מייד אין יזרעאל
בשמחת תורה/סוכות-שודרו בערוץ המסחרי 2 תוכניות ברצף - "מייד אין יזרעל".
הסדרה הופקה בשיתוף האיחוד האירופי.וכל זה למרות שישראל אינה חברה באיחוד האירופי מו המניין אך מתפקדת כשותפה מלאה במרבית מתחומי החיים החברתיים והפוליטיים: החל מתוכניות המחקר והפיתוח, דרך הסכמי תחבורה ועד למעורבות גבוהה של האיחוד בתהליך השלום. מכלול גורמים אלו הקל את התנאים לפתוח את הדלת לאירופה בפני ישראלים מוכשרים אשר מוצאים את דרכם להצלחה.
השף חיים כהן יצא למסע מעורר תיאבון, אמסטרדם, ופראג, בעקבות השפים הישראלים המצליחים באירופה. ביניהם מושיק רוט, בעל 2 כוכבי המישלן ושחף שבתאי, בעל רשת מסעדות אסייתיות באירופה.
גם בפרק זה מדברים בפעם המי יודע על "המחיר הכבד שצריך לשלם בגלל הניתוק מהמשפחה" וגם כאן המראיין פולט שוב מהנהן "קשה, אה?
כולנו הינו תקווה שהמראיין בפרק זה יצליחו לנפק משפטים משמעותיים יותר ביחס לגבי הצלחה בחו"ל, אך למרבה ההרוניה זה לא קרה.
גם השף חיים כהן כקודמיו בסדרה לא חוסך אף קלישאה בפרק שהוא מגיש ב"מייד IN יזרעאל בנושא האוכל קיים הרושם שזה היה במינון קטן יותר.
מעגל הקסמים שבו מראיין מראיין מרויאן דומה למפעל למיחזור נייר זה לא רק קלישאה, וזה לא רק מילים נבובות וריקות מתוכן, גם לא הכרח המציאות, חוסר הפרופורציה בין הקלישאה הראיונות לבין הטון היה מביך ופתטי.
החלום של כל ישראלי הוא עדיין החלום לפרוץ את גבולות המדינה הקטנה במזרח התיכון, לזנוח את המבטא ולכבוש את העולם.
האמונה הקיימת אצל רבים בעולם העסקי היא שהצלחתה של עסק ובמקרה שלפנינו מדובר במסעדה עילית נמדדת במבחן התוצאה, אך שאלה חשובה אף יותר היא כיצד ניתן לזהות מבעוד מועד האם העסק נמצאת בכיוון של הצלחה או של כישלון ?
איך מודדים הצלחה?
בכסף, יגידו בוודאי רבים. האומנם? רבים מאיתנו הבינו מזמן שלכסף אין ערך בפני עצמו,ולכן עברו למדוד אותו במונחי התועלת שהוא מביא לאדם.
במונחים כאלה לא ברור כלל מהו מרכיב הכסף בהצלחה.לזה יש להוסיף: הכסף כאמצעי מדידה בעייתי מסיבות נוספות: הוא זמני, ואינו מבטיח אושר ברוב המקרים.
לכן הצלחה, אם כך, איננה יכולה להימדד במונחים אבסולוטיים: כסף, רייטינג וכו'. הצלחה היא מונח יחסי, וכך צריך למדוד אותו.
כשהשף חיים כהן ניגש לבחון סוגיה זו, היה חשוב ראשית להגדיר מהי הצלחה יש צורך להגדיר את קו הזינוק, את נקודת הייחוס שמולה מודדים- כל אדם ואדם מגדיר הצלחה בצורה שונה לפי המטרה אותה הוא רוצה להשיג ולפי הנושא בו הוא עוסק ואת זה השף מושיק אמר בקולו.
הבעיה היא כי הגדרה זו של המושג "הצלחה" מביאה למצב בו תמיד תהייה שהייה קצרה בתוך חווית האושר של "השגת ההצלחה", ומיד לאחריה תיווצר ריקנות רגשית וההצלחה תיפסק לא במקרה שלפנינו וזאת הבנו היטב מהראיון שוא נתן לשף חיים כהן, כיוון שרובנו נוטים לעצור בנקודה זו ולא להגדיר מטרה חדשה להצלחה הבאה. מעטים האנשים הנוחלים הצלחה אחר הצלחה דוגמה יוצאת דופן לטובה הוא השף מושיק. אנשים אלה לא מפסיקים להגדיר לעצמם מטרות גבוהות יותר בכל פעם ונלחמים להשיגן ואת זה מיישם השף מושיק הלכה למעשה.
אם אנו מניחים שהצלחה מורגשת בתחושה של אושר וסיפוק, הרי שהצלחה אמיתית, במובנה האוניברסאלי היא הצלחה של האדם לעצמו מול אירועים סביבתיים, דהיינו יכולתו של האדם להתמודד בהצלחה עם קשייו, ולצבור תבונות חדשות המאפשרות לו להתמודד עם אותם קשיים ולפתור אותם. התובנות החדשות מאפשרות לו להגשים מטרה אחר מטרה ללא מגבלה ולראיה לא בכדי השף מושיק זקף לזכותו שני כוכבי מישלן בזמן כה קצר, ובנוסך יש להדגיש השף שלפנינו הוא ללא השכלה קולינארית כל שהי וזאת גדולתו.
תבונותיו החדשות של האדם נוצרות מתוך פיתוח הפנימי שלו תוך כדי עשיית טוב לעצמו. ההרגשה הפנימי של האדם מכיל שפע של תבונות, אשר הבנתן מורגשת באהבה לעשייה, ואשר יישומן מאפשר להשיג מטרות והישגים ללא גבול. אלו אותם רגעי אושר בהם אנשים מספרים כי נפל להם האסימון, והם הבינו משהו שלא הבינו עד כה.
מוצר טוב גורם להרגשה טובה אצל הקונה הפוטנציאלי הנמשך לרכוש אותו בדוגמה שלפנינו מנה מוצלחת בצלחת, ולכן בכדי להגדיל את פוטנציאל המכירות יש לכוון את המוצר כך שיבנה הרגשה טובה אצל הקונה או אצל הסועד, וזה החל מרגע המפגש הראשון עם פרסום המוצר דרך רכישתו ועד השימוש השוטף בו.
לכל אחד מאיתנו נקודת מוצא אחרת; לכל אחד מאיתנו מטרות אחרות. לאמן מתחיל, תערוכה ראשונה היא הצלחה ענקית, גם אם כמעט ואינו מוכר; למי שפותח עסק חדש כדוגמת השף מושיק, היוצא לדרך עצמאית, הלקוח הראשון הוא הצלחה מסחררת, הכל יחסי!
לשף חיים כהן ועמיתיו בישראל יש לומר הרגשה שהוא מצליח כי הוא ישראלי, ובעיקר כי איננו לא מפחד להסתער על כל בעיה,המזרח-תיכוניות זרה להרבה אנשים בעולם, אבל בתת מודע הוא מרגיש שזה נותן לי יתרון.
השירות הוא עניין כל כך חשוב אצלו ובכל מסעדה על פני תבל. הוא חייב להיעשות עם חיוך ועם כוונה כינה.
יש לנו עוד מה ללמוד לא רק באוכל - למרות שגם שם לא ממש יזיק לנו מהמסעדנות האירופית – ובמיוחד בכל מה שקשור לסדר, שירות ועקביות יש לנו לאן לשאוף.
בפרט בעוד מנהלי מסעדות בישראל אינם זקוקים לתואר כלשהו- יש מסעדות בעולם שבהן הדברים נראים קצת אחרת ובהולנד באירופה, זה הפוך כולם ללא יוצא מהכלל באים מתוך התחום הקולינארי ורבים מהם הם בוגרי בתי ספר לבישול עם תואר אקדמאי.
למרות שיש בארץ שפים וקונדיטורים ברמה- אנחנו לקוחות לא טובים ומשרתים לא טובים. אין לנו בעיה להעניק שירות מצוין לתיירים, אבל ישראלי מול ישראלי? זה כבר בעייתי. בזה אנחנו גרועים, שלא לדבר על מלצרים ושפים שיודעים יותר טוב מהלקוח מה ואיך הוא צריך לאכול.
ההתנשאות הזאת, שאנחנו יודעים יותר מהלקוח מה טוב לו ולכן תפקידנו לחנך אותו "זה עקב אכילס" בתעשיית המסעדנות בארץ, והתחום השני תחום המזון היה מאז ומתמיד עקב אכילס.
כשמדובר במסעדת יוקרה הכלל מאוד פשוט: יש לך רק הזדמנות אחת להצליח אצל הלקוח, אסור לך לפספס אותה, אף אחד לא יחזור אליך בפעם השנייה אם הייתה לו אצלך חוויה גרועה.
מניסיון אישי: סעדתי באחת המסעדות הכי נחשבות היום בתל אביב- המלצר התנהג כמו רובוט מעצבן ועם מבט חמוץ, החוויה לא הייתה נעימה, אין שום סיכוי שאחזור לשם שוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה