כמו הרבה הפתעות מדיניות, שהתרחשו לנגד עינינו בתקופה האחרונה, גם הפעם אנו מתבשרים על ספין מבית היוצר של מגלגלי העיניים, הגיע הזמן שיפסיקו ליצור ספינים של תקוות הזויות.
שרת החוץ מהווה עלבון לאינטליגנציה- גם אותם ישראלים שרוצים לראות את ממשלתם "עושה משהו" מעלה על פני השטח שאלה עמוקה הרבה יותר. זה נראה כל-כך הזוי, שהאמנו שאיכשהו זה לא יקרה בתיאטרון האבסורד. מדינת ישראל היא בהרבה מובנים אוסף של פרדוקסים, האם עם אפרוח חסר נוצות" אפשר לעשות הסכם.
עקבנו בדאגה אחר זחיחות הדעת היום תידרש ישראל לטפל במצב חדש, שנראה היה דמיוני רק לפני ימים אחדים. השאלה היא כיצד נתמודד עם הבלתי צפוי.
ניסוח טיוטת ההסכם: לסעיפים מסויימים שעלו במהלך המו"מ עם הפלסטינים הועלו על כתב, למרות כי בין הצדדים ישנן עדיין מחלוקות קשות מאוד מסובכות בסוגיית הליבה. מפגשים עם אבו מזן וחבר מרעיו אינו אלא מסע למחוז האשליות .תמצית הסכסוך הישראלי פלשתיני איננו על ירושלים, ולא על הגבולות וגם לא על ההתנחלויות. תמצית הסכסוך הוא הפליטים הפלשתינים מ-1948. ללא פתרון בעיית הפליטים – לא יהיה שלום בין שני העמים גם אם מסמכי שלום ייחתמו. במצב החדש, לא תהיה משמעות ההסכם, באם ייחתם?
הפלשתינים עצמם אחראים לכל הטעויות שהם עשו ועדיין עושים בסכסוך המר הזה. יש סיכוי רב מאוד להתפתחות של מה שהפלשתינים מכנים "פיטנה – כאוס", כמו שהיה בשנה שעברה בעזה לפני השתלטות החמאס על הרצועה.
לא תהיה פשרה עם טרור, ביטחון מצריך שלום ושלום לדורות צריך להיות תוצאה של ביטחון הוא ערובה
לגיבוש הסכם קבע עם הפלסטינים. הדרך שיש לגבור על הפונדמנטליזם האסלאמי, טמונה בתהליך הדמוקרטיזציה, אשר יתמודד עם הערכים שמייצג הזרם הרדיקלי בקרב האיסלם.
אשר לחמאס, עצם בחירתו אינו מצדיק הידברות ישראלית איתו או הכרה בו. כל עוד לא יתנער מטרור ויכיר בישראל, אם ימשיך בגישתו הנוכחית, לא תהיה לנו שום סיבה להכיר בו. המאבק הבין-לאומי שלנו הוא להחרימו ולהחלישו. על כך נצטרך להידבר עם הפלסטינים, והדבר יהיה ודאי נושא לדיון פלסטיני פנימי בין אש"ף לחמאס. עזה זה לא איזה סיפור שנמצא בדרום הרחוק. עזה זאת בעיה שצריך להתמודד איתה וכשדיברנו על אחריות, עזה נשלטת על ידי ארגון טרור ויש לו אחריות על מה שקורה שם. מי שהחליט להשתלט על עזה ולשלוט עליה. יש טריטוריה שנמצאת בשליטתו והוא אחראי על מה שיוצא משם. והחמאס הוא בעיה לא רק בגלל שהיום הוא משתמש בטרור, אלא בגלל שבאידיאולוגיה שלו אין שום תקווה לעתיד.
צריך לקחת בחשבון כי תנועת החמאס לא תוותר בנקל על שלטונה ברצועת עזה שאותו השיגה בעמל רב. בסיכומו של דבר ברור כי כול התקדמות מדינית תגביר את הטרור של הגורמים הקיצוניים שירצו לסכל אותה בכל מחיר. על הקברניטים בישראל לקחת זאת בחשבון, ישראל עלולה להיקלע לתקופה קשה של פיגועים מצד גורמי הסירוב הפלשתינים, ניסיון העבר מוכיח כי קשה מאוד להתקדם בתהליך המדיני כשדמם של אזרחי ישראל ניגר ברחובות. המצב בעזה משברי ומסובך, אבל תחילתו, בנסיגה החד-צדדית שלא תואמה עם הרשות הפלשתינית. לכן יש להתנגד לצעדים חד-צדדיים נוספים של ישראל.
הכיצד זה מתיישב עם הנוסח שהבהיר רה"מ באומרו-שהפלשתינים אינם עומדים בהתחייבויותיהם. הם לא מילאו אף אחת מההתחייבויות החשובות שקשורות בטרור ובביטחון ישראל, ולא רק בעזה. ומוסיף כי "לא יהיה שלום עד שהטרור לא יופסק. הנושא הובהר לפלשתינים והם מבינים שעזה היא חלק מהחבילה וככל שיהיה טרור מעזה יהיה קשה מאוד להשיג הבנה לשלום בינינו לבין הפלשתינים. ומנגד מנסחים טיוטת הסכם זה צחוק לרש.
לאחר שהתקשורת גמרה לדוש בנושאים הבוערים עד לעייפה, ,היא נרגעה, שכחה ועברה לדון בשאלת
הסכם שלום עם הזרם הפרגמאטי והטיפול בה. זה הזמן, לנתח, בקור רוח, את ההתנהלות התקשורתית של רה"מ, ואת אופן טיפולו במשבר. כמו אחרי כל פרסום מתחולל הריטואל הידוע כל מבקשי ראשו של רה"מ יוצאים בכותרות. בתום חצי שנה של דרישה וחקירה, יצא לאור הפרשיה המלאה. והצפוי ,אכן קרה. איש לא שינה את דעתו ואת עמדתו בעקבות פרסום הפרשיה החדשה. אם כך, תשאלו, לשם מה הוא היה נחוץ? התשובה הפשוטה היא באמת לא היה נחוץ. אנחנו פשוט מכורים לחקירות שמתבקשות להוכיח את מה שכבר ידענו וזה לא חידש לנו דבר וחצי דבר. לגופו של עניין הכול מצטיירת ונמדד כספין תקשורתי לצבירת נקודות בדעת הקהל. זו ממשלה בצל האפשרות לבחירות פתאומיות כל הזמן.
ואם חשבנו שלאחר פרסום הפרשיה החדשה, תנוח הארץ ותשקוט לפחות לזמן קצר, הרי שהתבדינו. הארץ ממשיכה לגעוש ולסעור. בנאומו הוא הודיע שלא בא להתנצח עם יריביו אבל זה בדיוק מה שהוא עושה. הוא הודיע שהוא מקבל על עצמו את מלוא האחריות ומאשר שקיבל כספים- אבל נשאר בתפקידו מאחר ולטענתו הוא חף מפשע.
ישראל מעולם לא החמיצה שום הזדמנות לנסות להביא שלום. עם זאת אסור שהכמיהה לשלום תגרום
לנו להבחין בין שלום אמיתי לשלום מדומה. בוודאי השותפות הזאת היא מן החיוניים והחשובים למדינה ותנאי יסודי ראשון. שאלה שלא נשאלה פה היא אם אנחנו לא מוכרים את הבכורה בנזיד עדשים.
הנהגה אחראית חייבת לוודא תחילה שבצד השני ישנה כתובת וקיומו של פרטנר אמיתי שיכול ורוצה להביא את עמו לשלום.ומנגד על ההנהגה לדרוש פשרות הדדיות ולעמוד על ביטחון ישראל התוקף- למרבה ההרוניה אף אחד מהתנאי יסוד אלה מתקיימים. למעשה מדובר בהצהרת בלפור של הערבים, איך העולם יהיה פרו ישראלי כאשר אנחנו במו ידינו מוכרים את ארצנו לאויב.
השמחה מתערבבת בעצב כאשר ברקע, המנגינות מתחלפות בהתאם למתרחש בשטח ואנו מתבשרים- שתנועת פת"ח, והארגון הטרוריסטי חמאס מתאמות עמדות בכדי להגיע להבנות בנוגע לפתרון עם ישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה