רבות נכתב ונאמר אודות קסטנר ואודות אווירת ההצלה ששררה בבודפשט מאביב 1944 ועד ראשית חורף 1945. רבים מהדברים שנכתבו הם כתוצאה מהמשפט- ולא התבססו על מחקר היסטורי גרידא והיו בעיקר בעלי אופי פולמוסי.
"ועדת העזרה וההצלה בבודפסט" קסטנר שימש כסגן היו"ר של ועדה זו, בשנת 1943 הפך הגוף לוועדה רשמית. הוועדה לא הוקמה על ידי מוסד יהודי הונגרי מוסמך, אלא בהחלטת מקימיה כדי לסייע לפליטים שזרמו להונגריה. תפקידיה היו בין היתר ליצור קשרים עם הקהילות היהודיות בארצות הכיבוש ולהביא להם את דבר הישוב, להוציא לפועל עזרה והצלה עליהם הוחלט במוסדות הישוב בארץ ישראל וליזום פעולות הצלה.
אחד הדמויות המרכזיות היה ישראל קסטנר- שהגיע מהעיירה מקולוז'וואר שבטרנסילבניה, שימש לפני כן מזכיר הסיעה היהודית בבית הנבחרים הרומני. היה פעיל ציוני וכתב העיתון היומי הציוני ההונגרי "אוי קלט". ב- 1940 סגרו ההונגרים את העיתון וקסטנר העתיק את מקום מגוריו לבירת הונגריה בודפשט. עיקר פרנסתו באה לו מאחוזים שקיבל מהתרומות שאסף לקרן היסוד. השפעתו החלה להיות ניכרת רק בראשית 1943.
קסטנר, הוגדר כ"מח" שמאחורי הפעילות והמקשר עם מוסדות יהודיים. מקושטא הגיע המימון והכסף, והשליטה על המקורות הכספיים הללו היוותה את הבסיס העיקרי שעליו נבנתה יוקרתה וכוחה הפוליטי של ועדת העזרה וההצלה.
קסטנר שלט ברשת של אנשי יודנראט של הקהילות היהודיות בהונגריה ועל ידיהם שלט למעשה בכל הקהילות. אותה שעה, לקסטנר היו פריבילגיות. רכב צמוד, קשר טלפוני, חופש תנועה, פטור מענידת טלאי צהוב, חסינות מול ההונגרים. הנאצים רחשו אמון מלא לראש ועד ההצלה היהודי.
בידי מנהיגי הוועדה היו מקורות מידע מיומנאים והטובים ביותר באירופה באותם זמנים אודות תוכנית ההשמדה של החיה הנאצית. חברי הוועדה טענו כי הם יידעו את המנהיגות היהודית בארץ בכל המידע שהיה בידם, היא אופינה במדיניות אפולוגטית, אשר לא התערבה בנקיטת צעדים מיוחדים כנגד המדיניות ההונגרית, כדי להגן על האינטרסים היהודים ההונגרים.למרבה הצער זמן קצר לאחר ייסוד ועדת ההצלה הפכה הוועדה לזירת התגוששויות על רקע אי הסכמה בנושא הרכבה, סמכויותיה ואופן חלוקת הכסף שהגיע מהישוב בארץ. כמו כן שרר מתח אשר לבש אופי פוליטי, והיה צורך להתחשב ברגעים טראגיים וצו עליון הזה תרם להתרומם מעל מריבות וחילוקי דעות פנימיים להתעלות מעל חילוקי הדעות.
לפעולות מטעם "הועדה לעזרה וההצלה" התנגדו חברי תנועות הנוער הציוניות במיוחד לדרך פעולה זו, מפני שלא נתנו אמון בנאצים, ופנו לפעולה מחתרתית שעיקרה היה הברחת גבולות. הם קיבלו על עצמם
משימות הצלה בעלות ממד כלל קהילתי, שכלל הברחת יהודים לארצות שכנות, בייחוד לרומניה, שכן ממנה היה אפשר, על אף הסיכונים הרבים, לעלות לארץ ישראל. במבצע זה הצליחו להבריח את הגבול מעלה 7,500 יהודים, מהם כ- 1,000 חברי תנועות הנוער, להינצל.
בבודפשט נשארו ילדים ונערים יהודים רבים שהתייתמו מהוריהם, חברי תנועות הנוער הציוניות התארגנו על מנת לאסוף את היתומים ולהעניק להם בית ומחסה בבתי ילדים.
בכדי להמשיך במפעל ההצלה הרחב, הקימו מפעל לזיוף תעודות, בשביל להינצל בדרך זו. תעודות הנחוצות ביותר נמנו: תעודת לידה, תעודת רישום במשטרה, כרטיס מזון, אישור מגורים ותעודת שחרור מגיוס צבאי.
עד עצם היום הזה " פרשת קסטנר " שינוייה במחלוקת. למרות שעל פי דין קסטנר זוכה מאשמה והשופטים ברוב קבעו שקסטנר לא שיתף פעולה עם הנאצי-על חודו של קול - 3 שופטים מול 2. מכאן נובע המחלוקת הקשה עד עצם היום הזה.
בתביעת הדיבה שהגיש נגד גרינוולד בדבר שיתוף פעולה עם הנאצים בהשמדת יהודי הונגריה במלחמת העולם השנייה- בהסתרת דבר סכנת ההשמדה מיהודי הונגריה, על מנת להציל כ-1,700 יהודים "מיוחסים " ובהם קרוביו וחבריו, שהותר להם לעזוב את בודפשט לשווייץ; בסיוע לפושע הנאצי קורט בכר, ומתן עדות לטובתו במשפטי נירנברג. - נמצא קסטנר אשם ע"י שופט בית-המשפט המחוזי שדן בתביעה בנימין הלוי, ובין היתר קבע כי "קסטנר מכר את נשמתו לשטן"
ב-4 במרס 1957, במהלך הדיון בערעור, נורה קסטנר בידי צעירים לאומניים קיצוניים ומת מפצעיו. רצח זה נחשב לרצח הפוליטי הראשון במדינת ישראל
מנגד השופטים קבעו שקסטנר העיד עדות שקר ב-1947במשפטי נירנברג- ובכך הציל קצין אס-אס בכיר "קורט בכר" מעונש.
מעלליו הם רבים ומגוונים, בין היתר שמש בעת כיבוש פולין- חבר ה"רייטר אס.סס." אשר ביצעו את מעשי הזוועה הגרועים ביותר בוורשה הכבושה. היה מעורב במישרין בצדדים רבים ושונים של "הפתרון הסופי" ועוד עקב התערבותו של רודולף קסטנר, נהנה בכר מחיים נוחים באגף העדים של כלא נירנברג.
ניסיונות הצלה בהונגריה לקראת תום מלחמת העולם השנייה- הוא נושא שנוי במחלוקת. חלק מהוויכוח נסב סביב מעצרו של הדיפלומט השוודי "ראול ולנברג" על ידי הסובייטים שמילא חלק מכריע בפעולות ההצלה בבודפשט.
מזווית אחרת לגמרי- מרכיב נוסף בסערה מתמקדת בבקשות להפציץ את אושוויץ-בירקנאו ואת המסילות שהובילו למחנה ההשמדה- ומנגד סירובן של בעלות הברית לבצע זאת. בסערה סביב נושא יש קשר להצלה חלק מיהודי הונגריה לפרשת קסטנר.
יש הטוענים הכיצד יתכן לנהל משא ומתן עם זה שהגה את הרעיון "הפתרון הסופי" הרי הוא לו אחר מאשר אדולף אייכמן.
באחד מההזדמנויות השיב קסטנר למבקריו: וסיפר כשנכנס באחד מפגישותיו למשרד של יחידת ס.ס. ראה את חגורות המדים תולות מן הקולב ועל אבזמי החגורות היתה חקוקה הסיסמה האמת היא כבודי"
במהלך "משפטי נירנברג" יש הטוענים שקימות הוכחות אשר מצביעות כולן על פעולות פרו-נאציות נוספות של קסטנר. ההוכחות היו קשורות כולן לאותה רביעייה של מרצחי-יהודים: בכר, אייכמן, קרומיי וויסליצני הידוע בין השאר כגיסו של היינריך הימלר; מנצח על השמדת יהודי יוון; מפקח על הריגתם של ששים אלף יהודי סלובקיה; מסייע בארגון גירושם של יהודי הונגריה לאושוויץ. יש גם הוכחות שקסטנר התרוצץ במחנה הקצינים הנאציים העצורים, וחיפש ביניהם כאלה שיוכל לעזור להם על ידי הצהרה או התערבות לטובתם, בסופו של דבר שמחנו החוקרים האמריקאיים מאוד כאשר עזב את נירנברג
ד"ר רודולף ורבה -אסיר מספר 44070 באושוויץ פרסם חמש שנים לאחר רצח קסטנר בעיתון "ב"דיילי הירלד" הלונדוני".
בשל כך שאני יהודי גאה: אני מאשים מנהיגים יהודים מסוימים במעשי התועבה האיומים ביותר במלחמה. בין היתר נתן אזהרה למנהיגים הציונים בהונגריה, שהצורר אדולף אייכמן
מתעתד לשגר מיליון מיהודיהם לתאי הגזים. קסטנר הביא את הנושא בפני אייכמן- ואמר לו"אני יודע אודות תכניותיך... תן חנינה למספר יהודים לפי בחירתי, ואשתוק". זה עדות קשה ביותר המשך הסיפור ידוע ונכתב ביומני "בו הכט"
ציטוט מתוך מחקרי "בן הכט"- ד"ר קסטנר זה היה אדם צעיר, כבן גילי, עורך דין קר כקרח, ציוני פנאטי. הוא הסכים לסייע בשידול היהודים שלא יגלו התנגדות לגירושים - ואפילו לקיים את הסדר במחנות האיסוף - באם אעצום את עיני ואאפשר לכמה מאות או כמה אלפי יהודים צעירים להגר באורח בלתי לגאלי לארץ ישראל. היתה זו עסקה טובה, תמורת שמירת הסדר במחנות. המחיר... לא היה גדול מדי, לדידי".
למעשה, היה דמיון רב בין גישת הס.ס. ונקודת הראות של המנהיגים הציונים האידיאליסטים מאוד... אני מאמין שקסטנר היה מקריב אלף, או מאה אלף, מאחיו ומבשרו כדי להגשים את מטרותיו הפוליטיות... קסטנר עשה לנו שירות גדול בסייעו לשמור על השקט במחנות הגירוש, הנחתי לקבוצתו להימלט. אחר ככלות הכל, קבוצות קטנות אלה, של אלף יהודים או בדומה, לא עניינו אותי... זה היה ה"הסכם הג'נטלמני" ביני ובין קסטנר".
האמון שרחשו אליו הנאצים היה ללא עוררין. לימים התגלתה הצהרה של גנרל האס-אס וולטר שלנברג שניתנה אחרי המלחמה, שבה נאמר שקסטנר שימש סוכן של האס- אס בקרב יהודי הונגריה.
משא ומתן התנהל בחלקו בצל השילוחים/ טרנספורטים להשמדה של מאות אלפי מיהודי הונגריה. אייכמן ניווט את המשא ומתן לכך שהוא ייתן רשות ל- 600 איש לעזוב את הונגריה למדינה ניטראלית. לאחר זמן העלה אייכמן את מספר האנשים, עד שלבסוף יצאו ברכבת 1,684 יהודים. הרכבת יצאה תחילה לברגן-בלזן, ולאחר כמה חודשים יצאו האנשים בשני משלוחים שונים לשוויץ. וכמו כן העברתם של כ- 20,000 יהודים לעבודות כפייה בשטרסהוף שבאוסטריה, מחנה ריכוז ליד וינה. בעקבות הסכם בין מנהיגי ועדת העזרה וההצלה בבודפשט ובין הצורר אדולף אייכמן.
הם הועסקו בתעשייה ובחקלאות במזרח אוסטריה, תחת בפיקוחו של מרכז מנהלי בווינה בראשותו של הרמן אלואיס קרומי.
קסטנר הפך להיות איש קשר של ועד ההצלה עם אייכמן, ובכך איבד את יכולתו להפר את רצון הגרמנים. אייכמן הבהיר לו כי גורלו בידיו. בשלב מסוים שאל אותו אם הוא רוצה לנוח קצת בטרזינשטאט, או שמא רצונו להגיע לאושוויץ.
במצב זה של תלות מוחלטת באייכמן, התקשה קסטנר לתפקד. כאשר הגיעו הצנחנים לבודפסט, לא יכול קסטנר להחביא אותם או לסייע להם בתפקידם, כי דבר זה היה מעמיד אותו מול הגרמנים, ובעצם מחסל אותו. מסיבה זו שכנע את הצנחנים להסגיר את עצמם לגרמנים.
יש להניח שהיה כעין הסכם, אולי בשתיקה: קציני אס-אס מצילים את היהודים עכשיו, וקסטנר מציל את הקצינים אחר כך,אם כך בצורה אירוני קסטנר מילא את חלקו.
אנו זקוקים לראייה מדויקת ומקיפה של אותה תקופת שחורה בהיסטוריה-בלעדיה לא נזכה למנהיגות מפוכחת ונמשיך להתפלש בבוץ של מיתוסים ואמירות נבובות.
ב- 25 באפריל 1944הופנה הצעה באמצעות ברנד, יואל אל אדולף אייכמן, לעסקת "דם תמורת משאיות".לפי תנאי הצעת העסקה, שרשויות הס"ס הגבוהות ביותר אישרוה, היה אייכמן מוכן למכור מיליון יהודים תמורת סחורות מסוימות שיושגו מחוץ להונגריה, ובכללן 10,000 משאיות, שינוצלו לצרכים אזרחיים בלבד, או לחילופין, בחזית המזרח. היהודים לא יוכלו להישאר בהונגריה, לפי שאייכמן הבטיח לעשותה ליודנריין במילים אחרות "נקייה מיהודים".
היהודים שייכללו בעסקה יורשו לצאת לכול מקום בעולם הנתון לשלטונן של בעלות-הברית פרט לארץ-ישראל וזאת מכיוון שהנאצים הבטיחו "למופתי של ירושלים חאג' אמין אל חוסייני", שלא יתירו הגירה לארץ ישראל. לשם הוצאת העסקה אל הפועל, היה אייכמן מוכן לאפשר לברנד לצאת לחוץ-לארץ ליצירת מגעים עם נציגי היהדות העולמית ועם בעלות-הברית המערביות.
הבריטים לא התלהבו מעצם העיסקה " משאיות תמורת דם" - ובין היתר נאמר שלא לקיים כל מגעים "עם הגסטאפו" החלטתם נבעה משיקולים רבים, ובכלל זה המשך שילוחם של יהודים מהונגריה למחנה המוות על אף המשא-ומתן.
הסובייטיים התנגדו לדיון וזאת עקב החששות באשר לנטילת אחריות למיליון יהודים אם אומנם יקיימו הנאצים את חלקם בעסקה.ואילו האמריקנים היו גמישים- וגרסו שיש להמשיך את הדיונים בתקווה להציל נפשות מהחיה הטורפת הנאצית.
ב- 19 ביולי 1944 נגוזו התקוות שתלו המנהיגים יהודים בשליחות, ובעסקה. למחרת היום צייני עיתוני בריטניה בהדגשה כי 'ההצעה המפלצתית' להמיר יהודים בכלי-רכב אינה אלא ניסיון סחיטה מתועב שמטרתו לזרוע חשדנות בקרב בעלות-הברית.
מאז תום הזוועות אנו חיים בתחושה כי הוחמצה הזדמנות להצלתם של מיליון יהודים, וזאת בגלל כישלונם של מנהיגי היהודים בעולם החופשי ומגרעותיהם ובגלל העדר מעש ורגישות מצידן של בעלות-הברית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה