תנועה החמאס

בעלי התפיסה ההיסטורית הרחבה זוכרים ומזכירים שאת החמאס, בראשית דרכו, עודדה ישראל כמשקל נגד הפת"ח של יאסר ערפאת..

הביקורת על ממשלות העבר מתבטאת בכך שצה"ל והשב"כ מנעו פעילות תקיפה יותר כנגד תנועת הפת"ח והחמאס ובכך יצרה את האפשרות להתפתחויות להן אנחנו עדים כיום. אפשר לומר ששני הצדדים צודקים ובאותה הנשימה אפשר לומר ששניהם טועים. הדבר תלוי במי שאומר.

תנועת החמאס הוקמה בשנת 1987- על רקע האינתיפאדה הראשונה ע"י השיח אחמד יסין

על בסיס התשתית החברתית והדתית של ארגון ה"אחים המוסלמים" ברצועת עזה.זוהי תנועה פלשתינאית המשתייכת לזרם הרדיקאלי האיסלמי. צריך לזכור ולדעת כי החמאס, כפת"ח, לא צמח יש מאין. צריך לזכור ולדעת כי מולידו של החמאס הוא אירגון האחים המוסלמים במצרים. פעילות האחים המוסלמים היתה מכוונת כנגד השינויים שחלו בחיי התרבות המצרית-מוסלמית. והווה מוטו הפעילות של התנועה המוטו היה: "אללה הוא מטרתנו. הנביא הוא מנהיגנו. הקוראן הוא חוקנו. ג'יהאד הוא דרכנו. מוות בדרכו של אללה הוא הנעלה בתקוותינו". מוטו שאומץ על ידי תנועת החמאס והזרוע הצבאית שלו"– גדודי עז א-דין אל קאסם". המטרות מכוונות בעיקר למלחמה בישראל.

עיקרי האידיאולוגיה של התנועה מתבססים על חמישה סעיפים מרכזיים, והן מנוסחים באמנת חמאס משנת 1988 .

שני הסעיפים הנוגעים ישירות לישראל הם:

אי הכרה בזכות קיומה של מדינת ישראל כמדינה ריבונית ועצמאית וניהול ג'יהאד מלחמת קודש נגדה, תוך שימוש בטרור מתאבדים.

הקמת מדינה אִסלאמית פלסטינית על כל שטחי ארץ-ישראל, ולאף מוסלמי אין רשות לוותר או לחלק אדמה זו.

שלשת הסעיפים הנותרים אין להם קשר ישיר לישראל והם: מחויבות לאִסלאם כדרך חיים,

סולידאריות חברתית והימנעות ממלחמת אחים,שילוב בין רעיונות אִסלאמיים ובין לאומיות פלסטינית.

שלא נשלה את עצמנו ונעלים עין כפי שאחדים ביננו חושבים וכותבים: ניסיונם של פוליטיקאים בארץ ובעולם לצייר את החמאס כגוף מתמתן נראים כהתעלמות מהמציאות. החמאס כארגון טרור דוגל בהשמדת ישראל, לכן אסור לנו ללכת שולל אחרי המנגינות הנשמעים כביכול מחלק מהנהגת החמאס הפרגמאטי האומר שיש עלות ותועלת, וחייבים להתחשב בנסיבות הפוליטיות ועם המציאות הכלכלית ברצועת עזה. החלטת חמאס לפעול מתוך ריסון עצמי אינה סותרת את מטרותינו הבסיסיות והיא השמדת מדינת ישראל.

מנהיגיה מדגישים וגם הפרגמאטיים שבניהם מעל במה ומזכירים לכולנו את מחויבותה האידיאולוגית של התנועה אשר לא תשנה, שום מילה, מהאמנה" הקוראת לחסל את ישראל, ולא תהפוך למפלגת פוליטית אלא תמשיך בדרך ה"התנגדות

אמנת החמאס הינה המסמך המקפלת בתוכה תפיסת עולם אסלאמית רדיקלית, מבית מדרשם של "האחים המוסלמים במצרים. לכל אורכו, נגוע באנטישמיות בוטה וארסית,מציג את עמנו באור שלילי, בעלי שורשים האירופאים הקלאסיים ובכל המשתמע מכך.

החמאס נועד בראש ובראשונה לתת לגיטימציה למלחמת חורמה נגדם, כפי שזו באה לידי ביטוי בטרור המתאבדים, שפותח ע"י החמאס בשנות התשעים והפך לנשק המוביל של החמאס בעימות בעבר ועש הלום. במישור הבינלאומי יש באמנה הד לתפיסות עולם אסלאמיות רדיקאליות אנטי מערביות בנוסח תפיסות העולם של ארגון "אלקאעדה" ודומיו.

האמנה מחדדת את ההבדל האידיאולוגי בין החמאס בעלת תפיסת העולם האסלאמית, לבין אש"ף- תפיסת העולם האסלאמית סותרת לחלוטין את החשיבה החילונית של אש"ף ואת רעיון המדינה הפלסטינית החילונית שאימץ תנועת אש"ף.

תנועת החמאס ניסתה לעצב את עצמה בדומה למבנה הצבאי של ארגון חיזבאללה בדרום-לבנון כפי שהדבר בא לידי ביטוי ברצועת עזה.דברי הרהב של בכירי החמאס, תחושת השליטה על האירועים המקומיים ועיצובם לתועלתם והתגרויות צבאיות יומיומיות בישראל, גרמו לבכירי התנועה לחשוב שהם הצליחו ליצור מאזן-אימה עם ישראל ולהביא לסירוס העוצמה הצבאית הישראלית ,לדידם הם נכשלו במשימה.

הכישלון הצורב של החמאס נראה בכל מקום- רצועת עזה היא כיום טל חרבות- כפי שנראתה בירות במלחמת לבנון השנייה.וזאת בזכות הדיוק ועוצמת התגובה הצבאית הישראלית. לכן לנסיבות אלה יהיו השלכות רבות על עתידה של תנועת החמאס בעזה וברשות הפלסטינית, כפי שהדבר התרחש בעוצמה לא פחותה על ארגון חיזבאללה בלבנון.

חסן נסראללה המתרברב עדיין מסתתר בבונקר שלו בחסות איראנית. לא מן הנמנע שבכירי תנועת החמאס ינהגו באותה דרך לאחר שוך הקרבות ברצועה.

בפעולות הצבאיות של ישראל נגד החמאס" החוק הבינלאומי" עומד באופן ברור ומובהק לצד ישראל, על-כן יש להתייחס לתנועת החמאס בהקשר אזורי רחב ולאו-דווקא רק בהקשר של עימות מקומי מצומצם ומוגבל, שכן העמדה העולמית נוטה בדרך-כלל לצד החלש במשוואה.

אין צורך להתרגש יותר מידי מהמראות, המוצגים בתחנת הטלוויזיה הלווייתנית של המערב והערביות ביחד..

דווקא המראות הבלתי-מצונזרים יכולים להועיל מאוד לעמדה הישראלית, שכן ברור וגלוי-לעין שתנועת החמאס ספגה מכה קשה, וכי היא אינה יכולה להעניק תמיכה וסעד לאוכלוסייה המקומית כפי שהיא התיימרה לעשות.