לפני עשרים שנה היו מקצת מדורי אוכל. מעט ביקורת מסעדות. לא התעסקו בכלל במה שקוראים היום סגנון חיים.ובהמשך החל טפטוף באותיות הקטנות של מדורי האוכל בעיתונים.
ואז בא "הבון טון" המטורף שצבר תאוצה שאנו עדים לה בשנה האחרונה, זו הסיבה שמביא אותי לכתוב מילים אלה – לדאונינו הרב מקצת השפים הפופולאריים בישראל מצאו עניין רב במסך הקטן והאפקט כבר נוצר.
הידוענים שלנו עוברים מהפכה לשמה במובן השלילי. לצד המיזמים המתוקשרים, המסיבות הנוצצות, והתוכניות הבישול הריאלטי, נולד מושג חדש "השף הסלב",
ההמצאה שהחלה כאלמנט בידורי פרופר, הלכה והתפתחה לאלמנט קיומי. הגיעה הזמן שמישהו ייקח אחריות על התרבות הקלוקלת הזאת.
הטענה שלי שאין שום רציונל עם כל ההתבוללות המלוקקת הזו !!! לכן לא מצליחה לגעת בשורש העניין...כאשר הידוענים נכנסים לאולפן נעשה ניסיון מאולץ כיצד מעבירים את המסר בצורה הכי מבדרת!!!
זה כבר הפך לתופעה חובקת. לא עובר יום בלי תמונות בעיתונים ובטלוויזיה של שפים נחשקים ומצליחים הרוכנים על סירים בתוכנית ראליטי.
מה עומד מאחורי האקטיביזם הזה, מי מרוויח ממנו ומה יוצא לשף סלבריטאי-על, מכל הטרחה הזאת.
כשרוצים להגחיך משהו לוקחים אותו לקיצוניות, כאן במקרה שלפנינו נעשה שימוש סנסציוני שנועד לפרסום ולשימוש מסחרי, אז תפסיקו להבאיש ולהגחיך את עצמכם!!! ויש לרוקן את האוויר מהבלון הנפוח הזה!!!
תמוה בעיני עניין ההילה והירואיקה מסביב לתוכניות אלה!!! המשמש אמצעי קומי לעוות!!! פשוט מדהים לראות לאיזה רמה נמוכה הגענו....וכל זה בשביל כותרת בעיתון. כולו רוח וצלצולים - ולא תורם דבר למקצוע. הניסיון וכיבוד המקצוע אינו דרוש כאן!!!
עונת תוכניות הראליטי בנושא הבישול משאירה אתנו עם מצב רוח קצת דביק, הביצוע הפארודי נועד לרייטינג- ולא להבליט את הכישרון. אני באופן אישי, לא מסוגל לגייס אופטימיות מתוכניות אלה..... שלא מראה סימני שיפור.
בסך הכל זו עוד וריאציה על אותו רעיון ישן של תפיסתנו כשעשוע סנוביסטי.
השאלה המתבקשת היא, מדוע בשלני הצמרת שועטים לככב בתוכניות אלה.....
יצירת אמנות הבישול היא בהכרח חידתית, לא ידועה ומזמינה פרשנות. לכן היא אינה יכולה להסתכם בבידור ולבשל בפני מעריצים.
מעשה אמנות הבישול עשויה להיות מושא להתבוננות, ושואפת להפוך את הנסתר מן העין לנראה ולהבליט. והיא איננה נידונה למבע שטוח ונטול צללים..
אסור לוותר בעצם?!התמסרו למה שלמדתם, די בתקווה זו להפוך משענת קנה רצוץ לקורה תומכת ואבן יסוד.
הבו ,הגישו, הניפו, אור וברכה על גבי הצלחת-כל המגמה הזאת של שפים סלבריטאים נראית לי זרה ומיותרת, חד וחלק יבש ומשעמם,ואני מתאר לעצמי שאני לא היחיד.
בהעדר פריצות דרך, ועל רקע הדעיכה המתמשכת ברייטינג של רשתות השידור -המפסידות צופים לאינטרנט ועוד, שעד לאחרונה העדיפו להישען על סדרות הריאליטי, למדו שסדרות בישול בידוריות שורדות יותר, וכי השפעתם על הבריאות הפיננסית שלהן גדולה יותר. והשפים תפסו את מקומם של שחקני קולנוע לשעבר, ש"ירדו כיתה".
עם הזמן שודרגו תוכניות הבישול עם אלמנט בידורי, ועלו לרמה של תעשייה גורפת- מה לא עושים בשביל רייטינג?
השאלה מה טיב הבישול של אותו שף אינה חשובה, המיקום והטריקים השיווקים הם אשר חשובים. מלאות בדאויין ושימוש מוגזם באומנות האלתור, בלי פאסון ובלי תקווה, פשוטו כמשמעו. יש לחרוג מהבנאליות שהשתרשה בקרבנו, ואולי קופירייטר ימציא סלוגן טוב מזה?
תוכניות הבישול הישראליות ה"עדכניות" חשיבותם האינסטרומנטאלית, והפיכתם לחלק פרודוקטיבי חסר שחר. הן מנותקות מהמציאות. זנוחות ודחויות על ידי חלק מקהל הצופים.
עם הזמן השתדרג-והמטבח הפך יותר לאינסטרומנט-אינני בטוח שהמטבח מאושר יותר, הסיבה אין לא תכלית, פחות פעילות חווייתית עוטפת, ותשוקה מכשפת. זה הפך למעט פאטטי המון שו-אופ, רהב, ללא צניעות ומסירות, מדובר בהפקה זולה שהיא כולה נפנוף מהשרוול ולא יותר מתרגיל "ביחסי ציבור".
עם הזמן השפים התחילו להתנהל כמו אנשי פרסום נוצצים, ואימצו מניירות שלא נראות כנות,של שחקנים וכוכבי על.
כך הפך האיש עם אותה צמה נושנה, ואותן גבות מתעקלות בסגנון מפיסטו, שרצה להיות אמן בצעירותו, לתשלובת מזון המגלגלת מיליונים. ולליגה הלאומית הזו ללא תכלית, הצטרפו כמה מבכירי השפים הישראלים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה