קובה בייף אמיתי

"קובה בייף" יפני אמיתי טעמו מדהים ומבוקש ביותר על ידי אניני בכל רחבי העולם. הוא בשר טבעי, ללא חומרים מלאכותיים או הורמונים מוסף. אתה יודע שאתה חווה למעדן של הדרגה הגבוהה ביותר. פשוט הכי טוב שבטובים. ההנאה הגדולה ביותר של מזון בשר בקר הוא כמובן "קובה סטייק". מומלץ לטעום בקר קובה היפני המפורסם!!!דרך אגב הוא מאד קשה להשגה מחוץ לגבולות יפן הוא ייחודי במינו, ואין להשוות אתו לזה שבארצות הברית או אוסטרליה. אתה לא יכול לקנות בקר קובה יפני מחוץ לגבולות יפן. לא בחנויות, ובוודאי שלא במסעדות. כל מה שאנו מקבלים על השולחן מחוץ לגבולות יפן הוא חיקוי ולא אמיתי הן: מהמערב התיכון, והמישורים גדולים של דרום אמריקה או אוסטרליה, והוא מתחזה להיות בשר בקר קובה זו ההונאה הגדולה ביותר. אני באמת מצטער שאני צריך להיות זה שאומר זאת. על פי חוק היפני, בקר קובה יכול רק הגיע מהיוגו(שושלת טהורה של בקר מגזע טאג'ימה) מסביבות העיר קובה וסימון מסחרי רשום כלומר פטנט. בעלי החיים/הבקר צריך להיוולד ליוגו וגדלו על מזון העשבים המקומיים והמים וטרואר כל החיים שלהם. זה חייב להיות שור או פרה בתולה, וזה לוקח הרבה להגיע למוצר המוגמר, גם השחיטה ועיבוד הבשר נעשה בבתי מטבחיים מיוחדים, ולאחר מכן לעבור מבחן לדירוג ממשלתי קפדן. התהליך הוא כה חמור, שכאשר הבשר נמכר, בין אם בחנויות או במסעדות, הוא חייב לשאת את מספר זיהוי בן 10 הספרות, כך שלקוחות יודעים את פרטיו המדויקים של "הטאג'ימה" ואורח חייו- "איך זה יכול להיות?" אתה שואל, כשאתה רואה את מעלותיו של קובה בייף מככב בתוכניות טלוויזיה מזון, על ידי שפים מפורסמים, ועל תפריטים בכל רחבי העולם וגם בארץ? אחת התשובות לכך: ספקים  לא מהססים ושמחים לקחת את הכסף שלך ולשלוח לך סטייקים יקרים מאוד!!! קיימת בעיה נוספת- שהפטנט היפני לא מוכר ולא מוגן כפי שהחוק מחייב, לכן יש כל כך הרבה דיסאינפורמציה לגבי בשר יקר זה. כמו הגל האחרון בשימוש במונח התווית ללא פיקוח "טבעי", זה שם תואר שמשמש בעיקר כדי לבלבל את הצרכנים ואת הרווח מהבלבול הזה. דוגמא נוספת: עוד מוצר מזון פופולרי, "פרמיג'אנו רג'יאנו- "מלך של גבינות", סובל מאותה הבעיה. לאחרונה, מחקרים הראו כי במספר ערים רבות בעולם, כמחצית מהמסעדות והחנויות המוכרות פירות ים ודגים באופן שגרתי ועבור מה שהוזמן אנו הסעודים מקבלים חיקוי זול ביותר . נדיר מאד שנקבל על השולחן קובה בייף אמיתי, ולמרות הכל קיימים ניסיונות להבריח בשר יקר זה מחוץ לגבולות יפן והרגולטורים היפנים מודאגים מאד מתופעה זו. בגלל המוניטין רב השנים של קובה בייף האמיתי למצוינות. קווי התעשייתית המזון בעולם פועלת להוביל אותך להאמין כי מה שאתה משלם בכסף רב קשור איכשהו למורשת זו של מצוינות וזה לא כך. כל המיתוסים על בקר שמקבל עיסוי ושותה בירה תוך כדי האזנה למוסיקה קלסית הם רק מיתוסים בשר בקר קובה בייף מיוצר תחת פיקוח משפטי מחמיר ביותר בעולם. בעוד שייצור בשר "מקומי/חיקוי " כגון ארה"ב אוסטרליה ודרום אמריקה, המוסדות המפקחים הם כמו מערב הפרוע. במקומות שונים בעולם וגם בישראל עושים שימוש לרעה במובן הרחב של המילה כאשר משתמשים בשם "קובה בייף" מבחינה היסטורית מסעדות ומפיצים  מכנים כמעט כל בשר גינרי מכל מקום ביפן למרות שזה לא נכון יתרה מכך:, הבשר יכול להגיע ממדינות רבות ושונות ואין להם דבר משותף עם בשר בקר קובה אמיתי בפועל פרט לכך שהיא מגיעה מבשר של פרות.

 

נשק כימי נחשב כנשק להשמדה המונית

הצד האפל של הקדמה האנושית הוא כושרו המדהים של האדם לתכנן שיטות לקטילת בני אדם אחרים ולשכללן עוד ועוד. נשק כימי משמש להשמדה המונית, יעילותו של נשק הכימי  בעימות או במלחמה היא מוגבלת למדי, גם כאשר הוא מופנה נגד אזרחים וזאת עקב אמצעים שפותחו להגנה מפני נשק זה ולמרות הכל הוא מאד קטלני. במקרים רבים עולה עוצמת השפעתם הקטלנית על השפעתם של כלי נשק מקובלים אחרים. המרכיב העיקרי הוא בשימוש בכימיקלים כאמצעי להרעלת הקורבן או לפגיעה מתוך מטרה להמיתו או לנטרולו, להביא לכך  ולמנוע יכולת לחימה או לפציעתו ולנכותו לכ החיים. שימוש בנשק זה יוצר תחום רחב של השפעות זמניות כגון: עיוורון, שיתוק או מבוכה ובלבול. שחרור של חומר כימי בכמות קטנה יחסית באיזור מאוכלס פוגע קשות באלפי בני אדם לכן נחשב לנשק קטלני במיוחד. המקרה הראשון בשימוש נשק זה נעשה בקרב איפר השני (אפריל 1915) במלחמת העולם הראשונה על ידי הגרמנים ,כאמצעי כשר להשגת ניצחון במלחמה. על פיתוח נשק כימי מתחרות לפחות כ-20 מדינות. הוא נחשב לנשק זול וכן קל יחסית להכנה וזו הסיבה שהוא מצוי בהישג ידן של מדינות קטנות יחסית, אשר אמצעיהן המדעיים והתקציביים אינם מאפשרים להן לפתח נשק מותרות – קרי נשק הגרעיני. יתר על כן, התוצאות בשימוש נשק זה והפעלתו יכולות להשתוות בעוצמתן לאלה של הנשק הגרעיני .כיום ניתן לחמש טילים בראשי קרב כימיים וכן להכניס חל"כ לפגזים ולשגרם ממגוון רחב של אמצעים לחימה כגון:: תותחים, משגרי טילי קרקע-קרקע ועוד. עד מלחמת עירק אירן נחשב הנשק הגרעיני למסוכן מביותר אולם מצב זה השתנה במהירות, ובאופן קיצוני, והמחישה את גודל הסכנות הכרוכות בשימוש בנשק כימיה. חשוב לציין כי הצעדים העיקריים החייבים להינקט במצבי לוחמה כימית הם אמצעי מיגון כדוגמת מקלט אטום, המהווה מחסום ראשוני בפני גזים ואחרים (כמו חלקיקי אבק ומזהמים נוספים המצויים באוויר שמסביבנו). כאשר מתמגנים היטב, ניתן למנוע את רוב הפגיעות. שימוש נכון באמצעים יכול להציל חיי אדם. כמו-כן, חשוב לציין שבשנת 1925 נוסחה ונחתמה אמנה לאיסור בשימוש של לוחמה כימית וביולוגית לסוגיה. עובדה מעניינת היא, שבמלחמת העולם השנייה, גם כאשר היה ברור לגרמנים שהם עומדים להפסיד במלחמה, הם לא השתמשו במאגר גזי המלחמה שלהם כנשק אסטרטגי, כלומר הם כיבדו את האמנה הבין-לאומית. מההיבט הישראלי: גם במקרה זה - בדומה לקיים בלוחמה גרעינית - ישראל חתומה על אמנה זו אך עד היום לא אישרה אותה ולכן אין לה תוקף מחייב. ישראל מעולם לא השתמשה במלחמות העבר בנשק קטלני זה נגד אויביה. בגלל הסכנה הגדולה שבשימוש בנשק זה, בעיקר לאוכלוסייה אזרחית שאינה מעורבת בלחימה, הוקמו מנגנונים בינלאומיים לפיקוח על הפצת נשק מסוג זה ולמניעת הפצתו. עם זאת, למנגנונים אלה יש יכולת מוגבלת, בגלל הקושי לגלות פעילויות חשאיות הקשורות בייצור והפצה של נשק זה, והיכולת המוגבלת להטיל סנקציות על מדינות שעברו על אמנות הפיקוח. לעתים אף פורצות מלחמות עקב רצון לפרק מדינה מנשק בלתי קונבנציונלי, כמו מלחמת עיראק, ולפעמים די באיום של שימוש בנשק לא קונבנציונלי להפסקת מלחמה. ב-1993 נחתמה האמנה למניעת הפצת נשק כימי (cwc) שכללה גם איסור על ייצור ואגירה של הנשק. הפיקוח על האמנה נעשה באמצעות ארגון OPCW שמתוקף סמכותו מבקר באתרים חשודים. רק חמש מדינות לא חתמו על האמנה: אנגולה, מצרים, קוריאה הצפונית, סומליה, וסוריה. בין המדינות הידועות כמייצרות נשק כימי ניתן למצוא את סין, אירן, הודו ולוב אך גם מדינות מערביות כמו יפן, בריטניה וארה"ב. הנה סוד שגלוי לכולם: המין האנושי עדיין לא השכיל לשים קץ לכל המלחמות שממשיכות, גם ברגע זה כמובן, להתרחש ובמסגרתם לגרום למוות ולפציעה של אלפי בני אדם בכל שנה ושנה. מדינות רבות בעולם, כולל כמה שנחשבות לניטראליות או נאורות, שופכות בכל שנה מיליארדי דולרים שנועדו לייצר כלי נשק אכזריים במיוחד. מכיוון שכך, מנסים גופים שונים לייצר אמנות אשר נועדו "לטהר" סוגים של כלי נשק שאינם משתלבים עם המשפט הבין לאומי או עם העיקרון שמנחה את אותן אמנות. המטרה, ככל שהיא תישמע הזויה, היא להשאיר בשדה הקרב רק את כלי הנשק שהורגים בצורה "מתורבתת". היו אלה המצרים שהשתמשו לראשונה בנשק כימי במזה"ת. היה זה כאשר מצרים התערבה במלחמת אזרחים שפרצה בתימן בתחילת שנות ה-60. במהלך הקרבות הם נעזרו בנשק זה כנגד המורדים. טנקים של צבא מצרים צוידו בפגזים כימיים גם במלחמת יום כיפור אך הם לא עשו בהם שימוש, כנראה בשל החשש מהתגובה הישראלית והעולמית. במלחמה שפרצה בין עירק לאירן ב-1980 על רקע היריבות העזה בין נשיא עירק סדאם חוסיין והמנהיג הרוחני של אירן איאתאללה ח'ומייני. לפני מלחמת המפרץ היה ידוע בוודאות שלרשות עיראק עומד נשק כימי רב, היות ובמהלך מלחמתה באיראן היא השתמשה בו באינטנסיביות רבה. למעשה, היה נשק זה אחד מגורמי הניצחון, משום שצבאה היה קטן בהרבה מזה של יריבתה, ועל ידי השימוש בנשק זה הצליחה עיראק לפצות על נחיתותה. כדי לבלום את האירנים השתמשו העירקים בנשק כימי באמצעות טילי סקאד, פגזי ארטילריה ופצצות ממטוסים. גם אחרי שנבלמו המשיכו העירקים להשתמש בנשק זה, בעיקר נגד אזרחים. המקרה ה"מפורסם ביותר" בו נעשה שימוש בנשק כימי שייך כמובן לסדאם חוסיין שהשתמש בנשק כימי כנגד הכורדים, אחרי שתקף אותם בנשק זה גם שנתיים קודם לכן. במרץ 1988 גלים של מטוסי קרב מפילים פצצות מלאות בגז חרדל ועצבים על העיר הכורדית חלבג'ה. אומנם זה לא היה השימוש הראשון בנשק זה, גם לא על ידי העירקים, אך זו הייתה הפעם הראשונה שניסו להשמיד עיר שלמה באמצעות נשק כימי. 5,000 נהרגו באותו מקרה ואלפים רבים נפצעו. התמונות מהטבח זרמו לעולם ופתחו את כל המהדורות. מי שפקד על התקיפה היה בן דודו של סדאם חוסיין עלי חסן אל-מג'יד, המוכר בשם "עלי הכימי.  טענתו של הרודן העירקי היה כי הנשק הכימי הוא אמצעי הרתעה יעיל, המשמש בבחינת "נשק לעניים". גם לוב השתמשה בשנת 1987 בנשק כימי נגד צ'אד.

העובדה "שלא מצאו נשק כימי בעיראק" לאחר כיבושה המלא, אינה מהווה שום סתירה וזאת משום שלאחר מלחמת המפרץ הראשונה ,נכנסו מאות פקחי או"ם לעיראק, (תחת מנדט של מועצת הביטחון), ובמשך שמונה שנים סרקו את כל שטחה והשמידו את כל הנשק הכימי, הביולוגי, רדיולוגי והתשתית הגרעינית. זוהי הסיבה שלאחר מלחמת המפרץ השנייה לא נמצאו עוד כלי נשק כאלו בעיראק בארכיוני האו"ם, צבא ארה"ב, וגם באמצעי התקשורת ניתן למצוא אלפי תמונות ועשרות אלפי מסמכים, של כלי הנשק הכימיים והביולוגיים ותהליכי נטרולם על ידי מומחי האו"ם. אולם, גם ארגוני המודיעין הטובים בעולם, לא היו מודעים להיקף האדיר של החימוש הכימי שהיה עתיד להתגלות בפני פקחי האו"ם שנכנסו לעיראק לאחר המלחמה: עשרות מפעלים מודרניים ומתוכננים היטב, שנבנו ע"י מיטב החברות הגרמניות, מוקפים בגדרות, מגדלי שמירה וטילי נ"מ, אשר ייצרו גז רעיל מדי יום ב- 17 אתרים שונים ברחבי עיראק וסמוך לכוויית,  היו מוכנים לשימוש מיידי. פקחי האו"ם החלו בפעילות רחבת היקף לנטרול הכמויות העצומות של החומרים ותשתיות הייצור, ובשיא פעילותם השמידו כאלף פריטי נשק כימי מדי יום. עוד יש לציין כי להערכת מומחי הנשק הכימי של האו"ם, היה פיתוח הנשק הזה בעיראק מתקדם מאוד, העיראקים ביצעו ניסויים על 40 סוגי גז רעיל, בחרו בקטלניים ביותר מבניהם, ופיתחו שיטות מגוונות להגברת ריכוז החומר ורעילותו ואפקטיביות הפיזור. ערך ההרתעה של נשק כימי גבוה אומנם מזה של נשק קונבנציונלי, אך נמוך בעליל מערך ההרתעה של נשק גרעיני. לפיכך קיימת סברה שהעריץ סאדם חוסיין נמנע מלהשתמש בנשק כימי נגד ישראל במלחמת המפרץ, בשל חשש מפני תגובה ישראלית כואבת........העבר מוכיח כי יש בנידון פער בין המערב למדינות העולם השלישי, רבים המנהיגים בעולם השלישי מוכנים ליטול סיכונים גבוהים מבלי להעריך נכונה את התוצאות הרות הגורל על מעשיהם.

העבר מוכיח שבמזרח התיכון אין דין ואין דיין- אין שום מגבלה וחשבון חיסולים בין אזרחים לבין עצמם זה דבר בשגרה. הנשק הכימי חזר לכותרות ועיני העולם נשואות לסוריה, שם ישנן עדויות של שימוש בנשק נגד האזרחים. כבר דובר ונכתב רבות על סופו של משטר הבעת' בסוריה- אך המציאות היא שונה בתכלית. בשאר אסד מכבה שריפה אחת ובעקבותיה נדלקות שתים או יותר שריפות. בשאר עדיין חובש את כס הרודן, העגלה עדיין שקועה ופתרון להוציא אותה משם סופה לא נראה באופק. נדמה שבמזרח התיכון פוסט-האופוריה של "האביב הערבי", קשה לראות באופק ולו מקור אחד של יציבות ושקט.  המציאות הפוליטית והחברתית המשתנה בעולם הערבי, מעמידה בסימן שאלה את עתידן של מדינות הלאום הערביות במודל המוכר לנו והאפשרות שכמה משכנותיה של ישראל יתפוררו וישנו את פניהן, הופכת ליותר סבירה. משטר אסד למרבה הצער לא יעלם בבת אחת כפי שהמערב מייחל- הוא ילחם עד הרגע האחרון ועל כל רגב אדמה. גם עם אסד יעלם מהמפה הפוליטית מכל סיבה שהיא- הקבוצות האתניות בסוריה לא נעלמות. בנוסף: בניגוד לעשורים הקודמים, שבהם נשק בלתי קונבנציונלי היה נחלתן של מדינות בלבד, כעת מנסים ארגוני טרור לבצע פיגועים בלתי קונבנציונליים, כמו למשל שימוש ב"פצצה מלוכלכת" המכילה חומר רדיואקטיבי, או משלוח מעטפות המכילות חיידקי ביולוגים. זה ממחיש ביתר שאת עד כמה סבוכה ומורכבת הסביבה הביטחונית החדשה שעמה תיאלץ ישראל להתמודד בעתיד. צופן העתיד מכוסה בענני חוסר ודאות, האביב הערבי שינה את פני המזרח התיכון. הסתיים הסדר הישן, וכיום מתעצב סדר חדש. שסעים כמו דת, שבט ועדה - הובלטו, והם יהיו התנאים לעיצוב המציאות בעתיד. אין זה אומר שהאיומים לא התגברו והאכזריות שמופנית כלפי העמים שמחפשים אחר שינוי ותקווה לא תופנה לעבר ישראל.

"העולם לא יכול לעמוד מנגד כשמשתמשים בנשק כימי נגד אזרחים". בעבר הלא רחוק נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, אמר שאם השימוש של משטר אסד בנשק כימי יוכח, תהיו זו "נקודת מפנה משמעותית ביחס הקהילה הבינלאומית". הבית הלבן ובראשם הנשיא נמנע מלהכריז על צעדים משמעותיים, למרות ההודאה המכירה בשימוש בנשק זה ע"י גורמי ממשל בכירים ביותר לאחר שישראל אילצה את ארה"ב להודות בשימוש בנשק כימי בסוריה. זו הזדמנות להעמיד במבחן הצהרה אמריקאית אודות "קו אדום"; אף ספק רב אם ההכרה האמריקאית בשימוש בנשק כימי נגד אזרחים בסוריה תיגמר אכן בהתערבות צבאית. ההתנהלות של הבית הלבן מזכירה דווקא ימים עכורים שכדאי לשכוח, כולנו זוכרים את מראות הזוועה של מאות אלפי גופות בני אדם שנערמו מבני טוטסי ברואנדה, אבל הממשל האמריקאי באותו זמן נמנע ויותר גרוע אסר על נציגיו להשתמש במילה "רצח עם", כדי לא לאלץ אותו להתערב שם. גם במקרה שלפנינו דוברי הבית הלבן מקפידים של חאלב הקפידו דוברי ממשל אובמה לטעון  שאין ראיות ברורות לשימוש בנשק כימי בסוריה. זאת למרות שחברי ועדת המודיעין של הסנאט שתודרכו למחרת התקרית נשמעו משוכנעים לחלוטין שנעשה שימוש כזה.

חצי האי הקוריאני על סף רתיחה

המשבר הנוכחי עם צפון קוריאה שונה מאשר בשנים שחלפו. בעוד שבמערב נטען כי העיצומים נושאים פרי, פיונגיאנג רק מבצעת תרגילי הסחה, וממשיכה לקדם את תכניתה הגרעינית. פיונגיאנג ראתה שבשיחות אין התקדמות- וכל ההבטחות שוות על "נייר של נמר " והסיוע בהיקף של מיליארדי דולרים שראו בתחילת השיחות איננו מתממש החליטו לשבור את הכילים. ולראייה פיונגיאנג בחרה רטוריקה על פעולות צבאיות בפועל. לאמירות כאלה צריך להתייחס ברצינות. המשחק תם "הכל לוט בערפל", וכנראה מרכזי הכוח בפוליטיקה הפנים קוריאנית קשה לקריאה. כמו שבארה"ב "לא יהיו מופתעים" אם צפון קוריאה השיקה טיל חדש שלא היה ידוע עד כה. המתח עוטף את  חצי האי הקוריאני- ובמקביל אנו חייבים להניח שהנהגת צפון קוריאה היא לא משוגעת או אובדניות למרות דברים ביזאריים אומרים ועושים.  ארה"ב רואה את מחויבות ההגנה של דרום קוריאה, וזה אינו מרגיע את המתחים בפיונגיאנג. צפון קוריאה רואה בניצחון המלא של סוציאליזם בחצי הצפוני של קוריאה, הגשמת המטרות והמהפכה לשחרור לאומי של העם על כל שטח המדינה כולל הדרום. בשפה פשוטה, כלומר המסת ממשלת דרום קוריאה והאי הקוריאני כולו בכוח. צפון קוריאה רואה את ארה"ב במדיניות שלה כעוינות כלפי ה-DPRK שמטרתם לנגוס את ריבונותה וכבודם של המנהיג העליון שלה- ולהביא בכך את המערכת החברתית שלארה"ב להיות מיושמת כולל כוח צבאי.

הטלת סנקציות האחרונות שהוטלו על צפון קוריאה, ובמקביל ממנוסח ההצעה הושמט "האזכור לסעיף 7 באמנת האו"ם" - סעיף שמתייחס לאיום על שלום העולם  הותירה אתו לבלתי רלוונטי. לעיתוי יש דינמיקה משלו- המנהיג הצעיר בפיונגיאנג ראה לנגד עיניו את התהפוכות בשנה החולפת, של הכוחות העיקריים שתרחשו בחודשים האחרונים בסאול, בייג'ינג, וטוקיו, שאת הכיסאות המוזיקליים מאישים דמויות חדשות חסרות ניסיון, יש להניח שמנהיג שנבחר לאחרונה לא רוצה להוציא הון פוליטי על משבר במדיניות החוץ שנוצרו על-ידי צפון קוריאה ואז פשוט לקח קצת אחורה ולא הייתה מחשבה מעמיקה בנושא ולאן זה עלול להוביל. הקהילה הבין לאומית רואה בחומר את הצהרות הפרובוקטיביות שנועדו רק עוד יותר לבודד את צפון קוריאה משאר הקהילה הבינלאומית, לערער את מטרתה של פיתוח כלכלי צפון קוריאה צריך להפסיק את איומיה הפרובוקטיביים, במקום זה להתרכז לחובותיה הבינלאומיות.

איומים תכופים של צפון קוריאה הם אמצעי למטרה לטווח ארוך. הצעד הראשון הוא להתריע את הדרום קוריאני ציבורית באמצעות מלחמה, ולשלול את האשליה כי נסיגת הכוחות האמריקנים יוביל לשלום ופיוס בין שתי ה"קוריאות". השני הוא להחדיר פחד בציבור האמריקאי שביום מן הימים פיונגיאנג תמחיש את יכולתה המבצעית לשאת ראש נפץ גרעיני על טיל בליסטי ובכך יהיה ביכולתה להכות בחוף המערבי של ארה ב. ואיליו צעד זה יניע את וושינגטון במחשבה שנייה על הסכם מחויבותה ההגנה של דרום קוריאה.  

זו פעם הראשונה בהיסטוריה החדשה מאז סיום מלחמת העולם השנייה שמדינה שיש ברשותה "נשק יום הדין" קיבלה אור ירוק לתקוף בנשק זה את ארה"ב המעצמה הגדולה בעולם ולסכן את קיומה ובנות בריתה באיזור. ובמקביל פיונגיאנג מודיעה שהמדינה נכנסה ל"מצב מלחמה" מול שכנתה דרום קוריאה ושמעתה הסוגיות שבמחלוקת ביניהן יטופלו בהתאם "הסתיים המצב שהיה עד כה, שהיה לא שלום ולא מלחמה". פירוש הדבר שצפון קוריאה לוקחת סיכון גבוהה על עצמה החל מלחמת חורמה שעל פי מומחים הוא די קטן, למרות שיש תמיד האפשרות של חשבון מוטעה. פיונגיאנג קרוב לוודאי לא רק שהלכת בשקט אל תוך הלילה לאחר נתקלה בחבטות קשות בחזה שלה במשך זמן כה רב. אנחנו צריכים לצפות שקיים סיכוי לשימוש מסוג נשק קטלני כזה, למרות מוגבלות לתקיפה בקרוב. העולם מקווה שיש להנמיך את הלהבות ועל צפון קוריאה לחזור לסורה ולא להחריף את הרטוריקה מאחר וזה מסוכן מאוד. אין מסלול לשלום אלא רק אם פיונגיאנג תחליט להיות "חבר אחראי בהקהילה העולמית".

אך אחד אינו יכול להבטיח שהצמד סיאול, וושינגטון- בלחץ פסיכולוגי על האליטות בפיונגיאנג. יכולים להעלות את המודעות על ההפרות של זכויות האדם שיטתית נרחבת של צפון קוריאה ולבוא ולהציג את המשטר כאיום על האנושות זה נעשה בעבר וזה לא הועיל. האם גישה זו לא תניב מיידית שינויים בהתנהגות המשטר בספק. דרום קוריאה רואה בדרישה של הצפון להתמזגות מופשט וביזארי. "הקביעה להביא את Yongbyon של צפון קוריאה ושהוא מתכוון לחזור אל הקו ההגיוני ושיימחק בתור משוכה בלתי עביר לא יוסג בקלות. למרות הרטוריקה של צפון קוריאה, אומרים אנליסטים שהם לא מצפים מתקפה גרעינית, כל צד יודע שהצעד כזה יכול לעורר מלחמה הרסנית, ולאף צד בסכסוך אין נטיות אובדניות באזור.

השתלשלות האירועים בחצי האי הקוריאני והחשש "לשימוש בנשק יום הדין" בישראל מקווים שתשנה את הדעה לגבי האופן בו ארה"ב תייחס לאיומי מדינה סוררת המחזיקה בפצצת גרעין או קרובות לכך. למרבה האירוניה ארה"ב עדיין חושבת שיש זמן לדיפלומטיה", למרות המדיניות של הסנקציות שהביאה ללחץ חסר תקדים על המשטר האיראני ועל הכלכלה האיראנית, איראן מבצעת תרגילי מהסחה כמו צ. קוריאה וממשיכה בקידום תכניתה הגרעינית. אין מן הנמנע בכדי לנסות ולהעריך את היכולות הקוריאניות היא לערוך השוואה בין המעט שידוע לשירותי המודיעין המערביים בעניין, לבין המידע המצטבר בנוגע ליכולותיה של איראן בתחום המבצעי שלה בכל הקשור לטילים שברשותה. שתי המדינות אירן וצפון קוריאה משתפות פעולה בפיתוח רקטות לטווחים שונים זה זמן רב, כשכל אחת נהנית מהידע שנצבר אצל השנייה בניסויי ובשיגור, המצליחים והכושלים כאחד. גם כיום במשבר שלפנינו צופים האיראנים בעין פתוחה ובעניין רב במתיחות הגואה בחצי האי הקוריאני. העובדה ששני המדינות שלפנינו משקיעות הון עתק לאורך שנים ומתגרות בעולם החופשי בתוכניות ופיתוח הגרעיני כל אחד בתחומה, מצביעה מעל כל ספק מהם הכוונת, ועל כך יש גבול לאפשר להם להוציא לפועל מזימות אלו. היום יותר מתמיד יש לדחות על הסף את הטענות שהשמיע הבית הלבן בעבר הלא רחוק על הסכם בין ארה"ב לצפון-קוריאה לכך שאמצעים דיפלומטים יספיקו כדי לעצור את תכנית הגרעין של איראן. המסקנה כל ניסיון לעשות השוואה בין שני המקרים נכשל כישלון חרוץ, היה מדאיג בעבר ומדאיג היום ביתר שאת. צפון קוריאה כבר פוצצה שני מתקנים גרעיניים וזו לא הפעם הראשונה שבה היא טוענת שהיא מפסיקה לכאורה את תכנית הגרעין שלה, כדי לקבל תמורה. בפעם שעברה שהייתה הודעה כזו הצפון קוריאנים למעשה המשיכו לקדם את תכנית הגרעין שלהם וכך גם אירן כיום.

סוציאל דמוקרטי

סוציאל דמוקרטיה נולדה בחטא. היא פשרה בין הקומוניזם – לבין הקפיטליזם , שתי תנועות פונדמנטליסטיות שמוכנות להרוס את העולם ולא מוכנות להודות בנקודות עיוורון שלהן .הממשלה היא לא באמת דבר שיכול להחליף את השוק, ועוד צמיחה כלכלית ,ושוק חופשי לא מוביל בדרך כלל לתחרות. למרות אזכורים רבים של הישגיי הסוציאל דמוקרטיה האירופאית והסוציאל דמוקרטיה הסקנדינבית לא נתקלתי עדיין בתיאור המקיף וממצה שהופכות את השיטה הכלכלית ואת המדינות הללו לחברות שזכאיות להיקרא סוציאל דמוקרטיות ולא "קפיטליסטיות". עלינו לזכור את המשפט משנות החמישים "שווים ושווים יותר" שהפך ברבות הימים למטבע לשון שגור במאבקם של העולים למען שוויון וצדק חברתי בישראל, ולימים שימש מטבע לשון לגילויים של אפליה על רקע כזה או אחר. השם מפא"י הפך לשם נרדף לדרך התנהלות פוליטית בעלת גוון ריכוזי, ואופי מדיני פרגמטיסטי, ולמחשבה מדינית ומינהלית בהקשרים מסוימים של יכולת ארגון ופרגמטיזם מדיני יש לביטוי "מפא"יניק" גוון שלילי, יתרה מכך בהרבה מקרים הוא נשא גוון שלילי של העדפת "אנשי שלומנו" ומשק ריכוזי, שכיום אינם מקובלים. שיטת הפתקים של מפא"י הידועה בשם "הנ"ל הביאה למנגנון של העדפה מפלגתית של אנשי השמאל בשירות המדינה ולהחרמתם של כל מי שלא נשא את "הפנקס האדום". כאמור לא קשה היה לנחש שהמוחרמים יהיו אותם אנשי ימין לוחמי המחתרות האצ"ל והלח"י. היום מסתבר כי "הסזון והפנקס האדום" מבית מדרשו של השמאל עדיין חי נושם ובועט ורק פשט והחליף במשך השנים מדים וכמשפט הידוע: "אותה הגברת רק בשינוי אדרת" ואלה אשר זוהו כתומכיהם. שלי יחימוביץ' וחבריה למפלגה ולדרך השתלטו לחלוטין על המושג "סוציאל-דמוקרטיה"  קיים פה חוסר הגנות, וזאת תודות לבורות משמעותית שקיימת בקרב הציבור והתקשורת לגבי משמעותה של "סוציאל-דמוקרטיה" דוגמת: ארצות הנורדיות יו"ר העבודה וחבר מרעיה הצליחו לנכס לעצמם שלא בצדק את המושג הנשגב "סוציאל-דמוקרטית". ניתן לחשוב שהדרך בה בנויה כלכלתן של מדינות סוציאל-דמוקרטיות מודרניות ומצליחות מהווה אתגר לרעיונות קפיטליסטיים. אך כאן קיימת הסתירה ברגע שמביטים מקרוב על כלכלותיהן מגלים שלפי מדדים רבים המדינות הנ"ל הן יותר קפיטליסטיות אפילו מארצות הברית. למשל: במדד של גמישות שוק העבודה המדינות הללו הם בסוף הסולם המייצג זה אומר בין השאר שבמדינות האלו יותר קל לפטר ולשכור עובדים מאשר בישראל. תמונה דומה חוזרת על עצמה במדד של יעילות שוק המוצרים זה אומר שבשווקי המוצרים שלהן יש יותר תחרות ופחות פיקוח ממשלתי, פחות מכסים על ייבוא ופחות מונופולים וקרטלים. המדינות הללו לא מגינות על יצרנים מקומיים מפני תחרות בין לאומית. מס החברות בהן הוא מהנמוכים בעולם המערבי, הפרטה אינה מילה גסה בסוציאל-דמוקרטיות המודרניות. "כל המדדים שציינתי כאן הם מאפיינים קפיטליסטיים מובהקים, הסותרים חד משמעית את הצהרותיה של שלי יחימוביץ' לגבי המדיניות הרצויה בישראל". מייצגי הסוציאל-דמוקרטיה בישראל מתנגדים לבתי ספר פרטיים, מתנגדים לגמישות בשוק העבודה, ותומכים במונופולים, מכסים וקרטלים שפוגמים ביעילות שוק המוצרים. הסוציאל-דמוקרטים הישראלים אינם מובילים אותנו בכיוון הנכון, אלא תומכים  במדיניות ים תיכונית סטנדרטית בעשורים האחרונים. המס הגבוהה שהאזרח הנורדי משלם זה שמוביל בסופו של דבר להוצאה ממשלתית גבוהה על שירותים שונים –  שהוא מאפיין היחיד מהצד הסוציאליסטי של המפה האידיאולוגית. אין שום צורך שיהיה קשר בין מידת מעורבות הממשלה במשק לבין מידת החלוקה מהחדש של העושר. לא חייב להיות טרייד-אוף בין יעילות כלכלית לבין שוויון. בממשלות הנורדיות מסבסדות אולי דמי אבטלה גבוהים וזה נובע מכך שכ- 50% מהתוצר לא כולל גלגולי חובות וריבית נגבה ע"י מיסים וחוזר בצורת שירותים ציבוריים ותשלומי העברה, ולעומת זאת הן לא מתערבות בשוק החופשי. במדינות הנורדיות קרנות הביטוח הלאומי הם הבעלים הגדולים ביותר במגזר העסקי. סקטור האנרגיה האחראי לחלק גדול מאוד של התוצר נמצא כמעט כולו בבעלות ממשלתית. בעלי ההון הגדולים ביותר במגזר העסקי הם קרנות הפנסיה של האיגודים המקצועיים. לאיגודים המקצועיים מדיניות של שכר שווה לכל העובדים בכל הענפים למעט הבדלים מצומצמים. לא הכל מושלם אך המודל שלהם הוא פועל יוצא  של תוצר אידיאולוגיה פוליטית ולא תוצר של אופי לאומי מיוחד.  אך בישראל ובמיוחד כלי התקשורת לחלוטין עיוורים לנקודה הזו. "מפלגת העבודה" לא יכולה להוביל תוכנית מהסוג הזה, בטח שלא תחת הנהגתה של שלי יחימוביץ'. באופן היסטורי, מפלגת העבודה מחוברת לוועדים הגדולים במשק, למונופולים מקומיים שמונעים תחרות, לחקלאים ועוד. העשירים בישראל מצביעים ברובם לשמאל, ולא במקרה. רובם התעשרו בזכות מונופולים וקרטלים שהשמאל דואג לשמר. מדוע? שלי יחימוביץ' איננה תבועת שרק ציבור העובדים במפעל או בחברה, הוא הריבון לבחור ועד עובדים. רק ציבור העובדים רשאי להדיח בבחירות את ועד העובדים ואת מזכיר הוועד. לא יושב-ראש ההסתדרות יקבע מי יהיה חבר ועד העובדים, גם אם הוא מתהדר בכך שהוא פועל על-פי חוק, שאין בו שמץ של סוציאל ולא גרגיר של דמוקרטיה. העובדים במדינת ישראל אינם זקוקים למלל עקר של מילים יפות על סוציאל ועל דמוקרטיה מפי שלי יחימוביץ'. הם זקוקים למישהו שיעצור את הנגע הסרטני .שלי יחימוביץ' וחבריה מתחברים מצוין לחלק של הגדלת המיסים וההוצאות הציבוריות, אבל הם לא מסוגלים להתחבר לחלק של הגברת התחרותיות במשק, למלחמה במונופולים וקרטלים מקומיים, להפרטת פעילות ממשלתית לא חיונית ועוד. "הליכוד" לעומת זאת, יכול להתחבר-ביצורה הכלכלי של המדינה ויצירת תנאים נאותים לצמיחה כלכלית ולכינון משק חופשי. תחרות המבוסס על יוזמה חופשית, והימנעות הממשלה, ככל הניתן ממעורבות במשק. אחריות ממלכתית לרמה סבירה של בטחון הפרט, חינוך, בריאות, תעסוקה ואיכות הסביבה. ממילא יידרש העלות מיסים על מנת להפחית את הגירעון הנוכחי. במקום להעלות את המיסים על מנת לפטור משבר זמני, עדיף לעשות זאת כחלק משינוי תפיסתי כולל בדרך שבה בנויה כלכלת מדינת ישראל. השמאל, כמובן, יודיע מיד שמדובר בספין ציני ומרושע. איך ייתכן שדווקא הניאו-ליבראל וחברם של הטיקונים, יוביל אותנו לארץ המובטחת? איך יכול להיות שסוציאל-דמוקרטיה ושוק חופשי אינם הפכים גמורים? הכלכלה הסוציאל-דמוקרטיות שמפלגת העבודה מייחסת את זה לעצמה תחשוף את האמת ותבליט את השקר המסתתר מתחת לערימת ההבטחות של יו"ר העבודה וחבר מרעיה ואת הבורות הכלכלית של הפוליטיקאים המובילים אותו ומבטיחים ארוחות חינם לציבור הרחב. ברגע שהדעות הקדומות הללו ישברו יהיה ניתן ליישם כאן רפורמות שיקדמו אותנו באמת בכיוונן של כמה מהמדינות המוצלחות ביותר בעולם המערבי. כמובן, אני בעד ערכים שסוציאל דמוקרטים רבים מחזיקים בהם  – כמו שוויון , מגוון, סובלנות, סולידאריות – אבל הערכים האלה לא דורשים שנמשיך באותה דרך ישנה. כמובן , אשמח לשתף פעולה עם סוציאל דמוקרטים על נושאים כמו עוד שוויון , עוד זכויות לעובדים, הסרה של מלכודות עוני והפסקת השחיתות של הון  עיתון ושלטון  אבל בזה הדברים לא מסתיימים והמאבקים המתוקשרים לאו דווקא יביאו שינוי אמיתי. בשביל זה צריך עוד הרבה עבודה קשה של כולנו  אם בתחום התיאורטי של הבנה עמוקה יותר של מה היא כלכלה מקיימת, ואם בתחום של יישום הדבר הזה בשטח  על ידי השקעות, צריכה, השפעה על עסקים ועל חקיקה ופעילות ממשלתית ועירונית. השמאל חייב להודות בטעותו בבחינת "מודה ועוזב ירוחם" ומציון תצא תורת הצדק והשלום. וישאל השואל, האם מפלגת השלטון במדינת ישראל כיום שהיא תנועת הליכוד ועימה שאר מפלגות המחנה הלאומי שמהוות את רובו של העם יעמדו לנוכח התנהגות זו מנגד ויאפשרו את חזרתם של הסזון והפנקס האדום במלבושם החדש? או שמא, ישכילו למצוא כעת את הכוחות והדרך הצודקת לשלוט במדינה לפי רצון רוב העם ויהדפו בלי מורא את הרוחות הרעות והמסוכנות האלה המתחדשות ובאות עלינו מכיוונן של אותן אליטות שמאל במדינה.

לעומת זאת מעטים בתוכנו שיש להם אידיאולוגיה ליברלית אמיתית חלק מהציבור הימני בארץ אולי פיתח לאחרונה אידיאולוגיה כלכלית ליברלית, אבל זוהי רק תגובת נגד המחאה החברתית הסוציאליסטית שנתפסת כמייצגת את השמאל .גם במשרד האוצר לא פעם מקדמים התערבות ממשלתית בשוק החופשי ואת זה יש לזכור. מעטים במדינת ישראל כולה שיודעים על הסתירה בין עיקרון החופש לבין עיקרון השוויון. רבים אפילו לא יודעים שהימין הכלכלי תומך בממשלה קטנה ומיסים נמוכים, והשמאל ההפך הגמור. לדאונינו הרב כלכלנים ימניים מוצגים בו בתור הזויים וקיצוניים. גם באקדמיה הישראלית כמעט שלא תמצאו דעות כלכליות ימניות, ואפילו בפקולטות לכלכלה ומנהל עסקים הן נדירות ביחס לפקולטות מקבילות בארצות אחרות. במצב העניינים הזה אף אחד אינו יכול לעמוד ולדבר על חופש, על שגשוג, על ערכים ליבראליים. אף אחד לא יבין מה הוא רוצה, או מה הקשר בין מיסים נמוכים לחופש, מיד כלי התקשורת תתייג אותו בתור ניאו-ליברל קיצוני -ובאותה הנשימה גם תאשים אותו במשבר הכלכלי העולמי, בשכרם הגבוה של מנהלי הבנקים, ובתספורת של הטיקונים. אנו חייבים להיות כנים עם עצמנו ולומר שחייבים להיות ריאליים. אין סיכוי להנהיג בישראל מהפכה ליבראלית אמיתית, מהסוג שהשמאל מנסה לשכנע אותנו שכבר התרחשה כאן.

הסכסוך חי ובועט

הסכסוך עתיק יומין זה משליך במישרין על עמדות הצדדים גם היום, אך, מסיבות שונות, אין הציבור הישראלי נחשף למקורותיו, לא דרך מערכת החינוך ולא באמצעות העיתונות לסוגיה. כרכים עבי הכרס של המסמכים הכוללים תצלומים של כל ההזדמנויות שהוחמצו בדרך. הנסתר והנגלה בסכסוך הישראלי-ערבי הוא משחר ההיסטוריה. הבדיקה היא לא רק מי חזק ומי חלש, הסכסוך הערבי-ישראלי נתפס, אצל חלקים מן הציבור, כקונפליקט סביב נושא הפליטים ושאלת "השטחים הכבושים" ממלחמת ששת הימים (יוני 1967). אין דבר שלא ניתן לחלקו. בוודאי כאשר מדובר בשטח, אוכלוסייה ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר במשאבים.

ההטרוגניות המוצעות במהלך ההיסטוריה הייתה פרי חשיבה נאיבית כי החלוקה היא פתרון הומאני-דמוקרטי ולא רק פוליטי. הוא אמור היה לתת מענה לתביעותיהם של התושבים המקומיים מצד אחד, ולפתור את מצוקתם של היהודים שברחו מאימת הנאציזם והפשיזם באירופה. הערבים מעולם לא ויתרו על "אף שעל" מן המרחב שהובטח להם אז, בשחר המאה שעברה, והכשילו כל הצעה לפתרון שהועלתה על השולחן, מאז ועד עתה ולראיה: הצהרת בלפור מהווה את תחילת גיבוש הלאומיות הפלסטינית, כתגובה לרעיון הבית הלאומי היהודי. בעקבות הצהרת בלפור התחזקה התנועה הלאומית הערבית, אשר התנגדה להקמת בית יהודי במערב ארץ ישראל ולהגירה יהודית משמעותית לארץ ישראל. מתוך המסמך ניתן ללמוד: שהזכות להקמת הבית הלאומי יהודי, יוביל למדינה עצמאית, בכול החלק המערבי של ארץ ישראל, לרבות שטחי יו"ש דהיום, בהחלט מעוגנת בזכות משפטית בין לאומית שהוענקה לעם היהודי בכלל ולהסתדרות הציונית בפרט. מאז ועד הקמת מדינת ישראל, ובעצם  עד היום, גילו הערבים הן ערביי הארץ והן מדינות ערב התנגדות עיקשת לכול פתרון שאינו כולל מילוי 100% משאיפותיהם הטריטוריאליות בבחינת הכול או לא כלום. ולראיה: בעקבות המרד הערבי הגדול של שנת 1936-19939 נמנע לחלוטין פיתוח הישוב העברי בארץ ישראל, גם צעד זה לא סיפקו את הערבים, הם עמדו על רגליהם האחוריות - התעקשו, לא וויתרו ושאפו בכל העוז לביטול כולל של המחויבות הבריטית להצהרת בלפור. הערבים התנגדו, כהרגלם, לכול תכנית שאינה הקמת מדינה ערבית בכול שטח ארץ ישראל. הדרישה הערבית למילוי המלא והמדויק של התחייבויות "מק מהון לחוסיין", כפי שהם הבינו אותן הנה המוטיב החוזר באופן עקבי בכול הוועידות ובכול המקרים של הדחייה הערבית של כל הפתרונות שהוצעו ע"י ועדות שנות במהלך השנים שחלפו ועד עצם הימים האלה. מאז 1916 אין כל נכונות ערבית להתפשר והם דורשים, עד עצם היום הזה, את מילוין המלא והמדויק. מדיניות ה-"אף שעל" מאופיינת: הדרישה להחזרת כל "האדמות הכבושות" לשליטה ערבית נשענת על תפיסת "המרחב הערבי הטהור" "במסמך מקמהון" ,המהווה את הבסיס לתפיסה הטריטוריאלית של הלאומיות הערבית עד היום לשאלה אם משהו השתנה במזרח התיכון ניתן להשיב במילים הרלוונטיות באופן מיוחד כשתותחי המלחמה רועמים: יש דברים שלא ישתנו לעולם כמו האופי הערבי והמסורת הערבית. לצד אנשי ההשכלה הערבית הכביכול מתונה יש את אוסמה בן לאדן ואת אל קעידה. אין חדש תחת השמש, והוא איננו שולי משתרע על פני כל החברה הערבית. "המנטליות עדיין קבועה ולא השתנתה, וגם לא תשתנה. במילים אחרות – "אין מזרח תיכון חדש". 

ככל שגדל הישוב היהודי בארץ והתחזקה אחיזתו בקרקע ע"י רכישת אדמות והתיישבות, כך גדלה העוינות של ערביי הארץ למתיישבים שנתפסו כמי שמתכוננים לנשל את הערבים מאדמותיהם. זה החל מהעלייה הראשונה (1882) ועד הקמת מדינת ישראל. הערבים תושבי הארץ הבחינו בגידול הדמוגרפי של הישוב העברי וחששו ממנו. התפתחות הישוב היהודי והתנועה הציונית בא"י, חיזקה את המודעות הלאומית של התושבים הערבים והביאה להולדת התנועה הלאומית הפלסטינית. התנועה הלאומית פלסטינית בהחלטה נחושה  החליטה להילחם בישוב העברי בא"י ע"י פעילות פוליטית וע"י טרור. כנגד פעולות הטרור הערביות הפעיל הישוב היהודי כוחות הגנה שחלקם השיבו בכוח על הטרור הערבי, דבר שהגביר את העוינות בין הצדדים. הפלסטינים ומדינות ערב – לא הסכימו לקבל את החלטת החלוקה של כ"ט בנובמבר 1947 פתחו בלחימה נגד הישוב היהודי שהתאפיינה בפעילות טרור כנגד יהודים(מלחמת העצמאות). שטח המדינה הורחב הרבה מעבר לתוכנית החלוקה ונוצר רצף טריטוריאלי בין ממטולה ועד אילת. מבחינות רבות, נזרעו במלחמת העצמאות הזרעים הראשונים (למלחמה הבאות מלחמת סיני, מלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור ולבנון על כל גלגוליה) משום שהפלסטינים שאפו לחזור למולדתם ומדינות ערב לא יכלו לקבל את התבוסה הצורבת שספגו במלחמה וכל כן ציפו ליום הנקמה במדינת ישראל. "החזרת" ה"שטחים הכבושים" של 1967 לשלטון פלסטיני עצמאי אינה מטרה ארוכת טווח של הלאומיות הערבית. המטרה ארוכת הטווח, שלא הוכחשה ולא שונתה מעולם, היא "מימוש הבטחות מקמהון" דהיינו : יצירת מרחב ערבי טהור ורצוף בין האוקיאנוס ההודי בדרום לתורכיה בצפון, אשר יכלול את כל "הקשת הפורה" לרבות ארץ ישראל. רעיון זה אינו יכול להסכים לקיומה של ישות לא ערבית במרכזו של מרחב זה, והדבר אמור גם באוכלוסיות הלא ערביות האחרות – בלבנון, בסוריה ובמצרים, ולא רק ביהודים הישראליים. על כן, השגת "שלום" עם הפלסטינים ואף עם העולם הערבי בתמורה להחזרת "השטחים הכבושים" של 1967 לשלטון ערבי, לא תהווה פתרון אמיתי ורחוק טווח לסכסוך הערבי-ישראלי, והוא עשוי להיות רק שלב באסטרטגיית השלבים של השתלטות ערבית על ארץ ישראל והלבנט. "ההתנחלויות הן לא שורש הבעיה" אין ויכוח על הצורך בפתרון אך מנגד איננו יודעים מה יקרה בהמשך. אם תהיה התקוממות, צה"ל יודע לטפל בבעיה. אבל מי שיעלה על ישוב יהודי יפגוש באנשים שיגנו על ביתם. מי שמתנגד למדינת ישראל מתנגד בכל רמה ותחום. וזה לא בעיה טריטוריאלית. שורש הסכסוך הוא ההתנגדות למדינת ישראל בכל גבול. הטרגדיה הפלסטינית לא נגמרה בכמה אירועים מכוננים השורש שלה זה לא מדיניות כזאת או אחרת, לא שטחים ולא התנחלויות. השורש של הבעיה הוא הרבה יותר עמוק, וזה עצם קיומה של מדינת ישראל. כל "לוחמי זכויות האדם" מהשמאל הציוני צריכים להבין שההיסטוריה לא החלה ב1967 וכי חזרה לגבולות לפני מלחמת ששת הימים מבחינת הפלשתינים זה עדין ויתור על 70% מהשטח שלהם והם אינם מוכנים לוותר. החסמים שלהם המונעים מהם לחתום על ההסכם אלה חסמים לא רציונאליים. קביעתו המדויקת של הגבול אינה העיקר. ותזוזת הגבול לכאן או לכאן לא תשנה אם הם יהיו נגדנו. בגבולנו יש היום 5 מיליון פלסטינים עוינים. אנו מדינה חזקה ומפותחת, ביכולתנו לשמור על עצמנו. זו המציאות ואנו לא יכולים לשנותה. אנו חיים בתקופה מפוארת בהיסטוריה שלנו, ועלינו לשמור עליה. ונפעל בשכל ועם יהיה הצורך גם בכוח. עצם קיומנו והקמת מדינה יהודית ודמוקרטית מהווה ניצחון עמנו על אלה שניסו לכלותנו לאורך ההיסטוריה. ישראל חפצה להגיע לשלום על בסיס של שתי מדינות לשני עמים. אך התנאי המנחה אותה היא מדינה פלסטינית מפורזת שמכירה במדינה יהודית של עם ישראל והדרך היחידה היא באמצעות שיחות ישירות. כל הניסיונות המתוחכמים בעבר ובהווה להשפיע על התודעה והתרבות של הצד השני לא צלחו בלשון המעטה, רק לחץ צבאי ממשי משמעותי הניב פירות והוא היה אפקטיבי עשרות מונים יותר מ"צריבות תודעה" וניתוחים פסיכולוגיים, סוציולוגיים, אנתרופולוגיים, ופוליטיים. חלק ניכר בחברה הפלשתינית אינו מכיר בזכותה של ישראל להתקיים ומטרתו היא להחליף את מדינת ישראל באמירות האיסלמית. מחנה זה מאמין שכל השטח מהים התיכון ועד לנהר הירדן הוא טריטוריה מוסלמית ולאף גורם אין זכות לוותר  אפילו על חלק מהשטח. ואלה ביננו החושבים שמחנה הרדיקלי זה הוא מצומצם  חיים באשליה. נציגי המחנה "המתון" כביכול למחנה זה אין הרבה תומכים בחברה הפלסטינית. ולכן זכו לכינוי "הבובות של ארה"ב וישראל " השאיפה הפרגמטית של יו"ר הרשות היא למראית עין ונועדה למקסום את כוח ההשפעה אך לשווא היא איננה עומדת בבסיס קסמו של הרעיון הכרה במדינה היהודית, וסיום הסכסוך. הרי ברור שכל הסכם שיחתום עליו המחנה המתון כביכול לא יהיה מקובל על רוב הציבור הפלסטיני. במלים אחרות, אם ייחתם הסכם כזה, הוא לא יביא לסיום הסכסוך הישראלי פלסטיני.

flying dish: Operation Nube

flying dish: Operation Nube: Escalating security situation in the Gaza Strip and the Sinai Peninsula, and the frustration of Palestinian terrorist organizations in ...

Operation Nube

Escalating security situation in the Gaza Strip and the Sinai Peninsula, and the frustration of Palestinian terrorist organizations in the Gaza Strip ever produce success has long attack led to the current operation. Really, what else? What has not been said, written and explained about the short time first meter jeep to the end of "Operation Nube" values ​​started and Ktzrmrim expanded, all running and writing, and yelling, it could still enter the Guinness Book of Records. During the operation, I did what everyone always do in these situations: flicked through the channels all the time among television networks sometimes when my mind wandered, I stared at the screen to view women crying, wounded on stretchers, broken homes, families packing up and run away. Pictures horror shows suffered casualties, wounded, traumatized children, nights of fear, horror days. If the death toll on the Palestinian side was the Israeli narrator - also because of its stunning success of the "Iron Dome" and because the rooms are protected. Who did not open the top news sites or watch TV programs and across various commentators. Some predicted pessimistic hopeless situation, even if the facts are different. On the face of information that passes through electronic media designed to prepare for dealing with an apocalyptic situation. Well if you look good and will certainly behind every commentator that usually has an agenda of their own "prophets of doom incapacitating Nilaim" They think they control human intelligence machine. They usually receive the most media attention.'s What the media loves to broadcast the same " as "horror scenarios", it also brings ratings. They have made their work prophecies. What is the mechanism behind them? And the question of questions: Who to believe?

Let's look at a number of statements by Arab affairs commentator on Channel 10 and see if he really was a genius and understand how to work the mechanism behind some of the commentators prophets of rage. "Hamas ceasefire want their conditions seem to from my achievement" Is Israel agreed to the terms that we all know that. "It is clear that Israel will have a significant decision regarding the continuation of the Hamas government in the future" special operations, surveillance, wiretaps, targeted killing operations behind enemy lines, in short, all what you imagined it to close it surely Israel did not give up. Israel will not slacken and come back and use even more and will damage the political level in the future if the situation would require Israel must state the deterrence against terrorist organizations in Gaza whether it's Hamas or Islamic Jihad. Operative course, produce such deterrence is accurate injury, rather than a massive attack. The key striking terror infrastructure Gaza (targeted killings) and in the same breath against civilian infrastructure of Gaza. One of the few benefits of Israel against Hamas is imposing full responsibility for the disaster they, Hamas inflict on the people of Gaza as a whole. Israel will not agree that the area will become a terrorist entity military capabilities for everything and anything. Israel can not afford such a reality between Israel and Egypt. Hamas leaders not to take seriously the threats of Israel against them, and going underground and find alternative living underground for fear of their lives. The task is now to leverage the military achievements to create long-term peace. The target must be "mortal" and collateral damage - that is, the number of innocent people would be killed along with the man of assassins - as small as possible. Process media has distorted the Hamas mouthpiece and determines what do the Jewish state and its government team must elapse from the world, the primary duty is to find out and draw the conclusions necessary to eliminate this serious deviation. Need to end it once and for all! This call came from the heart dozens of times on television's open wave, haunted by the residents of southern communities. Israel refused Hamas demands withdrawal from operations in the Gaza Strip by the fence, stop blocking the tunnels, and cessation of assassinations.

Mahmoud al - Zahar - a member of the political leadership of Hamas in Gaza - has stated in the past: specifically that the objectives of the organization extend beyond the West Bank and Gaza Strip, and even the destruction of Israel, and they believe that undermine the stability of neighboring countries. "Our main goal is to establish a great Islamic state, be it pan - Arab or pan - Islamic." He puts Hamas militant Islamic camp, plainly: "The Islamic view, Hamas adheres to, is having a great Muslim state, and Sflstin be part of it." Dr. Al - Zaher has no qualms identifying Hamas with the global jihad. Expressed open sympathy for the ousted Taliban regime, and his most recent interviews was anti - Western forceful., He admits that Hamas clearly the largest part of the global plan of the global Islamic movement . is not afraid to say once sent Hamas operatives for training camps Ben - Laden in Afghanistan, and even established operational links with a Pakistani al - Qaeda in Britain., but the organization of care required fog these connections had never been a leader of Hamas explicitly all - so the identification with the goals of the global jihad. Northern Ireland model for making peace, energized the British led the effort, is a poor example of co - dialogue with Hamas. acceptance of the false hope that Hamas will moderate or change imbuing its members more democratic values ​​and its commitment to non - violence was and still highly questionable., as already noted many times, the Hamas leadership made absolutely clear and unambiguous, it seeks to destroy Israel. impossible to compare all the intensity of hostility in the two conflicts, and therefore can not be inferred on the basis of the Irish example recession goals of Hamas through political process is a realistic option.

Middle East, warned intellectuals and professionals alike from legitimizing the Muslim Brotherhood. Original Egyptian fundamentalist organization founded in 1928, and which Hamas grew Palestinian branch. Muslim Brotherhood in Egypt was the status of "illegal but officially tolerated during Mubarak" Brotherhood leaders including President Mursi today announced that the organization disavows violence, although in the past been involved in political assassinations and acts of terrorism. The Muslim Brotherhood has a terrorist past. They murdered Prime - minister and others who disagree with their political goals. In the same breath we must not forget that all of al - Qaeda as an ideology of the Muslim Brotherhood, as he followed the doctrine of H"tcfir "claiming that other Muslims are apostates and death. Dilemmas facing policy makers of the West and Israel are far beyond the question of Hamas they should deal with radical Islamic groups and militant, and they try to isolate movements "Jihad" pure, such as Al - Qaeda. Encourage moderate Islamic movements to take the first steps democratic political process? This is a very dangerous option for radical Islamic groups can expertly utilize the language of political pluralism and tolerance without changing the order - today their aggressive ideology. There Forcing Israel to accept Hamas as a partner for co - dialogue on peacemaking in the region of the future, will likely accelerate the radical Islamist takeover of the Middle East