מאה ימי חסד

מאה ימים ראשונים הם תקופה קצרה לבחינתו של ממשל חדש כלשהו. אפשר רק לבדוק אותם מול תכניות ספציפיות למאה הימים הראשונים.

בימים אלה מסתיימת תקופת החסד של ממשלת הימין ברשות נתניהו, במקום מאה ימי חסד קיבלנו כתישה תקשורתית בלתי פוסקת.

מבקרי הממשלה טוענים כי היא חלשה, לכל הפחות בינונית. בואו נניח כי הטענה שהממשלה בינונית היא נכונה.

בקרב התדמיתי, התקשורתי וההסברתי שהתנהל השבוע על דעת הקהל זכה רה"מ בנימין נתניהו והימין בגדול!!!בהשוואה למה שראינו בעבר בשני ממשלות קדימה!!עם סטיקרים לא הולכים למכולת!!!

בינתיים כל הסקרים שנערכו עד היום לתקופה המדוברת מצבעים: בסך הכל מאיר פנים לנתניהו, בהתחשב בכך שמאז ה-1 באפריל הוא ספג ביקורת רבה על התנהלות כושלת בפרשת התקציב, על העימות עם נשיא ארה"ב, על שני המינויים העיקריים בממשלתו, זה של שר החוץ ליברמן וזה של שר האוצר שטייניץ.

רק קדימה, מפלגה נטולת אידיאולוגיה, נטולת עמדות ותפיסת עולם, מפלגת ספינים ואוויר חם-יכולים לקדם: שביתה איטלקית, אחר כך החרמות, ברוגזים, הכול ככלי עבודה פרלמנטאריים.

היום על הפרק מבית מדרשה של קדימה רעיון חדש: הקראת מכתבים באולם המליאה במסגרת מה שכינו "היוזמה הדמוקרטית".

בעתיד: יציעו לחלק מיקרופונים לקהל האורחים מאחורי מחיצת הזכוכית ביציע, ולאפשר להם לקרוא קריאות ביניים במסגרת "היוזמה הדמוקרטית".

האופוזיציה בראשות קדימה אינה מבינה את תפקידה במשטר דמוקרטי וממציאה שיטות חדשות!!!

בהחלט הישג שראוי להתברך בו קדימה:
בקדימה חושבים שהם נמצאים בתקופת בחירות,בקרוב יוסיפו לקמפיין הסטיקרים גם שידורי תעמולה בקדימה הירשנזון בדרך בכלא, אולמרט בעקבותיו,ורמון בבית אבל הם לא מתביישים על שחיתות.

על נבחרי קדימה ליטול קורה מבין עינם משום שהתקציב עבר השבוע בצורה חלקה למרות הקשיים בדרך. אין ספק שזהו הישג שהם לא הצליחו להגיע אליו. זהו הישג מפני שממשלת נתניהו הצליחה להשיג במאה וחמישה עשר ימים מה שממשלת אולמרט – לבני לא הצליחה להשיג בשנה וחצי.

יתרה מכך: זה היה ממש מביך לשמוע את קריאתה הנרגשת של ציפי לבני-הקוראת לשחרר את גלעד שליט. נו, באמת. איפה היית שלש שנים!!!

ממשלה ברשות נתניהו צועדת קדימה עם הרפורמות במינהל מקרקעי ישראל, בנמלים ובמשק החשמל.

בעניין בנק ישראל: הכריע וקבע כי האוצר יפקח על משכורות עובדי הבנק!!!

בטווח הקצר של מאה הימים, נחלה הממשלה החדשה הישג משמעותי והוא בעניין הביטחון השוטף: שקט יחסי שורר ביישובי עוטף עזה ובשאר אזורי הארץ. כוחות הביטחון פועלים בהצלחה רבה לסיכול פיגועים. מבחינה ביטחונית מאז שנכנס לתפקיד, וזה אינו מקרי נקבעה מדיניות: על כל ירי מהרצועה תבוא תגובה קשה, לכן אין טילים, כמעט באופן מוחלט.

נבחרי קדימה והשמאל יצטרכו לרשום לעצמם הישג נוסף של ממשלת נתניהו : החזרת פקידי האוצר למקומם הטבעי – תחת העין הפקוחה של נבחרי הציבור – ובסימן הסכמה בין נציג העובדים לבין הממשלה, וגם בתחום זה ממשלת קדימה נכשלה כישלון חרוץ.

בהזדמנות חגיגית זו הכעס של קדימה ותחושת של קוזק נגזל מובנת-נשאלת השאלה מה עשה אהוד אולמרט במאה הימים הראשונים? מה עשה אריאל שרון במאה הימים הראשונים?

במבחן ההשוואתי, אין לו מה להתבייש!!!

ח"כ בר און שר האוצר מטעם קדימה לשעבר: הטיל ביקורת על שר האוצר הנוכחי יובל שטייניץ ביומן שישי של קול ישראל: וטען שאם הוא היה במקומו הוא היה מתפטר. הייתי מבקש מאיש הוולגאריות שיזכיר לנו מתי הוא עזב מרצון כורסא שר ?

זכורה לכולנו אפיזודה הפוכה: אותו בר און זוחל על גחונו לתוך הכנסת ברשות שרון כ- רה"מ כאשר התחנן אצל אחרון חברי המרכז שילך וידבר בשבילו אצל שרון ואנשיו.

הכעס והביקורת שמוטחים קדימה ושות' אינם צרכים להזיז-קדימה תצווח כמה שהיא רוצה, ערימת החוקים שהוחלט לדחוף לגרונה של הכנסת בוא תבוא עוד במושב הקיץ הנוכחי.

עם ישראל, מסתבר, חי בשלום עם הממשלה הזאת. הישראלים אינם מתעלפים מהתלהמות קדימה!!!

המאזן בין התומכים בו למסתייגים ממנו חיובי!!! מספרם של אלה החושבים שממשלת נתניהו טובה מממשלת אולמרט גדול ממספרם של החושבים ההיפך.

במאה הימים הללו נתניהו פתח פער גדול על לבני בשאלת ההתאמה לראשות ממשלה. 52% מול 34% לטובתו.

התסיסה בקרב מצביעי קדימה מתגברת ככל שחולף הזמן, ממצביעי קדימה בעצם רוצים שמפלגתם תיכנס לממשלה. נתון זה משמש כשמן בעצמותיו של ח"כ שאול מופז.

שטיקים ומניפולציות אינם יוצרים מנהיג, ההיפך. לבני פשוט מתבזה ומבזה את מפלגתה.

לסיכום: ניתן לומר כי מאה הימים הראשונים הוכיחו נכונות לעשייה ולתנופה משמעותית!!!

לא מבפנים ולא בחוץ. הרבה זרעי פורענות וקלקולים מצויים בשטח, לכן יש להימנע מלהתקרב אליהם. התקווה היא המוטו של הממשלה הזאת, גם לשיטתה.

צפ' קוריאה הביזארית

אל מול עמדה נחושה זו של ארה"ב והקהילה הבין לאומית,הם החליטו שהם אינם מוכנים להסתפק בפחות מאשר חיסולה של קוריאה הצפונית.

לעומת זאת צ' קוריאה ובראשה "קים ד'ונג איל" איננו מתקפל היא ממשיכה בדרכה ולראיה: סינגפור הודיעה כי תפעל נגד ספינה צפון-קוריאנית שאחריה עוקבת ארצות הברית, אם זו תגיע לשעריה כשעל סיפונה יש חשש מעל הסביר שיש כלי נשק.

במסגרת הסנקציות החדשות שהטילה מועצת הביטחון של האו"ם על צפון-קוריאה, נאסר עליה לייצא כלי נשק, כולל חלקי טילים וחומרים גרעיניים, אך כנראה היא מצפצפת על החלטות אלה.

מי שיוריד את מסווה של המילים היפות של אובאמה תהיה צפון קוריאה. ממש מזכיר את האין אונות של האמריקאים כלפי יפן לפני מלחמת העולם השנייה. הוא יקבל את זה בפרצוף.

מבחנו הגדול הראשון של נשיא ארה"ב, מתקדם בצעדי ענק- הוא לא יהיה המזרח התיכון.

מי שרוצה לדבר באמצעות גזרים, צריך להחזיק מקל גדול מאחרי גבו, ובעיקר להיות מוכן להשתמש בו.

האם לאובמה יש את זה מסופקני?

במקרה שתתלקח מלחמה במזרח אסיה לא תהיה סיבה לפליאה!!!

צפון קוריאה לא שותקת מאיימת לפתוח במהלך צבאי ולהעשיר אורניום, תשתמש בפלוטוניום שברשותה למטרות צבאיות ותנקוט מהלך צבאי חריף אם ארה"ב ובנות בריתה יטילו עליה מצור ויבודדו אותה. זאת, מבלי לפרט מה המדינה תחשיב כ"מצור".

מסוף המלחמה עקובת הדם בין קוריאה הצפ' והדרומית- ועד עצם היום הזה, פרשה בפועל צפון קוריאה מהעולם. המסחר שלה עם מדינות אחרות הוא זעום, ומצטמצם בעיקר לעסקאות נשק.

ניתוקה של צפון קוריאה מהעולם, ואי תלותה במדינות זרות, הובילו אמנם לאומללות אין קץ לתושביה,

צפון קוריאה נקטה בעבר ויש סיכוי סביר שגם בהווה ובעתיד תנקוט בסחטנות גרעינית כלפי המערב ובמיוחד בארצות הברית במטרה להשיג איכשהו אוכל לאזרחיה.

היא ממטירה איומים על יפן – הבסיס שממנו יצאו החיילים האמריקנים שהדפו את מתקפתו של סונג ב-1950 – ואף ערכה ניסוי טילים בשמי יפן. על דרום קוריאה היא מאיימת דרך קבע.

אבל לשיא הביזאריות, המשולבת באימה, הגיעה צפון קוריאה במדיניות המתרברבת- ובהכנות לשיגור נוסף של טיל בליסטי.

הבחנו פעולות המעידות על הכנות לשיגור נוסף בצפון קוריאה - אולם עדיין מוקדם כדי להעריך האם היא מתכוננת לשיגור לרגל יום העצמאות האמריקני שיחול ב-4 ביולי, הטילים של המדינה הקומוניסטית אינם יכולים להגיע בפועל לחופי ארה"ב,אך מסוגל להגיע עד למדינת הוואי ואלסקה.

האמריקנים כבר טעו ההערכות בעבר באי הוואי, ושלמו על זה ביוקר. במלה"ע השנייה-לא תארו לעצמם את עוצמת הצבא היפני וקיבלו "בפרל הארבור" מכה שלא שוכחים אותה עד היום.

איש הים הישראלי

מאז ומעולם אהבתי את ההפלגה בים. ואכן, הפלגתי תקופה ארוכה מחיי הצעירים, בזמנים שבהם אוניות שימשו לתעבורה משאות, ולא רק לקרוזים ומסעות נופש.

סיפורי הים הם קינה משעשעת לעולמם ההולך ונעלם של המלחים הישראלים.

רבים מהם נוגעים ללב ומצחיקים עד דמעות. פעם היו אלו "יסמין" ו"איריס" הפרחוניות, לצד "רחל" ו"לאה" התנ"כיות, ותאודור הרצל" ו"ציון" הציוניות. היום השמות תכליתיים: "צים אירופה" ו"צים אמריקה" ועוד.

אוניות בשם קדמה, ארצה,נגבה, גלילה, ציון, ישראל, קוממיות, עצמאות, הרצל ועוד – קשורות קשר ישיר לתקומת העם בארצו. שמות אוניות אלה הם בעלי משמעות רגשית לרבים מבני הארץ הזאת, ובניהם.

השם "צים" הוצע על ידי שר התחבורה הראשון, דוד רמז, והתבסס על פסוק מספר התנ"ך (במדבר פרק כ"ד, פסוק כ"ד) שבו מוזכרת המילה צים ומתייחסת ל"אוניות גדולות". השם נבחר כמתאים ליעדה המרכזי של החברה.

לצערנו חברת צי"ם רומסת ברגל גסה מזה שנים את הזיכרון הקולקטיבי של רבים מאיתנו, על ידי ביטול שמות האוניות המקוריות והקניית שמות לועזיים לצי האוניות שבבעלותה.

מרביית האניות של צים מאותה תקופה נבנו במספנות בגרמניה- זה החל מיד לאחר אישור השילומים בכנסת ישראל: בסוף אפריל 1957 הושלמה בנייתה של "תיאודור הרצל" אניית הנוסעים השלישית של צים, והיא נבנתה במספנות, "דויטשה וורפט Deutsche Werft " המבורג גרמניה.

לסיפורי הים יש תמיד ערך מוסף אנושי, חברתי, לפעמים אפילו היסטורי. הימאי הישראלי בצניעותו, ואפשר לומר גם בקסמו הנדיר ואישיותו היוצאת הדופן ובדרך המיוחדת, הטביעו את חותמם בצי הסוחר הישראלי.

לכן אסור ליטול משום ימאי את ההתרפקות על השנים הנהדרות שבהן הפליג הגברים היו צעירים, נועזים ויפים, ויש המספרים ששובל ארוך של יפהפיות נגררו אחריהם בכל נמל ובכל עגינה.

צי הסוחר הישראלי קיים עדיין, אבל ספנים ישראלים דוברי עברית נותרו רק מעטים אם בכלל. וכאילו כדי להוסיף חטא על פשע, אותם בעלי הון גם מייבאים כוח עבודה זול ממדינות אחרות, שוברים את שוק העבודה המאורגן, ומעמיקים את האבטלה. משפחת עופר, שקיבלה מהממשלה כמעט במתנה את "צים", מחברות הספנות הגדולות בעולם, החליפה את הימאים הישראלים המאורגנים, בעובדים זרים נטולי זכויות.

יחד עם המלחים הישראלים נעלמו גם חלקים גדולים מן ההווי, אורח החיים והדיבור של המלח הישראלי אין כבר ימאים ישראלים ששרים שרים ישראלים בבר "באבנרה ברוטרדם", ומנופנפים לשלום לזונות על רציף הנמל בברצלונה.

אפשר למצוא כאן עדות ממקור ראשון על הדרמה שבחיים על סיפון האונייה, כל שנה בים מתבטאת בשריטה קמט על המצח.

בנוסטלגיה משתרבבים סיפורים מהיבשה. מחבורת הסוורים בנמל, סיפורים מרתקים, מצחיקים ומסתוריים, שזורי הרפתקאות של יורדי הים, פחד ואהבה.

לפעמים קשה לדעת מה מענג יותר ההפלגה - עם כל ההרפתקאות הקטנות והגדולות שהיא מזמנת - או הסיפורים המפוארים שהיא מולידה ושיסופרו בשעת בין ערביים בהפלגה הבאה. טבעם של סיפורי ים שהם מתגלגלים ומתגלגלים, ככדורי שלג, ובכל פעם נפחם גדל ועסיסיותם מתרבה.

כולם משפילים מבט חסוד ומהנהנים בהסכמה ואז נשפך אשד של סיפורים, כולם נזכרים בזונות הקוריאניות שצריך ממש לנער מהשרוול, צוחקים על מחלות המין שהביאו לסיפון, משווים בין הזונות של ברצלונה לאלו של ג'מייקה. מציינים את ההפרדה הצודקת בין בית הזונות של הקפטן לזה של הימאים הפשוטים. וכך הלאה.

הוותיקים נזכרים בימים שבהם "העמידו אונייה בגלל עגבנייה" ומתכוונים לכך שימאים השביתו אונייה כי התפריט בארוחת הצהריים נראה להם דלה מדי. נזכרים בהפגנת הכוח של האיגוד, שרובם הסתיימו בפשרה.

את כל זה ניתן לשמוע-במסעדת מעיין הבירה בעיר התחתית שהוא מוסד מיתולוגי חיפאי בפני עצמו, שום אירוע אינן מפסיקות לרגע את מזיגת הבירה. מול ברזי הבירה של המעיין והאוכל המזרח-אירופאי הכבד הרובץ בבטן, צריך הרבה יותר מסתם סיפורים בכדי לגרום לסערת רגשות. הזכרת שביתות הוא נושא טעון שלעצמו,הוא יכול להוות מין ניצוץ שיכול להדליק את חבית אבק השריפה. מאחר וקהל הלקוחות הקבוע של מעיין הבירה מורכב מהאליטה של צי הסוחר הישראלי ההיסטורי שרובם ככולם פנסיונרים.

מדי פעם מתבדחים על "רב שמנים בפנסיה" שזה היה תוארו של האחראי לשימון הדוודים באוניית קיטור, כפיצוי נשמע התואר הלועזי שלו מרשים וחידתי כאחד: "דונקי מאן", זכר לימים רחוקים וכך יושבים זה לצד זה "הדונקי מאן" והמסיק, והנגב - המקצועות פרחו מן העולם, הימאים בקושי שרדו והתוארים הונצחו לעולמים.

כרוטינה הצפויה מראש בשעת לילה מאוחרת, לאחר שעות עבודה ללא הפסקה מפליגה האונייה לדרכה הארוכה, סתם כך, בלי טקס. תוך דקות היתה בלב ים.

המקומות בחדר האוכל קבועים וסדר הישיבה נשמר בקפידה. המפלט מפני רגשות האשמה נמצא, אם כך, בכסף. בחדר האוכל הוא נושא מדובר: משווים מחירים, ממליצים על רכישות מזדמנות.

נשאלים המסובים אם מכירים את המונח "אפ-אנד-דאון". הקצין הסיפון הצעיר מתרכז ומנסה לשלוף ממעמקי הזיכרון את התשובה, ושואל אם זה משהו שקשור בעוגן. זה לא קשור לעוגן, אומרים לו, זה קשור למכנסי ג'ינסים.

מכנסי הג'ינס המדוברים היו אלו שימאים לבשו זה על גבי זה, פשטו אותם על החוף וחזרו לאונייה כדי להצטייד במטען נוסף. לא רק מכנסיים, גם משקאות, שעונים, סיגריות וכל מוצר שעשוי היה לעקוף את חומות המכס הגבוהות ואת הרעב למוצרים מחו"ל.

מלצרים ואנשי משק הפכו לעשירים, בעלי שררה באונייה שיתפו פעולה עם ספקים בארץ ובחו"ל והשחיתות פרחה. ימאים פחדו לאבד את אחיזתם במקומות העבודה, ועבדו ללא חופש גם על חשבון נוכחותם בבית.

בין הפטיש לסדן!!!

ישראל נמצאת בתהליך מדיני-בטחוני מורכב ודינאמית, ובתוך סביבה בה חלק מהסובבים אותנו אינם מכירים בזכותנו לחיות באיזור זה. יש להדגיש את הצורך להתחיל בצעדים קטנים ומדודים, וכל זה בגלל שגיאות העבר.

היציאה מעזה הפכה את הרצועה לבסיס טרור, פתרון שתי המדינות לא רלוונטי כל עוד בעזה שולטת חונטה חמאסית!!

בתנאים מסוימים ועל פי התנהלות הפלסטינים ומדינות ערב, יהיה מקום להגדרה עצמית פלסטינית.

ישראל נמצאת בעימות רציף מול תנועות התנגדות, מדינת ישראל נמצאת היום בתקופה ביטחונית מאוד רגישה מבחינתה, לראשונה מאז הקמתה לפני כמעט שישים שנה, יש איום קיומי או לפחות כזאת הרגשה בקרב ההנהגה הישראלית ובעיקר בציבור הרחב. לחיות בצל איום גרעיני איראני,היא סכנה אמיתית ומערער את היציבות המזרח התיכון.

למרבית הישראלים הרושם הוא- הנשיא האמריקני נוטה לטובת הצד הפלסטיני. בנאום ההיסטורי למדינות האיסלם- ביקש פיוס אחרי שנים של עוינות, דיבר על דמוקרטיה, זכויות נשים, פירוק מנשק גרעיני - והתייחס גם לסכסוך המקומי: המצב של העם הפלסטיני קשה מנשוא. והגיע הזמן שההתנחלויות ייפסקו, והפתרון הסופי שני מדינות לשני עמים.

אנחנו נמצאים במלכודת אסטרטגית, עם עוצמת צונאמי ההולך וצובר תאוצה בכל הקשור לאופק מדיני של ישראל במערב. ועם שעון מתקתק מבית היוצר של "חוסיין ברק אובמה". ולכן בואו נהיה כנים עם עצמנו למרות כל האילוצים- לרבות בעיות קואליציוניות מבית,לא ניתן להתעלם מעובדה זו,ובמיוחד ראש ממשלה מכהן בישראל.

בהכירנו את הנפשות הפועלות בפוליטיקה הישראלית, ובייחוד החבורה המרכיבה את הליכוד, לא נהיה מופתעים עם רה"מ יאחז את השור בקרניו ויכריז על "מפת הדרכים כדרך הנכונה בזמן הזה" ובכך יתחדש המשא ומתן כבר בתוך מספר שבועות.

בין היתר יודגש שהאג'נדה המדינית חייבת להיות מושתת על "מפת הדרכים והסדר אזורי כולל". הכוללים בתוכו חלקים רלוונטיים מהיוזמה הסעודית- תוכנית להסדר שלום כולל וסופי בין מדינת ישראל למדינות ערב. והם יחליפו את הביטוי המפורש "שתי מדינות לשני עמים" כל הסכם שלום שלא יושג לפי אג'נדה זו, יהיה מושתת על כרעי תרנגולת.

לפי תזה זו הסדר כולל יהיה קל יותר לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, כי גם המדינות המתונות יתנו יד להצלחת ההסכם.

זה אינטרס כלל איזורי שסוף סוף הנושא הפלשתינאי יבוא על פתרונו. זה יהיה סף המינימום שייאלץ לספק כדי לרצות את כל הצדדים מבית ומחוץ.

מדינת ישראל תציג כמה התניות לביצוע "מפת הדרכים", ובראשן הדרישה שהפלסטינים יכירו בישראל "כמדינת העם היהודי", התביעה חד משמעית המדינה הפלסטינית תהיה מפורזת, ללא צבא וכריתת בריתות. לפתוח מיד במשא ומתן עם הרשות הפלסטינית, על בסיס הנוסחה שהפלסטינים יוכלו לשלוט בעצמם, להקים מוסדות ראויים של ניהול עניינים, מלחמה ראויה בטרור, שינוי של המרכיבים האידיאולוגיים במערכת החינוך. כל הסוגיות גושי ההתנחלויות, וירושלים מאוחדת, והפליטים לא יהיו ו על השולחן המו"מ. ואחד ולתמיד הפלשתינים יודעו באופן פומבי שבחתימת הסכם יסתיימו דרישותיהם,ולקיומה של ישראל כמדינה יהודית לדורי דורות.

כמעט כרגיל יהיה על רה"מ ללכת בין הטיפות, בין פטיש הליכוד מימין, לסדן אובמה משמאל.הרטוריקה בה ישתמש, מחויבות ישראל על בסיס מפת הדרכים, ולא גדול על הקפאת הבנייה בגושים הגדולים.

ומנגד חייבת להיות ההתחייבות האמריקנית שמאפשרת הרחבת גושי התנחלות הגדולים, כולל ירושלים.

יש להדגיש שקיימת התחייבויות חד משמעיות של הממשל הקודם - גם כתובות - לפיהן הגבול בהסדר לא יהיה הקו הירוק,וכן לצד שימור גושי התיישבות. כלומר, בנייה ופיתוח. רוב הציבור בארץ תומך בבנייה בגושי ההתנחלות הגדולים. זה נושא קריטי בו לא יוכל להתכחש לדעת הקהל.

והתחיבות חד משמעית-לא לבנות התנחלויות חדשות, ולפנות מאחזים בלתי מורשים, כפי שסוכם עם ממשל בוש.

הפתרון אינו טריטוריאלי מכמה טעמים. הפשוט שבהם הוא: הצד השני אינו מוכן להסתפק בשום תוואי גבול. זה כך מימים-ימימה. בשום שלב בהיסטוריה לא היה בצד הערבי גורם משמעותי שהיה מוכן לקבל את הנוכחות היהודית בגבולות כלשהם.

הבחירות בלבנון

לבנון נמצאת בימים אלה בשלב הרה גורל לגבי עתידה כמדינה חופשית ודמוקרטית הבחירות המתקרבות לפרלמנט הלבנוני (ב-7.6.09) הן חלק מהמערכה הג'יהאדיסטית והמדיניות בלבנון ומהוות הזדמנות להשגת תמיכה בקו ההתנגדות של גורמים רדיקאלים בלבנון,. ניצחון חיזבאללה בבחירות יאפשר הקמת חזית אזורית חדשה בחסות בעל הבית איראן.

השאלה המטרידה את אזרחיה, כמו גם את מדינות ערב והמערב, היא אם ארגון חיזבאללה והמפלגות התומכות בו יזכו ברוב ויקימו את הממשלה הבאה. אם כך יקרה,לבנון תקושר אורגנית למחנה הרדיקלי בהובלת איראן ותשוב לחסותה של סוריה.

לבנון היא מיקרו-קוסמוס של העולם-הערבי וברומטר רגיש למגמות חדשות, ולעלייתם או לקריסתם של כוחות פוליטיים בעלי גוונים שונים.

בלבנון שוררת תחושת בטן המשותפת לרבים מהלבנונים, שחיזבאללה עלול להביא בפעם הראשונה ולנצח בגדול את הבחירות של מחר.

חיזבאללה מקדיש את כל מרצו וכספו לקראת הבחירות, עיקר המאמצים מוקדשים לסיוע לבני בריתו, מפלגת אמל השיעית,וכן מפלגת הזרם החופשי של הגנרל הנוצרי, מישל עאון נשיא לבנון לשעבר.

מתחת לפני השטח מתנהלת מלחמה שקטה של לחצים פוליטיים במטרה לשכנע מועמדים עצמאיים להצטרף לתומכי חיזבאללה, או להסתלק מן המרוץ.

לפיכך מנהיג הדרוזי ואליד ג'ונבלאט, טרח לקיים מפגשים תכופים עם מנהיג חיזבאללה חסן נאסרללה כדי להיערך לקראת "היום שלאחרי", וזאת למרות העוינות הרבה השוררת ביניהם בעיקר מאז מלחמת לבנון השנייה שהחלה עם חטיפתם של שני חיילי צה"ל בידי ארגון חיזבאללה ביולי 2006.

המפגשים הללו, הנערכים בין הצדדים היריבים בלבנון, מראים בעליל על בגרות מסוימת של הפוליטיקה הלבנונית לאור לקחיה של מלחמת-האזרחים השנייה שהתחוללה בלבנון בשנים 1990-1975.

מלחמה זו ומלחמת לבנון השנייה של יולי 2006, מהוות ציוני-דרך חשובים בפוליטיקה הלבנונית המשמשים שיעור-מאלף לכול אלה המבקשים ליזום במזיד מהלכים הרפתקניים אלימים בשל שיקולים רגעיים ומוטעים.

המצב הנוכחי בלבנון חייב להדליק נורה אדומה בארה"ב ואירופה ומנהיגי העולם החופשי .
על מדינות ערב המתונות בהנהגת מצריים וסעודיה לחזק מיידית את המחנה האנטי שיעי בגלל המצב הרגיש והמדאיג בלבנון.
סוריה ואיראן הצליחו לצמצם את הכוח הנוצרי , ע"י מדיניות של חיסולים הכוללת פוליטיקאים , סופרים ואנשי תקשורת .

המצב הקיים הוא בלתי נסבל כאשר לבנון הולכת ומתרוקנת מאזרחיה הנוצרים, אורתודוכסים, ומארוניים ורואים את מדינם מתבוססת בדם ונכבשת ע"י חיזבאללה בחסות אירן.
זו האחרונה מזרימה כמויות אדירות של נשק , כסף ועזרה לחיזבאללה - במצב הזה על מדינות המתונות במזרח התיכון, והמפרץ -לחזק ולתמוך בכוחות החופשיים נוצרים, סונים, דרוזים, כדי להביא לאיזון .
הבחירות הקרובות חשובות מאוד ויש להם השפעה על האיזור כולו בעיקר על מדינות ערב הסוניות - החוששות מהתפשטות המהפכה השיעית בארצם.
התופעה הנוכחית מסתמנת כאיום על מצריים וסעודיה – היא עלולה להפוך במהרה לאיום על המזרח התיכון כולו ועל מדינות אחרות בכך שהאיסלם השיעי הקיצוני יתפשט והשתלט על מדינות אלה .
התערובת מחושבת ומהירה של מדינות העולם החופשי - תוכל להביא לאיזון מחודש ולשנות את המצב הקשה השורר בלבנון.

ביירות הנוצרית , עיר הבירה היפה שכונתה בעבר פאריז של המזרח התיכון הופכת אט אט לעיר מדולדלת מאזרחים נוצרים, מארוניים, ואורתודוכסים.דרום לבנון זה זמן ארוך שהוא בשליטת חיזבאללה, וזאת עקב הדילול בכוח היחסי של האזרחים הנוצרים שעוזבו במהלך השנים האחרונות את איזור זה.

ביקורו של סגן נשיא ארה"ב "ג'ון ביידן" בביירות הוא שיגר לתקשורת את המסר השגוי: הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות, כפי שלמדנו בעבר מעלייתו הדמוקרטית של החמאס בעזה.

מסע-הצלב לקידום הדמוקרטיה במזרח-התיכון בידי האמריקאים העלה את אנשי החמאס לשלטון בעזה; בכך ערער את המצב הפנימי במצרים; הוא הציב אתגרים קשים מנשוא למערכת הפוליטית השברירית

בעיראק; והוא גם עלול להפיל את לבנון למלחמת-אזרחים נוספת. הניסיון הפוליטי הלבנוני מורה על כך שכול ניסיון לגמד את אחד מהגורמים העדתיים בלבנון מביא לפרץ של אלימות מחודשת. דווקא היוזמה של ג'נובלט להיפגש עם חסן נסראללה כדי להיערך לקראת העתיד, מראה על מחשבה פרקטית הנשענת על קרקע המציאות ואף נשענת על הניסיון ההיסטורי המצטבר שכה חסרים למעצבי המדיניות האמריקאית במזרח-התיכון.

לסיכום:תפיסה הדמוקרטית במדיניות-החוץ האמריקאית שגויה. ארה"ב מגלה מעורבות-יתר בהליכים ובתהליכים דמוקרטיים בעולם, כולנו צריכים להיות מאוד מודאגים מכך. אם בוחנים את מעשיה של ארה"ב בעשורים האחרונים בזירה הבינלאומית, מתברר שבכול מקום בו היא הניחה את ידה, מהלך העניינים השתבש לחלוטין עד כדי מרחץ-דמים מתמשך ועתיר קורבנות. בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת, ארה"ב הייתה שקועה עד-צוואר במרחץ-הדמים שהתחולל באסיה. לאחר מכן, ארה"ב החלה לתפעל לתועלתה את המשטרים האפלים והרצחניים של אמריקה הלטינית של שנות ה-70 וה-80. וב-20 השנים האחרונות, ארה"ב שקועה במאבקים ובמלחמות מתמשכות במזרח-התיכון מאז הפלישה העיראקית לכווית באוגוסט 1990. הנושא המזרח-תיכוני מוביל אותנו למערכת הבחירות בלבנון של 2009 ולמעורבותה של ארה"ב בנדון,

הזיקה הירדנית- ממערב לירדן

מדוע מנסים לשכנע אותנו שפתרון הסכסוך אפשרי, כששוב ושוב מתברר כי חזרה לגבולות 67' כלל לא תספק את הערבים בתנועה הלאומית הפלסטינית משני צדי הקו הירוק?

יותר מ-40% מערביי ישראל חושבים שלא הייתה שואה ורק 41% מהם מכירים בזכות ישראל להתקיים כמדינה יהודית ודמוקרטית"

ארגונים פרו ערבים שונאי ישראל-אינם בוחלים בכל האמצעים, לפרסם את מסמך החזון של ערביי ישראל, שבין השאר נקבע בו כי "ישראל היא תוצאה של פעולה קולוניאליסטית שיזמו האליטות היהודיות-ציוניות באירופה ובמערב.

חלק בלתי מבוטל מהעם דורש בזמן הנתון הזה, לשנות את הכיוון המדרדר אותנו בשיטתיות- מזה שנים אל תהום הקבורה הלאומית.

התפוגגות שאינה חלום יעוף בדרך הקשה של גביית מחיר האשליה, בטפיחת המציאות על פנינו הקיומיות בארץ.

התקשורת מזמררת את אותן קלישאות והזיות שתי מדינות, מפת הדרכים וכדו' , לא רק ההיגיון הבריא דוחה אותן אלא שגם ההיסטוריה לא חיכתה הרבה כדי להכחישן, והן התפוגגו כמעט עם צאתן לאוויר העולם, ועדיין מתפוגגות והולכות. למרבה הפליאה גילויי ההרס באים מצד אותם שבגלוי מכריזים על כך שנים ופועלים בכל היכולת העומדת לרשותם. שק הכזבים של הפלג השמאלי הישראלי ותומכיו החדשים מקדימה ישכיל לשעתק את "הגילוי" המרעיש, כי חזרה לגבולות 67' והקמת מדינה פלסטינית תביא אותנו למנוחה ולנחלה ולקץ הסכסוך, כל עוד לא תיצרב בתודעת הבריות המקומיות העובדה שתאבונה של הלאומיות הפלסטינית משני עברי הקו הירוק גדול בהרבה משטחי יהודה, שומרון ועזה.

גם הטענה שמציגה יו"ר האופוזיציה ליבני שייכת לאותה קבוצה, לפיה רק פתרון "'שתי המדינות" יאפשר את המשך קיומה של ישראל כמדינה יהודית, היא טענה מופרכת מיסודה, וסיכויי ההסדר עם הפלסטינים על סמך נוסחה זו קלושים עד מבוטלים.לכן מימוש החזון של שתי מדינות אמור לקבוע ל עולמי עד את גורל ישראל והציונות יחדיו.

לאיזה חזון בדיוק מתכוונת יו"ר האופוזיציה -מדברים גבוהה גבוהה על שלום. הצעתם הכל- לסורים ולפלשתינים ולמרות ההצעות הנדיבות שלכם אין שלום! ואתם יודעים למה? כי גם הצד השני מעריך משא ומתן. הוא איננו מעריך מתן ומתן. וזה מה שעשיתם בשלוש שנים האחרונות. מה דרשתם מהצד השני?

בגולן ויתרתם על כל הגולן עד שפת הכינרת ,הסכמתם לחלק את ירושלים! ועוד קראתם לזה הסכם מדף!

לא למדתם דבר מהאיוולת המדינית ביטחונית של ההתנתקות. צעדים חד צדדיים מביאים עוד ועוד טרור כי לתיאבון של ארגוני הטרור- אין גבול , תרתי משמע, אין להם גבול בעיקר כשעומדת מולם ממשל כפי שהיתה קדימה החלשה!

עד היום מתהדרת הגברת לבני בהחלטה האומללה 1701. זה הישג!!!

כן:לחיזבאללה יש היום כמות אמל"ח שלא הייתה בידם ערב מלחמת לבנון השנייה. ולזה אתם קוראים הישג???

ולבסוף למה לא עשיתם שלום? לא היה לכם מספיק זמן? 3 שנים?

בנושא הכלכלי/חברתי קדימה קיבלה מדינה עם אבטלה יורדת, והחזרתם מדינה עם אבטלה נוסקת.

הגיעה הזמן לגמילה מאשליות בנוסחה "שתי מדינות לשני עמים" רבים בתוכנו כבר מבינים שאין סיכוי לממש תוכנית זאת בתנאים הנוכחיים. ויש עוד אלטרנטיבות לפתרון צודק בארץ ישראל?

כל פתרון המנסה להפיס את דעת "העם הפלסטיני" ולספק את תביעתו הלאומית רק ביהודה, שומרון ורצועת עזה - ייכשל. המשך המאבק הצפוי מתוך המדינה הפלסטינית הריבונית יחסל את החזון הציוני.

התפיסה שהפלסטינים יספקו לנו ביטחון, כשלה. הסיורים המשותפים הופסקו, הנשק שסופק לפלסטינים כוון לעבר חיילי צה"ל.

המחלה הלאומית הממארת פושטת בכל- וכל זה בליווי התזמורת התקשורתית, יש לשייכה לקבוצה מסויימת בעם!!!כולם מודעים לכך.

למרבה הצער היא לא תשקוט ולא תנוח עד שתשיג את יעדה!!! .

הכחשות הכה נחרצות הנשמעות בתקשורת, סימן הוא, שמסתתר כאן משהו. שהרי אין עשן בלי אש.

ניתן להגיע פתרון קבע איזורי/מרחבי, בו יידרשו לשאת בעול כל מדינות האזור. כגון ממצרים תידרש לאפשר לרצועת עזה להתרחב דרום/מזרחה,-לשטחי סיני, תוך ויתור על שטח שהוא מבחינתה זעיר ושולי.

האוכלוסייה ביו"ש תמצא את פתרונה בשתי קטגוריות: תושבי הרצף הפלסטיני יהיו אזרחים בעלי זיקה קונפדרטיבית לירדן "מנהלים עצמיים". למינהל ברצועת עזה המורחבת תהיה זיקה קונפדרטיבית למצרים, או לירדן לפי בחירתם.

האופציה הירדנית מסרבת להיעלם מסדר היום. ממשיכות להסעיר את הרוחות משני עברי הירדן. משקעים היסטוריים, משברי זהות, קשרי משפחה ונאמנויות שבטיות, שסעים לאומיים וחברתיים, אידיאולוגיות דתיות ואינטרסים כלכליים - כל אלה מחברים ומפרידים בין שתי הגדות, וכל שמועה מתפשטת כשריפה בשדה קוצים.

בעבר הפלשתינאים שאפו להגדרה עצמית לעומת היום שהם עומדים לפני שוקת שבורה ורואים בעצמם שזה רחוק להגשמה.

השם "פלשתין" הוא גניבה היסטורית, אין קשר בין הערבים לשם "פלשתין" שהוא עם כנעני עתיק שהוכחד מעולם, לא היתה מדינה פלסטינית, זוהי תעמולה ערבית פשוטה נקודה.

אלה בתוכנו יודעים היטב בכדי להגיע לרגיעה גמורה ואמיתית באזורנו, רק ממלכת ירדן תוכל לספק לפלסטינים את השטחים, כר הפעולה ותחושת הריבונות שהם כל-כך צמאים להם.

זה אפשרי ע"י התאחדות מדינת פלסטין עם ירדן, או תיצור עמה פדרציה, או כל מסגרת מדינית אחרת!!!!

כאשר החבל הקטן יותר יישאר מפורז, ולעומת זאת מעבר לירדן ימצא מענה למאווי הריבונות של האזרח הפלשתיני .

תהליך הזה יכול ורצוי שיקרה מתוך הידברות בין הפלסטינים לירדנים, ובעזרת ותווך המערב.

התפתחות זו כתובה על הקיר, רק על המועד קשה להתנבא – האם הדבר יתרחש בעתיד הנראה לעין, או לאחר דור או שניים.

כיום נשמעת התנגדות ירדנית חריפה ונחרצת לאופציה הזאת: וזאת מאחר והיא מאיימת להרוס במחי יד את המאזן הפנימי הירדני-הפלשתיני שנבנה בעמל רב.

גם בישראל האופציה הירדנית, אינה נחלת הימין בלבד. הנשיא הנבחר, שמעון פרס היה בין יוזמי האופציה הירדנית בממשלת איחוד עם ראש הממשלה שמיר, הממשלה צריכה לחפש מבנה חדש עם הפלשתינאים; כנראה אין ברירה ומוכרחים להביא את הירדנים. אנחנו לא יכולים לעשות שלום רק עם הפלשתינאים בלבד.

חילוקי הדעות הונחו על השולחן

למרות דיבורים רמים, והפרחת סיסמאות, הנשיא אובמה חף מכל רגש כלפי ישראל. עד עתה הוא הפגין מעל כל במה רגישות מיוחדת וגדולה לעולם הערבי והמוסלמי.

אובמה מתנהג כמו איש מכירות ממולח, ומנסה להקסים את הערבים כולל האיראנים לשלום. נכון הוא בעל כריזמה בלתי רגילה, אינטליגנטי שרגיל שאישיותו ונוכחותו מורגשת וממיסה לבבות, ושוברת מוסכמות והתנגדויות.

הבעיה כשמנהלים את המעצמה הגדולה בתבל- כריזמה ואישיות כובשת זה נחמד, אך זה בלבד זה לא עובד, זה פשוט לא מספיק.

אובמה מאמין שארה"ב צריכה לדבר בגובה העיניים ובעיקר ליריביה- הוא מאמין שהמחשבות העלובות בהם הוא דוגל- הם יותר נכונות מניסיון ההיסטורי של 230 שנים שקיימת ארה"ב.

כל זה בשילוב של עוד תבונות גרועות.

ולמרות הכל הנשיא הוא זוכה להערצה מחוגים שונים, ומצליחנים זחוחים.

המתנגדים למדניות זו טוענים, הדרך שהוא בחר יובל לסופה של ארה"ב כמעצמת העל הגדולה בעולם.

נשיאי העבר עיצבו את היחסים עם ישראל על בסיס של רגשות ואינטרסים. לאמריקה יש גם תפיסה לגבי חופש ודמוקרטיה , אותה אנו חולקים איתם ולא נראה שאף מנהיג סביר יעז לשבור את הברית המבוססת על ערכים אלה.

כל בר דעת יסכים שמדיניות ללא ערכים מצד ארה"ב, היא חלולה ועלולה להוביל לאובדן ההגמוניה של ארה"ב .

אין ביכולתנו לשכתב את ההיסטוריה- אובמה נבחר לנשיא ארה"ב לארבע השנים הקרובות. לכן בפרק הזמן הזה יש לנשיא תפקיד של ייצוב זמני למה שקורה פה עד שהדד ליין לעיל יגיע.

"הסכסוך הישראלי פלסטיני" הפך לכולנו לרועץ , בפרט מסתבר שהגולם הפלסטיני קם על יוצרו וקיבל חיים "אמיתיים" - הפלסטינים התחילו להאמין שהם באמת עם, ועל סמך זה בנו תילי תילים של נארטיבים שמפריעים להרגיע אותם, ולהחזיר אותם למצב שבו הם חייו תחת משטר ערבי ירדני \או מצרי בעבר.

אין מו הנמנע שהפתרון היחידי הוא פיוס ביננו לבין הערבים, המושתת על ביטחון, חינוך, וקדמה. וכן נפתרות בעיות השנאת המוסלמים כלפי ישראל.

לכן אם ימשיך הלוא הפלסטיני-המסורתי, ניתן לצפות שתישאר אדמה חרוכה בצד הפלשתיני, שתותיר את רוב תושביה חיים ברמה של ימי הביניים למאות שנים.

צריך להתעורר ומהר, ועדיף רגע לפני וכל זה בכדי להעיר את כל האנשים ההגיוניים באזור הזה למניעת השגת נשק גרעיני מאיראן.

הקנאות האיסלמית לטרור כנגד אזרחים ברחבי העולם ונגד ישראל, ניזונה ומשגשגת משום אוזלת היד של המערב.

לא מקבלים מכות כואבות כתגובה, להפך קיימת סלחנות יתרה, ולעיתים קרובות אפילו הבנה מרובה למעשי הפשע האיסלמיים.

המערכת הקרקעית המתישה הן באפגניסטן, והן בעירק ע"י ארה"ב-מגביר את המוטיבציה לטרור כלל עולמי אצל תנועות האיסלמיים למיניהם.

הדרך היחידה והנכונה לחיסול הרצחנות האיסלמית ברחבי תבל, היא, חיסול שני המשטרים החשוכים והמושחתים שמממנים את ארגוני הטרור, משפחת המלוכה בסעודיה, והאיטולות באיראן.

הכריכה שמציע הנשיא אובמה, הכוללת הקפאת ההתנחלויות וויתורים ישראלים- תסייע במאמצי ההידברות של ארה"ב עם האיראנים מצוצה מן האצבע!!!

תמוה. מה מטרתה של כריכה זו בין הדינאמיקה הישראלית-פלסטינית לבין המאמצים? מאיזה ספר לימוד של יחסים בינלאומיים נגזרה הזיקה הזו?

סביר להניח שיותר נוח לדחוק את ישראל למצב שהיא תתקוף את איראן!!!

ומנגד ארה"ב תשחק את תפקיד המורה- שכביכול לא מילאו את הוראותיו, והוא היחד השואף לשלום עם הפלשתינים ולדיאלוג עם איראן.

פגישת אובמה-נתניהו סימנה את המדיניות הישראלית כלפי הפלסטינים ככזו היכולה למנוע או לדרדר את ארה"ב לעימות צבאי עם איראן.

לעומת זאת כריכת שתי החזיתות הללו יחד הופכת את ישראל ואת ארה"ב למוקד של לחצים הולכים וגוברים.

התקדמות בתהליך ההידברות וויתורים ישראליים מול הפלסטינים תתאפשר רק בתנאי אחד ישום "מפת הדרכים". בו נקבעו שלבי ביצוע מפורטים וכן לוח זמנים לביצוע כל שלב.

אי הסכמה ישראלית לקבל את פתרון שתי המדינות וליישמו נובע מכישלונות העבר. לחץ אפקטיבי יותר על הפלשתינים יתכן ויועיל.