השאלה שכל אזרח צריך לשאול עצמו היא מהן האלטרנטיבות, ואם נכון היה להעדיפן על פני זאת שננקטה. אבל האלטרנטיבה קשה לא פחות, כי הטורקים כבר הבהירו שהם מתכוננים לפתוח קו ספינות קבוע לעזה, וברור כי מהלך כזה יהפוך בסופו של דבר לנתיב אספקת אמצעי הלחימה העיקרי לרצועה.
"אם סיוע הומניטארי היה מטרתם - הם יכלו להיענות להצעתנו להעביר את הסיוע בדרכים המקובלות". כיום ניתן לומר בבירור שהמשט נועד ליצור פרובוקציה לשמה ביוזמת גורמים אנטי ישראליים - שאין להם ולו חצי דבר עם סיוע הומניטארי.
למען הסר ספק, האחראים לאירוע הם בראש ובראשונה משתתפי המשט לוחמי השייטת לא ציפו על ספינת ה"מרמרה" ארבו להם מאות "פעילי שלום" מוכנים לקרב, מי שדיברו שלום ועשו מלחמה. בוודאי אסור להטיל שום אחריות על לוחמי השייטת, שהתכוננו למטר גידופים ויריקות ונאלצו להתמודד עם אלימות קשה, מבחינתם זו היתה סכנת חיים, ובסיטואציה כזאת הם היו חייבים להגן על עצמם.
ברור שהחלטה לעצור היא החלטה להשתמש בכוח, כי אין דרך אחרת לעשות זאת מול מי שמחליט שלא להיענות לבקשות חוזרות ונשנות להעביר את הסיוע בדרכי שלום.
הכוחות הגיעו לפזר הפגנה - אך הותקפו באלות, סכינים ורוגטקות מהרגע הראשון נתקלו הלוחמים בהתנגדות קשה. הם עוד ניסו לשמור על קור רוח, לדבוק בתכנון, אבל האלימות הקשה והפחד שינו את הכל, איש מהם לא היה מוכן לקבלת הפנים שציפתה להם. "רצו לבצע בנו לינץ' - וכמעט הצליחו.
באו נזכור המצור על עזה הוטל לאחר שהתברר כי חמאס מונע מהחייל גלעד שליט את הזכויות המוקנות לכל שבוי על פי החוק הבינלאומי בניגוד לתעמולה של חמאס. על העולם להבין שפעילי זכויות האדם שהיו על הספינות במשט הנוכחי רצו לשבור מצור על ארגון טרור שקורא להשמדתנו ולכך ישראל לא נוכל לתת יד- ישראל חייבת להגן על עצמה גם עם מדובר בכוח.
"חמאס" הוא ארגון טרור קיצוני-דתי שאינו מוכן לקבל את זכות הקיום של ישראל, שמשתמש בטרור נגד אזרחים ושאינו מוכן לקבל הסכמים קודמים בין ישראל והפלסטינים, הסגר על עזה מתחייב בכדי לעצור את חמאס ותומכיו.
מדינת ישראל היא מדינה ריבונית ולא יכולה להסכים לפגיעה בריבונותה, זכותה של כל מדינה לבדוק אוניות המגיעות לשטחן, הפעולה במים בינלאומיים היתה בהתאם לכל כללי החוק הבינלאומי המקובלים.
ישראל לא תיכנע לאותן קבוצות אנרכיסטיות, בוודאי לא לחבורת טרוריסטים הרוצים לקדם את הטרור ולשתף פעולה עם הטרור ולגרום לשפיכות דמים, האירוע הזה הוא תוצאה של פרובוקציה מכוונת של גורמים שתומכים באיראן ובמובלעת הטרור שלה, החמאס ברצועת עזה.
תגובתה החריפה והקולנית של טורקיה לנוכח האירועים בעת השתלטות צה"ל על ספינות המשט ההומניטארי כביכול לעזה ממחישה את המוסר הכפול הטורקי.
השאלה המרכזית היא כיום על הפרק היא:כיצד היתה טורקיה מגיבה לו ארגונים זרים היו מנסים להעביר אספקה לארגון המחתרת הכורדי PKK, או אף מסייעים לו לפעול בכורדיסטן?
מה היו במקרה כזה הוראות הפתיחה באש שהיו מועברות לחיילים הטורקים? מה היה קורה לו פעילים זרים היו מנסים לחטוף את נשקו של חייל טורקי, או לתקוף חייל טורקי? נדמה לי שהתשובה ברורה.
בכלל, כמעט בכל תחום שבו טורקיה מאשימה את ישראל, היא עצמה - על פי מדדים כמותיים אובייקטיביים - עולה בכמה מדרגות על התגובות של ישראל למצבים דומים.
טורקיה צריכה ליטול קורה מבין עיניה, ולהחליט אם היא ממשיכה במסורתו של "כמאל אטאטורק", או פונה לדרכם של אחמדינג'אד ואיסמעיל הנייה. התנהלות כלי השיט הטורקיים קרובה מאוד לביצוע אקט מלחמתי, וניתן רק לדמיין את התגובה הטורקית לו פעולה כזו היתה מבוצעת בכורדיסטן או בצפון קפריסין.
קשה להעריך כמה גדולים יהיו גלי ההדף המדיניים והביטחוניים של האירוע הקשה שהיה אתמול על סיפונה של ה"מרמרה"
ניתן כבר עתה לקבוע כי הימים הקרובים יעמידו למבחן את ההרתעה והנחישות הישראלית. לא רק מול מי שינסו לנצל את האירוע להישג מדיני או חלילה לפיגוע, אלא ברמה הכי פשוטה ומיידית - מול הספינה הבאה, "רייצ'ל קורי", זו שעקב תקלות טכניות לא הצטרפה למשט- ועושה כעת את דרכה עצמאית לעזה.
חייב להיות ברור הקונספציה לא השתנתה והתשובה ברורה: מה שהיה הוא שיהיה הסגר על רצועת עזה ימשיך וכל משט בעתיד תיעצר. באותן השיטות, על ידי אותם הלוחמים, פשוט כי אין דרך אחרת לפעול בים.
החוק הבינלאומי אוסר על כלי שיט או כלי טיס להיכנס למים הטריטוריאליים או לאוויר הטריטוריאלי של מדינה ריבונית, והתגובה החוקית לכניסה שכזו היא התראה ואזהרה ומיד לאחר מכן הפצצה של הכלי.
האם קיימת מדינה בעולם המאפשרת כניסה של כלי שיט עוין למים הטריטוריאליים שלה ללא תגובה הולמת?
תוצאות המבצע לעצירת המשט של השמאל הבינלאומי, בהנהגת טורקיה של ארדואן, קשות לישראל מבחינה הסברתית.
אנו עדים שברחבי העולם המדינה היהודית מוקעת כמי שאחראית לרצח אזרחים תמימים על ידי חוליות קומנדו חמושות. קשה מאוד לשנות את התדמית הזאת. ולמרות זאת לכל העולם אנו חייבים להבהיר אירועי אתמול לא יבקיעו את חומת המצור שסוגרת על הרצועה.
בשבוע האחרון הכריזו מארגני המשט ורבים מהאנשים שהיו על הספינות באופן הברור ביותר, שעל הספינות אין כלל נשק. יתרה מכך מארגני המשט הצהירו שהם לא באים עם נשק ותחמושת אלא עם מסר של תמיכה ושלום, וברוח זז התבטאה גם ח"כ זעובי. לאור התוצאות הטרגיות אסור לפעילת טרור שכמוה לשוב בחזרה למשכן הכנסת.
מדינת ישראל חייבת לחשוף את כל הקשרים הכלכלים, פלילים וטרוריסטים של מארגניי המשט ובוודאי להעמיד לדין כל אזרח ישראלי כולל חברי כנסת.
החכי"ם הערבים הם מעין ארסנל ראשי נפץ נגד מדינת ישראל לכן יש לנטרל אותם בהקדם ולא הדמוקרטיה תהיה כסות לשודדי ים הפועלים לחיסולה של מדינת ישראל.
לאורך הימים האחרונים שמענו דיווחים משמאל בישראל שהתבטא מעל כל במה אפשרית שמדובר באנשים רודפי שלום וצדק, אנשי דת ורוח, ואפילו חברת כנסת אחת. איך יכול להיות שאנשים כאלה אוחזים בידיהם נשק קר ותוקפים כהמון פראי וזועם?
אף אחד מאיתנו אינו יכול לתאר לעצמו מה הרגשה ברגע שבו מכת האלה הראשונה נוחתת עליו, אולי את הכאב הפיזי אפשר לשאת, אבל כאב ההפתעה וההלם קשים הרבה יותר.
מרגע שחיילים בודדים נותקו מהכוח, נלקח מהם נשק והופעלו נגדם אמצעים קרים כמו סכינים, מוטות ברזל ודוקרנים - לא היתה להם ברירה. כדי להציל את חייהם הם נאלצו להשתמש בתחמושת חיה. התוצאה המצערת היא בבחינת הכרח לא יגונה מנקודת המבט של החיילים על הספינה.
בסופו של יום יש להדגיש כי למרות הכל המשימה הושלמה הוסגה המטרה ברור לכולם שהלוחמים רצו והעדיפו שזה יהיה אחרת - אבל לא הם בחרנו באלימות, איש מאיתנו לא מוכן לשאת את המחשבה שחלילה המצב היה הפוך, ואנחנו היינו סופרים את מתינו.
יש להניח שדברים ייראו אחרת וילמדו הלקחים, האפשרות של קרב אלים לא תילקח עוד כ"תרחיש קיצון", אלא כמשהו שסבירותו גבוהה בהרבה ומחייבת פתרונות שימנעו תוצאה דומה.
יש להימנע ממחול השדים המוכר במחוזותינו - האשמות והטלת רפש במי שפיקד ומי שביצע- יש להמתין
לתחקירים שיעלו בוודאי תהיות נקודתיות, אבל עיקרם צריך להתמקד לא במה שעשה הלוחם הבודד אלא במערכת הרחבה ההכפשות מבפנים זה בוודאי לא מה שיחלץ את ישראל מהתסבוכת המדינית, וזה גם לא יסייע בעמידה מול מה שעלול להתרגש מבית ומחוץ: מהאו"ם לגליל, מאנקרה לעזה, מאחר והנזק הקל יהיה הברחת אמצעי לחימה לעזה, אך הנזק הכבד והמסוכן בהרבה יהיה בהכרה שניתן לא רק לפגוע בחיילי צ.ה.ל. אלא גם לכופף את מדינת ישראל.
כל השאלות לגיטימיות בהקשר להחלטת הדרג המדיני ובאשר לתוכנית הפעולה. אך אין מה לעסוק בתגובה של החיילים: הפקודות שלהם היו ברורות, והם הפעילו כוח רק כמוצא אחרון.
ישנן עוד כמה שאלות מחריפות ומתחדדות בעיקר לנוכח ההחלטה הישראלית המוזרה להטיס על חשבון ישראל את פעילי המשט לארצות מוצאם.
המדיניות של מדינת ישראל תמשיך כמובן להיות מדיניות שאומרת דבר פשוט: אין לנו ויכוח ואין לנו מאבק עם האוכלוסייה בעזה. אנו מעוניינים לאפשר להם חיים סדירים, אנחנו רוצים למנוע כל משבר הומניטארי בעזה, אבל גם יש לנו מאבק עם ארגון החמאס, שמאיים על אזרחי ישראל, שיורה טילים על יישובים ישראליים. מחובתנו להגן על אזרחי ישראל, על יישובי ישראל, לשמור על הביטחון של מדינת ישראל - וכך נמשיך לעשות.