כשהמעומד הרפובליקני לנשיאות "מיט רומני"
בחר שלא לעסוק ולהתאמת ישירות מול הנשיא אובמה בעימות האחרון. הזרם המרכזי של
התקשורת בארה"ב כתבה שזה היה מנימוקים של יתר זהירות מציידו של המתמודד הרפובליקני.
אין ספק שרבים בציבור האמריקאי חושבים כך, בדיעבד כנראה שזה היה שיקול נכון. אך קשה להבין
מדוע התקשורת שקרויה " מיין-סטריים" ממעיטה לעסוק בכל הפרשה
בזהירות יתר. האם אינן אמורות לשמש ולהיות ככלבי השמירה גם עם העבדות כואבות? אלה הבוחרות כן להציף את הנושא מתמקדות בשאלה- האם ממשל אובמה
סיפק, או סרב למסור, הגנה נאותה לקונסוליה האמריקנית בבנגזי. כאשר היא עמדה בפני איום של התקפה שהשאירה את השגריר
האמריקאי ושלושה אמריקאים אחרים מתים.
הדיווחים הסותרים שמגיעים מכוון הממשל על איך הגיב
הבית הלבן, או שלא יגיב, ובמקביל הם מאשימים את התקשורת שהיא מגזימה בטירוף
בדיווחיה. ככל שחולף הזמן עובדות חדשות צפים מעל פני השטח. מביך ואפילו עצוב
לשמוע מדווח של רשת הטלוויזיה FoxNews.com
ניתן ללמוד כי שלש פעמים נדרשה עזרה לגיבוי על הקונסוליה בבנגזי ונענתה בסירוב. כל
רשלנות אפשר להפוך למיומנות וכל אמת אפשר להפוך לשקר ועוד שקר . מסלולו הנפתל של הכזב צץ מעל פני השטח, חציי אמיתות נועדו מראש לכישלון. צל הפקפוק בנאמנות
המוחלטת כלפי הבית הלבן מתקדר זה סיפור מצמרר. ואם הכן נכונים הדיווחים שרשת Fox News
שמפרסמת, זה בריחת מידע מהמתחם השמור, ומשתמע שהשמירה
לא היתה די קפדנית, או שגורם חיצוני השכיל להציץ מבעד לנקב. זה עלול להיות מאוד מזיק
לסיכויי בחירתו מחדש של הנשיא אובמה. תמוהה העובדה מדוע אתרי ערוצי חדשות גדולים אחרים
בארה"ב, הנתונים האלה אינם זוכים להתייחסות. האם מתפתחת כאן פרשה ישנה חדשה שעתידה לקפיץ את
אמות הסיפין של האזרח האמריקאי. חקירה מובילה לחקירה, פרשייה נוגעת בפרשייה, אם משום
זהותם של המעורבים ואם משום מאפייניה של השיטה, הסתרת מידע חיוני ומציל חיים מעיני
הציבור. לאור הימשכות הקו העקבי של הסתרת מידע חיוני השייך
לכלל הציבור, הציבור האמריקאי עלול להתעורר "לפרשה ווטרגייט מס' 2"(שהובילה
לסערה תקשורתית אשר בסופה פרשו הנשיא ניקסון וסגנו, וכן בכירים רבים בממשל האמריקאי) כאן בערך מגיעה ההתנגשות הבלתי נמנעת בין המערכת לציבור. האם המיין- סטריים של התקשורת
האמריקאית נאמן לנשיא באופן אבסולוטי? תפקידה של התקשורת להיות כלב השמירה בהתמקדות
ביחסי הגומלין שלה עם הפוליטיקה והקהל. הפרשה ערערה מאד את אמון הציבורי, ולא הייתה זו
הפרשיה האחרונה; גילוייה של פרשת "איראן-קונטראס", בה הסתבר כי הממשל ביצעה
מעשים מושחתים, הסתירה אותם מידיעת הציבור ואף נקטה אמצעים כדי ליצור מצג שווא ולהוליך
שולל, ועוד פרשיות והסתרת מידע שהדעת אינה סובלת. תחושה זו חיזקה את הדעה כי הממשל
נוהג להסתיר מן הציבור מידע, האם האווירה הציבורית כיום תסייעה להתפשטותה של הטענה
כי משהו דרמטי התרחש בבנגזי והוסתר בידי הממשל? בחשיפת שקרים ובעולם שבו אי אפתיות
היא מחלה ממארת, נדמה שהתקשורת האמריקאית המרכזית לא הפכה לכלי אקטיביסטי ראשון במעלה,
בכך שהיא חושפת עוולות וטיוחים, והסתרה מביאה לשינוי בהתנהגות של אלה שנתפסו בקלקלתם.
אך במקרה שלפנינו כל
כלי התקשורת המרכזית "המיין סטריים" היו עמוסה בסיפורים וקטעי וידאו מתגובתו של שר ההגנה האמריקנית ליאון פאנטה בלבד, שנרתם למאמץ בכל האמצעים
שעמדו לרשותו להסביר לציבור האמריקאי מדוע צבא ארה"ב לא הגיב למתקפה- הנימוק
המרכזי היה: לממונים ומקבלי ההחלטות לא היה מידע בזמן אמת וכתוצאה מכך לא ניתן לשים
את הכוחות אמריקאים בסיכון . תהיה הסיבה אשר תהיה, העיתונות איננה ממלאה את
תפקידה- את הסיפור הטרגי הזה אי אפשר לכנותה כלב השמירה של הדמוקרטיה . כל הרהיטות
והתחכום וכל התמרונים הפוליטיים לא יצליחו לכופף עובדת יסוד אחת: הבית הלבן לא קבל
את ההחלטות הנכונות בזמן אמת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה