בין גיחותיי לאירופה, נגלה שגם למדינתנו זו יש מה להציע, למרות שאני בלו"ז מלא מצאתי זמן לסעוד במסעדת הבנרה בחיפה.
רציתי לשתף אתכם בביקור חפוז ולא מתוכנן באיזו מסעדת פועלים, בעיר הפועלים, המסעדה ממוקמת ברחוב שפעם בזמנים ההם היה מביא עימו ניחוחות של חו"ל, בשמים, ג'ינסים ונעלי ספורט מוברחות.
במהלך שנותיי הייתי עד לשינוי ובהתפתחות המואצת שעבר בכל הקשור לתרבות הפנאי בכלל והקולינאריה בפרט
הרחוב הראשי של העיר התחתית בורך לבפאבים, בתי קפה נעימים ואינטימיים ומסעדות שונות שמתעוררים כאן בלילה, מכתיב קצב תרבות הפנאי אחר, הרבה אחרי שעזבתי לבלי שוב, הוקם מסעדת הבנרה רומנית אותנטית.
בתפריט של מסעדת תמצאו אוכל רומני אסלי, ובכך תוכלו לפתוח את המסע למחוזות רומניה השונים.בעליה מזמינים אתכם למסע בסודות המטבח הרומני והכול באווירה חמה וביתית ועם ניסיון רב בתאבון!
בעל כורחי גררתי לארוחה הזאת עלמה שאינה יודעת דבר על העדה ומנהגיה, והמוטיב המרכזי הוא נוסטלגיה למטבח של אמא.
כשצלילי מוזיקה רקע מקדמת את פנינו, וחיוכים רבים נשפכים מבאי המסעדה והמלצר, מאוד הזכיר לי את העבר,הרגשתי את הכיף באוויר.
העדה הרומנית גדולה ומגוונת שאוהבת לאכול בחוץ, מעדיפה את המטבח האתני הלא יומרני שלה - ומסעדותיה מתמעטות. גם בערים הגדולות, גם בפריפריה. הדור השני לאכלנים מרומניה נודד למחוזות אחרים.
שלושה עשורים נשמעו קולות צהלה בדרגות שונות, מן המבטא החד והמהוקצע של ילידי בוקרשט, דרך היבבנות הקלה של שוכני יאסי, עבור לטרנסילבאנים שמושכים כל מילה כאילו היתה שרוך של גבינה מותכת, ועד לערסל הרך של המולדבים, שנגינות רוסיות נשמעות בו גם אם הם לא ממש מודים בזה,
בין המתכונים שזורים סיפורים אישיים, חלקם משעשעים למדי.
מגיל אפס מחנכים את ילדי העדה שפרה צריכה לדמם על טס עץ, ואילו חזיר אמור להפיק מיצים צלולים לגמרי.
הגריל הרומני מתאפיין בחומרי גלם מצוינים ומעט מאוד תיבול. בגריל רומני לעולם לא יסתירו את איכותו של הבשר בתיבול אגרסיבי, פשוט כי אין צורך. הרוטב היחיד שמותר לשימוש על בשר הוא רוטב שום, וזה, כך אומרים, גם מאוד בריא.
ביושר צריך להיאמר שהעלמה נאבקה באומץ עם שני נתחי קוסטיצ'ה, ולא השאירה כל זכר לשומן על צלחתה והייתה מרוצה.
ניתן לציין שעדין ניתן לפגוש את עזי הנפש השורדניים, עטורי הבלורית עם ניחוחות הבריליאנטים, חמושים בקיבת ברזל מדהימה כשהם חוגגים על מיטיטייMititei, הלא הם הקבבים הרומניים תפוחים, עתירי שום. ביחד עם מעט סודה לשתייה, שבלעדיה אי-אפשר לייצר קבב רומני אוורירי.
ברחוב העצמאות פינת הבנקים ממוקמת מסעדה רומנית בשם "הבנרה " אזור של פועלים, דייגים, סוורים ומלחים, וגם סתם אנשים.
צריך רק להתעלם בחן מכך שפיח האוטובוסים מתערבב יפה באדי הסטייקים והבל הצ'ורבה נותן פייט רציני לכל אגזוז בסביבה, ושאריות הפיח על הבניינים שמתים ליפול, ורחש הטיח שמתקלף לאיטו מזכיר לך שעד לא מזמן הרחוב הזה היה סואן וזוהי בדיוק השעה שנכנסנו ל" למאורה" הזו ניחוח של בצל מטוגן הציף את נחיריי,
שלא לדבר על השום ששולט במטבח הזה ללא עוררין.
באחד מפינות המסעדה ניצב לו מוט נחושת שמשמש לתליית גרדרובה, מפת שולחן משובצת באדום ולבן הזכירה לי מסעדות איטלקיות מהעיר פאלרמו.
בזווית העין המתנתי לראות שמא האמפרי בוגרט- יקום מאיזה שולחן וישאיר תשר נדיב, ולאכזבתי אדם זקן חסר שיניים מגובן קמעה היה האיש.
המבנה הפנימי משרה אווירה של פעם-השמורה רק למוסדות ותיקים. משהו בתאורה, ובדקורציה של המקום, ביציבות של הריהוט שמזכירה מועדון גברים לונדוני. מבט מדוקדק יותר מגלה שזה מקום מיוחד-עם טעם ברור של אושר ממקום אחר.
כל הותיקים יודעים שעגמומיותו הקלה של חיים מתחלפת תמיד בחיוך כשהוותיקים באים, ולפעמים הוא יושב אתם קצת, שואל מה נשמע ועוד. ובהחלט יש להתפעל מכך שחצי יובל חלף, כולנו הזדקנו, והצ'ורבה עדיין נפלאה כשהייתה.
הייחוד של מסעדת הבנרה הוא במטבח שמציע מגוון נכבד של מנות בסגנון אוכל רומני, איקרה טרי שמוצא את מקומו חיש קל על פרוסת לחם שחור וטרי, שמיותר לציין שהמנה נטרפה ואף לא פירור נשאר ממנה. יש ריחות וטעמים שלא שוכחים אף פעם ואין ספק שהחציל הרומני שייך לקטגוריה הזאת.
ושבדומה לעיצוב של המקום נעות מן הקל והנישנושי אל הכבד והמתוחכם. אחת ההברקות היא מנת הכבד הקצוץ. מעבר לטעם המשובח, שגרם לי לערוג בגעגועים נוסטלגיים לעבר, לצד פלפלים קלויים המשמשים תפאורה הולמת למפת השולחן האדומה.
עגבניות חמוצות וכבושות כאלו שאם אתה נוגס בהן אתה עלול להשפריץ שפריץ הגון עד לזוג הזקנים שמפלרטט לו בשולחן ממול.
על מרק הצ'ורבה באמת שלא היה הרבה מה לומר, לבד מחיוך ענקי והגיג.
בשוטטי בשנית בתפריט המסעדה על מנת להתקדם למנות העיקריות. הייתי נתון בלבטים קשים. אמנם כקרניבור(אוכל בשר) מצוי לא היה לי ספק שנתח בשר חייב לנוח על צלחתי. אבל השאלה היחידה איזה?!
אצל הבנרה עדיין תוכלו לבקש, ולפעמים גם לקבל, את הסטייק הלבן או נתך קוסטיצ'ה נוטף שומן החביב בעיר.
לצד יין חמצמץ של כרמל הוק שנמזג לכדי שני שליש או מחצית הכוס בליווי סודה מבעבעת גורם לך לחייך ללא כל סיבה חיוך סתמי.
עכשיו שהקיבה מלאה וכמות מדוללת של דם זורמת באלכוהולי, התרווחתי מעט בכיסא והבטתי סביב בנוף האנושי, שהיה מגוון.חשתי מסופק ממצבי הקיומי והרגשתי נוח מספיק לפצוח בשיחה עם הסובבים אותי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה