הונאה תעמולתית מבית היוצר עבאס את משעל

האם ישראל צריכה לקבל בברכה את דבריו של משעל. החמאס יתמקד מעתה במחאה עממית, או שמא זה תרגיל?

אליה וקוץ בה! לפני שדברים יצאו מכל שליטה לחאלד משעל סיבות טובות לנסות להסיח את דעתם של הישראלים, זאת בעקבות ההבנות שהושגו בין יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס (אבו מאזן), לבין משעל בדיונים שניהלו צמד שוחרי השלום שני הארגונים סיכמו על הפסקת אש זמנית (הודנא) בגדה ובעזה והתמקדות במאבק עממי בלבד, נוסח "האביב הערבי" למחאה עממית יש "כוח של צונאמי", כפי שכבר הוכח בעולם הערבי. הצהרות מעין אלה אינן מובנות מאליהן, מצד אחד הוא מצהיר תם עידן הטרור, אך מנגד הוא מתכונן למלחמה. זו הינה הונאה תעמולתית מכוונת שמורכבת מהשקרים מבית היוצר של חאלד משעל. זהו עוד תרגיל הממחיש את הקלות הרבה שבה עלולים להיגרם הסחת דעת ואיבוד אינפורמציה תוך כדי צפייה במסך הקטן.

כל בר דעת מבין שאין בשלב זה שינוי אסטרטגי או אידיאולוגי במדיניות החמאס, אלא צירוף של נסיבות טקטיות. בחמאס מזהים שהשעה אינה נוחה לביצוע פיגועי טרור, הן בשל האווירה בציבור הפלסטיני והן מחשש לפגיעה ישראלית בשליטתם ברצועת עזה. ולראיה ראש ממשלת חמאס ברצועה איסמעיל הניה מצוטט: כי "הדרך היחידה לשחרור האדמות הכבושות היא המאבק המזוין". החמאס אינו מתכוון להצהיר על הכרה בישראל או קבלה של הסכמי השלום עמה, אלא לנופף בשני דגלים מרכזיים: ההתמקדות במחאה עממית והסכמה להקמת מדינה בגבולות 67'. אין בכוונת הארגון להניח את נשקו או להפסיק את התחמשותו. בשטחים הפלסטינים קיימים שני מחנות האחד קיצוני יותר השולט ביד רמה ברצועת עזה והרוצה להקים בה מדינה אסלאמית כשהוא נתמך על ידי איראן והשני מחנה קיצוני פחות שאיננו שולט למעשה בשום תא שטח וישראל היא שמחזיקה אותו חי ונושם כדי שיהיה לה פרטנר לאיזה שהוא הסדר שאולי יושג ושאולי ייושם בעתיד.

גם אבו מאזן בוחל ידיו עמוק בצלחת- ולשם כך הדיח בפתאומיות, את מפקד הכוחות הפלסטינים בגדה "הגנרל דיאב אל עלי" , ומינה תחתיו את "הגנרל נידאל דוקחאן מודיעני " מי שהיה עד כה ראש המודיעין הצבאי הפלסטיני המוגדר כאיש צללים, והכל להיערך לקראת שינוי מהותי במצב הביטחוני בגדה המערבית, שבמרכזו יעמדו ארבעה שינויים אשר בסופם יביאו לפריצת מה שאבו מאזן מכנה 'התנגדות עממית בגדה', נוסח ההפגנות ההמוניות שנערכו ונערכות במדינות בהן פרץ האביב, או המרד הערבי . בסופו של דבר השניים החליטו כי בעוד כל אחד מהם שומר על עמדתו, שניהם מסכימים על ביצוע.  מינויו החדש לתפקיד מפקד הכוחות הפלסטינים מבשר על התחלת הפסקת השיתוף הביטחוני בין ארצות הברית, ישראל, והרשות הפלסטינית בגדה המערבית, ועל שובן של הרשתות הארגוניות והטרור של החמס והג'יהאד האיסלאמי לפעול מחדש בגדה. במצב חדש זה לכל הדעות יהיה מאד קשה לראש הרשות הפלשתינית על יציבות ביטחונית בשטחים הנתונים לשליטת הרשות הפלסטינית תוך כדי פעולות העימות עם ישראל, וכי תוך זמן קצר ישתלטו החמס והג'יהאד האיסלאמי על חלקים בערי וכפרי הגדה המערבית. כך נחשף פרצופם האמיתי של שני שוחר השלום המזויפים. יתרה מכך אנו מתבשרים "ערב השיחות בין ישראל לפלשתינים בעמאן/ירדן ממנה יו"ר הרשות את המחבל "מוחמד דמרה" שהיה מעורב בפגועים נגד אזרחים ישראלים- מינוי של מחבל למשרת אימון מייתרת למעשה את שליחו המיוחד של רה"מ להצגה חסרת תכלית- אבו מאזן במינוי זה מעביר לישראל  מסרים כה ברורים של חיזוק הטרור, לכן ניתן להצביע מראש על כישלון המגעים.

 ארץ ישראל היא מוקד אנרגטי ליצירת ניגודים ,והמדינות ששוכנות סביבה הן התגובה לכל הניגודים האלו. ואם נלך אחורה בזמן נראה שבכל תיעוד היסטורי המצב הזה היה קיים. במילים אחרות, זהו לא מצב שמתרחש כבר מספר שנים אלא מצב שיש לו היסטוריה שלמה. ומתוך ידיעה זו ולמרות ניסיונות עבר כושלים לנסות להביא את השלום המדובר, הוא מעולם לא התרחש והסיבה לכך היא מפני שתשומת הלב של כל העמים שמעורבים כאן עדיין לא מוכנים לשלום, "כל עוד קיימת התנגדות מטעם הפלשתינים לשלום במזרח התיכון- הוא לעולם לא יוכל להתגשם."

הירוקים נגד הנחת מסילת ברזל לאילת

פרויקט קו הרכבת לאילת נכלל במסגרת תוכנית נתיבי ישראל שאישרה הממשלה להוספת כבישים ומסילות רכבת בעשור הקרוב. הפרויקט כולל הנחת מסילת ברזל כפולה מנחל צין ועד אילת. קו הרכבת יאפשר שינוע מהיר של סחורות מהמזרח לאירופה (ולהיפך) - במסלול עוקף תעלת סואץ. לכל המתנגדים נגד הפיתוח הרכבת לאילת – "נמל אילת יהיה אלטרנטיבה לנמלי אשדוד וחיפה" בסופו של יום כולם ירווחו ממסילת הרכבת לאילת. יתרה מכך המצדדים פרויקט זה טוענים ואולי בצדק- שחשוב לפתח אלטרנטיבה לשחיתות של נמל אשדוד, "שהקוזה נוסטרה" הפכה אותו למרכז סחיטה של המדינה ושל יבואנים ויצואנים בישראל. הבידוד הגיאופוליטי של ישראל גורם לתלות מוחלטת שלה בסחר הימי. יותר מ-99% מסך המטענים לישראל וממנה מוסעים בים. למעשה, נמלי הים הם השער האסטרטגי הבלבדי לשינוע סחורות אל ישראל וממנה. התלות הכמעט מוחלטת של ישראל בנמלי הים שלה עוד מחריפה והולכת. אם בעבר איימו טילי החיזבאללה על נמל חיפה, כיום מאיימות רקטות החמאס על נמל אשדוד. המסחר הישראלי נתון, כמעט כולו, לחסדיהם של המחבלים בלבנון ובעזה. במצב זה הופך נמל אילת לחיוני מאין כמוהו. זהו השער העיקרי לסחורות המגיעות לישראל מאסיה וממדינות המזרח הקרוב והרחוק. קו מסילת רכבת מן המרכז לאילת הוא חיוני וכדאי מאין כמוהו. קו רכבת מודרני ומהיר יהיה גשר יבשתי בין אסיה לאירופה ויחליף, בשעת הצורך, את תעלת סואץ. מסילת הברזל תשמש את המשק הישראלי ובה בעת גם את השווקים באירופה ובאסיה הסוחרים ביניהם.

הניסיון העולמי מלמד כי פרויקטים תחבורתיים המקשרים מספר מדינות מהווים, בסופו של דבר, מנוע צמיחה חשוב מאוד לכלולותיהן של המדינות המשתמשות. התועלת איננה מצטמצמת לתחום התחבורה אלא ניכרת בכל המשק. מערכת תחבורה מהירה ונוחה היא כלי יעיל לפיזור של האוכלוסייה על פני המדינה ומעודדת מעבר אוכלוסין להתגורר באיזורים מרוחקים. ממשלות ישראל שבות ומצהירות על מחויבותן לפיתוח הנגב. הדרך הבטוחה והיעילה ביותר לפיתוח הנגב עוברת על גבי מסילת הרכבת לאילת. רק מסילה כזאת תפתח את עיר הנמל הדרומית, תזרז הקמת יישובים ומרכזי מסחר ותיירות לאורכה, תסייע לתיירות ותניע את גלגלי המשק כולו. וכל זאת, בלי לפגוע בסביבה ובלי להכביד על קופת המדינה. לפני ממשלת ישראל החדשה עומדים אתגרים רבים. פיתוח הגשר היבשתי מנמל אילת למרכז הארץ, הוא אחד החשובים בהם.

קידום הפרויקט כפי שהיה צפוי גרור התנגדות מצד ארגוני הירוקים ואיכות הסביבה בטענה ששמורות טבע ואתרים ארכיאולוגים שבאזור יפגעו קשות. שלוש חלופות לתוואי מסילת הרכבת לאילת - מוגדרות על ידי ארגונים וגורמים ירוקים ואיכות הסביבה כבעייתיות ומאיימות על אתרי הטבע תביא לפגיעה אקולוגית בבתי גידול, לדחיקת חיות בר מדבריות ועוד. יתרה מכך הארגונים המתנגדים טוענים שהשאיפה לקצר את זמן הנסיעה ממרכז הארץ לגרום נזק סביבתי חסר תקדים בערבה.

כחלק מהליך המקובל וקידום הפרויקט, מתקיים דיאלוג פתוח הן לגבי בחינת מקיפה לגבי חלופות המוצעות, תוך שיתוף פעולה בין נציגי הארגונים הסביבתיים, הוועדה המחוזית, צוות התכנון מטעם רכבת ישראל וכל בעלי העניין..

צריך להבין שבמדינה כל כך קטנה וצפופה כמו ישראל, כמעט כל פעולה, פרטית או ציבורית, שנעשית בקרקע-תפגע באתרי טבע, לכן צריך לרכז את המאמץ רק בנושאים החיוניים כגון הנושא שלפנינו ותוך הצגת אלטרנטיבות מעשיות! כולנו מודעים והירוקים בפרט שהסיכוי היחיד להפחית משמעותית את מספר כלי הרכב על הכבישים-בניית מסילות ברזל לאורכה ורוחבה של הארץ ,למרות שזה עלול לפגוע בנוף ובשטחים פתוחים - האם קברניטי איכות הסביבה והירוקים , אינם קולטים ומבינים, איזו התפתחות דרמטית תביא לאזור ולאילת מסילת רכבת. אין דרך לאכול את העוגה ולהשאיר אותה כמעט שלמה?

דור שלם של מנהיגים ערבים ירדו מהמפה העולמית

במרוצת השנה שחלפה2011 אנו רואים התהוות פוליטית היסטורית לאורך חופיו המוסלמיים של הים התיכון, ממיצר גיברלטר ועד מיצרי הבוספרוס המכונה : ''האביב הערבי'' . שנת 2011 תיזכר בכל הקשור למזרח התיכון כשנה שדור שלם של מנהיגים ערבים שירדו מהמפה העולמית, ולעת עתה אין להם יורשים באופק, שורה שלמה של מנהיגים שהאמינו כבלתי מנוצחים נפלו שאולה כפטריות אחרי הגשם. לאור מצב זה הזירה המזרח תיכונית עומדת בסימן חשש לבאות. אחד הגורמים המרכזים ואולי החשוב מכולם נובע מדיניות החוץ שנקט הנשיא אובאמה עם כניסתו לבית הלבן בכל הקשור למזרח התיכון, אובאמה שהתרחק מכל דבר שהזכיר את מדיניות הנשיא בוש כמו מאש, הפגין ניכור כלפי בנות הברית הקרובות ביותר של ארה"ב ובה בעת הפגין חמימות והבנה כלפי יריבותיה-אויבותיה מקרוב, וכן נאומו ההיסטורי בקהיר לעולם הערבי לא הביא למפנה לו ציפה. ממרחק הזמן, ניתן בהחלט להצביע שמדניות זו הביאה בסופו של דבר להקשחת עמדותיהם של הפלשתינים בכל הקשור למשא ומתן בינינו לבינם. הפלשתינים מהרו וקפצו על העגלה-ויישרו קו עם דרישות הממשל האמריקני. הצבת הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון כתנאי לחידוש המו"מ מזה, והתנאי של ממשלת נתניהו על הכרה פלשתינית בישראל כמדינת העם היהודי, תנאי שהפלשתינים אינם מוכנים לו, ביטלו כל סיכוי להידברות בין הצדדים.

הזירה המזרח תיכונית עמדה כאמור בסימן החשש מהבאות, החלה סערה גועשת ששטפה את העולם הערבי, לאו דווקא מהמקומות המועדים לפורענות כדוגמת טוניס ומצרים. הנשיא מובארק שנחשב למנהיג החזק בזירה הכלל ערבית, ושנחשבה במשך שלושה עשורים ליציבה במדינות האזור – למרבה האירוניה לא חשש למנות את בני משפחתו לתפקידים בכירים ולהכתיר את בניו ליורשים אחריו- ובכך שכחך את אלה של גבם נסמך שלטונו כגון: גורמי צבא ובעלי ברית פוליטיים. זו היתה האות לבאות ברגע שנקרתה ההזדמנות איש לא עמד לצידם, ההמונים יצאו לרחובות וביקשו את ראשו של המנהיג הוותיק העומד בראש שלטון שהפך מזמן למושחת, חלק  מהסיבות  למשבר המהפכה  בעולם  העריצות   הערבי, כלומר בכל הארצות  הערביות, בין שהן רפובליקות ובין שהן ממלכות,  מקורן ב"משכיל המהפכני  הערבי. כיום אנו עדים שקיימת ערבוביה בין ישן לחדש בחלק במדינות שהאביב הערבי התרחש מככבים היום אלמנטים מהשלטון הקודם במסגרת סדר פוליטי מעודכן.

2011 סימנה את יציאתם של כוחות אסלאמיים מהמחתרת, המאבק לשינוי מדיני ודמוקרטי כלומר בדרכי "המהפכה" עלול להישחת על ידי קנאותן  הסקטוריאלית של הקבוצות הלא-לאומיות, כגון העדות הדתיות והשבטים וקבוצות השבטים ומאבק זה עלול לרדת מהפסים ולהשליך את החברה או את העם אל מאבק שידמה למלחמות האחים לכל דבר.

במצרים מציירים תמונה קודרת ביחס לנתק הצפוי  עם התייצבות ממשל אסלאמיסטי חדש המוטו הוא: "המסגדים הם בסיסינו, הכיפות הן קסדותינו, צריחי המסגדים הם כידונינו והמאמינים הם חיילינו". השריעה היא חוקת המדינה, המאמינים בחזרה למצוות מהמאה השביעית לספירה. התגברות השיח הפוליטי האסלאמי במצרים, טוניס, ולוב, המתמודדת עתה עם עליה מסחררת בכוחם של האחים המוסלמים והסלפיסטיים והמתמודדים על השליטה בשלטון שמתנהלות עתה איננה מבשרת טובות. התנועות והזרמים הדתיים פועלים כאיש אחד כנגד חברה שלמה שעדין סובלת מהעדר תודעה פוליטית ותרבות, ומדורסנות פוליטית.

החלל שהותיר המנהגים הישנים שלכל הדעות שלטו בעריצות בעמם נותר ריק ללא מנהיגות משמעותית-  הניא המודח מובארק איננו עוד כך גם במדינות האחרות "שהאביב הערבי" יתרחש בתחומם, אין דמות מרכזית שאפשר להצבעה עליה שיכול למלא את החלל שנותר. אתו דין גם לגבי סוריה, מדינה זו שהנהיגה במשך שנים רבות בתחומה את הגורמים הקיצוניים שרויה בימים אלה במלחמת אזרחים עקובה מדם, לעת עתה אסד נשאר בשלטון וממשיך לטבוח בבני עמו. למגינת לבם של הסורים-דומה שמרחץ הדמים בסוריה ימשיך. מארצות הברית, שבדיוק קיפלה את הדגל בעירק, אפשר כנראה לשכוח לעת עתה. זהו כנראה גורלה של מדינה חסרת משאבי טבע ובעלת חשיבות אסטרטגית זניחה: אף מנהיג לא רוצה לשלוח את חייליו להרג בשבילה.  וזאת למרות שע"פ הערכות ימיו של השליט הסורי תלוי בספק, וטרם ידוע מי יהיה הכוח ביבוא במקומו ואיזו מדיניות יוביל.

אינני שותף לדעה בכדי להתמודד עם התפתחות זו על ירושלים ליזום מהלך מדיני נועז ומרחיק לכת. הצהרה מפורשת על דבקותנו בסיום הכיבוש, במסגרת מו''מ לפתרון במתווה ''שתי מדינות לשני העמים'', מאחר ושישראל הצהירה זאת מעל כל במה אפשרית ואילו הפלשתינים דוחים אותה על הסף, לטנגו צריך שני אנשים וברגע זה אין. יתר מכך יו"ר הרשות מעוניין לפרוש מתפקידו כשמעמדה של הרשות משודרג באו"ם, ושני התנועות חמאס ופת"ח יושבים תחת קורת גג אחת. האם מיליון וחצי פלסטינים יעשו מה שעשו 80 מיליון מצרים ויגרשו את משטר הדיכוי של חמאס? האם ניתן להתעלם מיעדיה של חמאס ומהתמיכה הדו-כיוונית שלה היא זוכה – הן מבית, על-ידי תנועת "האחים", והן מבחוץ על ידי איראן?

האליטות במדינות ערב המייחלות לכך שמדינותיהן תינתקנה מיבשותיהן ותיסחפנה בהדרגה לעבר מערב אירופה מוזמנות לארוז את חפציהן כבר עתה. שאר החילונים-ליברלים יעשו בחכמה אם ישלימו עם הפסדם במערכה. כיום אנו עדים לתמונה עגומה שעולה אל מול פנינו שאותם אנשים פשוטים שגמרו אומר והתייצבו בכיכרות הערים ללא כל קשר לזרם, מפלגה או נקמה היסטורית. הם אלה שהקריבו את נפשם על מזבח המהפכה, מי שנהרגו מידם של הבריונים וביניהם קצינים ואנשי כוחות הביטחון, מעולם לא ביקשו לעצמם מלחמה שהדלק שלה יהיו בניהם וילדיהם. הם מחו על מנת לזכות בחיים בכבוד ושלווה, שאותם יחיו בזכות ולא בחסד ,הם נוצלו להשגת יעדים ותרחישים של מדינת-קודש שלא תועיל לאיש זולת ספסרי הדם והטרור.

 האם ה"שד האסלאמי" שהשתחרר מהבקבוק יגבר במבחן הקשה אל מול אתגר החופש?

האם גוש האירו בסכנה?

עשור שנים ליורו אין סיבה למסיבה, אירופה שרצתה להיות כמו אחותה הגדולה ארה"ב אספה מדינות שונות – מטבעות שונים, מדיניות ממשלתית השונה ממדינה למדינה ואוכלוסיות של אזרחים שלא מעניין אותם החובות של מדינה אחרת. אלמנט אי הודאות אינו ברור, לכן השאלה האם גוש האירו בסכנה היא עדין מרחפת באוויר . לדאונינו הרב הטרגדיה היוונית הדביקה את גוש האירו באירופה, לכן בימים קשים אלה לא כדאי להתנבא לאן פניה של האיחוד האירופי לאור משבר החוב שמאיים על עצם קיומה. יוון איננה היחידה  שנקלעה למצוקה פיננסית- אלה הרשימה הזאת התווספו פורטוגל, ספרד אירלנד, ואיטליה. לגבי איטליה בפרט הסכנה היא חדלות פירעון, שככל הנראה תהיה בעלת השלכות פוטנציאליות הרסניות על גרמניה במיוחד. איטליה נדרשת לבצע צעדים דרסטיים יותר על מנת להילחם במשבר כגון: הגברת האכיפה נגד מעלימי מס, המסקנה היא כי ללא תגובת מדיניות נחושה, תתגבר הסבירות למשבר נזילות ממשלתי. המשבר מתפשט כמו אבולה זוהי לא שאלה של הסכנה של הידבקות במחלה. ההדבקה כבר התרחשה. כשאתה מבין שנדבקת, אתה חייב לכרות את האבר כדי לשרוד.

בימים אלה שהעולם חוגג את השנה החדשה שבפתח- ובמקביל מולאים עשור למשטר היורו באירופה המנהיגים נחבאים אל הכילים, כאילו מנסים הם לא להפריע לשקט הזמני שהושג. ולמרות זאת אסור להתעלם מהעובדה שהבנק המרכזי האירופאי אינו יכול לפתור את המשבר ע"י הזרמת כסף מאסיבית לשווקים בסגנון הנגיד הבנק האמריקאי, מאחר והאיחוד דאג להוציא את האפשרות הזאת בחוק מהבנק המרכזי בזמן הקמת האיחוד, הרי שידיו של הבנק המרכזי האירופאי כבולות בשלשלאות של בירוקרטיה הנמצאת בידם של הפוליטיקאים ושל כל מדינה ומדינה. בכל מקרה קשה להאמין שמדינות אירופה הגדולות יהיו מוכנות לקחת על עצמן את החובות של שאר המדינות, הרי שגם הן אינן מלקקות דבש ולחכן האזרח הקטן באירופה בטח בימים אלה אינו רוצה לזכור לטובה את יום השקת היורו, עבורם זה מסמל עלויות מחירים בכל התחומים, התפיסה שהשתרשה בקרב צרכני גוש היורו שיוקר המחיה התייקרה משמעותית בעקבות אימוץ היורו.

האתגרים של האיחוד האירופאי אינם פשוטים כלל תוסיפו לכך את העובדה שהנפילות הראשונות בשווקים התחילו כתוצאה מהורדת הדירוג של ארה"ב. מה עשתה מאז ארה"ב על מנת לשפר את הגרעון התופח – שום דבר משמעותי או במילה אחת: כלום!!! גרמניה שהיא הכלכלה הגדולה, החזקה והמובילה בגוש האירופי, מתקשה לגייס חוב ולאור נתון זה האם גרמניה תהיה מוכנה להזרמה מאסיבית של כספים לחילוץ המדינות באיחוד והחוב עצמו ירשם ואולי בעיקר לחובתה של גרמניה. לכן בצדק יזעק האזרח הגרמני שזוכר טוב מאוד את הסבל של אבותיו משנות ה-20 של המאה הקודמת כאשר כל חסכונותיהם נמחקו כתוצאה מהיפר אינפלציה שנגרמה מהדפסת כסף הדומה לזו שהתרחשה בשנתיים – שלוש האחרונות בארה"ב. העם הגרמני לא יעשה צעד שכזה עבור עצמו, לכן בוודאי שיש התנגדות חריפה לעשות צעד שכזה עבור אזרח האיטלקי, ההונגרי, הבלגי, היווני, הפורטוגלי, הספרדי!!!! קיימת דאגה באשר לגורלו של האיחוד המוניטרי האירופי בעקבות המשבר המחריף, הם עלולות להלום בשווקי האשראי העולמיים ולפגוע בהתאוששות הכלכלית, יתרה מכך הבעיות האלה הן בעלות פוטנציאל לקרוע לגזרים את האיחוד המוניטרי האירופי לאחר 10 שנים של פעילות.

הסכנה לקיומו של גוש האירו הופכת מיום ליום לעניין של זמן. נפילת גוש האירו בצורה לא מבוקרת יכולה להביא למיתון כלל עולמי וכאוס כלכלי עם נפילה של מדינות ובנקים כאחד. כולנו תקווה כי גם במידה וגוש האירו יפורק הרי שהדבר יעשה בצורה מבוקרת ואיטית ולא בצעדי ענק ובלתי מרוסנת. כרגע רמות הסיכון גבוהות מאוד התקופה בהחלט תנודתית ואסור להתאהב בפוזיציה. הכיוון הראשי כלפי מטה. כפי שהזהיר הנשיא הצרפתי ואמר: אירופה מעולם לא היתה בסכנה גדולה יותר, בעוד שהסכנה לפיצוץ באירופה גדולה מאוד, אנחנו חייבים למצוא פתרון למשבר עכשיו - חלון ההזדמנויות שלנו הוא לא יותר ממספר שבועות מצומצם , והכן עוד לפני סיום שנת 2011 הושגה הסכמה שיש לאשר אמנה חדשה לגוש היורו, אשר שתוכל להיחלץ לעזרת המדינות במשבר. כמו כן יש להקדים ולנסח משפטית את סעיפי ההסכם כדי שיעבור את הליכי האישור בפרלמנטים השונים. העמידה בלוח הזמנים הלוחץ תהיה מבחנה הגדול של קנצלרית גרמניה.  ולכן הכל עדין לא מאוחר מדי למנוע קטסטרופה פיננסית נוספת.

שימוש נלוז בסמלי השואה

העם בישראל היה עד למחזה ציני ושפל מצד אותם קיצוניים שיורקים על ילדות ומקלסים חיילות, אך ורק בגלל היותן נשים,  כאשר כחלק ממחאתם, עשו שימוש בסמלים מתקופה אפלה מההיסטוריה של העם היהודי . עם כל הכבוד לזכותן של קבוצות בעולם החרדי להפגין, וזו זכותן האלמנטרית להפגין-איש אינו יכול להישאר אדיש לתמונות בהפגנת החרדים בכיכר השבת בירושלים- של ילדים רכים במדי כפייה ,וטלאי הצהוב, שענדו היהודים למרבה הצער ברחבי אירופה ובמחנות המוות במלחמת העולם השנייה-אנשי ציבור ופוליטיקאים לא נשארו חייבים וצוטטו שאומרים בין היתר: השימוש הציני בילדים בהפגנת החרדים למיצג חי לדימוי שואה הוא מעשה בזוי ופרובוקציה נוראית. ההשוואה בין מה שעברו יהודי הגטאות על ידי השלטון הנאצי לבין החיים הטובים אותם חיים החרדים בישראל היא השוואה מכוערת ומנותקת מהמציאות. יש גבולות "שלא חוצים אותם". השימוש בסמלי השואה הוא נלוז, ופסול לחלוטין לא צריך לגייס את השואה, שאין כל דמיון בין המצבים שנגדם מתריסים המפגינים - ישראל בת ימינו איננה דומה בשום פנים למציאות ששררה בתקופת השואה. למרבה הצער חלק קטן וקיצוני בעדה החרדית מאבד עוגנים של מכנים משותפים שיכולים להיות בסיס לקיום קולקטיבי בארץ הזאת. יתרה מכך בלי היחיד הזה- חברה, עם, ומדינה, לא יכולים להתקיים. כורח החיים בארץ הזאת חייב להוביל את הציבור החרדי והחילוני להבין שלא נוכל לקיים בית לאומי בארץ הזאת לאור מראות הנלוזות האלה שנראו בהפגנה.

השימוש בטלאי צהוב וילדים קטנים המניפים את ידיהם לכניעה זו חציית קו אדום שאסור למנהיגות החרדית, שרובה אחראית, להשלים איתו. עליה לעקור את התופעות האסורות הללו ולוודא שלא יתרחשו שוב. יש להדגיש ולומר בקול צלול יש כאן פגיעה בניצולים וגם בזיכרון, שגורם לזילות השואה. זה פסול מכל בחינה שהיא. כמה שאנחנו יכולים לעקוב אחר מלחמות ופילוגים, השימוש הזה בשואה הוא בלתי מתקבל על הדעת ופוגע בערכים יהודיים יסודיים. אינני לא רוצה לחשוב מה מרגיש ניצול שואה בודד כשהוא רואה ילד יהודי מסתובב עם טלאי צהוב ברחובות ישראל של שנות האלפיים. רבה של העדה הספרדית עובדיה יוסף שליטא מצוטט שאומר: ההתנהגות של כמה שמפיצים שנאה בין חרדים ובין לא-חרדים זה מעשה של "חילול השם".

הקו הקיצוני והמחפיר שמובילים ראשי "נטורי קרתא" מצוטטים שאומרים: כמובן שהם מצדיקים אתה שימוש בסמלי השואה. וזה לגיטימי מציידם, מה השאלה בכלל?  הם טוענים שהמחאה הזו משקפת את הרדיפה פה בארץ של הציוניים נגד הציבור החרדי, שבהסתכלות שלהם יותר גרועה ממה שעשו הנאצים. הגרמנים רק הרגו את הגוף, אבל הציונים האלה רוצים להרוג את הנפש, והנשמה יחידו.

היתכן שתופעת האביב הערבי יתרחש גם ברשות הפלשתינית

התופעה המכונה "סלפייה", שאותו ניתן לכנות "הזרם הסוּני-הפונדמנטליסטי-הקנאי" שבה כלולה גם תנועת החמאס, היא תופעה אמתית הקיימת בחברות הערביות, והיא אינה יציר כפיה של הממשלה, כפי שנדמה לאינטלקטואלים ערבים רבים. משכילים אלו אינם יודעים דבר אודות זרמים אלו, ועוד יותר אינם יודעים דבר על טבעה של האדיקות והזיקה לדת בחברות הערביות, שרואות בשייח' המזוקן שמדבר בשפה קלה ופשטנית על העולם הבא, על גן-העדן ועל הגיהינום, על מותר ועל אסור, מחסה מפיתויי העולם ומהסכנות שבקיום מעשים שיכעיסו את אלוהים. ההטפה הדתית נותנת מענה לרגשות האמתיים האלה בחברות הערביות המוסלמיות, שברובן קיים קשר חזק לגורם הדתי בהן – קשר אמיץ אשר לא חלו בו תמורות משמעותיות.  זירה ביקורתית מלומדת ומבודדת זו עודנה מהווה מונופול בידי אליטות ערביות אזרחיות וחילוניות בלבד, והן מועטות. זוהי אמת מוחלטת וגמורה, ולא ניתן לומר שהמשטרים הערביים – אלו שעברו מן העולם או אלו שעוד יגיעו לקיצם – הם אלה שיצרו את התופעות האלו, שכן זהו דבר הנבצר מיכולתם, אפילו אם ישקיעו את מירב מאמציהם. זהו עניין הנמצא עמוק בתוך הנפש. אמת, הם עשויים להפיק תועלת מהכוח הרוחני החברתי הזה, או לנסות לעשות זאת, אך זהו כוח שקיים עם רשות פוליטית או בלעדיה. אך עלינו לזכור כי הכוחות האסלאמיים האלה, למיניהם (האחים המוסלמים, הסלפים ואחרים) - כולם נמצאים בעצמם בתוך תהליך של תמורות והשתנות. הם אינם רגילים אחרי עשרות שנים באופוזיציה ובמחתרת להיות בשלטון. הוויכוחים הפנימיים ביניהם נוגעים לשאלות העמוקות ביותר הקשורות לדוקטרינה שלהם: במקרה של חמאס, למשל, "כן או לא מאבק מזוין"? חולשת הרשות הפלשתינית והקושי שלהם בקיום שליטה ואכיפה אפקטיבית במיוחד בעזה מאפשר לגורמי טרור גלובאליים ולוקאליים להקים בסיסי יציאה לפיגועים בסמוך לשטח ישראל תוך קבלת מחסה והגנה (במודע או שלא במודע)מהחמאס. ארגוני ופעילי טרור אלה עלולים להתחמש באמצעי לחימה מתקדמים שיסופקו להם על ידי גורמים צבאיים ערביים או שיוברחו אליהם מתוך מחסני האמל"ח והתחמושת שנבזזו בלוב ובמדינות אחרות במהלך המהפכות שהתרחשו בהן. ארגוני הטרור שפועלים נגד ישראל ובראשם הארגונים הפלסטיניים - איסלמיסטיים דוגמת החמאס, הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני וועדות המהפכה העממית, עלולים לפעול ביתר חופשיות נגד ישראל מתוך הערכה והנחה כי ישראל תבחר להבליג ולא תסתכן בהתדרדרות צבאית מקומית אולי אף במלחמה אזורית. אידיאולוגיה איסלמיסטיים רדיקאלית כבר שימשה בעבר מצע פורה להתפתחות ארגוני טרור (דוגמת החמאס) ולהכשרתם האידאולוגית הראשונית של ארכי טרוריסטיים דוגמת מיסד ומנהיג החמאס אחמד יאסין. כבר כיום האידאולוגיה החמאסית קוראת לצעירים לאקטיביזם טרוריסטי ולהצטרף לארגוני טרור ג'יהדיסטיים, להקים ארגוני טרור חדשים וקיצוניים יותר. תהליך זה מתרחש אל מול עינינו ובא לידי ביטוי לאחר שנים של חינוך והכשרה אידאולוגית האיסלאמיסטית.

באופן לא מפתיע, הגדה המערבית נותרה המקום היציב והשקט ביותר באזור בשנה החולפת, גם רצועת עזה, במידה פחותה, נהנית משקט. שני המשטרים הפלסטיניים, זה של החמאס בעזה ושל הרשות בגדה, אינם נתונים כעת לאיום פנימי משמעותי כלשהו. אין אפילו הפגנות נגד שתי היישויות, שאמנם נבחרו בבחירות חופשיות אבל זה שנים אינן מחזיקות בלגיטימציה חוקית. בחמאסטאן ובפתחלנד אין חופש עיתונות, זכויות האדם הבסיסיות מופרות באופן שיטתי, בעיקר ברצועה. לחמאס, שקיבל בשבועות האחרונים החלטה אסטרטגית להתנתק מסוריה זאת לאור המתיחות המתהווה בין הנהגת הארגון לשלטונות בסוריה, חשוב לשוות לעצמו תדמית מתונה יותר, פייסנית, רחוקה ככל האפשר מתמונות ההפיכה האלימה בעזה ביוני 2007 וממעשי הלינץ' בפעילי הפתח. הפתח והחמאס פועלים כל העת מתוך מחשבה שהסטטוס-קוו הנוכחי, מצב ביטחוני וכלכלי רעוע בעזה מול קיפאון מדיני, התנחלויות וכלכלה לא יציבה בגדה, עלול לבסוף להתפוצץ להם בפנים. מכאן הניסיון לרצות את דעת הקהל הנכונות של חמאס להתפשר בעסקת גלעד שליט, הניסיונות של הארגון לשמור על שקט מול ישראל ברצועה ומנגד הפנייה חסרת הסיכוי של הרשות לאו"ם וסירובה לחזור למו"מ עם ממשלת ישראל. הטלטלה הביאה עמה עוד בשורה חשובה לעזתים: פתיחה חלקית של הגבול עם מצרים והאפשרות לצאת לחו"ל. לנוכח הפריחה בענף ההברחות מסיני. החמאס יכול להרשות לעצמו להפסיק לייבא חלק מהסחורות מישראל ולהכניסן לרצועה דרך המנהרות. אך יש להדגיש שמתחת לאפינו, מתפתחת מציאות כלכלית מדאיגה מאין כמותה בגדה ובעזה. הלחץ בשטחים מוזן על ידי המצוקה הכלכלית והוא גובר. מצבם הכלכלי המורע של הפלסטינים, שמתאפיין באבטלה גבוהה אצל הצעירים ותחושה של חוסר תוחלת כלכלית, בשילוב התסיסה במדינות סביבנו, בהחלט מגביר את אי השקט - ללא קשר למצב המדיני.

הסכם הפיוס המפתיע בין הרשות הפלסטינית (פת"ח) לבין חמאס נובע מתוך חולשה ופחד וטומן בחובו שחמאס ישתלט על הגדה ואז הוא יצטרך להחליט האם פניו לקיום ההסכם או למלחמה, או שהפיוס בין חמאס לרשות לא יחזיק מעמד והמציאות העכשווית תשמר. החמאס מעריך בוודאות שבבחירות לפרלמנט שייערכו ככל הנראה בחודש מאי יזכה חמאס "ברוב מוחץ" בגדה המערבית, "רוב גדול יותר מזה שהושגו בעזה בבחירות ב-2006". החמאס שבע רצון מכך שהזרם האסלאמי מוביל מדינות רבות במזרח התיכון והם מעריכים כי בשנה הקרובה התמונה הגיאוגרפית-המדינית באזור תשתנה כליל.  אם חמאס ייכנס לממשלה הפלסטינית – "אסור לישראל לנהל מולו משא ומתן" כל עוד החמאס חרט על דגלו ומצהיר מעל כל במה אפשרית על השמדת מדינת היהודים. הפלסטינים חייבים להבין והם יצטרכו להכיר במדינת ישראל כמדינות הלאום של העם היהודי, וזהו אינו תנאי מוקדם למשא ומתן. ישראל איננה מוכנה שמדינה פלסטינית בגדה תהפוך "למה שקרה בעזה ולבנון", מחימוש מאגרי טילים המאיימים על ישראל.  

ג'נוסייד בעם הארמני

דגם החשיבה שמשל בכיפה בעשור שאחרי 1910 בטורקיה, עודנו נמשך כיום מוטב שנבדוק האם המנטליות והתנאים החברתיים שמתוכם צמחו מעשי רצח העם עודם קיימים. זו הדרך היחידה להבין את נוכחות הפוטנציאל הברברי, הלובש אומנם צורות שונות, אחת הסיבות החשובות ביותר להטלת הטאבו על רצח העם הארמני נעוצה בצמידותם של רצח העם הארמני ושל הקמת הרפובליקה. הקמת הרפובליקה היתה תלויה במידה רבה ברצח העם. מאה שנים לרצח העם הארמני והסחטנות שמאיימת על מי שמעז להזכיר את שואת הארמנים היא נורמה פסולה. רצח העם הארמני, שעשתה האימפריה העות'מאנית בתקופת מלחמה העולם הראשונה זה היה ניסיון שיטתי לעקור את האוכלוסייה הארמנית השלווה ולהביא עליהם חורבן ועוני. אלה לא היו התפרצויות אקראיות של אלימות, אלא טבח כלל ארצי "מכוון מקונסטנטינופול. הגירושים ההמוניים בצו התורכים, שבהם מאות אלפי ארמנים נדחסו לקרונות משא והועברו מאות קילומטרים כדי למות במדבר או בידי יחידות הרג, היו הרבה יותר גרועים מטבח ישיר. הנושא  הכאוב שלפנינו מעורר כל פעם מחדש זעם רב בעבר ובהווה בטורקיה, המסרבת להכיר באחריותה לרציחתם של בין 600 אלף למיליון ו-200 אלף ארמנים, ולכל היותר מכירה ב"סבל" שנגרם להם, טורקיה נלחמת בהיסטוריה, ועד כה - בהצלחה בלתי מבוטלת. רוב הניסיונות להציג את הגליית הארמנים כשואה לא עלו יפה. קשה להעלות על הדעת כמה זמן וכסף השקיעו הטורקים ב-100 השנים האחרונות כדי לעוות את ההיסטוריה ולמנוע מן העולם להציג באופן אמיתי את מה שקרה ב-1915. העם היהודי מספיק חזק מוסרית כדי להכיר "בפשע ההיסטורי". ראשית מדובר כאן בענייני מוסר, למרות הוויכוח המר בין העם הטורקי לעם הארמני אך זה לא יכול להצדיק הכחשה גורפת. מקרים של השמדת המונים התרחשו לאורך כל ההיסטוריה האנושית, עם זה רבים גורסים כי "במאה העשרים" בוצעו רצח עם- או כפי שרבים מכנים זאת "ג'נוסייד" רבים יותר מכל מאה אחרת בהיסטוריה האנושית, זו היתה פגיעה חמורה ביותר בזכויות אדם, והפגנה קיצונית של אדישות כלפי סבלו של אחר. זה היה הכשל המוסרי, האנושי, הגדול ביותר שידעה המין האנושי בעודו. אין להמעיט בחשיבותן של שמונים השנים שחלפו. מוטל עלינו "לזכור" מציאות שבהיסטוריה שלנו התייחסו אליה כאל לא-אירוע. עיצוב הזהות הלאומית הטורקית היה תפקיד חשוב לא רק בקבלת ההחלטה על ביצוע רצח עם, אלא גם בהכחשה הנוכחית של המעשים ובהפיכתם לטאבו, אסור לנו להסתפק בגינוי בלבד יש לעמוד באומץ מול תחושת הזוועה על מנת שנוכל להבין גם את הדברים הבלתי-נתפסים. נשאלת השאלה: מה המשמעות הנשקפת לחברה בהווה ובעתיד כתוצאה ממדיניות זו, במיוחד כאשר משמעותה של התכחשות כזו היא המשך קיומם של הלך המחשבה ודפוס ההתנהגות שהובילו לרצח העם הארמני?

אנחנו כיהודים צריכים להציף את החשיבה בשאלות רבות שמתעוררות מתוך ידיעה שאנחנו מחויבים שלא לאפשר הכחשת אסון, על כמה וכמה כאשר אנו עומדים בדרישה מוסרית כלפי העולם שהכחשת שואה היא דבר שהעולם לא יכול להסכים לה. הגיע העת שאין להכחיש יותר. למרבה הצער ידנו היתה במעל. במשך שנים סייענו לטורקיה במאמץ ההזוי שלה למנוע זכר הקורבנות הארמנים, ולמנוע החלטות של פרלמנטים שונים בעולם בהכחשה גורפת לטובת העניין. גם מערכת יחסים יחידה מסוגה שיצרה ישראל עם מדינה מוסלמית איננה מצדיקה התעלמות שקטה מסילוף מביש במיוחד של המציאות. אי אפשר לקבל הכחשת רצח עם מכל אדם שהוא, אבל מעל כולם, אי אפשר לקבל אותה מאלה ש"לעולם לא שוב" הוא עיקרון כה מקודש עבורם. ובזמן שאלימות האסלאם הקיצוני שופכת כל כך הרבה דם של חפים מפשע, העמדת פנים בהתייחס לג'נוסייד של 1915, יכולה רק לחזק את אויבינו. רצח העם הארמני הוא עובדה היסטורית שאין עליה עוררין. בושה לכל מי שמתבייש לומר זאת. אם ברצונך הבין ולנתח מעשי אכזריות שבוצעו באופן קולקטיבי, וברצונך למנוע את הישנותם, צריך להפנות תשומת לב גם לקבוצת מבצעי הפשע במקרה שלפנינו למשטר הטורקי הימים ההם.

לא מן הנמנע ששתיקת העולם לנוכח רצח הארמנים היא שהכשירה את הקרקע לרצח היהודים, שכן הגרמנים למדו את השתיקה הכלל עולמית מול רצח הארמנים, שיערו שכך ינהג העולם גם כשיהיה מדובר ביהודים, ויצאו לבצע את רעיון שמכונה "הפתרון הסופי" של העם היהודי. בשנים האחרונות גם חלק מהאינטלקטואלים בתורכיה מדברים על הצורך בשינוי הגישה הרשמית של  ארצם לג'נוסייד. יהיה עצוב אם תורכיה תכיר ברצח העם הארמני לפני ישראל.