יום שבת, 2 בינואר 2010

ראש הנחש האיראני

אנו בתחילת שנה חדשה- ופרק הזמן שניתן לאיראן להתפשר בנושא הגרעין תם.

כל זמן שעובר איראן וכל גלי נוף ממחיש ביתר שאת א נחישותה של איראן להגיע לנשק גרעיני.זוהי מערכת משומנת היטב, וממוחשבת ומותאמת של הולכת שלל את המערב ובראשם את ארה"ב, וכל זה ע"פ העיקרון השיעי הידוע : "הונאה באור יום" על מנת להרוויח זמן, לדאוניו גם הנשיא אובמה עזר וסייע לאיראנים להרוויח זמן.

ככל שחולף הזמן לפחות אחדות ממדינות אירופה בישיבות סגורות לתקשורת סבורות שיש לנקוט בסקציה צבאית, כלומר אין מנוס מהפצצת המתקנים הגרעיניים של איראן.לעומת יש המעדיפים סנקציות חריפות ובראשם ארה"ב, למען להגיע לתוצאה חיובית ללא הפצצה-וגם לאור סיבוכי המשך לאחר הפצצה כזו.

העולם המערבי צריך עם זאת להיות מודע לאופיו של המשטר הפונדמנטליסטי בטהרן, ולאיום שהוא מציב על קיומה של מדינת ישראל בראש, ולמשטרים ערביים הסוניים ולעולם כולו.

יש לקחת בחשבון סיכון נוסף בלתי ידוע של פצצה מלוכלכת שיגע לשירותי של לארגון טרור.

לאור הכרותינו את טהרן- קיים רווח קטן שטהרן תנהג בהגיון,הם פועלים מתוך הנחה האומרת: שמדינות המערב כולל ארצות הברית וישראל הם חברה נפסדת, רקובה מיסודה, ואימפוטנטית ושאינן מסוגלות לבצע את מה שהם אומרים בכלי התקשורת, לכן ניתן למתוח ולשחק על הסף, והכל יודעים כמה הרת אסון וסכנות מתיחה זו.

חשוב בהקשר זה לציין את חזית העימותים הרחבה איזורים שונים בעולם כולל בעולם הערבי ולאיראן יש יד ורגל והיא מטפחת ומזרימה להם אמל"ח, מימון והסתה.

בחלומותיה של טהרן השיעית יש עוד מלחמה לו פחות חשובה- מאבר להשיב את גלגל ההיסטוריה השיעית אל מול האיסלאם הסוני.

העמדות החדשות של הממשל האמריקאי לפיהן השבר הפנימי ההולך ומעמיק בתוך איראן,לכן מבקש הנשיא אובמה לתת עוד הזדמנות למנהיגות האיראנית הנוכחית להגיע בשנת 2010 לפתרון מדיני של בעיית הגרעין.

הנשיא איננו מעוניין לא בחקיקה של הקונגרס והסנט שתאפשר סנקציות חריפות כלפי איראן, ולא בפעולה מהירה בזירה הבינלאומית שתביא לסנקציות כאלה. במילים אחרות.

הנשיא אובמה לא מציותי לשלוח עוד 30 אלף חיילים לאפגניסטן מזכירה תוכניות אחרות שלו לגבי מקומות אחרים בעולם: גם היא לא ישימה, במה שנוגע לאסטרטגיה אמריקאית זה מטריד.

מחד גיסא האמריקנים מבינים שהפקרת אפגניסטן תסכן את העולם, כולם זוכרים שבהיסטוריה העולמית בכל התקופות שהניחו לאפגניסטן לנפשה היא הפכה לחממת טרור עולמית.

ומאידך גיסא השפעה על המאבק נגד הגרעין האיראני לא כל כך טובה, איראן גובלת עם אפגניסטן, והאיראנים עלולים לתת מחסה ללוחמי הטליבאן, יהיה פה אינטרס אמריקאי לשתף פעולה עם איראן כדי שהם לא יתנו מחסה לטליבאן, שיתוף פעולה כזה בין ארה"ב לאיראן לא בהכרח יקדם את המאבק נגד תכנית הגרעין האיראנית.

בניסוח הכי פשטני, ישראל רואה את איראן הגרעינית כאיום קיומי, ואילו ארה"ב בדיוק בוחנת את האפשרות להשלים עם זה .

ישראל אומרת שאת ראש הנחש בטהרן צריך לרוצץ בכדי להחזיר מעט שפיות לאזור ולעולם, כמו כן גם לעם האיראני המתוסכל והמאוים המייחל לשינוי.

שנה בתפקיד

בקרוב יהיה הנשיא אובמה שנה בתפקיד, מיהו ברק אובמה-הסוציאליסט שבערב חג המולד הצליח להעביר את רפורמת הבריאות המהפכנית?

השמרן עם העולם המוסלמי- ולעומת זאת קפדן בנושא הישראלי?

או שמא הנץ הליבראלי בנאום פרס נובל?

לזכותו יש לומר שבקמפיין הבחירות סחף אלפי צעירים באמצעות האינטרנט החדשני והמבריק, חמוש ביועצים שהזניקו את מועמדותו עד הניצחון הנכסף נשיאות ארצות הברית.

כיום שנה בתפקיד הרם, אובמה לא ריאליסט, קר ומבקש להתפשר עם ציר הרשע,ובמקביל ליבראל המודיע כי הוא עומד לצדם של המפגינים בחוצות הערים באיראן.

הוא איננו פציפיסט תמים- הוא נשיא המזכיר לאזרחיו "שדם ונשק "שימשו לשימור ביטחון העולם מאז מלחמת העולם השנייה.

לכן מיהו ברק אובמה האמיתי?

בקנה מידה היסטורי השנה הראשונה לכהונה בבית הלבן נחשבת לשנה רעה- הוא עדין לא עצר את הנפילה התהומיות של הכלכלה האמריקאית- המיתון עדין משפיע , עדיין יש עבודה רבה בכל הרפורמות למניעת קריסה נוספת ועוד.

בשנתו הראשונה לכהונה לא הצליח הנשיא אובמה לבנות לעצמו ציבור תומכים רחב לפילוסופית הממשל שבראשו הוא עומד מה שיגבל את הישגיו מכאן והלאה.

רשימת החזון שהבטיח הנשיא אובמה במהלך הקמפיין הבחירות היתה ארוכה ומרשימה-כל המטרות היו מטרות ראויות, אך למרבה הצער נוצרה רשימה מחויבות שאפתנית שהנשיא אינו עומד בכך.

הנשיא מתברר כמאסטר בהשקה של קווי מדיניות חדשים,אבל חסר יציבות ביכולת להוציא לפועל

הסובבים אותו נמצאים בדילמה,ולעתים נדמה שגם הוא עצמו אינו יודע!הסקרים אינם מאירים לו פנים, שיעור התומכים והמתנגדים- עם תום שנת כהונה בבית הלבן נמוכים מאלה של כל נשיא נבחר לפניו, לכן אנשי אמונו לא ששיערו שכך יהיה שנה לאחר הבחירות והדילמה מרובה.

מימין לא השתכנעו מצעדיו, ובשמאל מאבדים סבלנות בלשון המעטה, קשה למצוא קולגה ממפלגתו שיגן עליו, הם מתפתלים בנימוקים בלתי הגיוניים ולא יכולים להסביר לאסכולה הדמוקרטית האמריקאי- מדוע הנשיא החליט לתגבר את הכוחות באפגניסטן.

ולימין הרפובליקני קשה להסביר מדוע דבק בנשיא רפורמת הבריאות הממלכתית, שלפי סקרים רוב הציבור האמריקאי ללא שייכות מפלגתית מתנגדים נחרצות לרפורמה זו. הציבור האמריקאי מאשים את הרוב הדמוקרטי בקונגרס והסנאט- שהם נותנים ידם ל"דריסת הדמוקרטיה האמריקאית" והפיכתה "למדינה סוציאליסטית" והקמת וועדות מוות שיקבעו מי יחיה ומי ימות לפי שיעורי תקציב.

בתחילת דרכו ידע להסביר את מעשיו היטב, עם חלוף הזמן גם היכולת הזאת הפסיקה להרשים, בנאום קהיר ההיסטורי למדינות ערב - ביקש פיוס אחרי שנים של עוינות, דיבר על דמוקרטיה, זכויות נשים, פירוק מנשק גרעיני ועוד,מי שמבקש למשמש את הסחורה החדשה הזאת יזדקק לכלי פענוח מיוחדים במינם. נאום קהיר ירשם כציון דרך ב"עוצמה המתרפסת" ובדיפלומטיה הציבורית המתבססות על שכנוע וסמלים ותקשורת שעד עתה אנו לא רואים מאומה שצמח מזה,אין עם מי לדבר וכל הנאום הזה הוא רק התרפסות נאיבית! וחד צדדית שלא תורמת כלום.

"בוועידת קופנהגן המאכזבת" הסביר הנשיא האמריקאי לעולם שישנה "נוסחה ברורה" לבלימת אפקט החממה- היא ברורה לנשיא אובמה, אך לשאר מנהיגי העולם פחות, בסיכומו של דבר נאמו לא הצליחה להטות את כף המאזנים, ולהביא להסכם מקובל על כלל אומות העולם, ולהסכם שתהיה לו משמעות בזירה זו.

למרות הצלחתו בנושא הרפורמה בבריאות- ניתן לומר בפה מלא שבנושא חוץ נחל כישלון חרוץ,פעם העולם העריץ את נאומיו המלוטשים, היום מתייחסים איליו שהוא בעל רטוריקה ישנה הנחה סמויה מוצדקת שהיכולות הרטוריות העילאיות עמדות ביחס הפוך לכושרו הפוליטי המעשי, זה סימן רע לפוליטיקה הפנימית, והן למדניות החוץ.

נרדמו בשמירה

קיים הרושם שהשירותים האמונים על איסוף המידע ומניעת טרור,הייתכן שלא ניקו את צנרת המעבירה להם מידע חיוני מחוץ לארצות הברית? למרות שהדסק האפריקני של ה-CIA הכין דו"ח על המחבל הניגרי לפני שניסה לבצע את הפיגוע בטיסת ליעד לעיר דטרויט בארצות הברית.

אלא שהדו"ח כלל לא הופץ. זאת, משום שכותב המסמך חיכה לתצלומים של "עומר פארוק עבד אל-מוטלב", האירוע שלעצמו מעיד על שיגרה תמוהה.

העובדה שהצליח המחבל הניגרי עלות למטוס באין מפריע עם חומר הנפץ העלתה תהיות רבות!!!למזל הנוסעים ומשפחותיהם תקלה טכנית מנעה מנוסע לפוצץ מטוס של חברת דלתא, עליו היו באותה עת 278 נוסעים. למזל הנוסעים היתה זו מתקפת טרור מקצועית שבוצעה על ידי "חובבן".

בדיעבד ניתן לומר שמזימת הטרור של ארגון הטרור העולמי אל-קאעידה היתה ללא ספק מקצועית, אולם הביצוע היה חובבני, המסקנה המתבקשת שאל-קאעידה הצליח לאתר ולנצל את פרצות האבטחה, אך הטרוריסט לא היה מוכשר למתקפה.

יש מחלוקת בתוך קהילת המודיעין אם הדו"ח שהוכן ולא נשלח, היה ה"אקדח המעשן" שיכול היה לגרום למנוע מהניגרי לעלות לטיסה, או שהוא היווה עוד חתיכה בפאזל שלא הושלם באותו שלב.

שאלה מרכזית היא מדוע לא בוטלה האשרה של מוטלב. מחלקת המדינה גורסת כי יש לה סמכות לעשות זאת, אבל זהו תפקידו של המרכז הלאומי למלחמה בטרור, להעריך את המידע להצליב אותו ולקבל החלטה. בדיעבד מתבררCIA לא השכילה להצליב בין האיש המדובר- לבין בנו של האב שבא לשגרירות והזהיר מפני פיגוע אפשרי.

גורמי האיסלם הקיצוני מנסים לפגוע בארה"ב כפי שהם עושים כל יום בעירק ובאפגניסטן. בארה"ב לא הצליחו רשויות הביון והמעקב האדירות, למנוע את 9/11 או ללכוד את בין לאדן. וכעת למרות הכתובת הענקית על הקיר והמידע המוקדם, נתנו למחבל ניגרי עם דיפלומה, לעלות למטוס עם חומרי חבלה, ללא בידוק כלשהו. עכשיו, אחרי שהסוסים נמלטו מהאורווה, הם יפליאו את התעללותם בנוסעים התמימים, עוד יותר, ללא שיקול דעת, כמו רובוטים ובקשיחות.

קשה מאד להבין את האמריקאים והאירופאים יחדיו בהתכחשות שלהם לאיסלם הרדיקלי.
או שהם טיפשים שלא מבינים דבר או שהחליטו להתאבד בעזרתם האדיבה של מוסלמים אדוקים.
חייבים לשים קץ להשתוללות של הקיצונים האיסלמיים והדרך היחידה היא לדכא את התפשטותם ברחבי תבל. הנוכחות שלהם, שלא מפוקחת דיה והנתפשים לא זוכים לעונשים הקשים ביותר, מובילה בהכרח להתפתחות תשתית פנימית ברבים ממדינות העולם. התוצאה ברורה - הגולם יקום על יוצרו והמשימות והיוזמות הטרוריסטיות יבואו מתוך הקהילות על פני תבל. כבר לא יהיה צורך בהוראות מבן-לאדן.

העולם צריך לדעת שיש פלגים איסלמיים ש''דין מוחמד בחרב'' זה המוטו שלהם . ושחושבים שצריך להרוג את הכופרים

הפונדמנטליסטי האסלאמי הם אויבי העולם החופשי....

החשוד הודה בחקירתו כי נשלח על ידי ארגון אל קאעדה לפוצץ את המטוס,במקביל כלי תקשורת בארה"ב מדווחים שגורמים אמריקנים ותימנים מגבשים "בנק יעדים" של אל-קאעידה במדינה הנחשלת, לקראת מתקפה אפשרית בתגובה על ניסיון הפיגוע במטוס-האם וושינגטון נגררת לחזית חדשה?

אנשים מאמינים אלימים עם מטיפים אלימים שמעוניינים רק בהרג והרס. זה היה ניסיון לפעולת טרור" שכוונתה היתה "להפיל את המטוס". אז מה פה לא ברור?

האם סוף סוף האירוע שלפנינו יזעזע את אמות הסיפים של הסובבים אותנו?

האירועים האמורים להתחרות על המקום הראשון

גל הסכומים של העשור הראשון במילניום השלישי שוטף את כל אמצעי התקשורת העולמי.

על המקום הראשון מתחרים שני האירועים המזעזעים: "נפילת מגדלי התאומים בניו-יורק 2001" "הצונאמי בתאילנד 2005.

לכאורה נפילת מגדלי התאומים צריכים להיות גולת הכותרת- כשהמגדלים כרסו הייתה תחושה שהעולם השתנה, ולכן אותתה שהבשורה הקדימה את זמנה.

לעומת זאת נפילת "חומת ברלין: 1989 סימנה את קץ המאה העשרים, ונתפסה כבשורה לעולם חדש- ללא חומות ומלחמות בין הגושים.

מסר האירוע של נפילת התאומים- שהעולם נמצא במלחמה חדשה, שרבים התעלמו ממנה בשנים שחלפו.

המלחמה החדשה היא בין העולם המערבי המפותח לבין כוחות פונדמנטליסטי של הטרור האסלאמי, העלול לסחוף אילו את מקופי כל העולם מאפריקה אסיה, ודרום אמריקה. תערובת של קנאות דתית ונחיתות כלכלית.

הטרור העולמי חי ונושם,הוא חבר לעולם השלישי ונשאר בעל אופי דתי פונדמנטליסטי. המוקד המרכזי של העולם המערבי לאחר "טראומת התואמים" הוא המאבק בהתחמשות גרעינית במדינות סורחות כגון צפ' קוראיה ואיראן.

הטרור מגיע לכל פינה ל גבי הגלובוס- ובמקביל הוא לא שינה את טפוסי הפעולה- בן לאדן לא ניתפס-ולכן האיום הגלום בו חי ונושם ותופח.נכון התחזיות השחורות שניבאו אירוע בסדר גודל של נפילת התאומים לא חזר על עצמו, אך למרבה צער היו אירועים די כואבים דוגמת מדריד.

הטרור מוצא את עצמו מול עולם מוכן יותר, נחוש להלחם בו עד חומרה, וחזק ממנו בכח קנה מיד.

אסון הטבע שכבר הוזכר בתחילה צץ ועולה מעל כל מסך כשמדובר בסיכום שנתי.

לכאורה מדובר על אסון טבע שלא נמצא בשליטותינו,אסונות טבע היו מתרחשים מאז ומעולם, והאנושות מלקקת את פצעיה וממיכה הלאה.

גל הצונאמי האדיר שפקד את דרום אסיה איננו מזוהה עם התחממות כדור הארץ תוצר של אפקט החממה(זו היא התפרצות וולקנית מתחת לפני האוקיאנוס ההודי במקרה שלפנינו).

לא ניתן לקבל את הטענה שתופעת הצונאמי מזוהה עם התחממות כדור הארץ- לעומת זאת נכון שהוא אופק מאיים בתחום הסביבה.

ולמרות הכל האיתותים המבוהלים ששולח כדור הארץ לא הצליח לאחד את מנהיגי העולם לפעולה משותפת באירוע המתוקשר האחרון ועידת האקלים בקופנהגן.

על הטרור הקיצוני למדינות העולם יש דרכים להתגבר- אך מה עם משבר האקלים?

יום שלישי, 29 בדצמבר 2009

הטעונים סביב עיסקת גלעד שליט

הביקורת מוצדקת כאשר אנו אומרים שמערכת הביטחון נכשלה כישלון מחפיר בכל הנושא הקרוי עיסקת החייל החטוף גלעד שליט-החל מהחטיפה ועד היום.

מעל הכל הדילמה היא קשה ובמיוחד כאשר מדובר- שהעמדה שמציבה מערכת הביטחון באמצעות לובשי המדים מול ההנהגה המדינית מעוררת דאגה עמוקה בלשון המעטה.

בתחילת מאה העשרים השכילה להבין התנועה הציונית שמול שכנינו שהם גם אויבנו אין אופציה של חולשה, וכניעה לסחטנות.

העיקרון הזה בא לביטוי בשורה ארוכה של מאורעות, ולשמחתנו אף הניב הצלחות מסחררות די להזכיר את "מבצע אנטבה"-למרבה הצער היו גם כישלונות כואבים הבולט מכולם הוא כמובן: "רצח הילדים במעלות"

ולמרות הכל כבר משחר הציונות היה ברור לכל בר דעת שאם חס וחלילה ניכנע, ונאפשר לאויב להשיג הישגים בתחום זה המילויים באלימות, סחיטה ואיומים נסכן את עצם קיימינו במקום הזה.

לומר שזה היה קל נחטא לאמת, הגישה הזו לא הייתה מעולם פשוטה להגשמה- ולכן לצידה שילמנו מחירים כבירים בחיי אדם.

הנחלת התבונה והאמונה שלא ניתן לסחוט את ישראל באמצעות איומים, ואלימות- היא זו שאיפשרה למדינה להתפתח ולשגשג ולהגיע לימים האלה.

בין היתר היא שימשה אתראה,וכן מנע לשמחתנו אין ספור ניסיונות חטיפה כולל טרור ועוד.

לכן קיימת הביקורת המוצדקת שדווקא מערכת הביטחון היו אמורים לייצג את עמדת התבונה קרת המזג וחסרת המניעים הזרים.

והכוונה היא:שמן הצדק היתה חייבת להעמיד אופציה צבאית קונקרטית במקרה שלפנינו. אך מי שלא נעשה כך ההנהגה נמצאת בלבטים שקשה לתאר אותם.

כדאי להזכיר שהמקרה שלפנינו זה לא אנטבה, או ביירות- המקום הוא בחצר האחורית שלנו כמה קילומטרים ספורים מכוחותינו בשטח. יש להדגיש מהלך צבאי היא הדרך המועדפת בכל זמן במידה שישנו תנאי בסיס למימושה..

נכון הדבר לא ניתן להשיג מודיעין בעזה, כפי שצה"ל וכוחות הביטחון משיגים מודיעין בהיו"ש. אך מנגד ראשי מערכת הביטחון והנציגים הרשמיים מטעמה- מחוייבים מן הסתם להבהיר להנהגה שללא שליטה אבסולוטית בשטח נגרמת בסופו של דבר פגיעה פטאלית לביטחון המדינה.

ומשלא יצאה לפועל האופציה הצבאית- לפנינו משא ומתן מתיש, שבסופו משלמים מחיר יקר על כישלון שמירת החיל וחטיפתו בידי טרוריסטים

ההסתכלות על אירוע החטיפה חייבת לבוא מנקודת מבט שמבטאת מעגל אסטרטגי שלם שנקודת הבסיס שבו היא מניעת חטיפה, ומאחר ולא הצלחנו במשימה זו חייבת בבוא העת על הכרזת החטיפה לצאת בפעילות מדינית מסיבית להחזרת החייל הביתה-אך למרבה הצער גם כאן נכשלנו.

ישראל ניצבת בפני הכרעה שאיננה פשוטה בתכלית, מדובר בהכרעת ערכית לצד הכרעה ביטחונית כאחת.

מבחינה ערכית מחובתה של המדינה לשמירת חיי אזרחיה בכלל וביתר שאת שמירת חיי לוחמיה.

בכל הקשור לנושא הביטחוני כבר נאמרו הדברים !!!

נקודת המבט שממנה אנו מתבוננים מהצד לעבר מה שקרוי "עיסקת החייל גלעד שליט" היא מעוותת את תמונת המציאות הנוכחית.

אנחנו נמצאים זה זמן רב בנקודת חולשה שבה מתקיימת זעקת כאב מתוך עומק המסתור שנמצא החייל החטוף, וכל זה כשהמפתח לפתרון לא מצוי בידינו.

הדיונים התכופים והאינטנסיביים שהתקיימו בימים האחרונים בניסיון לשים קץ ולהביא לסיום את "עיסקת גלעד שליט" ממחישים לכולנו שוב ושוב את חובתה המוסרית העליונה של המדינה לחייליה ואזרחיה, ולכל אזרח הנשלח מטעם המדינה למשימה בהוראתה החובה הזו היא חובה שאין חשובה ממנה.

הכל, אבל הכל, ובכל מחיר זו לא התשובה הנכונה- את המחיר צריכה הייתה ישראל לשלם קודם כדי למנוע את החטיפה, משנכשלה עליה לעשות הכל בכדי לחזיר את החייל גלעד שליט למשפחתו אבל לא בכל מחיר!!