו אינה משקרת, והיא בוחרת את כל הזווית שרוצים להראות.

כך עולה מסקר שפחות מ-50% מהאמריקאים אינם מרוצים מתפקודו של הנשיא ברק אובמה,שקיעה בסקרים היא הכן אפשרית, והיא איפה עלולה להמשך!הבטחות שניתנו בימי סערה, נשכחות בימים שלווים!!!

יש הרואים בירידה בתמיכה הנשיא באובמה-סיבות כבדות משקל כתוצאה ממדיניות קלוקלת בנושא פנים, שמסביר את הקשיים בהעברת רפורמת הבריאות, ובחולשת הכלכלה האמריקאית. ובנושאי חוץ הרשימה מתארכת!!!


תרצו או לא, ארה"ב איננה עוד השוטר של העולם.

ברצף המעמדים שבהם התנצל עבור ההיסטוריה האמריקניתהן הרחוקה והן של השנים האחרונות; ההשתחוות בפני המלך הגזען והבלתי נבחר של ערב הסעודית; ההכרזה כי יקצץ במצבור הנשק הגרעיני של ארה"ב, יחסל חלק גדול מתוכניות מערכת ההגנה מפני טילים ויסרס את הצי האמריקני; בהותירו את יפן להתמודד לבדה מול צפון-קוריאה וסין; באמירתו באוזני הצ'כים, הפולנים ועמיתיהם מהגרורות הסובייטיות לשעבר, "אל תדאגו, היו שמחים", המשאירה אותם לחסדיה הרחומים של מוסקבה; השפלת מנהיגי עיראק תוך התרפסות בפני איראן; ההכנות לעימות גלוי עם ישראל ; והתודה לאיסלאם על תרומתו הגדולה להיסטוריה האמריקניתהבהיר הנשיא אובמה לתוקפנים בעולם כי אמריקה לא תתעמת עמם בעתיד הנראה לעין.

דבר לא יוכרז - כי זו תהיה הודאה בכישלון המדיניות!!!

בהיבט עיצוב מדיניות החוץ ותפיסת הביטחון העולמי- ממשל אובמה נחל כישלון חרוץ. לא זו בלבד שהוא לא הצליח להסדיר סדר חדש בעולם, אלה בתקופתו הקצרה בבית הלבן המצב החמיר. ההידברות והדיפלומטיה עדיפים על דרך הכוח היום מתבררת שנחלה כישלון חרוץ, דבר אשר תרם ליותר טרור.לכן המלחמה העולמית שיזם האיסלאם הרדיקאלי נגד הציוויליזציות המערביות נמשכת בכל עוזה.

הג'יהאד העולמי מאיים גם היום על קיומן ועל היציבות העולמית.

נודה על האמת: אנחנו עומדים היום בפני חזית ערבית-אמריקנית משותפת. אובמה מתייצב לצד הערבים כאחד משלהם, כמעט כצד לסכסוך.

בנאום-קהיר ביקש לשכנע את הערבים, שלא רק שאמריקה אינה נגדם עם המדינה הציונית, ואפילו נייטרלית איננה, אלא מעתה היא שלהם. ואין דרך טובה יותר לשכנע את הערבים בכנותה של הצהרת-כוונות כזאת, מאשר התעמתות עם ישראל, ובמיוחד על ירושלים.

מה שמטריף יותר מכל היא העובדה, גלויי ערווה והמבושים,הנשיא אובמה מתגלה כאדם עם אסטרטגיה ברורה, עם עקשנות ועקביות שאך מעטים מהנשיאים הקודמים לו היו אף חולמים להגיע אליה, תוך עמידה איתנה ומתוחכמת כנגד ממשלת הימין בישראל.

המסר ברור: ארה"ב מסובכת בביצה העיראקית ואין לה יכולת להשפיע על המתרחש במדינה זו. הבשורה שהמצב חמור עד כדי אובדן שליטה אמריקנית על המתרחש.עצם כיבושה של עיראק בידי חיילים אמריקנים ואנגלים והפרת המאזן העדתי והדתי העדין לטובת השיעים, עוררו ביתר שאת את גל הרדיקליזם הסוני והשנאה למערב העולם.המלחמה נמשכת וגובה קורבנות מדי יום ביומו.

יש לרדת מחלום הדמוקרטיזציה של עיראק - לקרקע המציאות של פיוס לאומי תוך שמירה על האינטרסים הסקטוריאליים של השיעים הסונים והכורדים, תוך חלוקת רווחי הנפט. והציבור האמריקני לא יראה חיילים חוזרים הביתה בארונות מתים.

לארה"ב קיימים איומים שהם הם מידיים ומסוכנים!! צבא ארה"ב בהנחיית הנשיא אובמה נלחמת היום את מלחמת העולם השלישית ברדיקליזם הערבי והאסלאמי במלחמה הזו שותפות כמה דמוקרטיות מערביות השייכות לברית נאט"ו.

המלחמה באפגניסטן, אף שהיא עדיין נמשכת וגובה קורבנות, יכולה להיחשב כבר כיום לכישלון, מפני שמשטר הטליבאן לא הובס,ובכך לא שללה מהג'יהאד העולמי מדינת חסות חשובה. נכון הדבר הכריחה את הנהגת אל-קאעידה לרדת למחתרת ,ולמרות זאת הם יוזמים ומבצעים פגועים.

בשורה התחתונה, היום, למרות המאמצים האדירים שמשקיע המערב הדמוקרטי לייבש את ביצת האיסלאם הרדיקאלי - העולם עדיין איננו מקום בטוח יותר מפני טרור ואיום גרעיני. ומבין כל האזורים על פני הגלובוס, המזרח התיכון היה ונשאר המקום המאוים והמסוכן ביותר.

רבים מבעים ספקות לגבי השינוי שחל במדיניות ארה"ב כלפי פקיסטן מאז אובמה נכנס לתפקידו, ממשלת פקיסטאן פספסה את ההזדמנות ללכוד את מנהיגי אל-קאעדה שמצאו מפלט בשטחה. פעילי אל-קאעדה מסתתרים בפקיסטאן מאז 2002, קשה לה להאמין שאף אחד לא יודע היכן הם מסתתרים.

הקואליציה שמתייצבת היום לבלום את הג'יהאד הגרעיני האיראני וגרורותיו נכשלת, המולות מבינים כי סביר להניח שהאתגר האמיתי היחיד לאמביציות הגרעיניות שלהם יהיה מצד ישראל. הם הסיקו כבר מזמן כי האו"ם אינו מהווה איום. הם גם יכולים לראות כי למערב אין רצון לפעול בנדון. האירוניה היא שככל שהמערב והאו"ם נראים חלשים יותר, התקפה ישראלית נראית סבירה יותר.

הדבר היחיד שצריך לעניין את ירושלים כיום הוא כיצד להחליש את איראן במישרין על ידי תקיפת מתקניה הגרעיניים, ובעקיפין על ידי החלשת שותפיה הבינלאומיים- במוסקבה, פיונג-יאנג, איסלמבאד וכל השאר, וזאת בהיעדר תמיכה אמריקנית לצעדים כאלה.

ישראל מתחילה להצטייר כמנהיגה החדשה של העולם החופשי. המנהיגה הקודמת, ארצות הברית, התפטרה מתפקיד זה לפני כמה שבועות באו"ם על מנת להיכנס לתפקיד מנהלת הקהילה הגלובאלית. דבר זה התבהר בנאומו של הנשיא אובמה, שכותרתו הייתה "האחריות לעתידנו המשותף", ובו הכריז על "פרק חדש בשיתוף הפעולה העולמי". לעומתו, ההנהגה הישראלית התייצבה באופן תקיף וברור לפעול בעניין האתגר המרכזי הניצב כיום מול העולם החופשי. זה המאבק של "הציביליזציה בברבריות", מאבק שלוחמים בו אלה "המקדשים את החיים נגד אלה המפארים את המוות".

ממשל אובמה בדומה לממשל בריה"מ בשנות ה-60 של המאה הקודמת – חושב שהדרך לליבם של הערבים והמוסלמים עוברת באמצעות טון תקיף ומתלהם נגד ישראל. המדיניות הזו נכשלה בתקופתו של הנשיא קרטר, והיא עתידה להיכשל גם הפעם, שכן המאבקים בתוך העולם-המוסלמי מרים יותר מהמאבקים שהמוסלמים מנהלים נגד מדינת-ישראל או נגד העולם המערבי.

נשאלת השאלה: האם יש סיבה?

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה