תנועת השמאל הישראלית לאחר בחירות 2009 נחל מפלה גדולה מול כל המפלגות האחרות.: "בדבריו של הסופר עמוס עוז "העבודה סיימה את תפקידה ההיסטורי" היא נושא הכותרת הראשית היום. גוש מרכז-שמאל כשל כשלון חרוץ: הוא הבטיח שלום והביא מלחמות, הבטיח יציבות שלטונית והביא שחיתות. לא העם טעה, הפוליטיקאים מטעמו טעו בדרך.
השמאל כשל לפי דרכו והשקפת עולמו בשתי המשימות ההיסטוריות הגדולות והחשובות: להביא לסיום נראה לעין של הסכסוך, ויותר מכך, לשמור על האפשרות של קיום שתי מדינות לשני עמים ולהביא לסדר כלכלי חברתי סוציאל-דמוקרטי, המאפשר חיים בכבוד למעמד הפועלים והעובדים בישראל.
גוש המרכז- ובתוכו קדימה, והעבודה - חטא בכל החטאים שאסור למנהיגות לעשות. הוא היה מתנכר ויהיר, העביר מסר שהוא תמיד היה והוא תמיד יהיה שם ושהוא נועד לשלטון, הוא לא ידע לעורר השראה, לא תקווה ולא חזון. צייר אופק חדש מדומה והביא חוסר יכולת עשייה ומחויבות לסדר היום שהעלה אותו לשלטון.
קדימה מייצגת "מציאות מעורפלת". האופן בו מפרשות אותה המפלגות שאיננה מדברות בקול "ברור" ו"חד". המבנה המפלגתי ההזוי המורכב מרסיסי מפלגות ,לא התאים את עצמו לשינוי ההולך ומתחולל בכל תחומי החיים בשנים האחרונות. שדה המאבק הרעיוני והפוליטי, כפי שהוא מוגדר פשוט אינו רלוונטי למציאות, ולפיכך הוא מערפל אותה, הערפל זורע ייאוש מן האפשרות לחולל שינוי וייאוש זה מחזק את הקצוות ה"ברור" והופך את המורכב לנלעג.
עמדותיה של מפלגת קדימה נראות מעורפלות דווקא משום שהיא מפזרת את הוודאויות – ולמעשה האשליות – בהן שרוי השיח הפוליטי הישראלי. עמדת 'הגם וגם' של לבני בתחום המדיני-בטחוני היא ביטוי לשקלול של הזירות הפלסטינית והאירנית והצורך לתת להן פתרונות החורגים מן השדה המוכר שהוגדר בימי אוסלו.
על "מעצבי דעת הקהל" להשתחרר מהשבי של החדשות היומיומיות ולראות את הסכנות האמיתיות הרובצות לפתחנו מחוץ לבית ובתוך הבית. מוטלת חובה על כל "מעצב דעת קהל" לא רק לומר למי הוא מתנגד אלא גם במי הוא תומך.
השאלה כיום האם אין שמאל או יש שמאל בישראל?
אך כבר כעת ניתן לומר כי מדובר במערכת בחירות יוצאת דופן ובתפנית פוליטית שהוליד כנסת שונה לחלוטין.
זו לא ירידה, אלא נפילה!!!~ קשה למצוא נפילה כזו במשטר פרלמנטארי של בחירות יחסיות במקום כלשהו. נפילה זו מדהימה שבעתיים שכן בעשור בו איבד השמאל הציוני מחצית מכוחו.
למרות שדעת הקהל פנתה לעבר הפתרון שהוא הציע, לתמיכה בפתרון של שתי מדינות לשני עמים.ולמרות זאת לא הצליח השמאל הציוני להמריא בחזרה למעמדו הקודם. גרוע מזה : שתי המפלגות לא הקימו ועדות שיחקרו פשרו של פלא זה. כיצד מסבירים אותו?
על רקע זה היו מערכות הבחירות רוויות מתח וגם אלימות, תעמולת הבחירות של השמאל הציוני בטענה שארץ-ישראל השלמה לא תוכל להיות מדינה יהודית ודמוקרטית לא צלחה.
העתיד המיידי רווי סכנות חמורות לישראל, ועיוור מי שמתעלם מסכנת המלחמה הבאה עם שלוחותיה של אירן בדרום ובצפון. האמת היא חמורה יותר: תוך זמן קצר יהיה לאיראן נשק גרעיני וזה יימצא בידי מנהיג בעל השקפת עולם נאצית המצהיר בגלוי על רצונו למחוק את ישראל מהמפה. אכן, אם נתמצת את מצבנו כיום דורשה ממשלה חזקה: ממשלה שתהיה מוכנה, מצד אחד, לעמוד על בטחונה של ישראל ולהקדיש משאבים להגנה אקטיבית מפני התקפות טילים ורקטות על ישראל הקטנה והפגיעה; ומצד שני תוכל לעשות את הוויתורים הנדרשים - גם הטריטוריאליים בבוא הזמן. אנו זקוקים לממשלה חזקה מבחינת כושר ההרתעה שלנו אך שתהא מוכנה לוויתורים טריטוריאליים וטקטיים כדי להבטיח את האינטרס הקיומי של ישראל.
בכל תרחיש אפשרי, נתניהו הוא ראש הממשלה העתידי של ישראל. כמובן זה משקף הלך רוח לאחר ספירת כל הקולות בבחירות 2009.
החשש והסיוט הגדול של השמאל ובראשם מפלגת קדימה- שממשלה העתידית תהיה לאומנית-דתית-חרדית. קואליציה של הליכוד- ישראל ביתנו-החרדים-האיחוד הלאומי והבית היהודי.לפי השקפת עולמם זו תהיה ממשלה שלא יהיה לה כושר תמרון פוליטי שתעמיק את תהליך הבידוד של ישראל ושתהיה גם אסון כלכלי בגלל תובענות השותפים הקואליציוניים.יו"ר הליכוד נתניהו הצהיר בקולו יעדיף קואליציה רחבה והשוטפים הפוטנציאלים הם הגוש הימין במפה הפוליטית.
הברירה של "קדימה" להצטרף לקואליציה זו. ואם זה לא יקרה, תקום זעקה אדירה מגרונם של אלה שהיום הם האחראים לתהליך זה של שקיעת מרכז הליכוד, והקמת מפלגת קדימה.
