לשלום יש להתאזר בסבלנות

"השוטר העולמי" מאמריקה, המנסה מזה עשורים רבים להשליט סדר עולמי חדש, רק סיבך את העניינים והעצים את הכאוס על פני כדור הארץ וכל זאת משום שהוא אינו אלא בריון, הפועל אך ורק למען האינטרסים שלו, תוך ניסיון להכתיב לכולם קוד התנהגותי, מוסרי, שהוא עצמו אינו בקי ברזיו בלשון המעטה. כך בהשראת המוסר הכפול של "הדמוקרטיה הגדולה בעולם", בת המערב הפרוע, הופך כל האזור, למזרח התיכון הפרוע ותבל רבתי, למקום הרבה יותר גרוע.

ראשית, אסור לשכוח איפה אנו חיים ואת הקונטקסט הכללי של המצב בו אנו שרויים בעת האחרונה זהו עידן חדש שמחייב חשיבה מתמדת לנוכח האיומים הקרובים והרחוקים.

לאחרונה גוברים הקולות בארגון פתח להכרזה חד צדדית על מדינה בגבולות 67- הרשות הפלסטינית מתכוונת לפנות למועצת הביטחון של האו"ם על מנת שתכיר בקיומה של מדינה פלסטינית בגבולות 67', שבירתה מזרח ירושלים.

אך יש קולות אחרים ברשות וזאת עקב המבוכה והייאוש שתוקפים את הנהגה הפלשתינאית לאחרונה שהם ברורים למדי. מסתבר שהייאוש והתסכול הם כה עמוקים שהם הביאו גם לשינוי מגמה, משאיפה ל"שתי מדינות" לשאיפה ל"מדינה דו-לאומית" או אימוץ רעיונות אחרים שקנו לאחרונה שביתה בחוגים מסוימים בהנהגה הפלשתינאית, רעיונות אלה נובעים מתסכול!!! תסכול הוא יועץ רע, שעלול להביא לתוצאות שתהיינה בלתי רצויות, גם למחולל הרעיון עצמו.

כל זה נובע מהעובדה שנה אחרי בחירתו של הנשיא אובמה לא הושגו עדיין יעדיו-לעומת זאת הפלשתינים ברשות אבו מאזן עלולים לגלות כי היא טיפסו על עץ גבוה מדי בדרישתם, ובהשראת הלחץ האמריקאי כי על ישראל לריסון הבנייה בגדה, ודרשה הקפאה מלאה של ההתנחלויות כתנאי לחידוש המו"מ המדיני עם ממשלת כיום נראים הזויים.

ההיסטוריה מראה כי כמעט כל מי שנלחם ביותר מחזית אחת לא הצליח. גדולי ההוגים במדינאות ובביטחון קבעו כי ריכוז המאמץ העיקרי במטרה אחת היא הדרך הבטוחה להצלחה.

קיימת אימרה: "מי שלא סובל חום, שלא ייכנס למטבח. חבל שרבים בינינו מאבדים את הסבלנות בקלות כזו".

המרחק בין ההסדר שהציג נשיא ארה"ב אובמה לישראל ולפלסטינים בנאום קהיר לפני כחצי שנה בין היתר בגלל שהבין שעליו לשנות את המצב במזרח התיכון המורחב.מאחר שרוב המוסלמים בעולם, ובכללם רוב הערבים, שונאים את ארצות-הברית. והסיבה העיקרית היא תמיכתה המוחלטת של ארצות-הברית בממשלת ישראל, המדכאת את הפלסטינים.

לבין הצהרת מזכירת המדינה שלו הילרי קלינטון כי הממשל שבע רצון מהתנהלות ישראל בנושאי ההתנחלויות, גורם לרבים בשמאל הישראלי שתמכו ברעיון שתי המדינות כפיתרון לאבד כל תקווה.

נשיא ארה"ב, ברק אובמה, מגלה שהמציאות במזרח התיכון מסובכת, לכן גם אובמה מכיר בטעות "מקל והגזר" בכל הנוגע להמשך הבניה בהתנחלויות בהיו"ש, נכון היה מתח, אבל אנחנו מבינים את המורכבויות הפנימיות שלהם והם מבינים את המורכבויות הפנימיות שלנו.

טוב מאוחר מאשר לעולם לא, ארצות הברית מעדיפה לחכות מעט מאשר "לדחוף" את ישראל והפלסטינים לקיים ביניהם משא ומתן –ישראל וארה"ב מתמקדים יותר מתמיד במציאת העיתוי הנכון לקיום שיחות.

אם ארה"ב תדחוף את הצדדים לקיים מגעים ישירים בין הצדדים, הדבר עלול להכשיל את המשא ומתן העתידי.

שלום לא עושים מהיום למחר, יש גם הפתעות בהיסטוריה. ב-1967, כשחיילי צה"ל נלחמו ברחובות ירושלים, אף אחד לא דמיין שנוכל לעלות לאוטובוס ולנסוע לעמאן. אנחנו חיים בעידן של האצת תהליכים, כשאירועים מתרחשים בתקופות קצרות.

המאבק המשולש הזה איננו מתנהל בזירה רומאית, ואנחנו איננו צופים במשחק מהיציע. המשחק הזה הוא על עצם קיומינו בארץ ישראל!!!

גם הנשיא אובה מבין יותר מתמיד כאשר ש"חזית סירוב חדשה" נפתחה באזורנו, בהצהרות לוחמניות השוללות הכרה בישראל ועשיית מחוות בונות אמון כלפיה. ההצהרות מצד סעודיה, ועידת הפתח ולאחרונה גם מובארק, ובכך נחשפת הקנוניה הערבית, על כן הנשיא אובמה אינו שותק נפל דבר ועל-כן אין ברירה, חובה עליהם להשיב מלחמה שערה!!!

הגידול הגובר

קצב הגידול המהיר באוכלוסיית העולם- בצד המחסור הצפוי במים בעקבות התחממות כדור הארץ, מאיימים על אספקת המזון הגלובלית בעתיד. אלו צפויות להיות הבעיות הגדולות שיעסיקו את האנושות בשנים.

למרות שנאמר: "מיום שחרב בית המקדש, נתנה נבואה לשוטים"

קצב הגידול הגובר של האוכלוסייה בעולם ופעילות אנושית הפוגעת פגיעה מתמדת במערכת האקולוגית מחייבים אותנו למצוא דרכים חדשניות שיתרמו לייצור מזון בריא ובכמות מספקת לאוכלוסיית העולם בלי לפגוע "באיכות הסביבה לדורות הבאים". לצורך זה יש לתת את הדעת במחקר משולב ובין-תחומי החוצה גבולות מסורתיים יוביל להישגים המדעיים שאליהם אנחנו שואפים.

כדור הארץ הוא סופי, סגור, ומוגבל, בכול המשאבים שהוא מציע לנו: מים, אדמה, חמצן, נפט וכו'.

לכן כלכלות, אשר מתבססות על חומר ואנרגיה כדי לייצר מוצרים, לא יכולה לגדול עד אינסוף, יתרה מכך גם השטף האנרגטי המגיע לכדור הארץ כל יום מהשמש הוא קבוע וסופי.

הצמיחה לא יכולה להיות אינסופית, ומן הראוי שנשאל עד לאן כדאי שנצמח?

אנו מבחינים בשתי מגבלות העומדות בפני תת המערכת הכלכלית. מצד אחד היא מוגבלת בחומרי גלם בהם היא משתמשת כמו נפט, מים ועצים. מצד שני, היא מוגבלת בקצב ייצור הפסולת אותה היא פולטת.

אם הכלכלה תחרוג ממגבלות אלו יאזלו במשך הזמן, עד כדי הפרת האיזון האקולוגי - כך שלאורך זמן כלכלה העוברת על אחת משתי מגבלות אלו כזו אינה בת קיימא.

אין ספק כי הגידול החזוי באוכלוסיית העולם לתשעה מיליארד פיות כבר באמצע המאה הנוכחית, כלומר 2050, על הנוגעים בדבר לתת את הדעת .

הצפיות הללו יעלו את הדרישה למזון ויחייב פיתוח דרכים להגברת ייצורו. הגברת הייצור איננה יכולה להישאר מטרה בפני עצמה, בלי שיתלוו לה יעדים נוספים כגון: הגברת ייצור המזון האיכותי- המזון המתועש לא מזין ומזיק התורם להתפתחות מחלות קשות, פגיעה במערכת ההורמונאלית ובמערכת העצבים, מזון עמיד למחלות, הפחתה בשימוש בחומרי הדברה, אורך חיי מדף-משך הזמן שמוצר כלשהו, יכול להישמר בתנאי השיווק במצב תקין וטוב.

כל בלייני האוכל מכירים היטב את האימרה- "מהחווה לצלחת" כיום יש לומר "מהצלחת לחווה"

על היצרן- במקרה שלפנינו החקלאי הבודד עליו להתאים עצמו לדרישות הלקוח. לדוגמה:בעלי חיים אורגניים בריאים יותר, בשרם נקי, מזין וטעים יותר כי הם נקיים מהורמונים, אנטיביוטיקה וכימיקלים. סביבת הגידול הטבעית מאפשרת להם מרחבי מחייה, קצב גידול טבעי, מזון אורגני ובריאות.

קיימת סברה בקרב המדענים: שסכנת הרעב איננה נושפת בעורפנו, אך מאידך הם מאד מודאגים מאד-בעיות הנובעות מהתחממות כדור הארץ, מירידת מפלס הימים, מהתמעטות המים הטריים, מהשינויים בקרקעות.

אלה הטוענים שקיים "מחסור עתידי במזון" מושפעים מסיבות צביעות, יתרה מכך כולנו יודעים את האמת: כמויות עצומות של גרגירי תירס מופנות לייצור דלק, ולא למזון. המחירים מזנקים, יכולת הרכישה הולכת וקטנה,ומאות מיליוני אנשים הזקוקים למזון בעולם, אינם יכולים לרכוש אותו. "זו איננה בעיה חקלאית, אלא כלכלית-פוליטית".

קיימת עובדה שאי אפשר להתכחש לה לפחות במדינתנו הקטנה: ככל שחולפות השנים התוצרת החקלאית עולה בכמות, ומנגד בפחות שטחי עיבוד, עם הרבה פחות מים ועוד.

החקלאות בישראל מצליחה לגדל יותר הודות לטכנולוגיות חדשניות, והמגמה הזאת צפויה להימשך גם בעתיד.

הצרכן הישראלי מתקרב בטעמיו לצרכני מדינות המערב, גם בשל האפשרויות הכלכליות וגם בשל חיקוי מודלים של תצרוכת מאמצעי התקשורת.

ניתן לומר באם יתחולל שינוי אקלים בלתי צפוי- עלולים לגרום לכך שקרקעות מעובדות ייהפכו לבלתי ניתנות לעיבוד, וקרקעות קפואות, יחדרו לשטחי העיבוד, ולכך משמעות חקלאית.

המחקר בכללותו הוא אתגר מדעי בין-תחומי מובהק. אין פלא שבמכוני מחקר ואוניברסיטאות רבים בעולם פועלים צוותים בין-תחומיים במעבדות המוקדשות לחקור ולהבין יותר טוב באיזה עולם אנו חיים.

אחד מהמחקרים היותר מאתגרים הוא בתחום הביוכימיה,תחום זה נמצא בחיפוש מתמיד אחר מזונות שמצויים בהם רכיבים ביולוגיים בעלי השפעות על הבריאות.

היום במכוני המחקר ברחבי העולם ניתן הדגש מיוחד למזון שמונע מחלות- ומסייע בטיפול במחלות קשות כגון:סרטן, לב וסוכרת.

האתגר המדעי בעשורים הבאים: חייב לגרום לבני האדם לצרוך מזון באופן מושכל יותר, ותוך ידיעה שחייבים לצרוך בעיקר מזון התורם לבריאות ולא רק "לתחושת השובע".

לכן מומלץ לציבור הרחב להרבות באכילת ירקות ופירות כבר מגיל צעיר, להרבות באכילה בירקות ירוקים,לצרוך שמן זית בין היתר בשל תכונותיו הבריאותיים, ולנשנש תערובת דגנים מלאים כולל גרעינים.

טונה כחולה

דג הטונה שייך למשפחת הקוליסיים, הוא נחלק לשני תת-סוגים, ובהם שמונה מינים. דגים אלה נפוצים מאוד כדגי מאכל, יש לו ערך מסחרי רב מאד- בין מיני הטונה השונים יש הבדלים ניכרים.

המינים השייכים לסוג הם: טונה כחולה T. Thynnus, טונה אלבקור T. alalunga טונה זהובה T. Albacares טונה כחולה דרומית T. Maccoyiiטונה עיננית T. obesus טונה אטלנטית T. Atlanticus טונה הדית T. tonggol וT. Orientalis.

המינים נבדלים בגודלם – חלקם קטנים, וחלקם גדולים מאוד. הגדול מכולם הוא טונה כחולה, שיכול להגיע לאורך של למעלה מארבעה מטרים, ולמשקל של 800 ק"ג. המין טונה זהובה מגיע למשקל של כ-180 ק"ג, והמין טונה אלבקור מגיע למשקל של 36 ק"ג.

דגי טונה כחולות הם דגים ענקיים שגדלים מהר, דבר שהופך אותם ליעד אטרקטיבי לציד למטרות הכנת סושי. דג טונה כחולת סנפיר אטלנטית במשקל של יותר מ-400 קילוגרמים אינו מחזה נדיר.

לדג הטונה הכחול קוראים גם "הפרה של הים", אלא בגלל מימדיו העצומים של הדג הכחול והיפה.

הוא מגיע לים התיכון באביב מהאוקיינוס האטלנטי כדי להתרבות. משקל דג בוגר יכול להגיע ל-120 קילו ויותר. לחוסר מזלם, חוץ מלהיות שמנים במיוחד, דגי הטונה הכחולים גם מאוד ערבים לחך.

הביקוש בשווקי העולם לדגי טונה כחולה גואה, ובכך המחיר מאמיר תמיד כלפי מעלה.

ביפן עשוי דג טונה כחולה באורך כ- 5 מ' להימכר ב- 100,000$ בשוק הדגים "טסוקיג'י בטוקיו" ועוד, כפי שידוע בשר טונה כחולה מיועד למעדן הסושי הידוע , שברבות הימים הפך למעדן כלל עולמי, ופופולארי במדינות רבות.

בעקבות הביקוש המתגבר מעמיד בסכנה את הישרדות "הענק הכחול טונה" אוכלוסייתו עומד על סף תהום.

כיום העוסקים בדבר מודעים הרבה יותר למצב החמור של הטונה הכחולה, ולמרות זאת הגוף הבינלאומי- ICCAT האמור לאכוף ולפקח על דיג הטונה הכחולה איננו מנצל את שפע הנתונים הקיימים כדי לאכוף מגבלות על הדיג. הארגונים הסביבתיים אומרים כי ההסכם שנחתם באו"ם לשקמם עד 2015 לא מציב יעדים תקיפים מספיק.

המצב קריטי במיוחד באגן ים התיכון , במשך כמעט עשור, דייגים בים התיכון דגו הרבה מעבר למכסה המותרת, ותמונה דומה אנו רואים גם באוקיינוס האטלנטי, יש הרבה סימנים לכך שאנחנו עשויים לראות את תחילתה של ההתמוטטות, בעיקר בשל הריבוי במספר הדייגים ובהשפעת מערכות שכולאת אותם במכלאות.

כלובים תת-מימיים ענקיים שבהם כלואים דגי טונה שניצודו ומפוטמים בדיונונים וסרדינים - הביא למהפכה בתעשייה. הן מאפשרות לדייגים לצוד להקות של דגי טונה משריצים, להעבירן לכלובים ברוחב 50 מ' ולהמשיך כך עד הדג האחרון.

כפי שבכל תחום על הגלובוס יש ניצול יתר לפעמים אפילו מוגזם זה נכון גם לגבי דיג הטונה הכחולה, לזה יש להוסיף זיהום ושינויי האקלים אשר מזיקים למינים רבים של דגים מסחריים בעולם לרבות הטונה הכחולה..

ההשפעה על הסביבה עלולה להיות הרסנית: "הטונה הכחולה היא טורף-על, לכן הדבר יזעזע את כל המערכת האקולוגית בים התיכון".

סושי הפך ב-10 השנים האחרונות לטרנד ענק, הגירה אסייתית גדולה למערב, במיוחד לארה"ב וגרמניה, הביאו חשיבה קפיטליסטית גדולה להפחתת החשיבה הממשלתית על המושג אקולוגיה ירוק, איכות סביבה. המחיר האקולוגי גבוה מאד, והטונה משלמת את המחיר. בסופו של דבר נשלם את המחיר גם אנחנו, אבל הפעם נתמקד בעיקר בחוסר האונים המכחיד של טונה והחיות שסביבה.

שני שלישים משלל דיג הטונה בעולם מתבצע באמצעות חכות ענקיות עם קרסים. על פי הערכות, גם עשרות אלפי שחפים מתים בציד הטונה הזה. המחדל האקולוגי הזה, שאומר שמדינות שבהן צדים טונה לא שומרות על החיות האחרות שנפגעות מציד הטונה, הוא שערורייה בקנה מידה של האו"ם. באסיה מתים כל שנה 15 אלף עופות בגלל ציד טונה.

המפגע האקולוגי הזה, שהוא אנטי ירוק בעליל, הדיג התעשייתי של דגי הטונה מתנהל כיום ללא התחשבות במערכת האקולוגית ובהשפעות ההרסניות של הדיג על מינים בסכנת הכחדה.

בכדי להבטיח את הישרדות המין יש לצמצם את היקף הדיג לכרבע מהכמות שדגים היום- ובכך נוכל להעניק למלך הסושי סיכוי לשרוד בממלכתו הימית.

מי אשם במחדל האקולוגי / ירוק הזה?

דרך בורמה

לרגל ציון היום הרע והנתעב רצח רה"מ, רמטכ"ל, צה"ל, ומפקד חטיבת הראל במלחמת הקוממיות- יצחק רבין ז"ל,אין דבר נכון יותר לעשות מאשר ללכת בעקבות לוחמי פלמ"ח!!!! פתאום ראיתי איזה כוח היה בהם, איזה יופי, איזו אצילות ומה לו.

חשוב מאד להבין את מורשת הקרב של לוחמי הפלמ"ח, דמות המפקד בפלמ"ח, והערכים אותם הלוחמים קידשו והיוו בסיס להתנהגותם, לא היו עריקים כולם כאחד!!!

ייתכן כי הדרך המפורסמת ביותר ב-תולדות מדינת ישראל היא "דרך בורמה" הדרך היא עדות אילמת לנחישות ולאומץ הלב שגילו לוחמי הפלמ"ח בתש"ח.בניסיונם להעביר אספקה לתושבי ירושלים הנצורה.

משפורקה המסגרת של "מבצע נחשון" שב הציר ונחסם ע"י הערבים בקטע שבין לטרון ושער הגיא. לצורך פתיחת הציר הוטל האחריות לדרך לירושלים על יחידות ההגנה שבמרחב שאורגנו בחטיבה שנקראה לימים "חטיבת הפלמ"ח הראל" וכל זה בכדי לקיים את קשר, ולהעביר שיירות אספקה לעיר ירושלים הנצורה,לצורך זה יצאו לפועל מספר מבצעים, בזה אחר זה.

הראשון שבניהם באפריל 1948 נקרא: "מבצע הראל" ופיקודו של יצחק רבין ז"ל , לימים רמטכ"ל צ.ה.ל. במלחמת ששת הימים.

נסיעה ברכב לאורכה של "דרך בורמה" מחזירה אתנו לימי מלחמת העצמאות. בתקופה המדוברת לא היה כביד רחב ידיים כפי שאנו מכירים היום, אלה כביש צר ומתפתל בין המוצבים הירדניים וכפרים ערביים.

הדרך שנפרצה לירושלים הנצורה, בימי מלחמת העצמאות, מכונה "דרך בורמה", השם הושאל מדרך בורמה המקורית שנסללה על ידי בעלות הברית בימי מלחמת העולם השנייה במזרח. "דרך בורמה" שנפרצה לירושלים מקומה בשטח ההפקר בין פלוגות הפלמ"ח, לבין צבא ירדן שכיתר את ירושלים , היא עברה בין הכפרים הערביים הכבושים בית ג'ז,בית סוסין בין נחשון לתקוע,עקפה מדרום את לטרון, המשיכה מדרום לבית מחסיר היום-בית מאיר, והתחברה לכביש שער-הגיא-ירושלים ליד הכפר הערבי סאריס היום-שורש. מלווה בשלטי הסבר ובחצי הכוונה. לאורך הדרך ניצבים דגמים של משוריינים וכלי רכב שנעו בדרך במלחמת העצמאות. סיור לאורך דרך בורמה חושף לעיני המטיילים נופים יפהפיים ואתרים הקשורים במערכה על בירת ישראל בימי מלחמת העצמאות.

http://cafe.mouse.co.il/view.php?t=1293562

הרעמים והברקים בדרך

אוי לתכנון כזה, שמצטיין בתחכום טכני אך לוקה בחד-ממדיות-לוקה באותה ממדיות שאפיינה את מלחמת לבנון השנייה,זו תבנית חד ממדית ומבדלת!!!

צ.ה.ל. לא בנוי להטיל עליו חשיבה מדינית, צה"ל מופקד על מלאכת המלחמה- עליו לעסוק בתכנון צבאי.

אומנות המדינאות היא גורלית-על אנשי המדינאות לשלוט בתכנון הצבאי, להנחות את הצבא ולפקח עליו.

החשיבה המדינאית צריכה להיות רב-ממדית. עליה לאזן בין הצורך לפגוע קשות באויב לבין מניעת נזק, מפגיעה בתדמית.

בדיעבד מתברר שמבצע "עופרת יצוקה" לא עמד בדרישה זו.יש הטוענים שלקחי מלחמת לבנון השנייה לא מומשו עד תום ,כאשר מדובר בדרג המדיני. יש להדגיש כי היה ניתן להשיג את היעד "על-ידי עקביות ודבקות במטרה".

אחד הלקחים החשובים שדו"ח וינוגרד דן והמליץ:שיש ההכרח בראייה מדינית-ביטחונית משולבת, פועל יוצא שעל כל המשרדים הנוגעים בדבר לקחת חלק, ולהיות שוטף מלא בהחלטות ביטחוניות וצבאיות.

במקרה שלפנינו " מבצע עופרת יצוקה" משרד החוץ היה שותף מלא בהחלטות, אך מעד בראייה מדינית, כולל ותדמיתית.

יחס הנפגעים הפלשתינים לעומת הנפגעים מהצד הישראלי לא עמד לנגד עיניהם של קברניטי המדינה, ושאלה זו לא היתה על הפרק!!!! אין ספק, שלא היתה כאן כוונה תחילה לפגוע בלא-לוחמים, אך האסון שפקד את "משפחת אל-עייש" היה תוצאה הכרחית וחזויה מראש של מימוש העיקרון של אפס סיכון.

משרד החוץ לא התריע על אפשרות של תרחיש סביר של הקמת ועדת גולדסטון, או ועדה דומה.

השורה התחתונה היא, שדו"ח גולדסטון תרם נדבך נוסף לחומת הדה-לגיטימציה הסוגרת בהדרגה על מדינת היהודים. גם אם שום ישראלי לא יגיע בעתיד הקרוב להאג, הכתם המוסרי לא יימחק והשלכותיו עוד לפנינו.

יש הטוענים- אילו היתה מתקבלת ההמלצה של שר הביטחון להפסיק את הפעולה כעבור שלושה ימים, היתה מושגת הרתעה מפני ירי על הדרום ללא ריבוי יתר של נפגעים פלסטינים ובלי הרס צורם.

ולעומתם יש הטוענים -לחלופין, היה מקום לכבוש את מרבית עזה תוך השמדת כוחו של החמאס והעברת השליטה לרשות הפלסטינית. הישג מופגן כזה היה שווה פגיעה בתדמית של ישראל. יתכן אפילו שהנזק היה מתון מאד מבחינת הרשות הפלסטינית ומדינות ערב המתונות.

אין מפלט מהמסקנה הכואבת!!!היום כל בר דעת מבין את הנזק התדמיתי נעשה- ומנגד ישראל לא שברה בצורה מופגנת את "כוח ההתנגדות" ולא שינתה את השליטה של חמאס בעזה.

התוצאה היא הישג מוגבל בעלות יתרה, דהיינו הפסד נטו!!!

יש לזכור מי שסייעה לכך בפינוי חד-צדדי של ההתנחלויות מרצועת עזה, שבעקבות ההתרחשויות לאחריו הסכים הציבור עם הקביעה "עזבנו את עזה וקיבלנו קסאמים",וכעת הם רוצים גם את הנגב זאת ועוד צריך לתת הסברים!

ולמרות הכל המגוון והריבוד הרב של הקולות הנשמעים בימים אלה הם סימפטום של דמוקרטיה בריאה, אשר דווקא ברגעיה הקשים רוחש בה כוח חייה- הדיון הציבורי.

אל לנו להצטייר כ"חברה שסועה", ריבוי דעות הוא יתרוננו המובהק על פני הקיבעון והדגמטיות של האויב.

הרעמים והברקים הופך את המצב לסוריאליסטי אפילו יותר בהזדמנות זו יש להדגיש ביתר שאת את התנהגותה של קבוצה קטנה אך קולנית של ישראלים, התומכים ומעניקים אמינות לעלילות המתועבות המתואמות על ידי אלו שמבקשים להשמיץ את פעולות ההגנה העצמית הלגיטימיות של המדינה שלהם.

"יהודים אוכלי שנאה עצמית", אנשי האקדמיה, העיתונאים, והארגונים הלא-ממשלתיים, ישראליים במוצאם משתפים פעולה עם קבוצות אנטי-ישראליות בחו"ל, במטרה לקדם דמוניזציה, החמרה ודה-לגיטימציה של המדינה שלהם עצמם.

ישראל נמצאת במלחמה, והקרב על דעת הקהל הוא מרכיב חשוב בסכסוך. להכתים אומה על ידי הצגה חייליה כרוצחים גחמניים זו השמצה שהיתה עשויה להיחשב בגידה במדינות רבות.

אם מאפשרים להכפיש או להפיץ שקרים גמורים, הדבר לא רק מערער את המוסד הלאומי אלא גם מסכן את ביטחוננו.

יש לקדם חקיקה שתאפשר להעמיד לדין את מי שבאופן מודע מפיץ הכפשות ומשמיץ את המדינה, ובמקביל להשתדל לא לפגוע חופש הביטוי. יש גם לחייב קבוצות המקבלות מימון מממשלות זרות להצהיר על כך, כדי שנדע שהם ממונים על ידי גורמים זרים.

המאבק לשמירה על המוניטין שלנו כעם הגון ומסורי הוא מרכיב חשוב במאבקנו לשלום וביטחון. אם לא נצליח לנקות את החצר האחורית שלנו, ניתן יתרון לאויבינו ולאנטישמים המנסים לחסל אותנו.

נוסטלגיה למסעדות הישנות

בין גיחותיי לאירופה, נגלה שגם למדינתנו זו יש מה להציע, למרות שאני בלו"ז מלא מצאתי זמן לסעוד במסעדת הבנרה בחיפה.

רציתי לשתף אתכם בביקור חפוז ולא מתוכנן באיזו מסעדת פועלים, בעיר הפועלים, המסעדה ממוקמת ברחוב שפעם בזמנים ההם היה מביא עימו ניחוחות של חו"ל, בשמים, ג'ינסים ונעלי ספורט מוברחות.

במהלך שנותיי הייתי עד לשינוי ובהתפתחות המואצת שעבר בכל הקשור לתרבות הפנאי בכלל והקולינאריה בפרט

הרחוב הראשי של העיר התחתית בורך לבפאבים, בתי קפה נעימים ואינטימיים ומסעדות שונות שמתעוררים כאן בלילה, מכתיב קצב תרבות הפנאי אחר, הרבה אחרי שעזבתי לבלי שוב, הוקם מסעדת הבנרה רומנית אותנטית.

בתפריט של מסעדת תמצאו אוכל רומני אסלי, ובכך תוכלו לפתוח את המסע למחוזות רומניה השונים.בעליה מזמינים אתכם למסע בסודות המטבח הרומני והכול באווירה חמה וביתית ועם ניסיון רב בתאבון!

בעל כורחי גררתי לארוחה הזאת עלמה שאינה יודעת דבר על העדה ומנהגיה, והמוטיב המרכזי הוא נוסטלגיה למטבח של אמא.

כשצלילי מוזיקה רקע מקדמת את פנינו, וחיוכים רבים נשפכים מבאי המסעדה והמלצר, מאוד הזכיר לי את העבר,הרגשתי את הכיף באוויר.

העדה הרומנית גדולה ומגוונת שאוהבת לאכול בחוץ, מעדיפה את המטבח האתני הלא יומרני שלה - ומסעדותיה מתמעטות. גם בערים הגדולות, גם בפריפריה. הדור השני לאכלנים מרומניה נודד למחוזות אחרים.

שלושה עשורים נשמעו קולות צהלה בדרגות שונות, מן המבטא החד והמהוקצע של ילידי בוקרשט, דרך היבבנות הקלה של שוכני יאסי, עבור לטרנסילבאנים שמושכים כל מילה כאילו היתה שרוך של גבינה מותכת, ועד לערסל הרך של המולדבים, שנגינות רוסיות נשמעות בו גם אם הם לא ממש מודים בזה,

בין המתכונים שזורים סיפורים אישיים, חלקם משעשעים למדי.

מגיל אפס מחנכים את ילדי העדה שפרה צריכה לדמם על טס עץ, ואילו חזיר אמור להפיק מיצים צלולים לגמרי.

הגריל הרומני מתאפיין בחומרי גלם מצוינים ומעט מאוד תיבול. בגריל רומני לעולם לא יסתירו את איכותו של הבשר בתיבול אגרסיבי, פשוט כי אין צורך. הרוטב היחיד שמותר לשימוש על בשר הוא רוטב שום, וזה, כך אומרים, גם מאוד בריא.

ביושר צריך להיאמר שהעלמה נאבקה באומץ עם שני נתחי קוסטיצ'ה, ולא השאירה כל זכר לשומן על צלחתה והייתה מרוצה.

ניתן לציין שעדין ניתן לפגוש את עזי הנפש השורדניים, עטורי הבלורית עם ניחוחות הבריליאנטים, חמושים בקיבת ברזל מדהימה כשהם חוגגים על מיטיטייMititei, הלא הם הקבבים הרומניים תפוחים, עתירי שום. ביחד עם מעט סודה לשתייה, שבלעדיה אי-אפשר לייצר קבב רומני אוורירי.

ברחוב העצמאות פינת הבנקים ממוקמת מסעדה רומנית בשם "הבנרה " אזור של פועלים, דייגים, סוורים ומלחים, וגם סתם אנשים.

צריך רק להתעלם בחן מכך שפיח האוטובוסים מתערבב יפה באדי הסטייקים והבל הצ'ורבה נותן פייט רציני לכל אגזוז בסביבה, ושאריות הפיח על הבניינים שמתים ליפול, ורחש הטיח שמתקלף לאיטו מזכיר לך שעד לא מזמן הרחוב הזה היה סואן וזוהי בדיוק השעה שנכנסנו ל" למאורה" הזו ניחוח של בצל מטוגן הציף את נחיריי,
שלא לדבר על השום ששולט במטבח הזה ללא עוררין.

באחד מפינות המסעדה ניצב לו מוט נחושת שמשמש לתליית גרדרובה, מפת שולחן משובצת באדום ולבן הזכירה לי מסעדות איטלקיות מהעיר פאלרמו.

בזווית העין המתנתי לראות שמא האמפרי בוגרט- יקום מאיזה שולחן וישאיר תשר נדיב, ולאכזבתי אדם זקן חסר שיניים מגובן קמעה היה האיש.

המבנה הפנימי משרה אווירה של פעם-השמורה רק למוסדות ותיקים. משהו בתאורה, ובדקורציה של המקום, ביציבות של הריהוט שמזכירה מועדון גברים לונדוני. מבט מדוקדק יותר מגלה שזה מקום מיוחד-עם טעם ברור של אושר ממקום אחר.

כל הותיקים יודעים שעגמומיותו הקלה של חיים מתחלפת תמיד בחיוך כשהוותיקים באים, ולפעמים הוא יושב אתם קצת, שואל מה נשמע ועוד. ובהחלט יש להתפעל מכך שחצי יובל חלף, כולנו הזדקנו, והצ'ורבה עדיין נפלאה כשהייתה.

הייחוד של מסעדת הבנרה הוא במטבח שמציע מגוון נכבד של מנות בסגנון אוכל רומני, איקרה טרי שמוצא את מקומו חיש קל על פרוסת לחם שחור וטרי, שמיותר לציין שהמנה נטרפה ואף לא פירור נשאר ממנה. יש ריחות וטעמים שלא שוכחים אף פעם ואין ספק שהחציל הרומני שייך לקטגוריה הזאת.

ושבדומה לעיצוב של המקום נעות מן הקל והנישנושי אל הכבד והמתוחכם. אחת ההברקות היא מנת הכבד הקצוץ. מעבר לטעם המשובח, שגרם לי לערוג בגעגועים נוסטלגיים לעבר, לצד פלפלים קלויים המשמשים תפאורה הולמת למפת השולחן האדומה.

עגבניות חמוצות וכבושות כאלו שאם אתה נוגס בהן אתה עלול להשפריץ שפריץ הגון עד לזוג הזקנים שמפלרטט לו בשולחן ממול.

על מרק הצ'ורבה באמת שלא היה הרבה מה לומר, לבד מחיוך ענקי והגיג.

בשוטטי בשנית בתפריט המסעדה על מנת להתקדם למנות העיקריות. הייתי נתון בלבטים קשים. אמנם כקרניבור(אוכל בשר) מצוי לא היה לי ספק שנתח בשר חייב לנוח על צלחתי. אבל השאלה היחידה איזה?!

אצל הבנרה עדיין תוכלו לבקש, ולפעמים גם לקבל, את הסטייק הלבן או נתך קוסטיצ'ה נוטף שומן החביב בעיר.

לצד יין חמצמץ של כרמל הוק שנמזג לכדי שני שליש או מחצית הכוס בליווי סודה מבעבעת גורם לך לחייך ללא כל סיבה חיוך סתמי.

עכשיו שהקיבה מלאה וכמות מדוללת של דם זורמת באלכוהולי, התרווחתי מעט בכיסא והבטתי סביב בנוף האנושי, שהיה מגוון.חשתי מסופק ממצבי הקיומי והרגשתי נוח מספיק לפצוח בשיחה עם הסובבים אותי.

אטא טורק מתהפך בקברו

למרות כל הקשיים הפנימיים העומדים לפתחה של הדמוקרטיה הטורקית, "המקרה הטורקי בכל מה שקשור לצבא", הנו מיוחד-במינו בהיסטוריה המודרנית במאה העשרים, והנוגעת במיוחד למערכות הפוליטיות הפנימיות במדינות דמוקרטיות. נקודת-ההנחה היא,.

הצבא הטורקי החילוני בעבר הלא לאורך בכל המשברים הפוליטיים הקשים שידעה הדמוקרטיה הטורקית החל מ-1950, הצבא הטורקי שימש – וכולנו תקווה שעדיין משמש - כמגדלור הצופה בדקדקנות על המערכת הפוליטית הפנימית.

מחד-גיסא, הצבא מאפשר למערכת הפוליטית להתנהל בסביבה נוחה יחסית, ומאידך הצבא אינו מהסס לאותת לפוליטיקאים הטורקים להתנהל באופן מושכל בהתאם לחוקה החילונית של טורקיה המודרנית.

בעבר הלא רחוק נהג הצבא להתערב במקרים בהם סבר כי האינטרסים הלאומיים והחילוניים של טורקיה- אינם מתיישבים והם נמצאים בסכנה כפי ששרטט אותם אבי טורקיה המודרנית, "מוסטפא קאמל אטא טורק"

כיום נוכח גלישתה המסוכנת של טורקיה לכיוון האסלאם הקיצוני ולחיקה של איראן ושאר הגורמים הקיצוניים באזור נשאלת השאלה עד כמה יאפשר הצבא לתהליך זה להמשך והאם אין אנו קרובים ל"מהלך מתקן" של הצבא להחזרת טורקיה בזמן לצביון החילוני מודרני של אטא טורק.

בעבר חשש הצבא מהתערבות כזאת נוכח השלכותיו האפשרויות על סיכויי התנעת המהלכים שיובילו להצטרפות של לאיחוד האירופי. אלה נראים היום רחוקים מתמיד. לא בכדי מסרבים גורמים איראנים רשמיים לפקוד את המאוזוליאום של אטא טורק באנקרה ממנו מנשבת רוחה של טורקיה המודרנית החילונית. נראה כי רוח זו החלה לנשב לאחרונה מזרחה לכיוון האסלאם הקיצוני ואיראן.

אטא טורק מייסד טורקיה המודרנית מתהפך בקברו וכל זה מאחר שמפלגת הצדק והפיתוח AKPהאסלאמית-מצליחה לבודד את טורקיה משותפיה המסורתיים.

במשך שנים רבות מדיניות החוץ הטורקית היתה מונעת מכוח הערכים המערביים שהנחיל אטא טורק , ובכלל זה את הדמוקרטיה המודרנית.

חברות בברית נאט"ו נתנה לטורקיה ערך מושא מיוחד שהתבטא בתחושת הגורל המשותף עם אירופה וארצות הברית. אולם, מאז עלתה המפלגה האסלאמית לשלטון ,החלה מדיניות החוץ של טורקיה להיות מושפעת יותר ויותר משני ערכים אחרים: דת וכסף.

בשנה האחרונה חל מפנה מדאיג- טורקיה ואיראן מגלים אמפטיה מתוך שותפות גורל דתית.

ובהתקרבות אנקרה לאיראן רה"מ ארדואן חושב בכך שזה יקנה לו בטחון בעדה המוסלמית – אך מנגד מדרדר אותו מוסרית, משחית את ערכו, וסודקת את יציבותו.

באחרונה מצא לנכון לנקוט קו קיצוני בנוגע לגרעין האיראני, בין היתר קרא להסיר את כל הסנקציות שמוטלות על איראן. יותר מכך יצא בקריאה למקד את המאמץ הבינלאומי נגד תוכנית הגרעין היותר מסוכנת לדעתו - זו של ישראל.

טורקיה אימצה לליבה את איראן ובראשה את מכחיש השוואה אחמדינג'אד.

בביקורו בטורקיה הוסיף ובאמתחתו הסכם לשיתוף פעולה ביטחוני וטיוטת הסכם להשקעות טורקיות בשדות הגז באיראן, שזה מהווה הפרה גסה של טורקיה לכל הקשור לסנקציות שהוטלו ע"י המערב נגד איראן.

היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לטורקיה החלו ב1949- , ובמשך כשלושה עשורים טורקיה הינה למעשה אחת מהמדינות המוסלמיות הדמוקרטיות הגדולות בעולם הערבי שמכירות בישראל.
טורקיה הינה אחת משותפות הסחר המובילות של ישראל, המסחר בין ישראל לטורקיה נמצא בצמיחה מתמדת מידי שנה.

ולמרות ההקדמה טורקיה הודיע לישראל במפתיע על ביטול ההשתתפות בתרגיל "אנטוליאן איגל" של מטוסי צה"ל בתמרון השנתי האזורי.

יש לציין שהתרגיל הנ"ל נחשב לתרגיל החשוב ביותר עבור חיל האוויר הטורקי!!!!

כפי שידוע בעבר צבא טורקיה –ארח חילות אוויר ממדינות נאט"ו, ארה"ב,וישראל שמתרגלים בגבולות סוריה, עיראק ואיראן קרבות אוויר, תקיפות קרקע, לחימה נגד מערכות נ"מ ותדלוק אווירי.

כתגובה להחלטה המוזרה שהציגה טורקיה החליטה ארצות הברית להביעה מורת רוח מההחלטה ורמזה לטורקיה כי אם ישראל לא תשתף בתרגיל, ארה"ב לא מתכוונת להשתתף בתרגיל, וכך יעשו גם מדינות נאט"ו נוספות.

בעקבות הדברים הללו, החליט ממשלת טורקיה לבטל את החלק הבינלאומי של התמרון.

זו היתה הנחייה ישירה של רה"מ רג'פ טייפ ארדואן, שמלבה את המתיחות ומוביל קו אנטי-ישראלי חריף מאז סיום מבצע "עופרת יצוקה". בין היתר דרש מהמערב להגדיר מחדש מהו טרור ומהם ארגוני טרור במזרח התיכון, ובהתבסס על הגדרה זו יש ליצור מדיניות חדשה "במזרח התיכון" הכוונה היתה לארגוני הטרור חיזבאללה והחמאס.

מדינת ישראל לא הוקמה על מנת שנמשיך לחוש מושפלים בארצנו על ידי אחרים שאוספים נקודות בזריית השינאה לישראל.
מי שלא רצה להבין בזמנו כאשר המפלגה האיסלמית לוקחה את רסן השלטון לידה זאת היתה שאלה של זמן -עד שפניהם האמיתיות יחשפו.
אלה שהאמינו אחרת עשו זאת מתוך משיקולים עסקיים, וזנח את הכבוד הלאומי וטובת מדינת ישראל ובטחונה.
כיום טורקיה ברשות ארדואן פניה לצבור נקודות עם שכנותיה אירן וסוריה על חשבון ישראל.הגז האירני חשוב לה על מנת להשתחרר מתלות של 70% בגז הרוסי,אירן היא שוק עם כסף למוצרים טורקים.

החמצת פנים לישראל עוזרת לה ביחסיה עם סוריה, ואיראן.

בממשלת אולמרט נוח היה לממשל בטורקיה לשמש מתווך בסכסוך המזרח תיכוני ולשלם במטבע ישראלי של רמת הגולן, וכל זה על מנת שסוריה לא תמשיך את תמיכתה במחתרת הטורקית והארמנית.
ראוי שבירושלים יתחילו לקרוא את התמונה והמציאות ולא יצבעו אותה בורוד!!! למרות שקיים חשש כי היחסים האסטרטגיים עם טורקיה נתונים בסכנה של ממש, בשל השפל החמור שאליו נקלענו אחרי מבצע עופרת יצוקה ברצועת עזה.

טורקיה היא איננה נייטרלית היא שייכת לאומה המוסלמית הגדולה- לכן תמיד תעמוד לצידם של הפלסטינים פשוט כי הם מוסלמים. 8 שנות קסאמים לא הפריעו להם אבל כשהגנו על עצמנו הם ישר קפצו.