בחירות אמצע הקדנציה

מקובל בארצות הברית להתייחס לבחירות אמצע הקדנציה כ"משאל העם של הנשיא" הבחירות האלו יהיו בראש ובראשונה, על הנשיא ברק אובמה.

בחירות אלו אמורות לשקף את מידת האמון של העם האמריקני בתפקודו של ממשל אובאמה. הבחירות הם בפתח-הבחירות כבר כאן, לכן זהו הנושא המרכזי על סדר היום הציבורי האמריקני.

באופן טבעי, המאבק על הקול והכסף היהודי ומידת השפעתם על קבלת ההחלטות האמריקנית - בעיצומו.

מדיניות החוץ האמריקאית נקבעת ומעוצבת בבית הלבן, במחלקת המדינה, ובפנטגון, לכן ניצחון של הרפובליקנים בנובמבר יתכן ויבוא לסופן של הצרות על ישראל.

לכן לבחירות אמצע הקדנציה יש משמעות עצומה, הן במישור הסמלי והן במישור המעשי, והן יכולות לשנות לחלוטין את אופיו של הממשל.

בחירות אמצע הקדנציה midterm elections בדרך כלל נתפסות כעניין אמריקאי פנימי, שאינו קשור למדיניות החוץ של הבית הלבן.

אך לפנינו המצב העכשווי שונה בתכלית , וכל זה נובע לנוכח האקטיביות שמפגין הנשיא אובמה והשפעתו המטלטלת על הצירים שבין ישראל, הממשל, הקהילה היהודית והעולם הערבי.

נכון הדבר יש מי שתולים תקוות במהפך רפובליקני בגבעת הקפיטול שיחזיר אותנו לימי ג'ורג' W בוש, אם לא בפועל אז לפחות ברוח.

כבר היום ברור מעל כל ספק שהמפלגה הדמוקרטית מסתכנת בעונש בבחירות אמצע הקדנציה לקונגרס, מאחר ונושא המרכזי של מערכת הבחירות יהיה המצב הכלכלי המוקטעה, וכל זה למרות שמנהלי הבנקים חזרו לחייך, ולמרות הגאות בשווקים ולמרות הרווחים שהציגו חברות שונות, בחינה של נתוני הכלכלה האמריקנית לא מראים אור בקצב המנהרה"כלכלת ארה"ב עדיין עומדת בפני רוח נגדית חזקה –וזו הסיבה שכלכלת ארה"ב עדיין מקרטעת, הכל נובע: מהלכי החקיקה הדרסטיים/הדרמטיים שהוביל הנשיא, זה מה שיצר אווירה העוינת כלפי וושינגטון , ולכן בעקבות המשבר הכלכלי עולים העניינים הלאומיים לראש סדר היום.

היות שממשל אובמה אינו מסוגל או אינו מוכן עוד להציע תמריצים פיסיקאליים נוספים, נותרו הבנקים המרכזיים כסמכות היחידה לשיקום הכלכלה המדשדשת, כל דיון בפתרונות האפשריים מצד הפוליטיקאים נתקל בחומה בצורה של עמדות מפלגתיות לקראת בחירות אמצע הקדנציה שייערכו בנובמבר, ותקווה חסרת פרופורציות נתלית בבנק הפדראלי ובבן ברננקי העומד בראשו.

הסגת כוחות ארה"ב מעיראק מעוררים דאגה, בעיקר משום שחמישה חודשים אחרי הבחירות עוד אין ממשלה במדינה.

ולכן לנסיגה האמריקאית מעיראק תהיינה בעתיד הקרוב השפעות רבות, ביניהן השפעות מוראליות-פסיכולוגיות, והשפעות פרקטיות. ברמה המוראלית, התנועות הקיצוניות, ובייחוד תנועת הג'יהאד העולמי, שעומדת מאחורי עיקר הטרור הפנימי בעיראק, וכך גם התרמה לאמריקאים לעזוב, יכולות היום להציג את נסיגת האמריקאים כניצחון האולטימטיבי של האיסלאם כנגד המערב, במה שהם רואים כהתנגשות הציוויליזציות של המאה ה21.

עם סיום המלחמה בעיראק, כבר היום ברור שהאמריקאים לא ניצחו בה, הם השאירו את חורבות עיראק לאיגרונים ולמדינות השונות.

נסיגת האמריקאים מעיראק, מביאה בין היתר להתחזקות משמעותית של אל קעידה בארץ זו, ולהתפשטות האלימות ה"עיראקית" בהן.

השפעת הנסיגה האמריקאית בעיראק לא תהיה מוגבלת רק למזרח התיכון, היא יכולה לתת זריקת עידוד משמעותית גם לאיגרונים קיצוניים בדרום ומזרח אסיה, לפקיסטן, הודו, הפיליפינים, תאילנד ואינדונזיה, ואף לתרום לכוחם באמצעות שליחתם של וותיקי המלחמה בעיראק ובאמצעות הזמנת לוחמים מקומיים לאימונים בעיראק, שעלולה להפוך לבסיס החדש של תנועת הג'יהאד העולמי.

כך או כך, לסיום המלחמה בעיראק תהיה השפעה עמוקה על העולם המוסלמי ועל הסכסוכים הקשורים אליו, השפעה שתהיה לטובת הקיצוניים האסלאמיים ולרעת אפשרות של שלום.

לזה יש להוסיף שכולנו זוכרים כיצד סולקו הסובייטים מאפגניסטן, בידי לוחמי ג'יהאד אסלאמיים, ביניהם גם תנועת הג'יהאד העולמית – אל קעידה. העובדה שלוחמי ג'יהאד הצליחו להביס את אחת משתי מעצמות העל של אז, ואפילו גרמו בעיניהם לקריסתה המוחלטת, נתנה זריקת מרץ משמעותית לתנועות האסלאמיות הקיצוניות, תהילת הניצחון על הכובש הייתה גדולה.

מעבר לזאת, אפגניסטן הפכה עם השנים להיות הבסיס (אל קעידה) לתנועת הג'יהאד העולמית, אלפי מוסלמים אדוקים הגיעו אליה ואל בסיסי האימונים, שנוהלו בידי אוסמה בן לאדן ואנשיו, בכדי להפוך ללוחמי ג'יהאד מיומנים.

בוגרי מחנות אלה נשלחו לאיזורי עימות שונים ברחבי הגלובוס, בין היתר לארה"ב 11 בספטמבר, במלחמות הצ'צ'ניות, אסון הרכבות בספרד ולונדון ועוד.

אז מה הסיכויים שהרפובליקנים ישתלטו על וושינגטון? סביר להניח שאחוזי ההצבעה הנמוכים ישחקו לטובת הרפובליקנים, כי התומכים של אובמה עלולים להישאר בבית.

גם נושא ההגירה הופכת לסוגיה משמעותית, וכל זה בעקבות החקיקה הנוקשת באריזונה שמגדילה את סמכויות החיפוש, התשאול והמעצר של השוטרים.

קיימת סבירות גבוהה שניצחון של הרפובליקנים בנובמבר יביא לסופן צרותיה של ישראל בכל הקשור ליחסים בינינו ובין ממשל אובמה. מאחר ולבחירות אמצע הקדנציה יש עדיין משמעות עצומה, הן במישור הסמלי והן במישור המעשי, והן יכולות לשנות לחלוטין את אופיו של הממשל.