קצב הגידול המהיר באוכלוסיית העולם- בצד המחסור הצפוי במים בעקבות התחממות כדור הארץ, מאיימים על אספקת המזון הגלובלית בעתיד. אלו צפויות להיות הבעיות הגדולות שיעסיקו את האנושות בשנים.
למרות שנאמר: "מיום שחרב בית המקדש, נתנה נבואה לשוטים"
קצב הגידול הגובר של האוכלוסייה בעולם ופעילות אנושית הפוגעת פגיעה מתמדת במערכת האקולוגית מחייבים אותנו למצוא דרכים חדשניות שיתרמו לייצור מזון בריא ובכמות מספקת לאוכלוסיית העולם בלי לפגוע "באיכות הסביבה לדורות הבאים". לצורך זה יש לתת את הדעת במחקר משולב ובין-תחומי החוצה גבולות מסורתיים יוביל להישגים המדעיים שאליהם אנחנו שואפים.
כדור הארץ הוא סופי, סגור, ומוגבל, בכול המשאבים שהוא מציע לנו: מים, אדמה, חמצן, נפט וכו'.
לכן כלכלות, אשר מתבססות על חומר ואנרגיה כדי לייצר מוצרים, לא יכולה לגדול עד אינסוף, יתרה מכך גם השטף האנרגטי המגיע לכדור הארץ כל יום מהשמש הוא קבוע וסופי.
הצמיחה לא יכולה להיות אינסופית, ומן הראוי שנשאל עד לאן כדאי שנצמח?
אנו מבחינים בשתי מגבלות העומדות בפני תת המערכת הכלכלית. מצד אחד היא מוגבלת בחומרי גלם בהם היא משתמשת כמו נפט, מים ועצים. מצד שני, היא מוגבלת בקצב ייצור הפסולת אותה היא פולטת.
אם הכלכלה תחרוג ממגבלות אלו יאזלו במשך הזמן, עד כדי הפרת האיזון האקולוגי - כך שלאורך זמן כלכלה העוברת על אחת משתי מגבלות אלו כזו אינה בת קיימא.
אין ספק כי הגידול החזוי באוכלוסיית העולם לתשעה מיליארד פיות כבר באמצע המאה הנוכחית, כלומר 2050, על הנוגעים בדבר לתת את הדעת .
הצפיות הללו יעלו את הדרישה למזון ויחייב פיתוח דרכים להגברת ייצורו. הגברת הייצור איננה יכולה להישאר מטרה בפני עצמה, בלי שיתלוו לה יעדים נוספים כגון: הגברת ייצור המזון האיכותי- המזון המתועש לא מזין ומזיק התורם להתפתחות מחלות קשות, פגיעה במערכת ההורמונאלית ובמערכת העצבים, מזון עמיד למחלות, הפחתה בשימוש בחומרי הדברה, אורך חיי מדף-משך הזמן שמוצר כלשהו, יכול להישמר בתנאי השיווק במצב תקין וטוב.
כל בלייני האוכל מכירים היטב את האימרה- "מהחווה לצלחת" כיום יש לומר "מהצלחת לחווה"
על היצרן- במקרה שלפנינו החקלאי הבודד עליו להתאים עצמו לדרישות הלקוח. לדוגמה:בעלי חיים אורגניים בריאים יותר, בשרם נקי, מזין וטעים יותר כי הם נקיים מהורמונים, אנטיביוטיקה וכימיקלים. סביבת הגידול הטבעית מאפשרת להם מרחבי מחייה, קצב גידול טבעי, מזון אורגני ובריאות.
קיימת סברה בקרב המדענים: שסכנת הרעב איננה נושפת בעורפנו, אך מאידך הם מאד מודאגים מאד-בעיות הנובעות מהתחממות כדור הארץ, מירידת מפלס הימים, מהתמעטות המים הטריים, מהשינויים בקרקעות.
אלה הטוענים שקיים "מחסור עתידי במזון" מושפעים מסיבות צביעות, יתרה מכך כולנו יודעים את האמת: כמויות עצומות של גרגירי תירס מופנות לייצור דלק, ולא למזון. המחירים מזנקים, יכולת הרכישה הולכת וקטנה,ומאות מיליוני אנשים הזקוקים למזון בעולם, אינם יכולים לרכוש אותו. "זו איננה בעיה חקלאית, אלא כלכלית-פוליטית".
קיימת עובדה שאי אפשר להתכחש לה לפחות במדינתנו הקטנה: ככל שחולפות השנים התוצרת החקלאית עולה בכמות, ומנגד בפחות שטחי עיבוד, עם הרבה פחות מים ועוד.
החקלאות בישראל מצליחה לגדל יותר הודות לטכנולוגיות חדשניות, והמגמה הזאת צפויה להימשך גם בעתיד.
הצרכן הישראלי מתקרב בטעמיו לצרכני מדינות המערב, גם בשל האפשרויות הכלכליות וגם בשל חיקוי מודלים של תצרוכת מאמצעי התקשורת.
ניתן לומר באם יתחולל שינוי אקלים בלתי צפוי- עלולים לגרום לכך שקרקעות מעובדות ייהפכו לבלתי ניתנות לעיבוד, וקרקעות קפואות, יחדרו לשטחי העיבוד, ולכך משמעות חקלאית.
המחקר בכללותו הוא אתגר מדעי בין-תחומי מובהק. אין פלא שבמכוני מחקר ואוניברסיטאות רבים בעולם פועלים צוותים בין-תחומיים במעבדות המוקדשות לחקור ולהבין יותר טוב באיזה עולם אנו חיים.
אחד מהמחקרים היותר מאתגרים הוא בתחום הביוכימיה,תחום זה נמצא בחיפוש מתמיד אחר מזונות שמצויים בהם רכיבים ביולוגיים בעלי השפעות על הבריאות.
היום במכוני המחקר ברחבי העולם ניתן הדגש מיוחד למזון שמונע מחלות- ומסייע בטיפול במחלות קשות כגון:סרטן, לב וסוכרת.
האתגר המדעי בעשורים הבאים: חייב לגרום לבני האדם לצרוך מזון באופן מושכל יותר, ותוך ידיעה שחייבים לצרוך בעיקר מזון התורם לבריאות ולא רק "לתחושת השובע".
לכן מומלץ לציבור הרחב להרבות באכילת ירקות ופירות כבר מגיל צעיר, להרבות באכילה בירקות ירוקים,לצרוך שמן זית בין היתר בשל תכונותיו הבריאותיים, ולנשנש תערובת דגנים מלאים כולל גרעינים.
