הדרמה הזו, סביב מה שיקרה או לא יקרה באיראן, נמשכת כבר קרוב לשנתיים. מדובר בדרמה חובקת-עולם, עם עלילות ראשיות, גיבורים טרגיים, סיפורי צבע, התפתחויות משנה וגיבורים זוטרים. כל האופציות צריכות להיות על השולחן, גם אם השימוש באופציה הצבאית צריך להיות האחרון. אך בדברים ובאופן הצגתם יש המון סימני שאלה מטרידים, אם הרושם בציבור כתוצאה מדבריו הוא שיש סימני שאלה בנוגע לביטחון ההנהגה, זוהי ללא ספק פגיעה בביטחון המדינה, והם בגדר "מתנה לאיראנים", יש קודים מוסכמים והוא עבר עליהם. יש כאן תקלה בהתנהלות. פקיד, בכיר ככל שיהיה, צריך לדעת את מקומה של הממשלה.
נכון תפקידה של עיתונות להתריע בשער –אך זו לא בפעם הראשונה שלא מעט עיתונאים שכחו כאן את תפקידם, בלבלו את היוצרות ודימו את עצמם למדינאים ולגנרלים. חלק מהביקורת על ראש המוסד מוצדקת. לפני זמן קצר הוא היה חלק מחבורת שותפי הסוד, השתתף בדיונים הכי רגישים והכי אינטימיים הנוגעים לגורל המדינה והעם. אין לזה צורה שרגע אחרי שפשט מדים וירטואליים יצא למיקרופונים. הכרזותיו של ראש המוסד לשעבר מוציאות משלוותם לא רק את קברניטי המדינה, במידה גוברת של בוטות זה גם מפתיע ומטריד גם אחדים מעמיתיו לשעבר במערכת הביטחון, אך היושר חייבים לומר, שאין תסמין מובהק יותר למצבו החולני של השיח הציבורי בישראל מאשר ניסיונות ההשתקה, ראש המוסד הפורש לזכותו ייאמר כבר כעת שלא גילה ולו סוד מדינה אחד, הוא רק השמיע הערכה קשה, שדומות לה כבר הושמעו בעבר,. הסיכול הממוקד שבצע ראש המוסד הפורש באופציה הצבאית באיראן העסיקה מאד את התקשורת הישראלית מדבריו עולה כי תקיפה צבאית כמעשה בלתי אחראי, אולם משום מה לגבי דברים שאמר בכל הקשור לעסקת טננבאום, שלטעם רבים יש בהם השלכות לעסקה צפויה לשחרור שליט, אינם זוכים לסיקור נרחב מדוע? יש להדגיש שישראל שילמה בחייהם של 231 מאזרחיה עבור שחרורו של טננבאום, נתונים אלה מחזקים את עמדתם של כל אלה שזה מכבר מתריעים אודות מחיר הדמים הכרוך בשחרור מחבלים-ובאשר לתקשורת שכאמור מעדיפה להתעלם מפרק זה בדבריו בגלל הנושא של גלעד שליט ועל כן היא מעדיפה להצניע את הדברים. לא נעים להם לומר אלה מעמותת "אלמגור" צדקו - כאשר שומעים אוטוריטה ביטחונית בכירה שטענותיהם נכונה, ומתריע שאותם אנשים שישוחררו יצאו לחזור אל הטרור. בקשר לפרשת האחים עופר היה טעות מצידו לומר את מה שאמר. מדבריו עולים שע"פ השקפתו תקיפה של מערך הגרעין אינה רצויה, מאחר ולישראל בלבד אין את יכולת לעצור את התוכנית הגרעינית של איראן, במקרה הטוב רק להשהות אותה. תקיפה רק תעכב את התוכנית, אך ההשלכות שלה יהיו כניסה למלחמה אזורית, יתרה מכך מדבריו ניתן להבין: שישראל בעצם התקיפה תספק תירוץ טוב להמשיך להאיץ את תוכנית החימוש שלה ביתר שאת- וזו תהיה עבורם עילה מספקת לומר שהם הותקפו על ידי מדינה שעל פי פרסומים זרים יש לה גרעין ולכן אין לי ברירה אלה להתגונן.
עם כל הכבוד לאיש ובניגוד לרושם שיצרו דבריו , למיטב הבנתם של רבים המכירים את המטרייה-לא ראש המוסד הוא איש המפתח בהחלטה לתקיפה באירן, אלא הרמטכ"ל. בעקבות דבריו הציבור שם סימני שאלה על מידת האחריות של ההנהגה, ולכן זו פגיעה בביטחון המדינה, "ללא ספק".
הדברנות הפתאומית שקפצה על ראש המוסד שפרש- כנראה הוא אזרח חרד ומודאג לכן לא מובן מדוע החליט להטיח בדבריו נגד הנהגת המדינה באומרו ציטוט: "יש רדידות בדיון לגבי האתגרים הביטחוניים של ישראל,הם מנוהלים כולם בסיסמאות. איני כופר בסמכות ובאחריות של ראש הממשלה ושר הביטחון, הם אחראים. אבל כבר אמרתי שלפעמים שכל והחלטה טובה אינם קשורים בעובדה שאתה נבחר". נשאלת השאלה האם לו "מן הראוי כי ראשי מערכות הביטחון הבכירים הפורשים מתפקידם יגזרו על עצמם איפוק בדבריהם בכל הקשור לתחום בו עסקו עד פרישתם לפרק זמן מתאים? המוטיבציה שחלק מן הפורשים מפגינים מייד לאחר סיום תפקידם יש טעם נפגם וזה עלול לפגוע באיזון שיקול הדעת הלאומי. ולמי שהיה ספק בחשיבות חוק הצינון, הרי לאור הפטפטת האחרונה "הספקות הוסרו". האם אין די בהבעת מחאה מנומסת בפורומים סגורים?
הטענה שקברניטי המדינה ובראשם רה"מ ושר הביטחון עלולים לנסות ולברוח מהמשבר הצפוי סביב הכרזת העצמאות הפלסטינית למתקפה יזומה באיראן נשמעת כמו תיאוריית קונספירציה מופרזת. בניגוד לרושם שיצרו דבריו, הדיון העכשווי יוצא לגמרי מחדר הדיונים ועובר למרחב הציבורי.
כמה מאותם ביטכוניסטים, המכירים היטב את התמונה הכוללת טוענים שהדיון האסטרטגי שלפנינו מתנהל במרחב הזמן שבין ספט' 2007 שבו, על מקורות זרים, הפציץ חיל האוויר את המתקן הגרעיני בסוריה, לבין ספטמבר 2011, שאליו מוכוון המהלך הפלסטיני באו"ם. מה שאיננו יודעים הוא מה קרה בין לבין.
ולכן הם מודאגים מהסכנה שההכרזות כגון אלה שנשמעו בימים האחרונים חותרת תחת המאמץ הישראלי לדרבן פעולה בינלאומית אפקטיבית כנגד תוכניות הגרעין של טהראן. בלא חשש איראני אמיתי מהפצצה ישראלית ובלא הבנה במערב שישראל עלולה לשוב לגישת "בעל הבית משתגע", יהיה קשה לצפות לתוצאות חיוביות.
קיים הרושם שראש המוסד אימץ לחיקו את "דו"ח וינוגרד" שבין היתר מתריע : חובת הנאמנות העליונה של אנשי מקצוע היא למקצועם ולתפקידם ולא למי שמופקד עליהם או לארגון שבו הם משרתים. תמיד עדיף להתחיל בדיון ובהתרעה בתוך הארגון ובדרכים מקובלות. אולם, כאשר ממונה או ארגון פועלים לדעתו של איש המקצוע בצורה שיש בה נזק ממשי, עליו להתריע על כך ולא להימנע מעימות עם הממונים. על הפרק עומדת שאלה הרבה יותר עמוקה מזו של האזרח ראש המוסד לשעבר- שאלת אופי השיח האזרחי בישראל? למרות הביקורת, האם יכול להיות שבמקרה שלפנינו שהוא נכנס לקטגוריה אחרת, כזו שההיסטוריה מזמנת לנו פעם בדור.האם יתכן שראש המוסד לשעבר רואה בדמיונו את ועדת החקירה הממלכתית הבאה, מזמנת אותו לעדות ושואלת אותו מדוע לא התריע? יכול להיות שהוא חושב שעל הסיטואציה הנוכחית המציאו את המושג "זכות הציבור לדעת".
מאיפה שלא נסתכל על זה, משהו כאן עקום- דבריו גררו תגובות חריפות מאוד במערכת הפוליטית והביטחונית האם ששכח את כללי הדמוקרטיה? יש פה דבר מעוות ולא תקין, הדיון לגיטימי, אבל צריך להתבצע בדלתיים סגורות. מי שמחליט זה לא הפקידים:בין היתר נאמר: בהתבטאויותיו הפומביות גרם נזק חמור לביטחון המדינה ולפגיעה בכושר ההרתעה.עד רגע זה תוהים רבים בתוכנו מה היה המניע- אך מנגד זה מעורר תדהמה, מאחר והוא האדם שבמשך שמונה שנים הוא האחראי הראשי על עצירת הגרעין שלה ונהנה מההילה הזאת. הביקורת על היעדר התקדמות בכל הקשור לסכסוך ישראלי פלשתיני לא קשור לשמאל או ימין, על דרך קבלת ההחלטות, על התהליך, על הצורך הדחוף ביוזמה, וכו'. אלה דברים לגיטימיים לגמרי. טוב שנאמרים. שוב, גם במקרה הזה, לביקורת שלו יש שותפים רבים וזה איננו חדש.
ראש המוסד רוצה פוליטיקה, אבל לא יכול -האם החוק הדרקוני זה מה שמונע זאת ממנו ללכת לפוליטיקה? – יש להדגיש היום לא ניתן לדלג לאנשים ששירתו את מדינת ישראל עשרות שנים לעסקנות פוליטית בקלילות עליהם להמתין ולהתייבש במדבר הפוליטי שלוש שנים ארוכות. ומכיוון שזה המצב, אז הוא לפחות מדבר. עוד שלוש שנים אף אחד לא יזכור את הימים הללו, ההנחה היא שהוא פועל על פי צו מצפונו.
