דור שלם של מנהיגים ערבים ירדו מהמפה העולמית

במרוצת השנה שחלפה2011 אנו רואים התהוות פוליטית היסטורית לאורך חופיו המוסלמיים של הים התיכון, ממיצר גיברלטר ועד מיצרי הבוספרוס המכונה : ''האביב הערבי'' . שנת 2011 תיזכר בכל הקשור למזרח התיכון כשנה שדור שלם של מנהיגים ערבים שירדו מהמפה העולמית, ולעת עתה אין להם יורשים באופק, שורה שלמה של מנהיגים שהאמינו כבלתי מנוצחים נפלו שאולה כפטריות אחרי הגשם. לאור מצב זה הזירה המזרח תיכונית עומדת בסימן חשש לבאות. אחד הגורמים המרכזים ואולי החשוב מכולם נובע מדיניות החוץ שנקט הנשיא אובאמה עם כניסתו לבית הלבן בכל הקשור למזרח התיכון, אובאמה שהתרחק מכל דבר שהזכיר את מדיניות הנשיא בוש כמו מאש, הפגין ניכור כלפי בנות הברית הקרובות ביותר של ארה"ב ובה בעת הפגין חמימות והבנה כלפי יריבותיה-אויבותיה מקרוב, וכן נאומו ההיסטורי בקהיר לעולם הערבי לא הביא למפנה לו ציפה. ממרחק הזמן, ניתן בהחלט להצביע שמדניות זו הביאה בסופו של דבר להקשחת עמדותיהם של הפלשתינים בכל הקשור למשא ומתן בינינו לבינם. הפלשתינים מהרו וקפצו על העגלה-ויישרו קו עם דרישות הממשל האמריקני. הצבת הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון כתנאי לחידוש המו"מ מזה, והתנאי של ממשלת נתניהו על הכרה פלשתינית בישראל כמדינת העם היהודי, תנאי שהפלשתינים אינם מוכנים לו, ביטלו כל סיכוי להידברות בין הצדדים.

הזירה המזרח תיכונית עמדה כאמור בסימן החשש מהבאות, החלה סערה גועשת ששטפה את העולם הערבי, לאו דווקא מהמקומות המועדים לפורענות כדוגמת טוניס ומצרים. הנשיא מובארק שנחשב למנהיג החזק בזירה הכלל ערבית, ושנחשבה במשך שלושה עשורים ליציבה במדינות האזור – למרבה האירוניה לא חשש למנות את בני משפחתו לתפקידים בכירים ולהכתיר את בניו ליורשים אחריו- ובכך שכחך את אלה של גבם נסמך שלטונו כגון: גורמי צבא ובעלי ברית פוליטיים. זו היתה האות לבאות ברגע שנקרתה ההזדמנות איש לא עמד לצידם, ההמונים יצאו לרחובות וביקשו את ראשו של המנהיג הוותיק העומד בראש שלטון שהפך מזמן למושחת, חלק  מהסיבות  למשבר המהפכה  בעולם  העריצות   הערבי, כלומר בכל הארצות  הערביות, בין שהן רפובליקות ובין שהן ממלכות,  מקורן ב"משכיל המהפכני  הערבי. כיום אנו עדים שקיימת ערבוביה בין ישן לחדש בחלק במדינות שהאביב הערבי התרחש מככבים היום אלמנטים מהשלטון הקודם במסגרת סדר פוליטי מעודכן.

2011 סימנה את יציאתם של כוחות אסלאמיים מהמחתרת, המאבק לשינוי מדיני ודמוקרטי כלומר בדרכי "המהפכה" עלול להישחת על ידי קנאותן  הסקטוריאלית של הקבוצות הלא-לאומיות, כגון העדות הדתיות והשבטים וקבוצות השבטים ומאבק זה עלול לרדת מהפסים ולהשליך את החברה או את העם אל מאבק שידמה למלחמות האחים לכל דבר.

במצרים מציירים תמונה קודרת ביחס לנתק הצפוי  עם התייצבות ממשל אסלאמיסטי חדש המוטו הוא: "המסגדים הם בסיסינו, הכיפות הן קסדותינו, צריחי המסגדים הם כידונינו והמאמינים הם חיילינו". השריעה היא חוקת המדינה, המאמינים בחזרה למצוות מהמאה השביעית לספירה. התגברות השיח הפוליטי האסלאמי במצרים, טוניס, ולוב, המתמודדת עתה עם עליה מסחררת בכוחם של האחים המוסלמים והסלפיסטיים והמתמודדים על השליטה בשלטון שמתנהלות עתה איננה מבשרת טובות. התנועות והזרמים הדתיים פועלים כאיש אחד כנגד חברה שלמה שעדין סובלת מהעדר תודעה פוליטית ותרבות, ומדורסנות פוליטית.

החלל שהותיר המנהגים הישנים שלכל הדעות שלטו בעריצות בעמם נותר ריק ללא מנהיגות משמעותית-  הניא המודח מובארק איננו עוד כך גם במדינות האחרות "שהאביב הערבי" יתרחש בתחומם, אין דמות מרכזית שאפשר להצבעה עליה שיכול למלא את החלל שנותר. אתו דין גם לגבי סוריה, מדינה זו שהנהיגה במשך שנים רבות בתחומה את הגורמים הקיצוניים שרויה בימים אלה במלחמת אזרחים עקובה מדם, לעת עתה אסד נשאר בשלטון וממשיך לטבוח בבני עמו. למגינת לבם של הסורים-דומה שמרחץ הדמים בסוריה ימשיך. מארצות הברית, שבדיוק קיפלה את הדגל בעירק, אפשר כנראה לשכוח לעת עתה. זהו כנראה גורלה של מדינה חסרת משאבי טבע ובעלת חשיבות אסטרטגית זניחה: אף מנהיג לא רוצה לשלוח את חייליו להרג בשבילה.  וזאת למרות שע"פ הערכות ימיו של השליט הסורי תלוי בספק, וטרם ידוע מי יהיה הכוח ביבוא במקומו ואיזו מדיניות יוביל.

אינני שותף לדעה בכדי להתמודד עם התפתחות זו על ירושלים ליזום מהלך מדיני נועז ומרחיק לכת. הצהרה מפורשת על דבקותנו בסיום הכיבוש, במסגרת מו''מ לפתרון במתווה ''שתי מדינות לשני העמים'', מאחר ושישראל הצהירה זאת מעל כל במה אפשרית ואילו הפלשתינים דוחים אותה על הסף, לטנגו צריך שני אנשים וברגע זה אין. יתר מכך יו"ר הרשות מעוניין לפרוש מתפקידו כשמעמדה של הרשות משודרג באו"ם, ושני התנועות חמאס ופת"ח יושבים תחת קורת גג אחת. האם מיליון וחצי פלסטינים יעשו מה שעשו 80 מיליון מצרים ויגרשו את משטר הדיכוי של חמאס? האם ניתן להתעלם מיעדיה של חמאס ומהתמיכה הדו-כיוונית שלה היא זוכה – הן מבית, על-ידי תנועת "האחים", והן מבחוץ על ידי איראן?

האליטות במדינות ערב המייחלות לכך שמדינותיהן תינתקנה מיבשותיהן ותיסחפנה בהדרגה לעבר מערב אירופה מוזמנות לארוז את חפציהן כבר עתה. שאר החילונים-ליברלים יעשו בחכמה אם ישלימו עם הפסדם במערכה. כיום אנו עדים לתמונה עגומה שעולה אל מול פנינו שאותם אנשים פשוטים שגמרו אומר והתייצבו בכיכרות הערים ללא כל קשר לזרם, מפלגה או נקמה היסטורית. הם אלה שהקריבו את נפשם על מזבח המהפכה, מי שנהרגו מידם של הבריונים וביניהם קצינים ואנשי כוחות הביטחון, מעולם לא ביקשו לעצמם מלחמה שהדלק שלה יהיו בניהם וילדיהם. הם מחו על מנת לזכות בחיים בכבוד ושלווה, שאותם יחיו בזכות ולא בחסד ,הם נוצלו להשגת יעדים ותרחישים של מדינת-קודש שלא תועיל לאיש זולת ספסרי הדם והטרור.

 האם ה"שד האסלאמי" שהשתחרר מהבקבוק יגבר במבחן הקשה אל מול אתגר החופש?

האם גוש האירו בסכנה?

עשור שנים ליורו אין סיבה למסיבה, אירופה שרצתה להיות כמו אחותה הגדולה ארה"ב אספה מדינות שונות – מטבעות שונים, מדיניות ממשלתית השונה ממדינה למדינה ואוכלוסיות של אזרחים שלא מעניין אותם החובות של מדינה אחרת. אלמנט אי הודאות אינו ברור, לכן השאלה האם גוש האירו בסכנה היא עדין מרחפת באוויר . לדאונינו הרב הטרגדיה היוונית הדביקה את גוש האירו באירופה, לכן בימים קשים אלה לא כדאי להתנבא לאן פניה של האיחוד האירופי לאור משבר החוב שמאיים על עצם קיומה. יוון איננה היחידה  שנקלעה למצוקה פיננסית- אלה הרשימה הזאת התווספו פורטוגל, ספרד אירלנד, ואיטליה. לגבי איטליה בפרט הסכנה היא חדלות פירעון, שככל הנראה תהיה בעלת השלכות פוטנציאליות הרסניות על גרמניה במיוחד. איטליה נדרשת לבצע צעדים דרסטיים יותר על מנת להילחם במשבר כגון: הגברת האכיפה נגד מעלימי מס, המסקנה היא כי ללא תגובת מדיניות נחושה, תתגבר הסבירות למשבר נזילות ממשלתי. המשבר מתפשט כמו אבולה זוהי לא שאלה של הסכנה של הידבקות במחלה. ההדבקה כבר התרחשה. כשאתה מבין שנדבקת, אתה חייב לכרות את האבר כדי לשרוד.

בימים אלה שהעולם חוגג את השנה החדשה שבפתח- ובמקביל מולאים עשור למשטר היורו באירופה המנהיגים נחבאים אל הכילים, כאילו מנסים הם לא להפריע לשקט הזמני שהושג. ולמרות זאת אסור להתעלם מהעובדה שהבנק המרכזי האירופאי אינו יכול לפתור את המשבר ע"י הזרמת כסף מאסיבית לשווקים בסגנון הנגיד הבנק האמריקאי, מאחר והאיחוד דאג להוציא את האפשרות הזאת בחוק מהבנק המרכזי בזמן הקמת האיחוד, הרי שידיו של הבנק המרכזי האירופאי כבולות בשלשלאות של בירוקרטיה הנמצאת בידם של הפוליטיקאים ושל כל מדינה ומדינה. בכל מקרה קשה להאמין שמדינות אירופה הגדולות יהיו מוכנות לקחת על עצמן את החובות של שאר המדינות, הרי שגם הן אינן מלקקות דבש ולחכן האזרח הקטן באירופה בטח בימים אלה אינו רוצה לזכור לטובה את יום השקת היורו, עבורם זה מסמל עלויות מחירים בכל התחומים, התפיסה שהשתרשה בקרב צרכני גוש היורו שיוקר המחיה התייקרה משמעותית בעקבות אימוץ היורו.

האתגרים של האיחוד האירופאי אינם פשוטים כלל תוסיפו לכך את העובדה שהנפילות הראשונות בשווקים התחילו כתוצאה מהורדת הדירוג של ארה"ב. מה עשתה מאז ארה"ב על מנת לשפר את הגרעון התופח – שום דבר משמעותי או במילה אחת: כלום!!! גרמניה שהיא הכלכלה הגדולה, החזקה והמובילה בגוש האירופי, מתקשה לגייס חוב ולאור נתון זה האם גרמניה תהיה מוכנה להזרמה מאסיבית של כספים לחילוץ המדינות באיחוד והחוב עצמו ירשם ואולי בעיקר לחובתה של גרמניה. לכן בצדק יזעק האזרח הגרמני שזוכר טוב מאוד את הסבל של אבותיו משנות ה-20 של המאה הקודמת כאשר כל חסכונותיהם נמחקו כתוצאה מהיפר אינפלציה שנגרמה מהדפסת כסף הדומה לזו שהתרחשה בשנתיים – שלוש האחרונות בארה"ב. העם הגרמני לא יעשה צעד שכזה עבור עצמו, לכן בוודאי שיש התנגדות חריפה לעשות צעד שכזה עבור אזרח האיטלקי, ההונגרי, הבלגי, היווני, הפורטוגלי, הספרדי!!!! קיימת דאגה באשר לגורלו של האיחוד המוניטרי האירופי בעקבות המשבר המחריף, הם עלולות להלום בשווקי האשראי העולמיים ולפגוע בהתאוששות הכלכלית, יתרה מכך הבעיות האלה הן בעלות פוטנציאל לקרוע לגזרים את האיחוד המוניטרי האירופי לאחר 10 שנים של פעילות.

הסכנה לקיומו של גוש האירו הופכת מיום ליום לעניין של זמן. נפילת גוש האירו בצורה לא מבוקרת יכולה להביא למיתון כלל עולמי וכאוס כלכלי עם נפילה של מדינות ובנקים כאחד. כולנו תקווה כי גם במידה וגוש האירו יפורק הרי שהדבר יעשה בצורה מבוקרת ואיטית ולא בצעדי ענק ובלתי מרוסנת. כרגע רמות הסיכון גבוהות מאוד התקופה בהחלט תנודתית ואסור להתאהב בפוזיציה. הכיוון הראשי כלפי מטה. כפי שהזהיר הנשיא הצרפתי ואמר: אירופה מעולם לא היתה בסכנה גדולה יותר, בעוד שהסכנה לפיצוץ באירופה גדולה מאוד, אנחנו חייבים למצוא פתרון למשבר עכשיו - חלון ההזדמנויות שלנו הוא לא יותר ממספר שבועות מצומצם , והכן עוד לפני סיום שנת 2011 הושגה הסכמה שיש לאשר אמנה חדשה לגוש היורו, אשר שתוכל להיחלץ לעזרת המדינות במשבר. כמו כן יש להקדים ולנסח משפטית את סעיפי ההסכם כדי שיעבור את הליכי האישור בפרלמנטים השונים. העמידה בלוח הזמנים הלוחץ תהיה מבחנה הגדול של קנצלרית גרמניה.  ולכן הכל עדין לא מאוחר מדי למנוע קטסטרופה פיננסית נוספת.

שימוש נלוז בסמלי השואה

העם בישראל היה עד למחזה ציני ושפל מצד אותם קיצוניים שיורקים על ילדות ומקלסים חיילות, אך ורק בגלל היותן נשים,  כאשר כחלק ממחאתם, עשו שימוש בסמלים מתקופה אפלה מההיסטוריה של העם היהודי . עם כל הכבוד לזכותן של קבוצות בעולם החרדי להפגין, וזו זכותן האלמנטרית להפגין-איש אינו יכול להישאר אדיש לתמונות בהפגנת החרדים בכיכר השבת בירושלים- של ילדים רכים במדי כפייה ,וטלאי הצהוב, שענדו היהודים למרבה הצער ברחבי אירופה ובמחנות המוות במלחמת העולם השנייה-אנשי ציבור ופוליטיקאים לא נשארו חייבים וצוטטו שאומרים בין היתר: השימוש הציני בילדים בהפגנת החרדים למיצג חי לדימוי שואה הוא מעשה בזוי ופרובוקציה נוראית. ההשוואה בין מה שעברו יהודי הגטאות על ידי השלטון הנאצי לבין החיים הטובים אותם חיים החרדים בישראל היא השוואה מכוערת ומנותקת מהמציאות. יש גבולות "שלא חוצים אותם". השימוש בסמלי השואה הוא נלוז, ופסול לחלוטין לא צריך לגייס את השואה, שאין כל דמיון בין המצבים שנגדם מתריסים המפגינים - ישראל בת ימינו איננה דומה בשום פנים למציאות ששררה בתקופת השואה. למרבה הצער חלק קטן וקיצוני בעדה החרדית מאבד עוגנים של מכנים משותפים שיכולים להיות בסיס לקיום קולקטיבי בארץ הזאת. יתרה מכך בלי היחיד הזה- חברה, עם, ומדינה, לא יכולים להתקיים. כורח החיים בארץ הזאת חייב להוביל את הציבור החרדי והחילוני להבין שלא נוכל לקיים בית לאומי בארץ הזאת לאור מראות הנלוזות האלה שנראו בהפגנה.

השימוש בטלאי צהוב וילדים קטנים המניפים את ידיהם לכניעה זו חציית קו אדום שאסור למנהיגות החרדית, שרובה אחראית, להשלים איתו. עליה לעקור את התופעות האסורות הללו ולוודא שלא יתרחשו שוב. יש להדגיש ולומר בקול צלול יש כאן פגיעה בניצולים וגם בזיכרון, שגורם לזילות השואה. זה פסול מכל בחינה שהיא. כמה שאנחנו יכולים לעקוב אחר מלחמות ופילוגים, השימוש הזה בשואה הוא בלתי מתקבל על הדעת ופוגע בערכים יהודיים יסודיים. אינני לא רוצה לחשוב מה מרגיש ניצול שואה בודד כשהוא רואה ילד יהודי מסתובב עם טלאי צהוב ברחובות ישראל של שנות האלפיים. רבה של העדה הספרדית עובדיה יוסף שליטא מצוטט שאומר: ההתנהגות של כמה שמפיצים שנאה בין חרדים ובין לא-חרדים זה מעשה של "חילול השם".

הקו הקיצוני והמחפיר שמובילים ראשי "נטורי קרתא" מצוטטים שאומרים: כמובן שהם מצדיקים אתה שימוש בסמלי השואה. וזה לגיטימי מציידם, מה השאלה בכלל?  הם טוענים שהמחאה הזו משקפת את הרדיפה פה בארץ של הציוניים נגד הציבור החרדי, שבהסתכלות שלהם יותר גרועה ממה שעשו הנאצים. הגרמנים רק הרגו את הגוף, אבל הציונים האלה רוצים להרוג את הנפש, והנשמה יחידו.

היתכן שתופעת האביב הערבי יתרחש גם ברשות הפלשתינית

התופעה המכונה "סלפייה", שאותו ניתן לכנות "הזרם הסוּני-הפונדמנטליסטי-הקנאי" שבה כלולה גם תנועת החמאס, היא תופעה אמתית הקיימת בחברות הערביות, והיא אינה יציר כפיה של הממשלה, כפי שנדמה לאינטלקטואלים ערבים רבים. משכילים אלו אינם יודעים דבר אודות זרמים אלו, ועוד יותר אינם יודעים דבר על טבעה של האדיקות והזיקה לדת בחברות הערביות, שרואות בשייח' המזוקן שמדבר בשפה קלה ופשטנית על העולם הבא, על גן-העדן ועל הגיהינום, על מותר ועל אסור, מחסה מפיתויי העולם ומהסכנות שבקיום מעשים שיכעיסו את אלוהים. ההטפה הדתית נותנת מענה לרגשות האמתיים האלה בחברות הערביות המוסלמיות, שברובן קיים קשר חזק לגורם הדתי בהן – קשר אמיץ אשר לא חלו בו תמורות משמעותיות.  זירה ביקורתית מלומדת ומבודדת זו עודנה מהווה מונופול בידי אליטות ערביות אזרחיות וחילוניות בלבד, והן מועטות. זוהי אמת מוחלטת וגמורה, ולא ניתן לומר שהמשטרים הערביים – אלו שעברו מן העולם או אלו שעוד יגיעו לקיצם – הם אלה שיצרו את התופעות האלו, שכן זהו דבר הנבצר מיכולתם, אפילו אם ישקיעו את מירב מאמציהם. זהו עניין הנמצא עמוק בתוך הנפש. אמת, הם עשויים להפיק תועלת מהכוח הרוחני החברתי הזה, או לנסות לעשות זאת, אך זהו כוח שקיים עם רשות פוליטית או בלעדיה. אך עלינו לזכור כי הכוחות האסלאמיים האלה, למיניהם (האחים המוסלמים, הסלפים ואחרים) - כולם נמצאים בעצמם בתוך תהליך של תמורות והשתנות. הם אינם רגילים אחרי עשרות שנים באופוזיציה ובמחתרת להיות בשלטון. הוויכוחים הפנימיים ביניהם נוגעים לשאלות העמוקות ביותר הקשורות לדוקטרינה שלהם: במקרה של חמאס, למשל, "כן או לא מאבק מזוין"? חולשת הרשות הפלשתינית והקושי שלהם בקיום שליטה ואכיפה אפקטיבית במיוחד בעזה מאפשר לגורמי טרור גלובאליים ולוקאליים להקים בסיסי יציאה לפיגועים בסמוך לשטח ישראל תוך קבלת מחסה והגנה (במודע או שלא במודע)מהחמאס. ארגוני ופעילי טרור אלה עלולים להתחמש באמצעי לחימה מתקדמים שיסופקו להם על ידי גורמים צבאיים ערביים או שיוברחו אליהם מתוך מחסני האמל"ח והתחמושת שנבזזו בלוב ובמדינות אחרות במהלך המהפכות שהתרחשו בהן. ארגוני הטרור שפועלים נגד ישראל ובראשם הארגונים הפלסטיניים - איסלמיסטיים דוגמת החמאס, הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני וועדות המהפכה העממית, עלולים לפעול ביתר חופשיות נגד ישראל מתוך הערכה והנחה כי ישראל תבחר להבליג ולא תסתכן בהתדרדרות צבאית מקומית אולי אף במלחמה אזורית. אידיאולוגיה איסלמיסטיים רדיקאלית כבר שימשה בעבר מצע פורה להתפתחות ארגוני טרור (דוגמת החמאס) ולהכשרתם האידאולוגית הראשונית של ארכי טרוריסטיים דוגמת מיסד ומנהיג החמאס אחמד יאסין. כבר כיום האידאולוגיה החמאסית קוראת לצעירים לאקטיביזם טרוריסטי ולהצטרף לארגוני טרור ג'יהדיסטיים, להקים ארגוני טרור חדשים וקיצוניים יותר. תהליך זה מתרחש אל מול עינינו ובא לידי ביטוי לאחר שנים של חינוך והכשרה אידאולוגית האיסלאמיסטית.

באופן לא מפתיע, הגדה המערבית נותרה המקום היציב והשקט ביותר באזור בשנה החולפת, גם רצועת עזה, במידה פחותה, נהנית משקט. שני המשטרים הפלסטיניים, זה של החמאס בעזה ושל הרשות בגדה, אינם נתונים כעת לאיום פנימי משמעותי כלשהו. אין אפילו הפגנות נגד שתי היישויות, שאמנם נבחרו בבחירות חופשיות אבל זה שנים אינן מחזיקות בלגיטימציה חוקית. בחמאסטאן ובפתחלנד אין חופש עיתונות, זכויות האדם הבסיסיות מופרות באופן שיטתי, בעיקר ברצועה. לחמאס, שקיבל בשבועות האחרונים החלטה אסטרטגית להתנתק מסוריה זאת לאור המתיחות המתהווה בין הנהגת הארגון לשלטונות בסוריה, חשוב לשוות לעצמו תדמית מתונה יותר, פייסנית, רחוקה ככל האפשר מתמונות ההפיכה האלימה בעזה ביוני 2007 וממעשי הלינץ' בפעילי הפתח. הפתח והחמאס פועלים כל העת מתוך מחשבה שהסטטוס-קוו הנוכחי, מצב ביטחוני וכלכלי רעוע בעזה מול קיפאון מדיני, התנחלויות וכלכלה לא יציבה בגדה, עלול לבסוף להתפוצץ להם בפנים. מכאן הניסיון לרצות את דעת הקהל הנכונות של חמאס להתפשר בעסקת גלעד שליט, הניסיונות של הארגון לשמור על שקט מול ישראל ברצועה ומנגד הפנייה חסרת הסיכוי של הרשות לאו"ם וסירובה לחזור למו"מ עם ממשלת ישראל. הטלטלה הביאה עמה עוד בשורה חשובה לעזתים: פתיחה חלקית של הגבול עם מצרים והאפשרות לצאת לחו"ל. לנוכח הפריחה בענף ההברחות מסיני. החמאס יכול להרשות לעצמו להפסיק לייבא חלק מהסחורות מישראל ולהכניסן לרצועה דרך המנהרות. אך יש להדגיש שמתחת לאפינו, מתפתחת מציאות כלכלית מדאיגה מאין כמותה בגדה ובעזה. הלחץ בשטחים מוזן על ידי המצוקה הכלכלית והוא גובר. מצבם הכלכלי המורע של הפלסטינים, שמתאפיין באבטלה גבוהה אצל הצעירים ותחושה של חוסר תוחלת כלכלית, בשילוב התסיסה במדינות סביבנו, בהחלט מגביר את אי השקט - ללא קשר למצב המדיני.

הסכם הפיוס המפתיע בין הרשות הפלסטינית (פת"ח) לבין חמאס נובע מתוך חולשה ופחד וטומן בחובו שחמאס ישתלט על הגדה ואז הוא יצטרך להחליט האם פניו לקיום ההסכם או למלחמה, או שהפיוס בין חמאס לרשות לא יחזיק מעמד והמציאות העכשווית תשמר. החמאס מעריך בוודאות שבבחירות לפרלמנט שייערכו ככל הנראה בחודש מאי יזכה חמאס "ברוב מוחץ" בגדה המערבית, "רוב גדול יותר מזה שהושגו בעזה בבחירות ב-2006". החמאס שבע רצון מכך שהזרם האסלאמי מוביל מדינות רבות במזרח התיכון והם מעריכים כי בשנה הקרובה התמונה הגיאוגרפית-המדינית באזור תשתנה כליל.  אם חמאס ייכנס לממשלה הפלסטינית – "אסור לישראל לנהל מולו משא ומתן" כל עוד החמאס חרט על דגלו ומצהיר מעל כל במה אפשרית על השמדת מדינת היהודים. הפלסטינים חייבים להבין והם יצטרכו להכיר במדינת ישראל כמדינות הלאום של העם היהודי, וזהו אינו תנאי מוקדם למשא ומתן. ישראל איננה מוכנה שמדינה פלסטינית בגדה תהפוך "למה שקרה בעזה ולבנון", מחימוש מאגרי טילים המאיימים על ישראל.  

ג'נוסייד בעם הארמני

דגם החשיבה שמשל בכיפה בעשור שאחרי 1910 בטורקיה, עודנו נמשך כיום מוטב שנבדוק האם המנטליות והתנאים החברתיים שמתוכם צמחו מעשי רצח העם עודם קיימים. זו הדרך היחידה להבין את נוכחות הפוטנציאל הברברי, הלובש אומנם צורות שונות, אחת הסיבות החשובות ביותר להטלת הטאבו על רצח העם הארמני נעוצה בצמידותם של רצח העם הארמני ושל הקמת הרפובליקה. הקמת הרפובליקה היתה תלויה במידה רבה ברצח העם. מאה שנים לרצח העם הארמני והסחטנות שמאיימת על מי שמעז להזכיר את שואת הארמנים היא נורמה פסולה. רצח העם הארמני, שעשתה האימפריה העות'מאנית בתקופת מלחמה העולם הראשונה זה היה ניסיון שיטתי לעקור את האוכלוסייה הארמנית השלווה ולהביא עליהם חורבן ועוני. אלה לא היו התפרצויות אקראיות של אלימות, אלא טבח כלל ארצי "מכוון מקונסטנטינופול. הגירושים ההמוניים בצו התורכים, שבהם מאות אלפי ארמנים נדחסו לקרונות משא והועברו מאות קילומטרים כדי למות במדבר או בידי יחידות הרג, היו הרבה יותר גרועים מטבח ישיר. הנושא  הכאוב שלפנינו מעורר כל פעם מחדש זעם רב בעבר ובהווה בטורקיה, המסרבת להכיר באחריותה לרציחתם של בין 600 אלף למיליון ו-200 אלף ארמנים, ולכל היותר מכירה ב"סבל" שנגרם להם, טורקיה נלחמת בהיסטוריה, ועד כה - בהצלחה בלתי מבוטלת. רוב הניסיונות להציג את הגליית הארמנים כשואה לא עלו יפה. קשה להעלות על הדעת כמה זמן וכסף השקיעו הטורקים ב-100 השנים האחרונות כדי לעוות את ההיסטוריה ולמנוע מן העולם להציג באופן אמיתי את מה שקרה ב-1915. העם היהודי מספיק חזק מוסרית כדי להכיר "בפשע ההיסטורי". ראשית מדובר כאן בענייני מוסר, למרות הוויכוח המר בין העם הטורקי לעם הארמני אך זה לא יכול להצדיק הכחשה גורפת. מקרים של השמדת המונים התרחשו לאורך כל ההיסטוריה האנושית, עם זה רבים גורסים כי "במאה העשרים" בוצעו רצח עם- או כפי שרבים מכנים זאת "ג'נוסייד" רבים יותר מכל מאה אחרת בהיסטוריה האנושית, זו היתה פגיעה חמורה ביותר בזכויות אדם, והפגנה קיצונית של אדישות כלפי סבלו של אחר. זה היה הכשל המוסרי, האנושי, הגדול ביותר שידעה המין האנושי בעודו. אין להמעיט בחשיבותן של שמונים השנים שחלפו. מוטל עלינו "לזכור" מציאות שבהיסטוריה שלנו התייחסו אליה כאל לא-אירוע. עיצוב הזהות הלאומית הטורקית היה תפקיד חשוב לא רק בקבלת ההחלטה על ביצוע רצח עם, אלא גם בהכחשה הנוכחית של המעשים ובהפיכתם לטאבו, אסור לנו להסתפק בגינוי בלבד יש לעמוד באומץ מול תחושת הזוועה על מנת שנוכל להבין גם את הדברים הבלתי-נתפסים. נשאלת השאלה: מה המשמעות הנשקפת לחברה בהווה ובעתיד כתוצאה ממדיניות זו, במיוחד כאשר משמעותה של התכחשות כזו היא המשך קיומם של הלך המחשבה ודפוס ההתנהגות שהובילו לרצח העם הארמני?

אנחנו כיהודים צריכים להציף את החשיבה בשאלות רבות שמתעוררות מתוך ידיעה שאנחנו מחויבים שלא לאפשר הכחשת אסון, על כמה וכמה כאשר אנו עומדים בדרישה מוסרית כלפי העולם שהכחשת שואה היא דבר שהעולם לא יכול להסכים לה. הגיע העת שאין להכחיש יותר. למרבה הצער ידנו היתה במעל. במשך שנים סייענו לטורקיה במאמץ ההזוי שלה למנוע זכר הקורבנות הארמנים, ולמנוע החלטות של פרלמנטים שונים בעולם בהכחשה גורפת לטובת העניין. גם מערכת יחסים יחידה מסוגה שיצרה ישראל עם מדינה מוסלמית איננה מצדיקה התעלמות שקטה מסילוף מביש במיוחד של המציאות. אי אפשר לקבל הכחשת רצח עם מכל אדם שהוא, אבל מעל כולם, אי אפשר לקבל אותה מאלה ש"לעולם לא שוב" הוא עיקרון כה מקודש עבורם. ובזמן שאלימות האסלאם הקיצוני שופכת כל כך הרבה דם של חפים מפשע, העמדת פנים בהתייחס לג'נוסייד של 1915, יכולה רק לחזק את אויבינו. רצח העם הארמני הוא עובדה היסטורית שאין עליה עוררין. בושה לכל מי שמתבייש לומר זאת. אם ברצונך הבין ולנתח מעשי אכזריות שבוצעו באופן קולקטיבי, וברצונך למנוע את הישנותם, צריך להפנות תשומת לב גם לקבוצת מבצעי הפשע במקרה שלפנינו למשטר הטורקי הימים ההם.

לא מן הנמנע ששתיקת העולם לנוכח רצח הארמנים היא שהכשירה את הקרקע לרצח היהודים, שכן הגרמנים למדו את השתיקה הכלל עולמית מול רצח הארמנים, שיערו שכך ינהג העולם גם כשיהיה מדובר ביהודים, ויצאו לבצע את רעיון שמכונה "הפתרון הסופי" של העם היהודי. בשנים האחרונות גם חלק מהאינטלקטואלים בתורכיה מדברים על הצורך בשינוי הגישה הרשמית של  ארצם לג'נוסייד. יהיה עצוב אם תורכיה תכיר ברצח העם הארמני לפני ישראל.

האביב הערבי מתרחש גם בסוריה

הביטוי "האביב הערבי" הוא בלתי מוצלח ולא נותן לנו מפתח להבנת הצפוי בעתיד. מתוך ענני האבק של המהפכות עולה התעוררות אסלאמית, כשברוב המדינות אנחנו צופים לראות את הכוחות האסלאמיים כשחקן המרכזי בפוליטיקה המקומית. המציאות החברתית ששררה בערי סוריה ובדמשק בפרט לפני שנה בלבד התהפכה על פיה, בעשור שחלף מאז עליית בשאר לשלטון ועד להתקוממות, דמשק היתה לעיר מלאת חיים. תרבות הברים פרחה, התיירים פקדו בהמוניהם מלונות בוטיק ומסעדות, סטודנטים ערבים נהרו לעיר והסורים יצרו קשרים עם העולם החיצון. וכל זה למרות שמתחת לפני השטח התקיים פיקוח קפדני, בשאר אסד, שעלה לשלטון בסוריה בשנת 2000 אחרי מות אביו, ועורר תקוות עצומות במערב ש"רופא העיניים מלונדון" יעשה שלום עם ישראל ויביא בשורה לעמו נמוגה לעיני העם הסורי. זה תשעה חודשים מתנגשים סורים רבים, הנחושים להישאר ברחובות, בכוחותיו של משטר שאינו בוחל באמצעים בניסיונותיו לדכא את המרד באכזריות קטלנית, המפגינים ששאבו השראה מהאירועים במצרים ובתוניסיה, יוצאים לרחובות בשל סלידתם מהממשלה הרודנית ומהיעדר ההזדמנויות, ולאו דווקא בגלל המאבקים בין העדות. בשעה שזוועות המשטר הרודני נחשפות בכל התקשורת והסנקציות מכבידות קשות ובכך מגבירות את בידודה של סוריה, לא מן הנמנע שמצב הרוח צנוח פלאים, שירי מחאה נגד הנשיא אסד אינם יוצאי דופן בערי סוריה אך כאשר ילדים בלב הבירה מצטרפים גם הם לשירה מבינים עד כמה התפשט המרד. האירועים האלימים האחרונים קיבלו כעת גוון עדתי, כוחות הביטחון והבריונים העומדים בראש פעולות הדיכוי הם העלאווים. העלאווים גם מאיישים את רוב המשרות במגזר הציבורי - מקומות עבודה מבוקשים ביותר, במדינה שבה שיעור האבטלה הוא דו-ספרתי.

ככל שנמשכות פעולות הדיכוי, תנועת המחאה מקבלת אופי צבאי יותר. קבוצות מרופטות של עריקים מהצבא, שמכנות עצמן "הצבא הסורי העצמאי", החלו להגן על המפגינים בעזרת אזרחים מתנדבים. הם חמושים בנשק פשוט - תעוזתם אינה יודעת גבולות: הם תוקפים שוב ושוב את תומכי אסד, כיום הם מבינים כי מה שקורה שם הוא לא פחות מאשר אינתיפאדה עממית נגד משטר מדכא. אנשי ההתנגדות הללו יודעים כי מצבו של המשטר הסורי בעניין זה זהה למצבם של המשטרים שנפלו במצרים ובתוניסיה, אם לא גרוע ממנו. כיום הם מבינים כי מה שקורה שם הוא לא פחות מאשר אינתיפאדה עממית נגד משטר מדכא. אנשי ההתנגדות הללו יודעים כי מצבו של המשטר הסורי בעניין זה זהה למצבם של המשטרים שנפלו במצרים ובתוניסיה, אם לא גרוע ממנו.

הביטוי "האביב הערבי" הוא שגור בפי רבים אבל בהחלט זהו חורף העמים – האיסלאם עולה וסביר להניח שגם בסוריה הקבוצה האיסלאמיסטית תעלה. הקבוצות האיסלאמיסטיות במדינות ערב מאורגנות הרבה יותר טוב מהקבוצות החילוניות, הן ארגונים ממוסדים, עם תקציבים שקל להם להגיש מועמדות מסודרת לבחירות. ברגע שמדינות ערב עוברים תהפוכות של נפילת משטר רודני זה מתגלגל הלאה והן רוצות רעיון של שחרור והסרה של עול רודני. המשטר בסוריה נשען על מיעוט של 12 אחוז מהאוכלוסייה הנחשב לכופר באיסלאם וחלק ממשטר דיקטטורי שצריך להביא לנפילתו. הרעיון של האביב הערבי שרוצה להפיל רודן אכזר הוא זה שיפיל בסופו של דבר את המשטר בסוריה, נשיאה, בשאר אל-אסד, כבר מחשב את קצו לאחור. פרישתו העתידית, אם יצליח להיחלץ מן המדינה עם משפחתו בחיים, עשויה להיות חיקוי של המודל התימני. השגת הסכם שלום עם אסד, שיהיה כרוך בהחזרת רמת הגולן כולה לסוריה. הימים האלה חלפו מן העולם. ככל שאסד טובח עוד בבני עמו, כך מחריף היחס הישראלי אליו. הוא נתפש כעת כפי שהוא - עריץ צמא דם, שנפילתו תהיה בראש ובראשונה מכה לציר הרדיקלי שבנתה סביבה איראן, המשטר עשוי לקרוס לבסוף גם כתוצאה של שחיקה מתמשכת ומדממת , זו דעתי. "האביב הערבי" משתנה ממקום למקום בהתאם לתנאים הפוליטיים והחברתיים, אולם הם יכולים לאפשר לנו לנתח ולהבין את האירועים סביבנו טוב יותר. לאן יוביל אותנו בסופו של דבר? התשובה עודה חבויה בערפילי העתיד.

אין להתיר את התופעה של הדרת נשים

השתקת הנשים במרחב הציבורי איננה תופעה חדשה, הכותל היא רק דוגמה מני רבות ושימש כמגרש האימונים, כעת המלחמה עברה לרחובות, לזה ניתן להוסיף למרבה הצער רמז לסירובם של חיילים בצה"ל לשמוע שירת נשים, ישראל היא מדינה דמוקרטית. מותרות בה דעות וזרמים שונים, בתנאי שנישאר מדינה אחת. צבא העם הוא צבא שכל בנות העם ובני העם נקראים לשרת בו, ולכל החיילים והחיילות זכויות וחובות שוות, ללא העדפות וללא אפליות. או הושבת נשים ביציע ואיסור עליהן לעלות לבמה לקבל פרסים זו חרפה, ובמקרה האחרון רק אדם קר ואטום יכול להישאר אדיש אל מול ילדה בת 7 הזוכה ליריקות וקללות. היריקה על ילדה בת 7, היא יריקה על כולנו. הוצאת נשים מעין ציבורית, מאוטובוסים - זה פשוט מחפיר בכך מנסים קומץ קיצוניים להחזיר את הנשים לזמנים חשוכים וזה אי צדק נוראי פשוט השפלה. בכותל המערבי משתיקים אותן מהמרחב הציבורי בטענה שהקול שלנו בתפילה הוא תועבה, ומדירים את רגליהן מהמקום כל ראש חודש. שם השתיקו את הנשים בפעם הראשונה במרחב הציבורי, באתר לאומי, שם טענו בפעם הראשונה שקול באשה ערווה, שם הקימו בפעם הראשונה במאות אלפי שקלים מכספי המיסים שלנו שערים נפרדים לנשים ולגברים ושם נגד החוק הקימו "מעבר מהדרין" לגברים שאינם רוצים להתקרב ברחבה לנשים. לא קומץ של חרדים קיצוניים אלא המדינה ורשויות האכיפה  הן אלו שמובילות ונותנות יד להשתקת נשים. עורכי הדין שייצגו את המדינה הם אלו שטענו ש"קול באישה ערווה" הם אלו שנאבקו נגד הזכות של נשים להתפלל בעזרת הנשים בכותל המערבי בקול רם. מי שחשב אז שצריך להיכנע,  לוותר ולשתוק,  טעה בגדול. בעקבות השתיקה הרועמת על ההשתקה,  המאבק עבר לחצר האחורית של כולם . כעת כולן מבינות איך זה מרגיש כשאת רוצה להתפלל או לשיר בקול רם ומשתיקים אותך . לא קומץ חרדים קיצוניים אלה המדינה וראשויות האכיפה.

האם המשטרה תתחיל לפעול נגד אפליית נשים? זו שאלת המיליון!!!! המשטרה חייבת ובמהרה לפעול בתקיפות נגד האלימות הננקטת במרחב הציבורי כלפי נשים עדיף שעה אחת קודם. אסור לתת לקבוצות קיצוניות לפגוע בזכויות הנשים במרחב הציבורי, שחייב להישאר פתוח ובטוח לכלל הציבור ובמיוחד לנשים. המאבק נגד ההדרה הוא לא לנשים בלבד, אלא הוא מאבק על עתידה של מדינת ישראל. אם הדרת הנשים לא תיפסק היא תחדור ותזלוג לכל פינה בישראל. כל מי שדמותה של ישראל יקרה לו, חילוני או חרדי, גבר או אישה חייב להרים את קולו נגד תופעה מחפירה זו. אם זאת יש להבהיר בכל עיר בישראל קיימים שוליים שליליים הפועלים נגד החוק והמוסר, אולם אף אחד לא חושב להאשים בכך את כלל האוכלוסייה, כשם שלא מאשימים את כלל האוכלוסייה בירושלים בכל הקשור באלימות הקיימת במאה שערים.

באו ולא נשלה את עצמנו הדרת נשים קיימת גם בחברה החילונית בייצוג במפלגות, בפוליטיקה, בהדרה מהאליטות ועוד. למי שדמותה היהודית של ישראל חשובה לו, צריך לצאת למאבק ללא פשרות  נגד התנהגות אלימה זו. למרה הצער הריבון במשך שנים אפשר לנהל כאן מדינה בתוך מדינה והכוונה ידועה לכל. יתרה מכך כפי שלא ניתן לקבל את העובדה שרצח על כבוד המשפחה הוא "עניין תרבותי בחברה הערבית והבדואית ", כך לא ניתן לקבל את תופעת הדרת הנשים, המדינה היא ריבונית, והחוקים שלה חלים על כל חברה. המבחן הוא לעם, כולנו מוכרחים להגן על דמותה של מדינת ישראל מול מיעוט שמפר את הסולידריות הלאומית, זה מוטל על כולנו, מראשון האזרחים ועד האזרח הצעיר ביותר.