מי שחושב שיש כאן "זבנג וגמרנו" או אם רק נבליג עוד קצת, והכל יהיה בסדר לא חי במזרח התיכון. לכן צריך לחתור באומץ וללא חת ולהמשיך את המלחמה בעזה. התקשורת מעמידה הכל בספק ותחת מיקרוסקופ.
בכדי להשיב על שאלה כיצד מתנהגת התקשורת במבצע "עופרת יצוקה", נחזור מעט אחורה בשטף הזמן, ונבחן את לקחי מלחמת לבנון השנייה התקשורת אימצה את המסרים המתלהמים של הדרגים הצבאיים והמדיניים מבלי לחשוף את כשלי המלחמה בזמן אמת.,ובכך מעלה התקשורת בתפקידה
אחדים מן הכותבים נטלו חלק בסיקור המלחמה עצמה(מלחמת לבנון השנייה),חלק מהכתבים נהגו בחוסר אחריות הגובל בהפקרות, כאשר מסרו דיווחים על תנועות של כוחות צה"ל בשדה הקרב ובכך עבור על חוק הצנזורה.העיתונות דלקה אחריה ההנהגה כמו עדר שרץ אחרי הרועה.הרצון האנושי להתחמם באור הקונצנזוס גבר על שיקול הדעת, היא העדיפה להיות פופולארית, למכור יותר עיתונים, ולעלות את אחוזי הצפייה בטלוויזיה.
למיטב ידעת הציבור ראש הממשלה ודרגיו מתחתיו לא דיברו הפעם גבוהה, גבוהה כפי ששמענו זאת בעת שיצא צ.ה.ל למלחמת לבנון השנייה סימן המטרות שהציב הקבינט הביטחוני הם לא בשמים וזה לקח ממלחמת לבנון השנייה.אך לעומת זאת חלק מהפובליציסטים שמלווים את המבצע "עופרת יצוקה". כותבים במאמריהם מטרות בשמים, הם מתיימרים ומתייהרים שקיבלו תחושה ממקורותיהם, בממשלה ובצבא, שזה אפשרי.אינני מבין מהיכן הם שואפים את הביטחון הזה. קל לקבוע יעדים מרחיקי לכת, להפריח באוויר דברי שחץ וגבורה, אך אחרי שהדברים נאמרים קשה יותר לסגת לעמדות מתונות וסבירות, אל למרבה הצער רק מעצמם לא תובעים הפרשנים דין וחשבון.
הפובליציסטים מעדיפים להתמקד בשבחים רוויי פאתוס על פני ביצוע תפקידם –הפעם הם לא מעלים סימני שאלה על הטיפול בעורף ובוחנים את חוסנו הממשי. הטיפול העיתונאי הבלתי רציני בנושא זה במלחמת לבנון השנייה השליך ישירות על היכולת להעריך את התפתחות המלחמה, שכן זו היתה תלויה רבות במצב העורף.
פרשנים לא מהססים לעמוד מאחורי קביעות שלא בהכרח היו ראויות לפסקנות- בתופעה זו אנו נתקלים גם במבצע הנוכחי.לפחות לפי חלק מהפרשנים הינו צריכים להיות בסיום הלוחמה. הפרשנים לעולם אינם נדרשים להודות בטעויותיהם.טענתם היא שבמלחמה אינטנסיביות האירועים היא כזו שהדעות מתחלפות במהירות שיא. הפרשנים מחדדים את עטיהם לקראת הרגע המבורך שבו יוכלו להגיד "'אמרנו לכם".
מבצע " עופרת יצוקה" סותרת ומוכיחה שיש אפשרות לייצר ערפל קרב, צ.ה.ל. לא עומד בפני דילמות ולחצים כפי שיאפיין את במלחמת לבנון השנייה. צ.ה.ל הפיק לקחים ומיושמים בשטח- לכן המערכה הנוכחית איננה מוכרעת בתודעה.
במבצע הנוכחי אנו עדים לשני עקרונות: צ.ה.ל. ומערכת הביטחון,משתף את הציבור במידע חיוני, אך מנגד לא מסכן חיי חייליו בשביל תמונה או כותרת. וזאת למרות ההתחרות האדירה בין כלי התקשורת, שבה הרייטינג, הסקופ והראשוניות הם עקרונות מובילים.
תם עידן מאות תדרוכים, שיחות רקע,וראיונות, של לובשי מדים,שאפיינו את מלחמת לבנון השנייה. דובר צ.ה.ל מדברר את הצבא. כשיש כשלים מדווחים, לכן בסך הכל תפקוד חטיבת דובר צ.ה.ל. מצוין.
מערכת הביטחון ו- צ.ה.ל.התאים את פעולותיו לצרכים שעולים במלחמה הזאת. קיימת מודעות לסוגיית התיעוד המבצעי: לכן חיילי חטיבת דובר צה"ל למרות שאינם קרביים, נכנסים לשטח כדי לצלם,.
חיילים ציידנו במיכשור מתאים לצד יחידות הלוחמות, בכך מיצרים מקור מידע אמין ויציב, ומעבירים לנו תמונות מהשטח ללא פרשנות מיותרת.
סוגיה השידורים החיים היא מצומצמת ובצדק,למרות שהתקשורת מתנגדת לתופעה זו. זה לא "סתמית פיות", בזמן לחימה, הרגולטור חייב לקחת אחריות. לא צריך למנוע שידורים חיים אבל צריכות להיות התניות, שלא ישדרו חומרים שיפגעו בפעילות מבצעית, כפי שהיה במלחמת לבנון השנייה. אחריות כזו מסייעת למנוע מצב שבו התקשורת משדרת חומרים שמסכנים חיי אדם או פעילות מבצעית. בעיקרון התקשורת מעדיפה ליישר קו עם דעת הקהל, ולכן מוסרת אינפורמציה לא מדויקת עם הרבה קישוטים ואמירות לא ענייניות. לכן תנאי הכרחי- יש לבדוק את הטקסטים הנכתבים בעיתונאות הכתובה, והדוחים בתקשורת האלקטרונית, דרך "משקפיים" אובייקטיביות.
ישנן תלונות על כך שלא מאפשרים למספיק כתבים, ישראלים וזרים, להיכנס לשטח גם כאן צ.ה.ל. צודק, ההתנגדות נובעת מחשש לחיי הכתבים מעבר לכך, הצבא רצה להכיר קודם את השטח ולראות איך מתפתחת הלחימה הקרקעית. אסור לשכוח שהלחימה הקרקעית לא החלה מיד. יתרה מכך אין להשוות את המלחמה בלבנון, לזו ברצועת עזה עם כל המשמעות לכך.יש לזכור שכתבים הנכנסים לאיזורי הקרבות בעזה זה לא לטיול בטבע.ל-צ.ה.ל. אין מה להסתיר, וכשמחברים כתב לפעילות צבאית בשטח הוא נרתם ומביא את הסיפור מהעיניים שלנו.לכן דובר צ.ה.ל. אימץ לעצמו את שיטת ה"פולים" במבצע הנוכחי. ומאפשר כניסה סלקטיבית כאשר התנאים בשטח מאפשרים זאת.
כיום אין הדלפות מבפנים, לכן אנו לא שומעים שהצבא ביטל פעולה חשאית כי היא הודלפה לתקשורת. למרות זאת גם כיום קיים כעס רב בציבור שנובע מפטפוט מיותר של כתבי שטח, מפרסום רב ובלתי רלוונטי בלי איזון ופרופורציה. הציבור רוצה שהתקשורת תדבר פחות, לא צריך לתת מידע לאויב.
יש דברים שמתפרסמים ביוזמת התקשורת ובהם צריך שתהיה הגינות ואחריות.בעבר לכל אלוף היה הכתב שלו, ולכל קצין מדרג בינוני יש קשרים עם עיתונאים- התופעה הזו חלפה מהעולם בעידן של הרמטכ"ל הנוכחי, לכן כל כתב לליאת ברירה הפך לפרשן צבאי מדופלם.ומפרש את מהלכי המלחמה באמצעים הדלים העומדים לרשותו.
תפקיד הרמטכ"ל לנהל את הלחימה תפקידו לא לצאת לציבור ולשתף אותו. אומרים שהוא נעלם עדיף כך. תלונות תמיד תהיינה, הצבא על מפקדיו לא צריך לדבר, לשם כך יש דובר צ.ה.ל. הוא אמון להעביר את הדברות בצורה מדודה, מנוהלת, ומתוכננת, ולהביא לידי ביטוי את הישגיו של צ.ה.ל.הדברות חייבת להיות כך שחס וחלילה לא יבצר מצב סיכון חיי אדם בשביל כותרת. במבצע הנוכחי שום פעילות לא נעשת מתוך מטרה להשיג הישג תקשורתי וכך צריך להיות.
תפקיד דובר צה"ל הוא לא רק לעצב את האסטרטגיה התקשורתית והשיווקית של הצבא אלא גם לייצג אותו, כך שלנושא התפקיד עצמו יש משקל תדמיתי לא מבוטל. הדובר נועד לייצג את הצבא בעתות שלום ולמסביר הלאומי בעתות חירום בהנחיית הרמטכ"ל.לכן לתקשורת קשה עם עובדה זו.
התקשורת עוסקת יותר מדי ב"צריבת תודעה", עוסקים ביחצנות יתר. לכן מאוד קשה להתמודד עם התופעה הזאת. התקשורת זה לא ארגון פרטי.אסור שהאינטרס האישי של כתב שיהיה בכיר ביותר יגבר על האינטרס הלאומי, זה עלול להביא לאסון גדול. יש לעשות שינוי תרבותי, וכתבים בכירים צריכים ליטול את זה על עצמם את האחריות על הפטפוט המיותר, ובכך להוות דוגמה לכתבים הצעירים.
כפי שהדובר לא מתיימרת להבין את כל מהלכי הקרב ואת כל האירועים לפרטי פרטים,על כמה וכמה הכתב שאינו נמצא עם הלוחמים בשטח חייב להיות מאופק בדווח- רבים מהכתבים לא מדברים לעניין, ולא חוששים להעביר ולהביע את דעותיהם האישיות מעל כל במה.הכתב ממקמם את עצמו מבלי שהתבקש לעשות זאת כמרגיע הלאומי או כאקמול החברתי.הציבור מצפה לקבל את המידע בצורה אמינה, ולדבר אליו בגובה העיניים, הפרשנות מיותרת , גם במבצע הנוכחי רבים המקרים שנאמרות אמירות לא מוצלחות מפי כתבים, אמירות שלא היה נכון להגיד. גם במבצע הנוכחי יש הבלים במינון גבוהה ונבואות מופרכות, לכן על קהל צרכני התקשורת להפיק לקחים ולהתייחס בזהירות ובחשדנות לפרסומים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה