חילוקי הדעות הונחו על השולחן

למרות דיבורים רמים, והפרחת סיסמאות, הנשיא אובמה חף מכל רגש כלפי ישראל. עד עתה הוא הפגין מעל כל במה רגישות מיוחדת וגדולה לעולם הערבי והמוסלמי.

אובמה מתנהג כמו איש מכירות ממולח, ומנסה להקסים את הערבים כולל האיראנים לשלום. נכון הוא בעל כריזמה בלתי רגילה, אינטליגנטי שרגיל שאישיותו ונוכחותו מורגשת וממיסה לבבות, ושוברת מוסכמות והתנגדויות.

הבעיה כשמנהלים את המעצמה הגדולה בתבל- כריזמה ואישיות כובשת זה נחמד, אך זה בלבד זה לא עובד, זה פשוט לא מספיק.

אובמה מאמין שארה"ב צריכה לדבר בגובה העיניים ובעיקר ליריביה- הוא מאמין שהמחשבות העלובות בהם הוא דוגל- הם יותר נכונות מניסיון ההיסטורי של 230 שנים שקיימת ארה"ב.

כל זה בשילוב של עוד תבונות גרועות.

ולמרות הכל הנשיא הוא זוכה להערצה מחוגים שונים, ומצליחנים זחוחים.

המתנגדים למדניות זו טוענים, הדרך שהוא בחר יובל לסופה של ארה"ב כמעצמת העל הגדולה בעולם.

נשיאי העבר עיצבו את היחסים עם ישראל על בסיס של רגשות ואינטרסים. לאמריקה יש גם תפיסה לגבי חופש ודמוקרטיה , אותה אנו חולקים איתם ולא נראה שאף מנהיג סביר יעז לשבור את הברית המבוססת על ערכים אלה.

כל בר דעת יסכים שמדיניות ללא ערכים מצד ארה"ב, היא חלולה ועלולה להוביל לאובדן ההגמוניה של ארה"ב .

אין ביכולתנו לשכתב את ההיסטוריה- אובמה נבחר לנשיא ארה"ב לארבע השנים הקרובות. לכן בפרק הזמן הזה יש לנשיא תפקיד של ייצוב זמני למה שקורה פה עד שהדד ליין לעיל יגיע.

"הסכסוך הישראלי פלסטיני" הפך לכולנו לרועץ , בפרט מסתבר שהגולם הפלסטיני קם על יוצרו וקיבל חיים "אמיתיים" - הפלסטינים התחילו להאמין שהם באמת עם, ועל סמך זה בנו תילי תילים של נארטיבים שמפריעים להרגיע אותם, ולהחזיר אותם למצב שבו הם חייו תחת משטר ערבי ירדני \או מצרי בעבר.

אין מו הנמנע שהפתרון היחידי הוא פיוס ביננו לבין הערבים, המושתת על ביטחון, חינוך, וקדמה. וכן נפתרות בעיות השנאת המוסלמים כלפי ישראל.

לכן אם ימשיך הלוא הפלסטיני-המסורתי, ניתן לצפות שתישאר אדמה חרוכה בצד הפלשתיני, שתותיר את רוב תושביה חיים ברמה של ימי הביניים למאות שנים.

צריך להתעורר ומהר, ועדיף רגע לפני וכל זה בכדי להעיר את כל האנשים ההגיוניים באזור הזה למניעת השגת נשק גרעיני מאיראן.

הקנאות האיסלמית לטרור כנגד אזרחים ברחבי העולם ונגד ישראל, ניזונה ומשגשגת משום אוזלת היד של המערב.

לא מקבלים מכות כואבות כתגובה, להפך קיימת סלחנות יתרה, ולעיתים קרובות אפילו הבנה מרובה למעשי הפשע האיסלמיים.

המערכת הקרקעית המתישה הן באפגניסטן, והן בעירק ע"י ארה"ב-מגביר את המוטיבציה לטרור כלל עולמי אצל תנועות האיסלמיים למיניהם.

הדרך היחידה והנכונה לחיסול הרצחנות האיסלמית ברחבי תבל, היא, חיסול שני המשטרים החשוכים והמושחתים שמממנים את ארגוני הטרור, משפחת המלוכה בסעודיה, והאיטולות באיראן.

הכריכה שמציע הנשיא אובמה, הכוללת הקפאת ההתנחלויות וויתורים ישראלים- תסייע במאמצי ההידברות של ארה"ב עם האיראנים מצוצה מן האצבע!!!

תמוה. מה מטרתה של כריכה זו בין הדינאמיקה הישראלית-פלסטינית לבין המאמצים? מאיזה ספר לימוד של יחסים בינלאומיים נגזרה הזיקה הזו?

סביר להניח שיותר נוח לדחוק את ישראל למצב שהיא תתקוף את איראן!!!

ומנגד ארה"ב תשחק את תפקיד המורה- שכביכול לא מילאו את הוראותיו, והוא היחד השואף לשלום עם הפלשתינים ולדיאלוג עם איראן.

פגישת אובמה-נתניהו סימנה את המדיניות הישראלית כלפי הפלסטינים ככזו היכולה למנוע או לדרדר את ארה"ב לעימות צבאי עם איראן.

לעומת זאת כריכת שתי החזיתות הללו יחד הופכת את ישראל ואת ארה"ב למוקד של לחצים הולכים וגוברים.

התקדמות בתהליך ההידברות וויתורים ישראליים מול הפלסטינים תתאפשר רק בתנאי אחד ישום "מפת הדרכים". בו נקבעו שלבי ביצוע מפורטים וכן לוח זמנים לביצוע כל שלב.

אי הסכמה ישראלית לקבל את פתרון שתי המדינות וליישמו נובע מכישלונות העבר. לחץ אפקטיבי יותר על הפלשתינים יתכן ויועיל.

משוואת הכוחות

המסר שידון בחדר הסגלגל – במשוואת הכוחות "ארה"ב ישראל": ישראל תבטיח אי תקיפה הכור באיראן, ובתמורה ראש הממשלה יקבל מנוחה מול הפלשתינאים.

אויבינו מופלג בא בימים! והשותף ל"חזון" לדאונינו הינו גורם מפוקפק! בהנהגת מכחיש שואה "מדופלם" .

לנוכח תנאי השטח האלו כל בר דעת צריך להבין שלא צפוי שינו מידי!!!

אלא אם כן נפעל קודם לשינוי תנאי השטח. ...

את השינוי המהותי צריכים לבצע שכנינו הפלשתינאים......

רה"מ ידגיש את כישלון מפלגת קדימה בשלטון בכל הקשור לשיחות השלום הצורב, לכן אין ברירה וצריכים למצוא פתרונות יצירתיים.ובמקביל הנהגת ישראל ברשותו מבינה את גודל האתגרים בשלום, ובכלכלה, בביטחון.

את אוסף השקרים, הסיסמאות הספינים והונאת האזרחים-כמו האשליות שנמכרו לציבור על אוסלו, יתרונות ההתנתקות, מלחמת לבנון השנייה הם פסה....

יתרה מכך הממשלה הקודמת דגלה שני מדינות לשני עמים-חיכתה שלש שנים-ליום שהפלשתינים יעשו את ה"סוויץ'''"!!!! היכן הוא!!!

ניתן להוסיף: שלשת ראשי ממשלה: ברק, שרון ואולמרט - כבר הכריזו כי הם מכירים בעיקרון שתי המדינות מה קיבלו בחזרה כל תמורה מהפלסטינים ולמרות שאמרו זאת קיבלו אינתיפאדה, טרור, טילים על הצפון והדרום ועוד. ולדאונינו הרב "גם היום אין שלום".

קיים סיכוי סביר שום משבר לא יפרוץ בפגישת ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ונשיא ארה"ב, ברק אובמה.

ביטויי הידידות יהיו רק כיסוי דקיק, לעומת חילוקי הדעות הידועות מראש, השאלה איך מתקדמים מהמצב הכאוטי והנפיץ אל מזרח תיכון חדש, יציב ובטוח – זו שאלת המיליון.

לרה"מ אין מה להסתיר רה"מ מתכוון להציג לאובמה את עמדותיו האמיתיות, ולא לייפות אותן בניסיון לשאת חן בעיני הנשיא. איראן היא הבעיה החשובה באזור, ולא הפלסטינים.

כל פתי יכול להבין - בתנאי שאינו עיוור לחלוטין למציאות באזורינו - לוח הזמנים של הסוגיה האירנית הוא קריטי לכן קודם לכל.

ומאידך ללוח הזמנים של הסכסוך הישראלי פלסטיני יכול להמתין.

את החששות האלה מביעות גם המדינות המתונות באיזור.אין לקפוץ ולרתום את העגלה לפני הסוסים, במילים אחרות-לא לקפוץ ולהקים מדינה פלסטינית, לפני שבונים את יסודותיה,ומוודאים מראש שלא תסכן את ישראל בעתיד.

ישנם סימנים המעידים וההסתברות לכך שרה"מ מוכן לבדוק ברצינות תהליך "אזורי" וירמוז שאם היוזמה הערבית תתוקן וזכות השיבה תסולק ממנה, יהיה על מה לדבר.מדובר: לעדכן את היוזמה הערבית, כך שתכלול יישוב פליטים פלסטינים במדינות בהן הם מתגוררים כיום, ובכך נושא השיבה ירד מעל הפרק.

בהקשר מהדרישה להקפאת הבנייה בהתנחלויות הוא ידחה אותה בצורה דיפלומטית, ויבטיח פינוי מאחזים בהתאם לחוק ובלי התלהבות יתרה.

המקל בו ינפנף רה"מ בגיבוי חזק מצד עמיתו שר הביטחון- שהסוגיה האיראנית לא יורדת מהשולחן הישראלי מטריד מאד את הממשל האמריקאי- האיום שישראל תתקוף במפתיע את מתקני הגרעין באיראן נלקחת בחשבון.

לאור המצב העדין אפשר לזהות כאן יסודות של עסקה: ישראל לא תפריע לאובמה באיראן, וארה"ב תיתן לה מנוחה מול הפלסטינים.

אין כאן הפתעות על נשיא ארה"ב להתפכח מהזיות השלום העולמי שלו,וטעות לחשוב מצידו שהתקדמות לשלום עם הפלסטינים תסייע בבניית החזית האזורית מול איראן.

רה"מ חייב להבהיר לנשיא ששיפור היחסים עם הערבים והמוסלמים- לא בא בחשבון על האינטרס הישראלי.

עיתון בורגני- שמאלי!!!

מכל מקום, בנסיבות העניין, עיתון הארץ " הנחשב לאנשים חושבים", האם הוא חושב שלמעשה קוראיו מטומטמים? קורא העיתון המצוי אינו מנתח את אשר מגישים לו- ניתוח מדוקדק.... עיתון שמאלני בכל רמ"ח עמודיו וכותביו.העיתון נותן פתח לכל חורץ לשון להשתלח באופן חופשי כראות עיניו.

השחצנות המתבטאת במוטו " עיתון לאנשים חושבים, בין היתר לא בטוח שהרוב המכריע בין קוראי עיתון "הארץ" אכן מורכב מאנשים המסוגלים לחשוב.

הקו הפוליטי/ כלכלי של עיתון הארץ היה מאז ומתמיד מגובש ואחיד. מצד צמרת כתבי העיתון, לכיוון אחד: שמאל ,אומנם תוך עצירה באדום בענייני הרי גורלן, אך בכל זאת, שמאל.הנתונים נותנים ביטוי ליחס הקוטבי שלו "זוכה" עיתון הארץ.

עיתון ה"ארץ" הוא מעניין וכתוב היטב, אך ניחוח ה"גיס החמישי" הנודף מדפיו מבטל לחלוטין את חוויית הקריאה, והופך אותה לבלתי נסבל.

הקהל אינו חייב לעמוד בפני חיצי הרעל של השמאל, הידועים, כבעלי המונופול על האינטליגנציה והנאורות... שאינו מחדש דבר באידיאולוגיה.

בעבר תמכתם בכל הכוח, ברפורמות הקפיטליסטיות והגלובליות של בנימין נתניהו. "ויכולתם לטפוח לעצמנו על השכם". מה השתנה היום!!!!! שאת פירותיה הבאושים אנו קוראים יום יום.

הרי, עיתונים עם תפוצה גדולה ומשפיעה יותר מעיתון הארץ יש למכביר. יחודו של “הארץ” איננו במבחן התפוצה אלא בהיותו קול מצפוני של מחנה השמאל בישראל. “הארץ” מתיימר להיות New York Times ישראלי…

כנראה שעיתון הארץ מנסה למרק את מצפונו הדואב ועל חלקו העקיף בתופעת מגל הלאומנות הימין שהיא לא לרוחו. הקהל איננו מעוניין בשום טיפת צהבת חשובה ביותר שימרחו לו על הפרצוף.

העיתון מכניס את אדם שוב ושוב לדג'ה-וו. שוב אותה השבלונה בו מספר בן התרבות הגבוהה כיצד נתקלה בהתנהגות מעוררת שאט נפש עוד ועוד.

אם? רוצים צהבת יש לי ברוך השם מלאי עיתונים בשוק החופשי!!!! אם סלידה מזבל זה ריאקציוני - סו בי איט!!!

הדאגה למצב רוחו של העם, שלא רוצה שיהרסו לו את החגיגה הממש עולצת בימים אלו בסיפורים על שלטון חסר רחמים ונוגעים ללב, סיפורים שכמובן מצוצים מן האצבע.

לא יודע מה העם רוצה, יודע מה טוב לעם"

מה בדיוק חדש בסיפור הזה שאי אפשר היה להתאפק איתו? האם זה בפעם ראשונה שהשלטון נתפס במעשה חסר רחמים לגבי השכבות החלשות בציבור!!!! אז מה היתה השמחה הגדולה לגלות את הדברים החדשים והמפתיעים כה בימים האלו - תזכירו לי? אולי הם מעוניינים להקים מעריב 2!!!! וכשהעניין בכל זאת ידוע לכל אזרח ואזרח - זה הופך את זה אפילו לעוד יותר טיפשי ומגוחך. אני לא חושב שרוחו של העם מרוממת יותר כשהוא שומע עוד סיפורים המצוצים מן האצבע.

גרפומניה היא מחלה קשה, שמתפשטת כמו מגיפה. אבל למרבה המזל, יש לה תרופה זמינה ופשוטה: ההבנה שכתיבה אמיתית, משמעותית, היא לעתים רחוקות תענוג גדול. אצל כל מי שמבין את זה, הגרפומניה אמורה להיעלם מיד. אם אותו אדם מחפש לעצמו הנאה בחיים, הוא מפסיק לכתוב והולך לעשות משהו אחר. ואם אותו אדם בכל זאת מתעקש לכתוב, אז לא משנה אם הוא כותב המון או מעט: בלאו-הכי זו כבר לא תהיה מניה, אלא דפרסיה.

עיתון הארץ כותב וממאמריו- קובע ופוסק- תקציב רע ומסוכן.... מהיכן הגיע למסקנה שהיה מסע לחצים פוליטי,איומים,בריתות, וכניעות?

יש לי חדשות: התדמית אינה נכונה!!!האוצר מוביל את כל המהלכים בשיתוף עם ראש הממשלה,מבחינה כלכלית אין שום הבדל בין הטיוטא הראשונה לבין התקציב שאושר. התקציב מבטא עמדות כוח פוליטיות, שביניהן ובין מקרו-כלכלה אין ולא כלום. יו"ר ההסתדרות נלחם על האינטרסים של שולחיו. לא רק לטייקונים למיניהם יש אינטרסים, גם לשכירים יש כאלה. איש לא מתרעם כאשר רה"מ נפגש עם העשירים. הזעם כלפי "כניעתו" ליו"ר ההסתדרות איננו מובן. בכסף מדובר רק בפרוטות. יש להניח שקיצוץ נכבד בביטחון היה תורם לכלכלה. אולם, רוב מכריע של הציבור, פרט למיעוט אנטי ציוני צעקני, מתנגד לקיצוץ כזה. רה"מ סבר שהוויתורים המתוארים ככניעה וחזרה לביבי הישן הם פחותים ביחס לתוהו ובוהו של הפלת הממשלה ובחירות חדשות. אין בכך כל רע. הדבר המרכזי שחסר,לדעתי, בתקציב הזה, הוא תמיכה של ממש בחברות היי טק קטנות.
המיתוס של הקיצוצים, שהפך לפולחן, כעין דתי, אבד על הכלח בכל העולם, קשה להבין מדוע הוא שורד בישראל; בינו לבין כלכלה מודרנית אין ולא כלום. המיתוס הזה, כמוהו כעיקרן הקדוש שלא להעלות את מסי העשירים מביאים רק להעברה מואצת של ההכנסה הלאומית מהעניים לעשירים. אל תשים לב לעליהום המזויף!!!

הרושם שנפשם של אזרחי המדינה נקעה מהם!!!!

בנדיקטוס ה-16 בביקור הסטורי

הביקור בארץ הקודש מהווה את הביקור המאתגר ומעורר הציפיות הגדול ביותר מאז נכנס האפיפיור בנדיקטוס ה-16 לתפקידו.

האורח רש ההשפעה, נחשב לבין הקשוחים שבשמרני בכנסייה. המסר שהוא מביא עמו, כמנהיג דתי עליון, שלפי המסורת הקתולית אינו יכול לטעות, איננו מסר של חמלה, הבנה, או סובלנות. האפיפיור הזה מביא עמו מסר אחר לגמרי: אטימות, נוקשות, וקיצוניות דתית.

עברו אינו מזהיר במיוחד-נערותו עגומה במיוחד עבורנו היהודים: כבר בגיל 14 הצטרף ל"נוער היטלר" בגרמניה הנאצית, זמן קצר לאחר שהחברות בתנועה הפכה חובה. שנתיים לאחר מכן גוייס ליחידת נ"מ שהגנה על מפעל ב.מ.וו לייצור מנועי מטוסים. במפעל היו עובדי כפייה ממחנה הריכוז דכאו. הוא טוען שמעולם לא השתתף בקרב.

ההיסטוריה מספרת שהוא נשלח להונגריה, שם הניח מלכודות טנקים וראה כיצד שולחים יהודים למחנות השמדה. הוא ערק מהצבא הנאצי באפריל 1944 ושהה שבועות אחדים במחנה שבויים אמריקני.

האפיפיור בנדיקטוס ה-16 מוביל את ההתנגדות לנישואיי כמרים, לוחם נגד כל הכרה בזוגיות הומוסקסואלית ולמעשה מעניק את ברכתו לאפליית לסביות והומואים מתנגד חריף להפלות ומונע מנשים את הזכות על גופן.

חשוב להבין: הכנסייה הקתולית היא הגוף הדתי המאורגן הגדול והוותיק בעולם. לכנסייה על משאביה הכספיים העצומים, מוסדות החינוך והתרבות שלה, יש משקל פוליטי אדיר. וכשעושים בהם שימוש לרעה, התוצאות נוראות.

הכנסייה בהנהגתו הוא מבצר של חשיכה: על-פי תפיסתו אסור לכנסייה להתאים את עצמה לרוח הזמן, ואסור שתתכופף בפני "האינדיבידואליזם". המאמינים חייבים לציית, ולסבול. והם אכן סובלים.

פרשת מכחיש השואה איננה מוסיפה נקודות זכות -פרשת הבישוף מכחיש השואה מצטרפת לשורה של החלטות קשות של האפיפיור שגורמות לחששות בקהילות יהודיות ברחבי העולם ובצדק.

אין להתעלם מהנזק שעושה ליהודים "המיסה הלטינית העתיקה" הכוללת תפילה להמרת דתם של היהודים "מחשיכה לקתוליות". ארגונים יהודיים תיארו את ההחלטה הזו כמכה קשה ליחסי יהודים-נוצרים. אך האפיפיור בשלו.

בשל כל הגזירות האלה ויש עוד בדרך, ובעיקר בשל האופן בו מנצל בנדיקטוס ה-16 את מעמדו כדי לזרוע פירוד בעולם, ואוטם את לבו בפני הסבל שגורמות החלטותיו – איננו צריכים לשמוח עם בואו אלינו.

אינני מחדש מאומה הוא איננו אוהב את ישראל זה בלשון המעטה- ומחפש איך לנשל את ישראל מאדמות שגם האנגלים סרבו לתת. ישראל לא השכילה להסביר בנחישות לעולם, שחלקת האדמה הקטנה,שכל אחד מחפש איך לנגוס בה, שייכת לעם היהודי בלבד.

אנחנו מכירים את הצדקנות שלכם מזה 2000 שנה. למדנו על בשרינו מה אתם מסוגלים לעשות לנו בשם "האהבה" הגדולה שלכם. אתה יכול לטייל בארצם של היהודים ללא פחד וחשש שמישהו ינסה להרעיף עליך יותר מדי אהבה. בודאי לא אותו סוג של "אהבה" שאתם הרעפתם עלינו במשך ה- 2000 האחרונות.
לכן אפיפיור נכבד, תטייל כמה שתרצה בארצנו היפה, אבל תשתדל לסתום את פיך ולא לספר לנו על שלום ואחוות עמים.

הולנד- מעצמה קולינארית

כמנהגי בקודש בעבר כך גם עתה- האביב בפתח ואיתו מגיע ניחוח של שינוי, של חופש ושל תקופה חדשה. חופשת אביב ארוכה ומייגעת- במובן הטוב שבעניין כאילו נבנה עבורי במיוחד. תחת הכותרת הזו, אירופה הקלאסית, משתרכת רשימת מדינות ארוכה במיוחד,הולנד יכולה לענות על כל הקריטריונים. יש בה אופציות למכביר, וסבירות, כל מקום בה נוצץ בשטף כאילו אין מחר. ארוחת גורמה נראתה מענה קורץ והולם הן למנהגי הקדושה שלי והן לתחושה הרעב .

במשבר הנוכחי קל לשכוח כי אירופה סבלה מבעיות במבנה הכלכלי עוד לפני משבר האשראי: ירידה בתפוקה, עלייה בשיעור האבטלה בקרב מהגרים וצעירים ועוד. מעניין לראות כיצד מגיבים ענפי המסעדנות והאוכל אל נוכח המשבר הכלכלי ... הלחץ הכלכלי הזה גם מתחיל לגעת בפרה הקדושה של משכורות של שפים טבחים מלצרים ועוד באירופה.

פדיון ענף המסעדות באירופה ירד השנה בכ-25%-35% לפחות לעומת התקופה המקבילה בשנה שעברה גם באירופה חלק בלתי מבוטל של בית קפה, ומסעדות קטנות, נמצאים בסכנת סגירה מיידית. המסעדות שצפויות לספוג את הפגיעה הקשה בתקופות של משבר הן מסעדות יוקרה במיוחד.

מצב-הרוח בתקופת המשבר משפיע ישירות על הבליינים. אנשים שמפסידים כספים בשוק ההון, ששכרם מקוצץ או שהם מפוטרים - הולכים פחות למסעדות . "השמנים מרזים והרזים מתים".

אוכל הוא נושא שלא תמיד יודעים איך לאכול אותו.מרכיבי המזון הם לכאורה חומר לכל דבר. זה לא עניין רוחי, אלה דלק המספק כוח ואנרגיה לגוף החי. בין היתר הוא גורם עונג, לצד איחוד לבבות.

כל אלה ועוד מובילים למסקנה ברורה שאין מעוררין עליו והוא: "מזון למחשבה "

דרך האוכל אנו מבעים ויוצרים אחווה, מבעים רגשות, מכירים אנשים, לכן כל החושים שותפים לנושא המרכזי והנגזרות ממנו הרי הוא אוכל.

אין ספק שנושא האוכל תפס תאוצה מוגברת בשנים האחרונות. אוכל טוב הוא חוויה והנאת החיים, דרכו מנהלים שיחות אינטימיות סביב השולחן, מכינים ארוחות רומנטיות לאור נרות לאהבותינו. למרות שרובנו שקועים בקריאת חדשות באדיקות רבה- אל זה שונה כשמדובר על אוכל, הוא מהווה עבורינו מזון רוחני. לנושא האוכל פוטנציאל אדיר המעשיר את הידע לכל בר דעת, ובוודאי לאנשי המקצוע,ולאנשים שיש להם עניין וידע אמיתי באוכל.

אוכל וסקס הם שתי הנאות הכרוכות זו בזו, ושתיהן קשורות לתאוות החיים. לכן אין פלא שהרבה דברים שאנו אוכלים, ומונחים מתחום הקולינאריה, קשורים קשר אמיץ לפנטזיות מיניות. ובכך תורמים להגברת החשק והארוטיקה.

כולם יסכימו אתי שמשחר ההיסטוריה ניכרח המין והאוכל בחיבוק דב לופת שאי אפשר להתירו. ראה דוגמת אדם וחווה בגן עדן והמפגש בניהם,ולמיטב הבנתי זה היה הזיווג הראשון בעולם הפגאני.המשך מהריטואל והטרנס הדתי, שהביאו המאמינים מנחות לאלים- ולצד זה קיימו יחסי מין,זה רק חלק קטן מהדוגמאות המשכנעות והמוכרות מהאנתרופולוגיה של יוון העתיקה ורומי.לצד שולחנות עמוסות מכל טוב שכבו מדושני העונג על מזרונים וכריות, מקשיבים למנגינות, צופים במחולות ובלהטוטים, ונהנים מאורגיות משולחות רסן ללא סייגים, גבולות או מעצורים.

מאז ועד היום לא השתנה מאומה, העולם התרבותי המערבי הפך אולי ליותר מכופתר ומנומס יותר, אך לא זנח ולא פרם את הקשר בין שני התענוגות המועדפים עליו. הסרטים שעולים על המסך הקטן הן דוגמאות חיות לשילוב לוהט. האוכל והמין מגרות את אתו מרכז ההנאה במוח, שניהם יחדיו יוצרים תחושה פיזית ורגשית באותה מידה. גם הדיאלקט הלשוני בא מאותו מקור- יש קשר הדוק וקרבה לשונית למונחים מיניים ואוכל. בהקשרים מסוימים קשה לאדם הפשוט להבחין הבחנה ברורה במה מדובר. מאכלים מסוימים מקבלים התייחסות כאילו היו גוף בשר ודם. מאכלים רבים נושאים עימם מיתוסים גדולים הקשורים לתפקוד מיני.אני גורס וטוען כי אופן הנחת המנות בצלחת ( טקסטורה) הוא הדרך לעורר ולפתות, וכי הכל למעשה מסתכם בעין המסתכלת- מה שנותר הוא להתענג וללקק את השפתיים.

הסקס והאוכל מפעילים את הגוף באופן פיזי, ויוצרים אשליית לחשק, כמיהה לדבר מה שמתברר אולי רק כאשר כבר נוגעים בו וחשים אותו. הצפייה החושנית מאפיינת את שני האובייקטים באותה מידה . זה משהו יצרי שמנחה אתנו ונענה רק כאשר הוא קרוב למטרה.

לא מעט נכתב על מאכלים מגרים במיוחד את החשק המיני. וקיים הסבר מדעי לעניין הגירוי- חומצות שונות משפיעות על תהליכים שונים הגוף ונמצאות במוצרים עם חלבונים, או ארומות מסיימות גורמות לגוף להפריש אדרנלין, ובכך מביאות אתנו להתרגשות מסוימת- הדומה בחוויה להתרגשות המינית.גוף האדם מזיע לעיתים כאשר הוא נתקל בריחות מסוימים- קיימים סוגי מזון המפעילים באופן מודגש את בלוטות הזיעה- ובכך חומרים ארומאטיים חזקים יכולים לאפיין את ריח הגוף ולגרות את בן/בת הזוג. אפשר להאריך בנושא כי הדוגמאות רבות, וקצרה הירעה מלהיכנס אליהם ביתר פירוט.

מסעדת-De Leest Restaurant ממוקמת בעיר –Vaassen,מזרחית לעיר אמסטרדם, לא הרחק מהגבול עם גרמניה. למסעדה 2 כוכבי מישלן ו- 19/20 נקודות במדריך גומיו. שף בעלים משנת 2002 הוא-Jan Boerma כיניו בפי רבים- Jacob ג'ייקוב כיום בגיל 34 נחשב לשף הצעיר ביותר בהולנד בתחילת דרכו. את הכשרתו המקצועית רכש בבלגיה- Scholtenshof , הוציא לאור ספר מתכונים- De Kruken Van de Leest בנושאים קולינאריים.

הוא פרץ לפסגה בסערה והתקדם בצורה מטאורית- בשנת 2004 קיבל את הכוכב הראשון במדריך מישלן, ולאחר שנתיים בלבד קיבל את הכוכב השני. השף גייקוב חבר בנשמה עם השף מושיק ממסעדת- Brouwerskolkje ליד אמסטרדם שהוזכר בעבר- אני רוצה לציין את העובדה כי האוכל ברמה יוצאת מן הכלל עם מנות מעולות ויכולת לשמור על רמה קבועה לאורך כל הזמן ! השירות מצויין בזכות המקצועיות של מנהלת המסעדה קיים שדואגת לכל פרט ופרט ! ממסעדה – De Leestהיא מסעדת גורמה נדירה שאפשר להרגיש בה כמו בבית ! מסעדה ברמה הגבוהה ביותר עם אוכל מתוכנן ומוקפד ברמה יוצאת מן הכלל ,הן מבחינת התצורה בהגשה והן מבחינת שילוב הטעמים - מדובר במסעדת גורמה אמיתית ולא רק בתדמית - חובה לנסות!!!- קשה להסביר במילים את התפריט העשיר של המסעדה.

אני בחרתי ללכת על תפריט "על א קארט"

מנות פתיחה- או כפי שהם נקראים מנות אמוס- זריקת מחיית תפוח על ואבוקדו,טוסט חסילון עם עלי סלק,טוסט זיתים שחורים עם חמון ספרדי, ליד כוס שמפניה משובחת, רביולי ממולא לחי עגל, ועוד.

הקורס הראשון- טונה טרייה צרובה בהתאם עם מלפפון חמוץ,צלופח מעושן עם קוויאר,למנות כאלה לא צריך תוספות.

הקורס השני- בנוי על שלש מנות של אויסטר בטעמים שונים- לצד יין Muscadet יין באיכות גבוהה.

קורס שלישי- צדפת אסקלופ צרובה עם מחיית גרגרי נחל, חזה יונה מעושנת קלות, עם ציר עשיר במיוחד.ככל שהארוחה מתקדמת הרמה עולה דרגה נוספת מבחינה הטעם במיוחד.

קורס רביעי- מנת פילה עגל עם שבבי כמהין וקוביות גלי אדום על בסיס כרוב וחמאה, לצד יין- Chateau Pech Redon, 2003Languedoc

לבסוף קינוחים כגון גבינות , דברי מתיקה, גלידות, למכביר כולל יין לקינות-Aryanas moscate מלגה ספרד, קפה שחור.

נוף טיפוסי

מקומה בעשירייה הפותחת במסעדות הולנד היא ללא שום צל של ספק ! המגוון התפריט עשיר ומגוון, והיינות באיכותיים מאוד גבוהה, ולא מהסוג הנפוץ שאנו מכירים, מרתף היינות מדבר בפני עצמו.

היא אחת ההוכחות הניצחות לכך שלכל עיר יש מסעדות כוכבים שלא מאכזבות לעולם! השף הוא מיוחד במינו. לכן חוויתי חוויה קולינרית אמיתית.

המסעדה ממוקמת במרכז העיר-ממוקמת במה שפעם היה בית מגורים ישן. אולי זה בגלל המצב שגורם לנו להתרפק בגעגועים על ימים אחרים, או מפני שאוכל הגורמה הקלאסי דורש סביבה של משהו מוכר, ידוע וישן. תהיה הסיבה אשר תהיה, מסעדות רבות מקפלות בתוכן לא רק אוכל, אלא גם סיפורים על אנשים, שכמו נגזרו מדפי ההיסטוריה של המקום.אסור לעשן בתוך המסעדה וזה כבר לא נדיר מאד בהולנד.

בכל מקרה היתרונות של בית מגורים שיהיו גדולים בעיקרן לא מתאים למסעדה.לכן הוחלט על שיפוץ כללי שישפר את המקום, בין היתר ניתן הדגש על מרחב גדול ופתוח, בתוספות מפנקות כמו שירותים כיאה למסעדה ברמה זו, וכן הרחבת מרחב המטבח.

אך בעקבות חסמים בירוקרטים על ידי הוועדה הבניה המאשרת העבודה התעכבה.המסעדה במתכון החדש נפתחה בהיותי בהולנד ברבע הראשון של חודש אוגוסט 2008 .

אתר הבית

מפת האיזור

את הדחף ללכת למסעדות שבהן מגישים סתם אוכל טוב קיבלתי אחרי כמה ביקורים במסעדות נחשבות וטרנדיות בהולנד. בנוסף למעלותיה הרבות, מסעדת De Zwethheul שוכנת בכפרZweth ליד העירה דלפט-Delft באיזור עיר הנמל רוטרדם.ניתן לתאר את מיקום המסעדה כיפה באיזור הנוף מהמהם. מבעד למעקה המרפסת נראית כדמעה כחולה בעמק שנהר-Schik חוצה אותו. לכן היא זוכה בנקודות זכות, הודות למיקום המקורי ומפתיע.

יצאת לבדוק את המקום ולהתחבט בשאלה האם מדובר במהפכה צרפתית של ממש , בדומה לשאר המוסדות הקולינאריים בהולנד, מי שיבחר לשבת במרפסת ישקיף על מרהיב ויהנה מכל רגע. חלל הפנימי גדול במיוחד, השולחנות כולם לובשים מפות לבנות מגוהצות, וכוסות יין שמחכות למילוי. מואר וסימפטי, שעושה חשק להתיישב בו.

האמת היא שחששתי מפלצנות, אך הופתעתי למצוא ב- De Zwethheul ארוחת צהריים באווירה רגועה ונטולת טקסיות. זו אמנם לא ארוחה זולה או משהו שאפשר לבנות עליו לעיתים תכופות- אך יודעי דבר ייאמרו שהיה לי הזכות להימנות עם המאושרים שאוכלים במקום המתוקשר הזה. מי שמחפש ארוחת צהריים מפנקת ומשביעה יכול להתמסר לידיו המיומנות של השף- Ridder. ולשכוח לכמה רגעים מכל הצרות, וכן כדי להתאושש מהנסיעה התנחמתי בזלילה. מקום ששווה להעפיל אליו אם אתם נמצאים באיזור בזכות השירות המדויק. המסעדה ממוקמת על גדות הנהר הזורם לתוך Zweth Schliemann, בחברת צוות המסור ניתן ליהנות מאירוח קולינארי יוצא מהכלל. התפריט מורכב בהשראת עונות השנה, ובהגנתו של השף מריו Ridder ותחת ידיו יוצאות מנות עם טעם מעודן ושילובים שהם יצירות אמנות. הפעם הזנחתי את המסעדות הקבועים שלי בעיר הנמל רוטרדאם, ונסעתי אל מסעדת השף המקומית בעלת 2 כוכבי מישלן ,17 נקודות במדריך גומיו, וממוקמת במקום 6 בין המסעדות הטובות בהולנד.כדרך אגב מספרן של מסעדות מכוכבות בכוכבי מישלן בהולנד רק הולך וגדל, וזאת כמובן תופעה מבורכת. המטבח צרפתי קלאסי עם השקפה מאוד מודרני חדשני, מכויל על הדרך הצרפתית.מנות מובחרות כגון:

עוף אפוי עם רביולי לנגוסטין

צלופח מעושן עם פירה מלפפון ועגבנייה.

דג פוטית אפוי עם פירה בצל

מותן עגל אירי עם פירה אפונה טרייה ורוטב לענה ועוד.

אמוס: טוסט עם צלופח מעושן, ביצת שלו עם צ'יפס, 3 כדורי גבינה בטעמים שונים, אספרגוס לבן עם מחיית זיתים ירוקים –ליד כוס שמפניה.

קורס ראשון: foie grasכבד אווז עם מחיית עלוש- לצד יין איטלקי לבן מאיזור פיימונטה – וילה 2004 Sparina.

קורס שני: לובסטר גדול עם ציר משובח- לצד מיונז ביתי, ופטריות יער.

קורס שלישי-דג פוטית עם פירה בצל.

קורס רביעי- מותן עגל אירי עם רוטב לשון סמיך ועשיר, לצד פירה אפונה טרייה ורוטב לענה- לצד

יין אדום Spàtburgunder, Baden 2003 גרמניה יין מאוד נחמד!

קינוח: פלטה גבינות משובחות,לצד גלידות ושרבטים מרשימים, סוגי מתיקה מתוצרת בית, וכמובן קפה שחור.

מלצר היין- Sommelierהנושא את השם :Dverdreef היה חדור תחושת שליחות ללמד אותי איזה יין כדאי להזמין,

מפת האיזור

אתר הבית

מסעדת/ מלון- De Nederlanden , כוכב מישלן 1 ביער אוטריכט

המטבח מתבסס על המטבח הצרפתי, תפריט יינות משובח, מקום שמומלץ לבקר- ואפילו ללון. השף Erik de Bore קפדן מאד כאשר מדובר בפורמט הבצועים.חבר טוב של השף מושיק ממסעדת- t' Brouwerskolkje

המקום נבנה עוד במאה ה- 17 , על גדות הנהר-Vecht ממוקמת בעירה Vreeland במחוז אוטריכט.

אתר הבית מלון/ מסעדה

טרגדיות השואה

מאז ייסודה של גרמניה, סוף המאה ה 19 ואילך, היתה תחושה כללית של יהודי גרמניה שהם מהווים חלק בלתי נפרד מן החברה הגרמנית. החברה הגרמנית, לעומת זאת, לא היתה שותפה לתחושה זו.. בתקופת רפובליקת ווימאר, יהודים מילאו תפקיד מרכזי במגזרים רבים של החברה, אך באותה עת ההסתה האנטישמית, בעיקר מכיוון הימין הקיצוני, לא פסקה. האנטישמיות של הנאצים מורכבת מאוסף של דימויים, האשמות וטענות נגד היהודים שליקטו אותם מהשקפת עולם אנטישמית במשך הדורות. הנאצים לקחו את הטיעונים הללו, שילבו אותם עם תורת הגזע ונתנו להם משמעות קיצונית בהרבה ממה שהיה לה במקור.
הנאצים הציגו את היהודי כשטן, אדם שגורם לכל ההרס, חיידק שמפורר כל דבר בריא ושלם. וכל הדימויים הללו הביאו להוצאת היהודי מהחברה האנושית הקיימת. היהודי מהווה סכנה לאנושות - לא על סמך דברים שהוא עשה, ולא על סמך אידיאולוגיה.

בסוף שנות ה 20 וראשית שנות השלושים- קמו אזרחים גרמנים בעלי האמונה היהודית וניסו להלחם בשנאה בהוצאת דפי הגנה- המבוססת על שקרים ועל בורות באמצעות עובדות ואמיתות. רצף האירועים העתיד לבוא, ששיאו היה בשואה, הוכיח שלא היתה לכך הצלחה רבה. יחד עם זאת, גם 75 שנה אחרי כן, אנחנו עדיין מאמינים שהדרך הטובה ביותר להלחם בשקרים היא באמצעות אמיתות וכי בסופו של דבר, הדרך להילחם בשנאה עיוורת היא באמצעות חינוך. האנטי-אנטי לא היה בהכרח כלי רע. יחד עם זאת, לבדו, לא יכול היה הכלי הזה ויהודי גרמניה לבדם לא היה יכולים למנוע את צמיחתו של האיום הנאצי.
לכן לא פלא לראות מושגים השגורים בלקסיקון הנאצי מלאים בביטויים כמו “Volk” העם,“Blutsgemeinschaft” קהילת הדם “Rassenhygiene” טוהר הגזע.
בעמדה מול רוע קיצוני, אפילו בשלביו הראשונים, החברה כולה צריכה לעשות מאמץ משותף על מנת לבער אותו. החינוך, התקשורת והחקיקה הם כלים עיקריים לטובת מאבק זה. הנאצים הם דוגמא מובהקת למה שיכול לקרות כאשר ניתנת האפשרות לרוע קיצוני מעין זה להכות שורשים ולהתפתח ללא התנגדות רחבה ונחושה. ההתארגנות אנטי הוא תזכורת לניסיון האמיץ אך חסר הסיכוי של יהודי גרמניה להגן על עצמם בכוחות עצמם

עם עליית הנאצים לשלטון בנובמבר 1935 התכנסה ועידת המפלגה הנאצית והחליטה שם על שני חוקים נגד היהודים: חוק האזרחות וחוק להגנת הדם והכבוד הגרמני

תורת הפכה הגזע לאידיאולוגיה הרשמית של המדינה (חוקי נירנברג) חוקי נירנברג היו מעתה הבסיס החוקי בהסלמה נגד היהודים. מעתה והלאה אפשר לנשל אותם מרכושם ולהפעיל עליהם לחץ לעזוב את גרמניה

הנאצים גייסו את כל המשאבים של המדינה, את כל המנגנונים כדי לעצב ולבנות את המשטר על פי תורת הגזע ובשם תורת הגזע הם יצאו למלחמת עולם השנייה כדי לבנות סדר עולמי חדש האומר: הארי שולט, הסלאבי משרת, והיהודי מת.

בידוד חברתי והפרדת היהודים מהחברה הגרמנית - החוק מדגיש את העובדה שהיהודים הם עם נבדל וזר, הם נתינים ולא אזרחים.

לאחר חוקי נירנברג התחדשה ההגירה של יהודי גרמניה, למרות זאת ההגירה נתקלה בקשיים כאשר הממשל הגרמני מטיל הגבלות חמורות ביותר על הוצאת כספים מן המדינה וכמובן רכוש.

הנאצים יישמו את תורת הגזע לא רק על היהודים אלא גם הגרמנים הארים- "פרויקט לבנסורן" האומר: ריבוי של הגזע הארי על ידי אנשים עם עיניים כחולות ובלונדינים.

הגורם בעל חשיבות רבה ביותר לגורל היהודים בארצות הכבושות היה היקף האנטישמיות בקרב האוכלוסייה המקומית, לדוגמא: פולין שהייתה מדינה מאוד אנטישמית, נוסף לכך היא הייתה גם מדינה לא עצמאית בתקופת השואה וכל זה השפיע על היחס ליהודים. הפולנים לא שיתפו פעולה ברובם עם הגרמנים בהסגרת יהודים, אבל מרבית הפולנים נותרו אדישים לגורל יהודים, לא סייעו להם להינצל ולא התקוממו נגד מעשי הרצח, האדישות של הפולנים נבעה מהסבל שלהם בתקופת המלחמה, מהבורות של האיכרים ומהאנטישמיות של האיכרים.

למרות " שהפיתרון הסופי" המתייחס במיוחד רק ליהודים בהגדרתו- הבריטים דרשו להרחיב את הדיון לגבי כל הפליטים שעוזבים את אירופה ושהם קורבנות הנאצים ולא ליהודים בלבד. גם ארצות הברית ביקשו שהדיון לא יהיה לגבי גזע מסויים או דת מסויימת, כלומר: הם התעלמו למעשה מכך שקיימת השמדה טוטאלית של העם היהודי.

לכן כל ההצעות להצלת היהודים שהוגשו על ידי ארגונים יהודים נידחו על הסף

הנימוק היה שבשלב זה של המלחמה בעיית היהודים לא עומדת בקנה מידה אחד עם מטרות המלחמה של האמריקאים והבריטים. הם חשבו שהצלת היהודים תבוא רק אם יהיה ניצחון על הגרמנים.

היו הצעות בתקופת המלחמה להגיע למשא ומתן עם השלטון הנאצי באיזורי הכיבוש כדי להוציא משם קבוצות גדולות של יהודים. העניין נדחה בגלל סיבה מאוד פשוטה - לא מנהלים משא ומתן עם אויב בזמן מלחמה, בייחוד אויב נאצי ובייחוד לא על גורל האזרחים.

אמריקה של מלחמת העולם השנייה-הייתה שרויה בתקופת הדמדומים שבין המשבר הכלכלי הגרוע ביותר בתולדותיה לבין ההחלטה שנדרשה לקבל האם להשתתף כצד פעיל במלחמת העולם השנייה. לאנטישמים למיניהם קל היה להציג את היהודים כמחרחרי מלחמה וכמי ששואפים להרוויח משפיכות הדמים האיומה הזו כדי לקדם את ענייניהם. עצרות אנטישמיות היו כמעט עניין שבשיגרה. כשמוסיפים אותן לידיעות הרעות שהגיעו מאירופה קל להבין שיהודי ארצות הברית חשו אז כמעט במצור. כל הבסיס שעליו בנו את ביתם נסדק והתערער לנגד עיניהם ממש.

בהתחשב בעומק והיקף הטרגדיה של השואה, ניתן להצהיר שהעם היהודי הביס בסופו של דבר את החיה הנאצית שבראשה היטלר, אדם הגובל בחילול קודש. אך העובדה שאחד מספריו האישים נמצא בירושלים, בספריית יד ושם, זמן רב לאחר שהתאבד, והעובדה שאנו ממשיכים במלאכת הקודש של חשיפת זהותם של הקרבנות היהודים, צריך לגרום לנו לעצור לרגע ולהרהר. כך נוכל אולי להעריך את קדושת החיים, את ערכו של הזיכרון ואת הנס שבהמשך קיומנו כעם.

מערך מחנות ההשמדה שהוקם עבור יהודי פולין מדגים את שיטתיות הרצח בה נקטו הנאצים,שבמסגרתה הוכחד כמעט כליל יהדות פולין. קרונות הבקר בהם שולחו מהווים סמל סימבולי עד עצם היום הזה.. חיים יהודיים שלמים נגדעו ואינם עוד.

המרד הממשי היחיד והראשון בכל רחבי שטחי הכיבוש הנאצי היה המרד היהודי בגטו ורשה בהנהגת צעירים, שראו בהנפת נס ההתנגדות מוצא אחרון של כבוד נוכח הרצח הטוטלי של קהילות יהודיות שלמות.

כאשר אנשי המחתרת דנו במרד כאפשרות ממשית רק כאשר הבינו שהאפשרויות העומדות בפניהן אינן בין חיים למוות, או בין מוות ודאי לסיכויי הישרדות, אלא בין מוות למוות. שתי סיבות עיקריות הניעו את הלוחמים בגטאות לנהל את המרד בתוך הגטו עצמו.

לתחושה זו היו שותפים חברי תנועות שונות מאוד בתפיסת עולמן - הקומוניסטים וחברי תנועת ה“בונד“ לצד חברי התנועות הציוניות- ביתר, והשומר הצעיר. בקרב חברי התנועות הציוניות רווחה התחושה, שמאבקם זה הוא מעין שליחות לאומית למען העם היהודי, ולמען היישוב ההולך ונבנה בארץ ישראל. כל הלוחמים ראו בלחימתם מעין גשר, המחבר בינם לבין העולם הנאבק נגד הגרמנים.

כל תושבי הגטו לקחו בו חלק, גם אלה שלא לקחו חלק בפעולות צבאיות גילו התנגדות פיסית ולא נענו לקריאות הגרמנים לצאת ולהתייצב לסלקציה, ולשלוחם למחנה ההשמדה.

היודנראט בגטו איבד כל השפעה, וכל תושבי הגטו סרו למרותו של ארגון אי"ל בפיקודו של מרדכי אנילביץ'.

המרד אמנם לא הצליח בתוצאותיו הסופיות, אך אפשר לרבים למצוא את מותם בכבוד, היו כאלה שלראשונה בתולדות חייהם ראו דם גרמני ניגר ברחובות הגטו.

נוכח הרצח וההשמדה הבלתי נתפסת ע"י החיה הנאצית ועוזריהם יהודים מעטים הצליחו לברוח לעבר היערות ולחבור או להקים יחידות פרטיזניות לוחמות.ו הושם דגש על ממד הלחימה, על תחושת הנקמה, ועל הרצון בהצלה ובחיים למרות ועל אף פי.

מחתרות יהודיות הוקמו במערבה ובמרכזה של אירופה הכוח המניע השאיפה להציל יהודים בכל מחיר.בין היתר ניצול כל הפרצות שאפשרו מציאת דרכי הצלה, הצלת ילדים יהודים בעברתם למשפחות אומנות, ועוד.

האימרה הידועה לאלה שזכו בתואר "חסידי אומות העולם". -"איננו יודעים מיהו יהודי. אנו מכירים רק בבני אדם". מי שסיכנו את עצמם ואת משפחתם בכדי להציל אדם, מתוך אמונה בסיסית בזכותם של בני אדם באשר הם שלא להירדף ולהירצח בידי האחר.

הטרגדיה האמיתית של עם ישראל היתה בכך שהיהודים התעוררו מאוחר מדי, כאשר הפורענות כבר החלה ורובם נידונו למיתה. רק מעטים בין המעטים, דוגמת ז'בוטינסקי ואורי צבי גרינברג, קיבלו מעין נבואה וצפו את השואה.

המנהיגים הציונים בארץ ובחו"ל, ידעו היטב את משמעות הדבר אך לא עשו מאומה בנידון.

רוב היהודים קיוו שהמלחמה לא תפרוץ בעולם המתפתח לקראת הקדמה, או סברו שמוטב להסתגר מהקדמה הזו בתוך הגטו הפיזי והרוחני. אלה ואלה טעו. יהודי אחד, מהפכן, רוצח וחכם, לב טרוצקי שמו, אמר על כך: "אפשר שאין לך עניין במלחמה. אך למלחמה יש עניין בך". אי לכך, את הסעיף של הסתרת

המידע יש לדחות בכל מקרה.

מילותיו של פינסקר קלעו למטרה באומרו: ”המלחמה הזאת חייבת בכל זאת להימשך". זהו זה! כל הסימנים הראו שהשנאה, שהאיבה, שהעוינות - כבר מאחורינו; שמחזות האימים, כמו השמדת היהודים במלחמת העולם השנייה, יביאו לקִצהּ את האנטישמיות, יעשו אותה טמאה, מביכה, בלתי מקובלת, מעוררת בושה -חשבנו שזה באמת נגמר, שהצימאון לדם הגיע לרוויה. וראשיהם של המתכננים והמנהיגים יהיו על עמודי התלייה עם יעלו על דעת שפתם מחשבות כאלה- מאחר והדי חיזיון נורא שכזה לא ראה העולם מימיו.

בושה חובקת עולם וחרטה חובקת עולם - יעמדו לאורך ימים. בתמימות, בטיפשות, בטמטום, מתוך תקווה ובאי–היסטוריוּת, חשבנו שהשנאה–האוכלת–אדם כבר הגיעה לשובע כך חשבנו. כך סברנו. כך רצינו להאמין.אך הציפיות לדאונינו הרב לא התגשמו- שהיא לא תתעורר שוב. והיא התעוררה ביתר שאת.

האנטישמיות עיקשת בקיומה והיא לובשת, לעתים, תחפושות מהודרות. רציפותה של שנאת ישראל לאורך ההיסטוריה של העם היהודי מעידה על רציפותה של התודעה האנטישמית. חרף ההבדלים בין שנאת ישראל בעת העתיקה, בעולם ההלניסטי–רומי, בתודעת הנוצרים בימי הביניים, במסורות האסלאמיות ובפרשנות הקוראן, לבין שורשי האנטישמיות המודרנית, אי–אפשר שלא להתייחס בדאגה אמיתית להתגברותה בשנים האחרונות: זו איננה בעיה היסטורית בלבד, זו בעיה קיומית.

העולם אכן שתק ושתיקתו מעיקה עד היום, השאלה המתבקשת: מה ידע העולם ומתי ונוכח הידיעות מדוע לא עשה דבר.. בעלות הברית החליטו שלא להפציץ את אושוויץ על אף המידע על היקפי הרצח במקום. האפיפיור שתק משך המלחמה כולה ולא גינה דבר.

ועדת העזרה והצלת יהודים- בתקופת הנאצים באירופה

רבות נכתב ונאמר אודות קסטנר ואודות אווירת ההצלה ששררה בבודפשט מאביב 1944 ועד ראשית חורף 1945. רבים מהדברים שנכתבו הם כתוצאה מהמשפט- ולא התבססו על מחקר היסטורי גרידא והיו בעיקר בעלי אופי פולמוסי.

"ועדת העזרה וההצלה בבודפסט" קסטנר שימש כסגן היו"ר של ועדה זו, בשנת 1943 הפך הגוף לוועדה רשמית. הוועדה לא הוקמה על ידי מוסד יהודי הונגרי מוסמך, אלא בהחלטת מקימיה כדי לסייע לפליטים שזרמו להונגריה. תפקידיה היו בין היתר ליצור קשרים עם הקהילות היהודיות בארצות הכיבוש ולהביא להם את דבר הישוב, להוציא לפועל עזרה והצלה עליהם הוחלט במוסדות הישוב בארץ ישראל וליזום פעולות הצלה.

אחד הדמויות המרכזיות היה ישראל קסטנר- שהגיע מהעיירה מקולוז'וואר שבטרנסילבניה, שימש לפני כן מזכיר הסיעה היהודית בבית הנבחרים הרומני. היה פעיל ציוני וכתב העיתון היומי הציוני ההונגרי "אוי קלט". ב- 1940 סגרו ההונגרים את העיתון וקסטנר העתיק את מקום מגוריו לבירת הונגריה בודפשט. עיקר פרנסתו באה לו מאחוזים שקיבל מהתרומות שאסף לקרן היסוד. השפעתו החלה להיות ניכרת רק בראשית 1943.

קסטנר, הוגדר כ"מח" שמאחורי הפעילות והמקשר עם מוסדות יהודיים. מקושטא הגיע המימון והכסף, והשליטה על המקורות הכספיים הללו היוותה את הבסיס העיקרי שעליו נבנתה יוקרתה וכוחה הפוליטי של ועדת העזרה וההצלה.

קסטנר שלט ברשת של אנשי יודנראט של הקהילות היהודיות בהונגריה ועל ידיהם שלט למעשה בכל הקהילות. אותה שעה, לקסטנר היו פריבילגיות. רכב צמוד, קשר טלפוני, חופש תנועה, פטור מענידת טלאי צהוב, חסינות מול ההונגרים. הנאצים רחשו אמון מלא לראש ועד ההצלה היהודי.

בידי מנהיגי הוועדה היו מקורות מידע מיומנאים והטובים ביותר באירופה באותם זמנים אודות תוכנית ההשמדה של החיה הנאצית. חברי הוועדה טענו כי הם יידעו את המנהיגות היהודית בארץ בכל המידע שהיה בידם, היא אופינה במדיניות אפולוגטית, אשר לא התערבה בנקיטת צעדים מיוחדים כנגד המדיניות ההונגרית, כדי להגן על האינטרסים היהודים ההונגרים.למרבה הצער זמן קצר לאחר ייסוד ועדת ההצלה הפכה הוועדה לזירת התגוששויות על רקע אי הסכמה בנושא הרכבה, סמכויותיה ואופן חלוקת הכסף שהגיע מהישוב בארץ. כמו כן שרר מתח אשר לבש אופי פוליטי, והיה צורך להתחשב ברגעים טראגיים וצו עליון הזה תרם להתרומם מעל מריבות וחילוקי דעות פנימיים להתעלות מעל חילוקי הדעות.

לפעולות מטעם "הועדה לעזרה וההצלה" התנגדו חברי תנועות הנוער הציוניות במיוחד לדרך פעולה זו, מפני שלא נתנו אמון בנאצים, ופנו לפעולה מחתרתית שעיקרה היה הברחת גבולות. הם קיבלו על עצמם

משימות הצלה בעלות ממד כלל קהילתי, שכלל הברחת יהודים לארצות שכנות, בייחוד לרומניה, שכן ממנה היה אפשר, על אף הסיכונים הרבים, לעלות לארץ ישראל. במבצע זה הצליחו להבריח את הגבול מעלה 7,500 יהודים, מהם כ- 1,000 חברי תנועות הנוער, להינצל.

בבודפשט נשארו ילדים ונערים יהודים רבים שהתייתמו מהוריהם, חברי תנועות הנוער הציוניות התארגנו על מנת לאסוף את היתומים ולהעניק להם בית ומחסה בבתי ילדים.

בכדי להמשיך במפעל ההצלה הרחב, הקימו מפעל לזיוף תעודות, בשביל להינצל בדרך זו. תעודות הנחוצות ביותר נמנו: תעודת לידה, תעודת רישום במשטרה, כרטיס מזון, אישור מגורים ותעודת שחרור מגיוס צבאי.

עד עצם היום הזה " פרשת קסטנר " שינוייה במחלוקת. למרות שעל פי דין קסטנר זוכה מאשמה והשופטים ברוב קבעו שקסטנר לא שיתף פעולה עם הנאצי-על חודו של קול - 3 שופטים מול 2. מכאן נובע המחלוקת הקשה עד עצם היום הזה.

בתביעת הדיבה שהגיש נגד גרינוולד בדבר שיתוף פעולה עם הנאצים בהשמדת יהודי הונגריה במלחמת העולם השנייה- בהסתרת דבר סכנת ההשמדה מיהודי הונגריה, על מנת להציל כ-1,700 יהודים "מיוחסים " ובהם קרוביו וחבריו, שהותר להם לעזוב את בודפשט לשווייץ; בסיוע לפושע הנאצי קורט בכר, ומתן עדות לטובתו במשפטי נירנברג. - נמצא קסטנר אשם ע"י שופט בית-המשפט המחוזי שדן בתביעה בנימין הלוי, ובין היתר קבע כי "קסטנר מכר את נשמתו לשטן"

ב-4 במרס 1957, במהלך הדיון בערעור, נורה קסטנר בידי צעירים לאומניים קיצוניים ומת מפצעיו. רצח זה נחשב לרצח הפוליטי הראשון במדינת ישראל

מנגד השופטים קבעו שקסטנר העיד עדות שקר ב-1947במשפטי נירנברג- ובכך הציל קצין אס-אס בכיר "קורט בכר" מעונש.

מעלליו הם רבים ומגוונים, בין היתר שמש בעת כיבוש פולין- חבר ה"רייטר אס.סס." אשר ביצעו את מעשי הזוועה הגרועים ביותר בוורשה הכבושה. היה מעורב במישרין בצדדים רבים ושונים של "הפתרון הסופי" ועוד עקב התערבותו של רודולף קסטנר, נהנה בכר מחיים נוחים באגף העדים של כלא נירנברג.

ניסיונות הצלה בהונגריה לקראת תום מלחמת העולם השנייה- הוא נושא שנוי במחלוקת. חלק מהוויכוח נסב סביב מעצרו של הדיפלומט השוודי "ראול ולנברג" על ידי הסובייטים שמילא חלק מכריע בפעולות ההצלה בבודפשט.

מזווית אחרת לגמרי- מרכיב נוסף בסערה מתמקדת בבקשות להפציץ את אושוויץ-בירקנאו ואת המסילות שהובילו למחנה ההשמדה- ומנגד סירובן של בעלות הברית לבצע זאת. בסערה סביב נושא יש קשר להצלה חלק מיהודי הונגריה לפרשת קסטנר.

יש הטוענים הכיצד יתכן לנהל משא ומתן עם זה שהגה את הרעיון "הפתרון הסופי" הרי הוא לו אחר מאשר אדולף אייכמן.

באחד מההזדמנויות השיב קסטנר למבקריו: וסיפר כשנכנס באחד מפגישותיו למשרד של יחידת ס.ס. ראה את חגורות המדים תולות מן הקולב ועל אבזמי החגורות היתה חקוקה הסיסמה האמת היא כבודי"

במהלך "משפטי נירנברג" יש הטוענים שקימות הוכחות אשר מצביעות כולן על פעולות פרו-נאציות נוספות של קסטנר. ההוכחות היו קשורות כולן לאותה רביעייה של מרצחי-יהודים: בכר, אייכמן, קרומיי וויסליצני הידוע בין השאר כגיסו של היינריך הימלר; מנצח על השמדת יהודי יוון; מפקח על הריגתם של ששים אלף יהודי סלובקיה; מסייע בארגון גירושם של יהודי הונגריה לאושוויץ. יש גם הוכחות שקסטנר התרוצץ במחנה הקצינים הנאציים העצורים, וחיפש ביניהם כאלה שיוכל לעזור להם על ידי הצהרה או התערבות לטובתם, בסופו של דבר שמחנו החוקרים האמריקאיים מאוד כאשר עזב את נירנברג

ד"ר רודולף ורבה -אסיר מספר 44070 באושוויץ פרסם חמש שנים לאחר רצח קסטנר בעיתון "ב"דיילי הירלד" הלונדוני".

בשל כך שאני יהודי גאה: אני מאשים מנהיגים יהודים מסוימים במעשי התועבה האיומים ביותר במלחמה. בין היתר נתן אזהרה למנהיגים הציונים בהונגריה, שהצורר אדולף אייכמן

מתעתד לשגר מיליון מיהודיהם לתאי הגזים. קסטנר הביא את הנושא בפני אייכמן- ואמר לו"אני יודע אודות תכניותיך... תן חנינה למספר יהודים לפי בחירתי, ואשתוק". זה עדות קשה ביותר המשך הסיפור ידוע ונכתב ביומני "בו הכט"

ציטוט מתוך מחקרי "בן הכט"- ד"ר קסטנר זה היה אדם צעיר, כבן גילי, עורך דין קר כקרח, ציוני פנאטי. הוא הסכים לסייע בשידול היהודים שלא יגלו התנגדות לגירושים - ואפילו לקיים את הסדר במחנות האיסוף - באם אעצום את עיני ואאפשר לכמה מאות או כמה אלפי יהודים צעירים להגר באורח בלתי לגאלי לארץ ישראל. היתה זו עסקה טובה, תמורת שמירת הסדר במחנות. המחיר... לא היה גדול מדי, לדידי".

למעשה, היה דמיון רב בין גישת הס.ס. ונקודת הראות של המנהיגים הציונים האידיאליסטים מאוד... אני מאמין שקסטנר היה מקריב אלף, או מאה אלף, מאחיו ומבשרו כדי להגשים את מטרותיו הפוליטיות... קסטנר עשה לנו שירות גדול בסייעו לשמור על השקט במחנות הגירוש, הנחתי לקבוצתו להימלט. אחר ככלות הכל, קבוצות קטנות אלה, של אלף יהודים או בדומה, לא עניינו אותי... זה היה ה"הסכם הג'נטלמני" ביני ובין קסטנר".

האמון שרחשו אליו הנאצים היה ללא עוררין. לימים התגלתה הצהרה של גנרל האס-אס וולטר שלנברג שניתנה אחרי המלחמה, שבה נאמר שקסטנר שימש סוכן של האס- אס בקרב יהודי הונגריה.

משא ומתן התנהל בחלקו בצל השילוחים/ טרנספורטים להשמדה של מאות אלפי מיהודי הונגריה. אייכמן ניווט את המשא ומתן לכך שהוא ייתן רשות ל- 600 איש לעזוב את הונגריה למדינה ניטראלית. לאחר זמן העלה אייכמן את מספר האנשים, עד שלבסוף יצאו ברכבת 1,684 יהודים. הרכבת יצאה תחילה לברגן-בלזן, ולאחר כמה חודשים יצאו האנשים בשני משלוחים שונים לשוויץ. וכמו כן העברתם של כ- 20,000 יהודים לעבודות כפייה בשטרסהוף שבאוסטריה, מחנה ריכוז ליד וינה. בעקבות הסכם בין מנהיגי ועדת העזרה וההצלה בבודפשט ובין הצורר אדולף אייכמן.

הם הועסקו בתעשייה ובחקלאות במזרח אוסטריה, תחת בפיקוחו של מרכז מנהלי בווינה בראשותו של הרמן אלואיס קרומי.

קסטנר הפך להיות איש קשר של ועד ההצלה עם אייכמן, ובכך איבד את יכולתו להפר את רצון הגרמנים. אייכמן הבהיר לו כי גורלו בידיו. בשלב מסוים שאל אותו אם הוא רוצה לנוח קצת בטרזינשטאט, או שמא רצונו להגיע לאושוויץ.

במצב זה של תלות מוחלטת באייכמן, התקשה קסטנר לתפקד. כאשר הגיעו הצנחנים לבודפסט, לא יכול קסטנר להחביא אותם או לסייע להם בתפקידם, כי דבר זה היה מעמיד אותו מול הגרמנים, ובעצם מחסל אותו. מסיבה זו שכנע את הצנחנים להסגיר את עצמם לגרמנים.

יש להניח שהיה כעין הסכם, אולי בשתיקה: קציני אס-אס מצילים את היהודים עכשיו, וקסטנר מציל את הקצינים אחר כך,אם כך בצורה אירוני קסטנר מילא את חלקו.

אנו זקוקים לראייה מדויקת ומקיפה של אותה תקופת שחורה בהיסטוריה-בלעדיה לא נזכה למנהיגות מפוכחת ונמשיך להתפלש בבוץ של מיתוסים ואמירות נבובות.

ב- 25 באפריל 1944הופנה הצעה באמצעות ברנד, יואל אל אדולף אייכמן, לעסקת "דם תמורת משאיות".לפי תנאי הצעת העסקה, שרשויות הס"ס הגבוהות ביותר אישרוה, היה אייכמן מוכן למכור מיליון יהודים תמורת סחורות מסוימות שיושגו מחוץ להונגריה, ובכללן 10,000 משאיות, שינוצלו לצרכים אזרחיים בלבד, או לחילופין, בחזית המזרח. היהודים לא יוכלו להישאר בהונגריה, לפי שאייכמן הבטיח לעשותה ליודנריין במילים אחרות "נקייה מיהודים".

היהודים שייכללו בעסקה יורשו לצאת לכול מקום בעולם הנתון לשלטונן של בעלות-הברית פרט לארץ-ישראל וזאת מכיוון שהנאצים הבטיחו "למופתי של ירושלים חאג' אמין אל חוסייני", שלא יתירו הגירה לארץ ישראל. לשם הוצאת העסקה אל הפועל, היה אייכמן מוכן לאפשר לברנד לצאת לחוץ-לארץ ליצירת מגעים עם נציגי היהדות העולמית ועם בעלות-הברית המערביות.

הבריטים לא התלהבו מעצם העיסקה " משאיות תמורת דם" - ובין היתר נאמר שלא לקיים כל מגעים "עם הגסטאפו" החלטתם נבעה משיקולים רבים, ובכלל זה המשך שילוחם של יהודים מהונגריה למחנה המוות על אף המשא-ומתן.

הסובייטיים התנגדו לדיון וזאת עקב החששות באשר לנטילת אחריות למיליון יהודים אם אומנם יקיימו הנאצים את חלקם בעסקה.ואילו האמריקנים היו גמישים- וגרסו שיש להמשיך את הדיונים בתקווה להציל נפשות מהחיה הטורפת הנאצית.

ב- 19 ביולי 1944 נגוזו התקוות שתלו המנהיגים יהודים בשליחות, ובעסקה. למחרת היום צייני עיתוני בריטניה בהדגשה כי 'ההצעה המפלצתית' להמיר יהודים בכלי-רכב אינה אלא ניסיון סחיטה מתועב שמטרתו לזרוע חשדנות בקרב בעלות-הברית.

מאז תום הזוועות אנו חיים בתחושה כי הוחמצה הזדמנות להצלתם של מיליון יהודים, וזאת בגלל כישלונם של מנהיגי היהודים בעולם החופשי ומגרעותיהם ובגלל העדר מעש ורגישות מצידן של בעלות-הברית.

ברנד הגיע למסקנה לפני מותו כי טעה טעות מרה בכך שהעביר את הצעתו של אייכמן לבריטים. הוא הניח שהימלר ביקש לזרוע חשדנות בקרב בעלות-הברית כדי להכין את הקרקע למטרתו הנכספת – קואליציה נאצית-מערבית נגד מוסקבה.