המציאות הבלתי צפויה במזרח התיכון התמונה בעניין זה אינה נראית אופטימית, עדיין רבים
הדיבורים מן המעשים. ועדיין רבים הפערים.
מדיניות של ראייה מפוכחת של המציאות והתעצמות "בשלום, בכלכלה, בביטחון ובחינוך",למיטב הבנתי לא קיימת סתירה בין התעצמות לבין תקווה,למעשה התקווה נובעת מהיכולת להכיר את המציאות,לכן מחייבת את ישראל לשמור על סף ביטחון גבוה בגזרה המזרחית.
הסכנה שבעליית החמאס, לצד הסכנות של איראן ובמקביל ההחלשות של הרשות הפלסטינאית לצד האיוולת מהנסיגה החד צדדית שבוצעה, בהקשר למבצע "עופרת יצוקה" צריך לומר את האמת שברורה לכל ממשלות המערב, לאזרחי ישראל, וגם לחמאס ולאיראן; הממשלה עצרה את המבצע הזה מוקדם מדי ולא איפשרה לחיילי צה"ל להשלים את המבצע" עד תומו לכן הפרצה הדרומית עדין פתוחה, ויש לתת את הדעת לכך,המדיניות הזאת לא הביאה שלום של זית, ולא יונה".
בעקבות מלחמת ששת הימים שבתחילה היתה חרדה קיומית הפך בהמשך לאופורית הניצחון אדיר, ישראל ריסקה את צבאות מצרים, סוריה וירדן ופיתחה את קונספציה "הסבירות הנמוכה"!!
קונספציה זו נחלה כישלון חרוץ –ב אי מתן התרעה על כוונותיו של נשיא מצרים אנואר סאדאת לצאת ב-6 באוקטובר למלחמה יזומה ומשותפת עם סוריה נגד ישראל.
לכן למתקפה ערבית. ב-1973 נופצה הקונספציה, על ידי תהפוכות המזרח התיכון ומגבלות המודיעין, וישראל עמדה בפני סכנת השמדה. ההפתעה לא הייתה מוחלטת: סימנים רבים העידו על מלחמה מתקרבת, והכישלון היה במתן פרשנות נכונה לסימנים אלה, באופן העברת המידע המודיעיני למקבלי ההחלטות, ובאופן קבלת ההחלטות על סמך המידע הפגום שהועבר.
בסופו של דבר"כישלון והצלחה בהתרעה" השיקולים שמביאים למלחמה אינם שיקולים שניתן לשקול אותם בשיקולי היגיון של אנשי מודיעין בלבד.
תפקיד המודיעין להביא עובדות והערכות לגבי הנתונים הנוכחיים. תפקידו איננו לנבא מה יהיה בעתיד. מאחר ואינו מסוגל להעריך מה יעשו קברניטי מדינות האויב.
באות שעות עדיין לא ידענו את גודל המחדל!!!מראשי ממשלותיה עד אחרון אזרחיה. מעל כמעט כל החלטה מדינית, צבאית, גם אחרת מרחף ענן אותה המלחמה.
לטראומה אין מרפא, גם אחרי שלושים ושבע שנה ,הזיכרונות המרים, היריבויות הקשות עמנו ובתוכנו, כאילו היו רק אתמול.
את האירועים,הזיכרונות, הכאבים,לחלק מאיתנו חשים עד היום.
לאור הלקחים משגיאות העבר, מאז מלחמת יום כיפור קיים פוטנציאל גבוה מעבר לתקריות נקודתיות שעלולות להביא להתקלחות גדולה יותר בגלל התגובה הישראלית להן.
מכאן והלאה הקונספציה "הסבירות הנמוכה" נושף בגבו של צ.ה.ל. עד עצם הימים האלה. מדובר בהפקת לקחים מהשאננות בת השנים שהורגלנו, והתוצאות הרות האסון שהביאה בסופה את מלחמת יום כיפור.
התוצאות, וההשלכות, של מלחמת יום כיפור הביאה בעקבותיה- את השלום עם המדינה הגדולה הערבית מצרים, ומאוחר יותר עם הממלכה ההאשמית ירדן.
לבו של הסכסוך הישראלי-ערבי היה בחזית ירדן, סוריה, ומצרים. המערכה הצבאית העיקרית בחזיתות אלה הסתיימה בניצחון האדיר של מלחמת ששת הימים. כל שטחי יהודה ושומרון, נותר בשליטת ישראל עד היום.כמו כן חלק מהגולן.
בחזית הדרומית עם מצרים השטחים שנכבשו בתום מלחמת יום כיפור ,ובהמשך בהסכמי השלום הוחזרו לבעלות מיצרית.
מדינת ישראל מצויה בשנים האחרונות בתהליך של חתירה לקביעת גבולותיה, אל מול בעיות הביטחון החדשות והישנות.
ברור עם זאת, שבמקביל וכחלק מכל התפתחות מדינית שתבוא הצורך בשמירה על ביטחונה הלאומי של ישראל יכך בחשבון את בעיית העומר האסטרטגי שהוא מהווה את אחד הנושאים החשובים ביותר.
ישראל נאלצת להתמודד עם האיומים השונים מתוך נחיתות כמותית,חומרית, ועוד.
לכן ליתרון האיכותי בכלל,ולפיתוח יכולות טכנולוגיות מתקדמות ופורצות דרך בפרט, יש משקל מכריע באפשרותה של ישראל לפצות על החיסרון הכמותי.
המשך מיצוי הגורם האנושי והיתרון האיכותי, טכנולוגי, הם ערובה לקיומה של ישראל חזקה באזורינו.
העדר קו גבול וקבוע באזור זה,סוגית העומק האסטרטגי מצריך בחינה מחודשת בתורת הביטחון של ישראל מחד, והשלכותיה של שדה המערכה העתידי מאידך.
חזית זו משתרעת משטחי היו"ש הצמודים למדינת ישראל, ועד לאיראן שלחופי המפרץ הפרסי. החזית הזאת מתאפיינת בשנים האחרונות בדינאמיות- החל מהסכם השלום עם הממלכה ההאשמית הרי זו ירדן,בהמשך הסכמים חלקיים עם הרשות הפלשתינית, ולבסוף מלחמת המפרץ הראשונה והשנייה ע"י הקואליציה של המערב ברשות ארה"ב.
צבר ההתפתחויות הצפויות זה מצריך בחינה מחודשת לאור האיומים הטמונים בה. השלמת הנסיגה האמריקאית מעיראק, והתרחקות ארה"ב מתפקידה כ"שוטר של העולם שופכת אור על פוטנציאל אי-הוודאות, אי-היציבות באזור. לצד הסלמת התוקפנות האיראנית, והסורית ולהחרפת איום הטרור על משטרים המקורבים לארה"ב במפרץ הפרסי, וכיום במצרים ובירדן, הופכים חזית זו לחשובה והמטרידה ביותר את מדינת ישראל לעת הזו.חזית זו מציבה את הקושי והמורכבות הרבים ביותר בכל הנוגע לעומק האסטרטגי, מה שהופך את הדיון בה לדחוף,וחיוני ביותר.
עצם המחשבה על נסיגת כוחות ארה"ב מעל אדמת עירק נחריפה את המתיחות הפנימית בתוך עירק, והם עלולים להחריף ולהתפשט ולהפוך לעימותים אזוריים וגלובליים. הם עלולים להביא להגברת מעורבות פרו-ערבית רוסית, סינית, וצפון קוריאנית.
ניסיון השנים האחרונות מאז כינון הרשות הפלשתינית, ובמיוחד אירועי הדמים הוכיחו כי תחזיות אותם גופים פוליטיים ומומחים שחזו את היותה בסיס להמשך תורת השלבים של אש"ף להשמדת ישראל התאמתו.
ככל שהרבו ממשלות ישראל להביע נכונות לוויתור על רוב שטחי יהודה ושומרון וכל רצועת עזה ,כן גברו התוקפנות הפלשתינית והפגנות האיבה של הרשות הפלשתינית עד לשיאים של פשעי מלחמה מתמשכים בדמות פיגועי ההתאבדות והרצח הנתעבים של אזרחים ישראלים ללא אבחנה .
הבזר הים תיכוני ידוע:באי-כיבוד הסכמים, והאלימות השוררת במזרח התיכון, תקדימי העבר מחייבים את ישראל לבסס את מדיניותה על תרחישים מזרח תיכוניים ולא להתמכר להרהורי-לב קטלניים.
בהעדר נוכחות צבאית קרקעית קבועה בהיו"ש,ובהעדר הסכם שלום עם הפלשתינים, ישראל מהווה כגשר המחבר שלש יבשות שמקנה לה חשיבות אסטרטגית עליונה עבור הכוחות הדומיננטיים בעולם בתקופות שונות, כמרחב בעל חשיבות גלובלית זה מהווה נכס אסטרטגי חשוב למי ששולט בו.
זו הסיבה שמחייב במיוחד את ישראל לסף ביטחון גבוה בגזרה המזרחית שהיא הפגיעה ביותר.
בהעדר עומק אסטרטגי בחזית המזרחית (בעם הגדה תימסר לפלשתינים) חושף את ישראל לסכנת של מתקפת פתע, ומשליכה על אלמנט הזמן וההתרעה.
על ישראל להתכונן למגוון תרחישים: מלחמה כוללת מול מספר מדינות, לחימה בנשק בלתי קונבנציונאלי, לחימה בעצימות נמוכה וטרור. לכל תרחיש נדרשת הערכות שונה. תהליך השלום אומנם מסמן הזדמנות להקטנת הכוח הצבאי, אולם הוא גם פותח פתח למתחים המצריכים הכנה. על כן יש לפעול ליצירת אינטרסים משותפים שימנעו פעילות צבאית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה