בישראל השמאל כולו, והפוליטיקה כולה, היא הקצנה , לכן אין חדש בדבריו של שר החוץ הצרפתי קושנר- עדין מהדהד אמירתו:שהשמאל בישראל מת!!!
השמאל מנצל את ההמולה והבולקה סביב כל עניין הקשור להתנחלויות וכדומה למטרותיו הוא- וכל זה בכדי לנגח את הימין בישראל.
ההתנחלויות וחבל היו"ש עודו שנוי במחלוקת ומשקפים את הויכוח ונותנים ביטוי ליחס הקוטבי בין ימין לשמאל. לפחות מבחינת אופן הכיסוי של ענייני ביטחון ופוליטיקה. כך בעבר, וכך גם בתקופה זו.
אירועים במקומות אלה נותנים את הטון באופן "המושך אש", וביקורת נוקבת כנגד בעלי השליטה בשטח. יש הטוענים עד כדי הטלת ספק בדבר נאמנותם לעם היהודי בכלל ולמדינת ישראל בפרט בתקשורת הישראלית.
הקו הפוליטי של השמאל היה מאז ומתמיד שנוי במחלוקת. אפילו מצד הצמרת המובילה, אך תמיד לכיוון אחד "הקצנה". אומנם תוך עצירה באדום בענייני ביטחון, אך בכל זאת, שמאל ראדיקלי.
לכל ההמולה והבולקה:הימין טוען זה מכבר שמעשי אבותיהם היו כשרים,ולו רק בשל העובדה כי הוכרזה עליהם מלחמה מצד הערבים; מלחמה שלא הותירה ברירה, אלא לנסות ולתפוס שטחים בארץ המובטחת!!!
אנני מתמקד בשאלה החוצה בימנו את הציבור בארץ - עתידם של חבלי הארץ ששוחררו במלחמת ששת הימים, אלא במהותו של מחנה השמאל בארץ.
רבים הטוענים שהיא גלשה עדי כפירה בעיקריה של הציונות הקונסטרוקטיבית והאקטיביסטית ובחזונה המקורי.
כפירה זו שהיתה תמיד נחלתם של חוגים שוליים בחברה הישראלית, זכתה בשנים האחרונות ללגיטימציה, עד כדי טשטוש מסוכן של עצם מהותו הציונית של המחנה כולו.
פנאטיות מכל צד של המפה הפוליטית מזיקה למדינת ישראל בכלל ולעם היהודי היושב בה בפרט, זה נכון לגבי השמאל, והימין הקיצוני.
לא נעים לראות דמוקרטיות במשבר, המאבדות את ביטחונן העצמי, ומכתימה ציבור שלם כגון: המתנחלים על לא עוול בכפו.
לפעמים יש בוגדים. לפעמים אמנם מתרחשת בגידה. לפעמים היא מסכנת את שלומה של הדמוקרטיה. לפעמים מותר להרים קול בגנות הבוגדים, מבלי שעל מצחם של המגנים יוטבע אות קלון.
משורה של תחקירים ומאמרים שהתפרסמו בשנים האחרונות, עולה בבירור כי המימון של רוב התנועות החתרניות האנטי ציוניות בישראל מגיע ברובו מן האיחוד האירופי.
מזה תקופה ארוכה מתנהל דיון לגבי ההתערבות הבלתי פוסקת של גופים שמאלניים גלובליים בנעשה בארץ.
גופים מהאיחוד האירופי מממנים, תמוכים ומעודדים פעילות של גופים שונים בישראל מתוך מטרה להשפיע על דעת הקהל הישראלית ולשנות את המציאות הפוליטית בישראל.
תופעות כגון אלה בדרך כלל זכו להתנגדות ולאי אמון בקרב רבים בישראל. המחשבה שישנם גופים אירופאים שמוכנים למימון פעילות של עמותות שמאלניות או סמי שמאלניות בארץ מתוך מחשבה שלטווח רחוק הם יזכו להשפעה פוליטית בארץ היתה מחשבה רחוקה במשך תקופה ארוכה.
לאחרונה מתרבים ההוכחות שאכן זה כך.
נושא המימון האירופי הפוליטי לקרנות ועמותות בישראל מצריך מחקר מקיף וארוך, מדובר בחומר מאלף, אם כי לא נעים בלשון המעטה- שמלמד רבות על התפיסה של גופי השמאל הללו, על הרצון שלהם להשפיע על המציאות הפוליטית בישראל ועל הדרכים שבהם הם בוחרים להשפיע.
למטרה נעלה זו מצטרפים חלק ממדינות אירופה הן בנפרד, והן במסגרת האיחוד, במימון כספית מאות אלפי יורו, והן פעילות לוביסטית ועוד.
רוב הגופים שבהם מדובר אימצו את "אסטרטגיית דרבן": שימוש בשיח זכויות האדם כדי להעמיק את תהליכי הדמוניזציה והדה-לגיטימציה של ישראל, ומרבית הזמן עוסקת. בהפצת תעמולה ארסית נגד מדינת ישראל.
גופים אלה בעידוד המדינה המממנת שופכות הון עתק על הסכסוך הישראלי-ערבי. מיליונים רבים זורמים לעמותות שעוסקות בו. רבות מהן הפכו לסנגוריות של העמדה הפלסטינית בכלל, ושל תעמולת השקר, שקרויה לפעמים "הנראטיב הפלסטיני".
ההזרמה האדירה גורמת לשיבוש ההליך הדמוקרטי. מעשית, מדובר בהון שמתורגם למערך אדיר של כוח אדם, עבודת שטח, עתירות לבג"ץ, פעילות לוביסטית ועוד. רק צד אחד זוכה להון האדיר הזה. לעמותות שרוצות להציג את האמת, למשל, על הנכבה היהודית, אין אף מדינה שתשקיע אגורה גם לא ישראל.
לנרטיב הזה מצטרפות חלק מן האקדמיה הישראלית תלוי אף הוא, אם ברוב ואם במעט באתנן האירופי, וחוקרים רבים משעבדים לחלוטין את השאיפה המדעית מחקרית לאמת בעבור הסטייה הפוליטית האנטי ציונית שלהם. גורמי שמאל רדיקאליים מן האקדמיה, וביניהם כמה וכמה היסטוריונים שהתבטאו לא פעם בעד הכחשת השואה ואימוץ מוחלט של הנראטיב האיסלם פשיסטי הקיצוני מוחזקים בישראל ע"י פטרוניהם האנטישמים מחו"ל.
פעילות אירגוני השמאל בישראל, בהנחיה ובמימון אירופיים, משתקפת גם בחתרנות חברתית לכאורה ניטראלית. מספר בלתי מבוטל של איגרונים "מכבודם לא ננקוב בשמם" פועלים כדי לערער את האחיזה הלאומית בקרקעות הלאום וליצור חזית מדוכאים משולבת, ערבית יהודית, על-מנת לקבוע קריטריונים חדשים לחלוקת קרקעות המדינה, כולל ובעיקר לפליטים ערביים. לצד ארגונים חברתיים התומכים במאבק החד-הוריות כדי ליצור תחושה של חוסר יכולת של המדינה לטפל בבעיות הבסיסיות ביותר של החברה בישראל.
השאלה שחייבת להישאל היא, האם הבולשביקים הבייליניסטי ומפעיליו באיחוד האירופי יעצרו על-ידי מי מהפוליטיקאים שלנו? על פניו נראה שלא. אירופה מקושרת בקשרי מסחר ענפים והכלכלה הישראלית תלויה במידה רבה באיחוד. ואולם ישנם כמה דברים שעלינו לעשות, חלקם מסורים בידי הציבור וחלקם בידי הממשלה.
ישראל חייבת להעמיד למשפט, ולהפעיל את חוקי המדינה כנגד גורמים חיצוניים המתערבים בהליכים הדמוקרטיים הפנימיים בישראל.
פעילות עוינת של אנשי אקדמיה, כגון: הכחשת שואה, תמיכה גלויה בטרור, תמיכה והפצה של הנראטיב השקרי של הערבים בעבודות דוגמת עבודתו של טדי כץ על הטבח שלא היה בטנטורה וכיו"ב, חתימה על עצומות בחו"ל הקוראות להדרה של מרצים מישראל, תמיכה באויב בשעת מלחמה וכיו"ב, יביא באחת להפסקת עבודתו של המרצה האמור במוסדות ישראלים הממומנים על-ידי הציבור.
הארגונים הממומנים על-ידי מדינות זרות, יתחייבו להימנע כליל מלעסוק בפוליטיקה. כל פעילות פוליטית הממומנת על-ידי מדינה או ארגון בינ"ל בעל אינטרס מקומי או גלובלי תיחשב לבלתי חוקית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה