שימוש נלוז בסמלי השואה

העם בישראל היה עד למחזה ציני ושפל מצד אותם קיצוניים שיורקים על ילדות ומקלסים חיילות, אך ורק בגלל היותן נשים,  כאשר כחלק ממחאתם, עשו שימוש בסמלים מתקופה אפלה מההיסטוריה של העם היהודי . עם כל הכבוד לזכותן של קבוצות בעולם החרדי להפגין, וזו זכותן האלמנטרית להפגין-איש אינו יכול להישאר אדיש לתמונות בהפגנת החרדים בכיכר השבת בירושלים- של ילדים רכים במדי כפייה ,וטלאי הצהוב, שענדו היהודים למרבה הצער ברחבי אירופה ובמחנות המוות במלחמת העולם השנייה-אנשי ציבור ופוליטיקאים לא נשארו חייבים וצוטטו שאומרים בין היתר: השימוש הציני בילדים בהפגנת החרדים למיצג חי לדימוי שואה הוא מעשה בזוי ופרובוקציה נוראית. ההשוואה בין מה שעברו יהודי הגטאות על ידי השלטון הנאצי לבין החיים הטובים אותם חיים החרדים בישראל היא השוואה מכוערת ומנותקת מהמציאות. יש גבולות "שלא חוצים אותם". השימוש בסמלי השואה הוא נלוז, ופסול לחלוטין לא צריך לגייס את השואה, שאין כל דמיון בין המצבים שנגדם מתריסים המפגינים - ישראל בת ימינו איננה דומה בשום פנים למציאות ששררה בתקופת השואה. למרבה הצער חלק קטן וקיצוני בעדה החרדית מאבד עוגנים של מכנים משותפים שיכולים להיות בסיס לקיום קולקטיבי בארץ הזאת. יתרה מכך בלי היחיד הזה- חברה, עם, ומדינה, לא יכולים להתקיים. כורח החיים בארץ הזאת חייב להוביל את הציבור החרדי והחילוני להבין שלא נוכל לקיים בית לאומי בארץ הזאת לאור מראות הנלוזות האלה שנראו בהפגנה.

השימוש בטלאי צהוב וילדים קטנים המניפים את ידיהם לכניעה זו חציית קו אדום שאסור למנהיגות החרדית, שרובה אחראית, להשלים איתו. עליה לעקור את התופעות האסורות הללו ולוודא שלא יתרחשו שוב. יש להדגיש ולומר בקול צלול יש כאן פגיעה בניצולים וגם בזיכרון, שגורם לזילות השואה. זה פסול מכל בחינה שהיא. כמה שאנחנו יכולים לעקוב אחר מלחמות ופילוגים, השימוש הזה בשואה הוא בלתי מתקבל על הדעת ופוגע בערכים יהודיים יסודיים. אינני לא רוצה לחשוב מה מרגיש ניצול שואה בודד כשהוא רואה ילד יהודי מסתובב עם טלאי צהוב ברחובות ישראל של שנות האלפיים. רבה של העדה הספרדית עובדיה יוסף שליטא מצוטט שאומר: ההתנהגות של כמה שמפיצים שנאה בין חרדים ובין לא-חרדים זה מעשה של "חילול השם".

הקו הקיצוני והמחפיר שמובילים ראשי "נטורי קרתא" מצוטטים שאומרים: כמובן שהם מצדיקים אתה שימוש בסמלי השואה. וזה לגיטימי מציידם, מה השאלה בכלל?  הם טוענים שהמחאה הזו משקפת את הרדיפה פה בארץ של הציוניים נגד הציבור החרדי, שבהסתכלות שלהם יותר גרועה ממה שעשו הנאצים. הגרמנים רק הרגו את הגוף, אבל הציונים האלה רוצים להרוג את הנפש, והנשמה יחידו.

היתכן שתופעת האביב הערבי יתרחש גם ברשות הפלשתינית

התופעה המכונה "סלפייה", שאותו ניתן לכנות "הזרם הסוּני-הפונדמנטליסטי-הקנאי" שבה כלולה גם תנועת החמאס, היא תופעה אמתית הקיימת בחברות הערביות, והיא אינה יציר כפיה של הממשלה, כפי שנדמה לאינטלקטואלים ערבים רבים. משכילים אלו אינם יודעים דבר אודות זרמים אלו, ועוד יותר אינם יודעים דבר על טבעה של האדיקות והזיקה לדת בחברות הערביות, שרואות בשייח' המזוקן שמדבר בשפה קלה ופשטנית על העולם הבא, על גן-העדן ועל הגיהינום, על מותר ועל אסור, מחסה מפיתויי העולם ומהסכנות שבקיום מעשים שיכעיסו את אלוהים. ההטפה הדתית נותנת מענה לרגשות האמתיים האלה בחברות הערביות המוסלמיות, שברובן קיים קשר חזק לגורם הדתי בהן – קשר אמיץ אשר לא חלו בו תמורות משמעותיות.  זירה ביקורתית מלומדת ומבודדת זו עודנה מהווה מונופול בידי אליטות ערביות אזרחיות וחילוניות בלבד, והן מועטות. זוהי אמת מוחלטת וגמורה, ולא ניתן לומר שהמשטרים הערביים – אלו שעברו מן העולם או אלו שעוד יגיעו לקיצם – הם אלה שיצרו את התופעות האלו, שכן זהו דבר הנבצר מיכולתם, אפילו אם ישקיעו את מירב מאמציהם. זהו עניין הנמצא עמוק בתוך הנפש. אמת, הם עשויים להפיק תועלת מהכוח הרוחני החברתי הזה, או לנסות לעשות זאת, אך זהו כוח שקיים עם רשות פוליטית או בלעדיה. אך עלינו לזכור כי הכוחות האסלאמיים האלה, למיניהם (האחים המוסלמים, הסלפים ואחרים) - כולם נמצאים בעצמם בתוך תהליך של תמורות והשתנות. הם אינם רגילים אחרי עשרות שנים באופוזיציה ובמחתרת להיות בשלטון. הוויכוחים הפנימיים ביניהם נוגעים לשאלות העמוקות ביותר הקשורות לדוקטרינה שלהם: במקרה של חמאס, למשל, "כן או לא מאבק מזוין"? חולשת הרשות הפלשתינית והקושי שלהם בקיום שליטה ואכיפה אפקטיבית במיוחד בעזה מאפשר לגורמי טרור גלובאליים ולוקאליים להקים בסיסי יציאה לפיגועים בסמוך לשטח ישראל תוך קבלת מחסה והגנה (במודע או שלא במודע)מהחמאס. ארגוני ופעילי טרור אלה עלולים להתחמש באמצעי לחימה מתקדמים שיסופקו להם על ידי גורמים צבאיים ערביים או שיוברחו אליהם מתוך מחסני האמל"ח והתחמושת שנבזזו בלוב ובמדינות אחרות במהלך המהפכות שהתרחשו בהן. ארגוני הטרור שפועלים נגד ישראל ובראשם הארגונים הפלסטיניים - איסלמיסטיים דוגמת החמאס, הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני וועדות המהפכה העממית, עלולים לפעול ביתר חופשיות נגד ישראל מתוך הערכה והנחה כי ישראל תבחר להבליג ולא תסתכן בהתדרדרות צבאית מקומית אולי אף במלחמה אזורית. אידיאולוגיה איסלמיסטיים רדיקאלית כבר שימשה בעבר מצע פורה להתפתחות ארגוני טרור (דוגמת החמאס) ולהכשרתם האידאולוגית הראשונית של ארכי טרוריסטיים דוגמת מיסד ומנהיג החמאס אחמד יאסין. כבר כיום האידאולוגיה החמאסית קוראת לצעירים לאקטיביזם טרוריסטי ולהצטרף לארגוני טרור ג'יהדיסטיים, להקים ארגוני טרור חדשים וקיצוניים יותר. תהליך זה מתרחש אל מול עינינו ובא לידי ביטוי לאחר שנים של חינוך והכשרה אידאולוגית האיסלאמיסטית.

באופן לא מפתיע, הגדה המערבית נותרה המקום היציב והשקט ביותר באזור בשנה החולפת, גם רצועת עזה, במידה פחותה, נהנית משקט. שני המשטרים הפלסטיניים, זה של החמאס בעזה ושל הרשות בגדה, אינם נתונים כעת לאיום פנימי משמעותי כלשהו. אין אפילו הפגנות נגד שתי היישויות, שאמנם נבחרו בבחירות חופשיות אבל זה שנים אינן מחזיקות בלגיטימציה חוקית. בחמאסטאן ובפתחלנד אין חופש עיתונות, זכויות האדם הבסיסיות מופרות באופן שיטתי, בעיקר ברצועה. לחמאס, שקיבל בשבועות האחרונים החלטה אסטרטגית להתנתק מסוריה זאת לאור המתיחות המתהווה בין הנהגת הארגון לשלטונות בסוריה, חשוב לשוות לעצמו תדמית מתונה יותר, פייסנית, רחוקה ככל האפשר מתמונות ההפיכה האלימה בעזה ביוני 2007 וממעשי הלינץ' בפעילי הפתח. הפתח והחמאס פועלים כל העת מתוך מחשבה שהסטטוס-קוו הנוכחי, מצב ביטחוני וכלכלי רעוע בעזה מול קיפאון מדיני, התנחלויות וכלכלה לא יציבה בגדה, עלול לבסוף להתפוצץ להם בפנים. מכאן הניסיון לרצות את דעת הקהל הנכונות של חמאס להתפשר בעסקת גלעד שליט, הניסיונות של הארגון לשמור על שקט מול ישראל ברצועה ומנגד הפנייה חסרת הסיכוי של הרשות לאו"ם וסירובה לחזור למו"מ עם ממשלת ישראל. הטלטלה הביאה עמה עוד בשורה חשובה לעזתים: פתיחה חלקית של הגבול עם מצרים והאפשרות לצאת לחו"ל. לנוכח הפריחה בענף ההברחות מסיני. החמאס יכול להרשות לעצמו להפסיק לייבא חלק מהסחורות מישראל ולהכניסן לרצועה דרך המנהרות. אך יש להדגיש שמתחת לאפינו, מתפתחת מציאות כלכלית מדאיגה מאין כמותה בגדה ובעזה. הלחץ בשטחים מוזן על ידי המצוקה הכלכלית והוא גובר. מצבם הכלכלי המורע של הפלסטינים, שמתאפיין באבטלה גבוהה אצל הצעירים ותחושה של חוסר תוחלת כלכלית, בשילוב התסיסה במדינות סביבנו, בהחלט מגביר את אי השקט - ללא קשר למצב המדיני.

הסכם הפיוס המפתיע בין הרשות הפלסטינית (פת"ח) לבין חמאס נובע מתוך חולשה ופחד וטומן בחובו שחמאס ישתלט על הגדה ואז הוא יצטרך להחליט האם פניו לקיום ההסכם או למלחמה, או שהפיוס בין חמאס לרשות לא יחזיק מעמד והמציאות העכשווית תשמר. החמאס מעריך בוודאות שבבחירות לפרלמנט שייערכו ככל הנראה בחודש מאי יזכה חמאס "ברוב מוחץ" בגדה המערבית, "רוב גדול יותר מזה שהושגו בעזה בבחירות ב-2006". החמאס שבע רצון מכך שהזרם האסלאמי מוביל מדינות רבות במזרח התיכון והם מעריכים כי בשנה הקרובה התמונה הגיאוגרפית-המדינית באזור תשתנה כליל.  אם חמאס ייכנס לממשלה הפלסטינית – "אסור לישראל לנהל מולו משא ומתן" כל עוד החמאס חרט על דגלו ומצהיר מעל כל במה אפשרית על השמדת מדינת היהודים. הפלסטינים חייבים להבין והם יצטרכו להכיר במדינת ישראל כמדינות הלאום של העם היהודי, וזהו אינו תנאי מוקדם למשא ומתן. ישראל איננה מוכנה שמדינה פלסטינית בגדה תהפוך "למה שקרה בעזה ולבנון", מחימוש מאגרי טילים המאיימים על ישראל.  

ג'נוסייד בעם הארמני

דגם החשיבה שמשל בכיפה בעשור שאחרי 1910 בטורקיה, עודנו נמשך כיום מוטב שנבדוק האם המנטליות והתנאים החברתיים שמתוכם צמחו מעשי רצח העם עודם קיימים. זו הדרך היחידה להבין את נוכחות הפוטנציאל הברברי, הלובש אומנם צורות שונות, אחת הסיבות החשובות ביותר להטלת הטאבו על רצח העם הארמני נעוצה בצמידותם של רצח העם הארמני ושל הקמת הרפובליקה. הקמת הרפובליקה היתה תלויה במידה רבה ברצח העם. מאה שנים לרצח העם הארמני והסחטנות שמאיימת על מי שמעז להזכיר את שואת הארמנים היא נורמה פסולה. רצח העם הארמני, שעשתה האימפריה העות'מאנית בתקופת מלחמה העולם הראשונה זה היה ניסיון שיטתי לעקור את האוכלוסייה הארמנית השלווה ולהביא עליהם חורבן ועוני. אלה לא היו התפרצויות אקראיות של אלימות, אלא טבח כלל ארצי "מכוון מקונסטנטינופול. הגירושים ההמוניים בצו התורכים, שבהם מאות אלפי ארמנים נדחסו לקרונות משא והועברו מאות קילומטרים כדי למות במדבר או בידי יחידות הרג, היו הרבה יותר גרועים מטבח ישיר. הנושא  הכאוב שלפנינו מעורר כל פעם מחדש זעם רב בעבר ובהווה בטורקיה, המסרבת להכיר באחריותה לרציחתם של בין 600 אלף למיליון ו-200 אלף ארמנים, ולכל היותר מכירה ב"סבל" שנגרם להם, טורקיה נלחמת בהיסטוריה, ועד כה - בהצלחה בלתי מבוטלת. רוב הניסיונות להציג את הגליית הארמנים כשואה לא עלו יפה. קשה להעלות על הדעת כמה זמן וכסף השקיעו הטורקים ב-100 השנים האחרונות כדי לעוות את ההיסטוריה ולמנוע מן העולם להציג באופן אמיתי את מה שקרה ב-1915. העם היהודי מספיק חזק מוסרית כדי להכיר "בפשע ההיסטורי". ראשית מדובר כאן בענייני מוסר, למרות הוויכוח המר בין העם הטורקי לעם הארמני אך זה לא יכול להצדיק הכחשה גורפת. מקרים של השמדת המונים התרחשו לאורך כל ההיסטוריה האנושית, עם זה רבים גורסים כי "במאה העשרים" בוצעו רצח עם- או כפי שרבים מכנים זאת "ג'נוסייד" רבים יותר מכל מאה אחרת בהיסטוריה האנושית, זו היתה פגיעה חמורה ביותר בזכויות אדם, והפגנה קיצונית של אדישות כלפי סבלו של אחר. זה היה הכשל המוסרי, האנושי, הגדול ביותר שידעה המין האנושי בעודו. אין להמעיט בחשיבותן של שמונים השנים שחלפו. מוטל עלינו "לזכור" מציאות שבהיסטוריה שלנו התייחסו אליה כאל לא-אירוע. עיצוב הזהות הלאומית הטורקית היה תפקיד חשוב לא רק בקבלת ההחלטה על ביצוע רצח עם, אלא גם בהכחשה הנוכחית של המעשים ובהפיכתם לטאבו, אסור לנו להסתפק בגינוי בלבד יש לעמוד באומץ מול תחושת הזוועה על מנת שנוכל להבין גם את הדברים הבלתי-נתפסים. נשאלת השאלה: מה המשמעות הנשקפת לחברה בהווה ובעתיד כתוצאה ממדיניות זו, במיוחד כאשר משמעותה של התכחשות כזו היא המשך קיומם של הלך המחשבה ודפוס ההתנהגות שהובילו לרצח העם הארמני?

אנחנו כיהודים צריכים להציף את החשיבה בשאלות רבות שמתעוררות מתוך ידיעה שאנחנו מחויבים שלא לאפשר הכחשת אסון, על כמה וכמה כאשר אנו עומדים בדרישה מוסרית כלפי העולם שהכחשת שואה היא דבר שהעולם לא יכול להסכים לה. הגיע העת שאין להכחיש יותר. למרבה הצער ידנו היתה במעל. במשך שנים סייענו לטורקיה במאמץ ההזוי שלה למנוע זכר הקורבנות הארמנים, ולמנוע החלטות של פרלמנטים שונים בעולם בהכחשה גורפת לטובת העניין. גם מערכת יחסים יחידה מסוגה שיצרה ישראל עם מדינה מוסלמית איננה מצדיקה התעלמות שקטה מסילוף מביש במיוחד של המציאות. אי אפשר לקבל הכחשת רצח עם מכל אדם שהוא, אבל מעל כולם, אי אפשר לקבל אותה מאלה ש"לעולם לא שוב" הוא עיקרון כה מקודש עבורם. ובזמן שאלימות האסלאם הקיצוני שופכת כל כך הרבה דם של חפים מפשע, העמדת פנים בהתייחס לג'נוסייד של 1915, יכולה רק לחזק את אויבינו. רצח העם הארמני הוא עובדה היסטורית שאין עליה עוררין. בושה לכל מי שמתבייש לומר זאת. אם ברצונך הבין ולנתח מעשי אכזריות שבוצעו באופן קולקטיבי, וברצונך למנוע את הישנותם, צריך להפנות תשומת לב גם לקבוצת מבצעי הפשע במקרה שלפנינו למשטר הטורקי הימים ההם.

לא מן הנמנע ששתיקת העולם לנוכח רצח הארמנים היא שהכשירה את הקרקע לרצח היהודים, שכן הגרמנים למדו את השתיקה הכלל עולמית מול רצח הארמנים, שיערו שכך ינהג העולם גם כשיהיה מדובר ביהודים, ויצאו לבצע את רעיון שמכונה "הפתרון הסופי" של העם היהודי. בשנים האחרונות גם חלק מהאינטלקטואלים בתורכיה מדברים על הצורך בשינוי הגישה הרשמית של  ארצם לג'נוסייד. יהיה עצוב אם תורכיה תכיר ברצח העם הארמני לפני ישראל.

האביב הערבי מתרחש גם בסוריה

הביטוי "האביב הערבי" הוא בלתי מוצלח ולא נותן לנו מפתח להבנת הצפוי בעתיד. מתוך ענני האבק של המהפכות עולה התעוררות אסלאמית, כשברוב המדינות אנחנו צופים לראות את הכוחות האסלאמיים כשחקן המרכזי בפוליטיקה המקומית. המציאות החברתית ששררה בערי סוריה ובדמשק בפרט לפני שנה בלבד התהפכה על פיה, בעשור שחלף מאז עליית בשאר לשלטון ועד להתקוממות, דמשק היתה לעיר מלאת חיים. תרבות הברים פרחה, התיירים פקדו בהמוניהם מלונות בוטיק ומסעדות, סטודנטים ערבים נהרו לעיר והסורים יצרו קשרים עם העולם החיצון. וכל זה למרות שמתחת לפני השטח התקיים פיקוח קפדני, בשאר אסד, שעלה לשלטון בסוריה בשנת 2000 אחרי מות אביו, ועורר תקוות עצומות במערב ש"רופא העיניים מלונדון" יעשה שלום עם ישראל ויביא בשורה לעמו נמוגה לעיני העם הסורי. זה תשעה חודשים מתנגשים סורים רבים, הנחושים להישאר ברחובות, בכוחותיו של משטר שאינו בוחל באמצעים בניסיונותיו לדכא את המרד באכזריות קטלנית, המפגינים ששאבו השראה מהאירועים במצרים ובתוניסיה, יוצאים לרחובות בשל סלידתם מהממשלה הרודנית ומהיעדר ההזדמנויות, ולאו דווקא בגלל המאבקים בין העדות. בשעה שזוועות המשטר הרודני נחשפות בכל התקשורת והסנקציות מכבידות קשות ובכך מגבירות את בידודה של סוריה, לא מן הנמנע שמצב הרוח צנוח פלאים, שירי מחאה נגד הנשיא אסד אינם יוצאי דופן בערי סוריה אך כאשר ילדים בלב הבירה מצטרפים גם הם לשירה מבינים עד כמה התפשט המרד. האירועים האלימים האחרונים קיבלו כעת גוון עדתי, כוחות הביטחון והבריונים העומדים בראש פעולות הדיכוי הם העלאווים. העלאווים גם מאיישים את רוב המשרות במגזר הציבורי - מקומות עבודה מבוקשים ביותר, במדינה שבה שיעור האבטלה הוא דו-ספרתי.

ככל שנמשכות פעולות הדיכוי, תנועת המחאה מקבלת אופי צבאי יותר. קבוצות מרופטות של עריקים מהצבא, שמכנות עצמן "הצבא הסורי העצמאי", החלו להגן על המפגינים בעזרת אזרחים מתנדבים. הם חמושים בנשק פשוט - תעוזתם אינה יודעת גבולות: הם תוקפים שוב ושוב את תומכי אסד, כיום הם מבינים כי מה שקורה שם הוא לא פחות מאשר אינתיפאדה עממית נגד משטר מדכא. אנשי ההתנגדות הללו יודעים כי מצבו של המשטר הסורי בעניין זה זהה למצבם של המשטרים שנפלו במצרים ובתוניסיה, אם לא גרוע ממנו. כיום הם מבינים כי מה שקורה שם הוא לא פחות מאשר אינתיפאדה עממית נגד משטר מדכא. אנשי ההתנגדות הללו יודעים כי מצבו של המשטר הסורי בעניין זה זהה למצבם של המשטרים שנפלו במצרים ובתוניסיה, אם לא גרוע ממנו.

הביטוי "האביב הערבי" הוא שגור בפי רבים אבל בהחלט זהו חורף העמים – האיסלאם עולה וסביר להניח שגם בסוריה הקבוצה האיסלאמיסטית תעלה. הקבוצות האיסלאמיסטיות במדינות ערב מאורגנות הרבה יותר טוב מהקבוצות החילוניות, הן ארגונים ממוסדים, עם תקציבים שקל להם להגיש מועמדות מסודרת לבחירות. ברגע שמדינות ערב עוברים תהפוכות של נפילת משטר רודני זה מתגלגל הלאה והן רוצות רעיון של שחרור והסרה של עול רודני. המשטר בסוריה נשען על מיעוט של 12 אחוז מהאוכלוסייה הנחשב לכופר באיסלאם וחלק ממשטר דיקטטורי שצריך להביא לנפילתו. הרעיון של האביב הערבי שרוצה להפיל רודן אכזר הוא זה שיפיל בסופו של דבר את המשטר בסוריה, נשיאה, בשאר אל-אסד, כבר מחשב את קצו לאחור. פרישתו העתידית, אם יצליח להיחלץ מן המדינה עם משפחתו בחיים, עשויה להיות חיקוי של המודל התימני. השגת הסכם שלום עם אסד, שיהיה כרוך בהחזרת רמת הגולן כולה לסוריה. הימים האלה חלפו מן העולם. ככל שאסד טובח עוד בבני עמו, כך מחריף היחס הישראלי אליו. הוא נתפש כעת כפי שהוא - עריץ צמא דם, שנפילתו תהיה בראש ובראשונה מכה לציר הרדיקלי שבנתה סביבה איראן, המשטר עשוי לקרוס לבסוף גם כתוצאה של שחיקה מתמשכת ומדממת , זו דעתי. "האביב הערבי" משתנה ממקום למקום בהתאם לתנאים הפוליטיים והחברתיים, אולם הם יכולים לאפשר לנו לנתח ולהבין את האירועים סביבנו טוב יותר. לאן יוביל אותנו בסופו של דבר? התשובה עודה חבויה בערפילי העתיד.

אין להתיר את התופעה של הדרת נשים

השתקת הנשים במרחב הציבורי איננה תופעה חדשה, הכותל היא רק דוגמה מני רבות ושימש כמגרש האימונים, כעת המלחמה עברה לרחובות, לזה ניתן להוסיף למרבה הצער רמז לסירובם של חיילים בצה"ל לשמוע שירת נשים, ישראל היא מדינה דמוקרטית. מותרות בה דעות וזרמים שונים, בתנאי שנישאר מדינה אחת. צבא העם הוא צבא שכל בנות העם ובני העם נקראים לשרת בו, ולכל החיילים והחיילות זכויות וחובות שוות, ללא העדפות וללא אפליות. או הושבת נשים ביציע ואיסור עליהן לעלות לבמה לקבל פרסים זו חרפה, ובמקרה האחרון רק אדם קר ואטום יכול להישאר אדיש אל מול ילדה בת 7 הזוכה ליריקות וקללות. היריקה על ילדה בת 7, היא יריקה על כולנו. הוצאת נשים מעין ציבורית, מאוטובוסים - זה פשוט מחפיר בכך מנסים קומץ קיצוניים להחזיר את הנשים לזמנים חשוכים וזה אי צדק נוראי פשוט השפלה. בכותל המערבי משתיקים אותן מהמרחב הציבורי בטענה שהקול שלנו בתפילה הוא תועבה, ומדירים את רגליהן מהמקום כל ראש חודש. שם השתיקו את הנשים בפעם הראשונה במרחב הציבורי, באתר לאומי, שם טענו בפעם הראשונה שקול באשה ערווה, שם הקימו בפעם הראשונה במאות אלפי שקלים מכספי המיסים שלנו שערים נפרדים לנשים ולגברים ושם נגד החוק הקימו "מעבר מהדרין" לגברים שאינם רוצים להתקרב ברחבה לנשים. לא קומץ של חרדים קיצוניים אלא המדינה ורשויות האכיפה  הן אלו שמובילות ונותנות יד להשתקת נשים. עורכי הדין שייצגו את המדינה הם אלו שטענו ש"קול באישה ערווה" הם אלו שנאבקו נגד הזכות של נשים להתפלל בעזרת הנשים בכותל המערבי בקול רם. מי שחשב אז שצריך להיכנע,  לוותר ולשתוק,  טעה בגדול. בעקבות השתיקה הרועמת על ההשתקה,  המאבק עבר לחצר האחורית של כולם . כעת כולן מבינות איך זה מרגיש כשאת רוצה להתפלל או לשיר בקול רם ומשתיקים אותך . לא קומץ חרדים קיצוניים אלה המדינה וראשויות האכיפה.

האם המשטרה תתחיל לפעול נגד אפליית נשים? זו שאלת המיליון!!!! המשטרה חייבת ובמהרה לפעול בתקיפות נגד האלימות הננקטת במרחב הציבורי כלפי נשים עדיף שעה אחת קודם. אסור לתת לקבוצות קיצוניות לפגוע בזכויות הנשים במרחב הציבורי, שחייב להישאר פתוח ובטוח לכלל הציבור ובמיוחד לנשים. המאבק נגד ההדרה הוא לא לנשים בלבד, אלא הוא מאבק על עתידה של מדינת ישראל. אם הדרת הנשים לא תיפסק היא תחדור ותזלוג לכל פינה בישראל. כל מי שדמותה של ישראל יקרה לו, חילוני או חרדי, גבר או אישה חייב להרים את קולו נגד תופעה מחפירה זו. אם זאת יש להבהיר בכל עיר בישראל קיימים שוליים שליליים הפועלים נגד החוק והמוסר, אולם אף אחד לא חושב להאשים בכך את כלל האוכלוסייה, כשם שלא מאשימים את כלל האוכלוסייה בירושלים בכל הקשור באלימות הקיימת במאה שערים.

באו ולא נשלה את עצמנו הדרת נשים קיימת גם בחברה החילונית בייצוג במפלגות, בפוליטיקה, בהדרה מהאליטות ועוד. למי שדמותה היהודית של ישראל חשובה לו, צריך לצאת למאבק ללא פשרות  נגד התנהגות אלימה זו. למרה הצער הריבון במשך שנים אפשר לנהל כאן מדינה בתוך מדינה והכוונה ידועה לכל. יתרה מכך כפי שלא ניתן לקבל את העובדה שרצח על כבוד המשפחה הוא "עניין תרבותי בחברה הערבית והבדואית ", כך לא ניתן לקבל את תופעת הדרת הנשים, המדינה היא ריבונית, והחוקים שלה חלים על כל חברה. המבחן הוא לעם, כולנו מוכרחים להגן על דמותה של מדינת ישראל מול מיעוט שמפר את הסולידריות הלאומית, זה מוטל על כולנו, מראשון האזרחים ועד האזרח הצעיר ביותר.

השף מושיק רוט

המטבח המולקולארי האניגמטי היא חידה מסתורית ובלתי מפוענחת לאורך כל היצירה, וכך נוצר לנו בעצם מסע מורכב ומעניין שלרבים מאתנו איננו מוכר. מדובר בדרך כלל בבישול פורצת דרך שמותחת גבולות, זהו מטבח אקספרימנטלי, עם קו חשיבה ומראה אסוציאטיבי חדש , ולכן הוא מלמד אותנו קו  חשיבה אנושית מרתקת.

מטבח זה משתמש ונעזר בטכניקות חדשות שלא בהכרח הם מתחום עולם הקולינאריה והבישול. לכן נדרש כאן תעוזה יוצאת דופן, שרק מחדדת את העניין לצד ידע בסיסי בתורת הכימיה- לצד שימוש במיכשור וחומרים שבו אנו נתקלים בדרך כל במעבדה , יותר מאשר במטבח. יש כאן רעיון פורץ דרך- לצד תבונה גאונית עם קונספט קריאייטיבי , ובכך התוצאה הסופית מרשימה, זה מאפשר לסועד ליהנות מהתהליך שבסופו ש דבר זה שילוב מקצועי מנצח.

המטבח המדובר מותח גבולות נועזים אל עבר החלום, ויוצא להרפתקה אישית ואומנותית שממריאה לפסגות. כאן המקום לציין ולהדגיש ביתר שאת לכל המהססים שמביטים בעיניים סקרניות בבלי דעת שמתבצץ לנו מול העיניים טרנד חדש שלא ידענו עליו בעבר הרחוק. יתרה מכך כפי שהייתה פריצת דרך בתחום האומנות, המחול, המוזיקה, הקולנוע ועוד, וזכה לפופולריות ועניין רב בקהל הרחב, אין שום מניעה שגם בתחום הקולינארי תעבור טרנספורמציה בתחום הטכנולוגי והתוכן, אחרת ניתקע לנצח עם אותו סגנון ואותן מנות.

הבעיה מתחילה ונגמרת במקום שהטכניקות במטבח המולקולארי שרבים רואים בה כמורכבת ורבת להטוטים במבט ראשון כאן טמונה הבעיה- היא הופכת מאמצעי למטרה עצמה, כאשר הטכניקה משתלטת והשף הופכת אותה לעיקר הכל נופל, שלא לומר מתרסק, וזה מה שמוציא לקולונאריה המולקולארית של רע ולא בצדק. ומנגד כאשר השף משתמש בטכניקות מתוך כנות והבנה עמוקה- כאשר הטכניקות הם רק כלי עזר להגיע לתוצאה המורכבת, החוויה יכולה להיות אדירה ומרתקת.

כפי שאנו עדים בימים אלה לסיקור התקשורתי בעיתונות הכתובה והאלקטרונית , הגיע לארץ השף מושיק רוט שבאמתחתו "שני כוכבי מישלן" שזה הציון הגבוה ביותר שהוענק אי פעם לשף ישראלי, השף הגיע במיוחד " ליריד תעשיות מזון ומשקאות- ישראפוד 2011  שמארגנת "קבוצת שטיר" בגני התערוכה בתל אביב. ביריב משיק השף מושיק רוט סדנאות בבכורה עולמית את "הקונספט שבעת ימי בריאה" בו הקהל עד ללונה פארק של טעמים, לחדשנות בבישול והפילוסופיה שמאחורי זה כאשר השף משתמש באמצעות טכניקות חדשניות, והכל כדי לגרום לעיניים ליהנות לא פחות מהפה.

במסגרת זו נערכה ארוחה בכורה חגיגית חד פעמית על בסיס המטבח המולקולארי- בניצוחם של השף  שלום קדוש השייך למועדון האקסקלוסיבי הגסטרונומי היוקרתי העולמיClud Des Chefs Des Chefs  לצד השף מושיק רוט- במלון הורדוס תל- אביב לפני ימים מספר. אחת המנות שהוגש לאורחים הייתה קומפוזיציה מושלמת של צבע וצורה מעוררת התפעלות ובוויזואליה המרשימה- לשולחן הגיע צלחת ועליה ניצב פסל בצורת לימון צהוב ומהודר, על קליפתו המחוספסת, שבסופו של יום יתברר למוזמנים שהוא עשוי משכבה דקיקה של שוקולד בצבע לימוני ובתוכו מרקם מורכב ומשגע . זה הרבה יותר מורכב ממה שזה נשמע כל מרכיביה היו הרמוניים טווח המרקמים הרחב מהרגיל ושילוב טעמים זה מה שהופך במידה רבה את הסועד למשתתף פעיל בחוויה הכללית ולא ניתן להיות אדישים- ואז החגיגה פרצה גבולות.

טרנדים ומגמות בתחום הקולינאריה משתנים- בתחילה הם עוברים חבלי לידה קשים, אך עם הזמן שחולף מתחיל לחול שיפור, לכן הקולינאריה הישראלית צריכה לצעוד לכוון זה ........

טבח באזרחי סוריה נמשך

הקלסתרון החדש של המהפכנים במזרח התיכון הם שחקנים חדשים שהופיעו בזירה,. אלה הם שחקנים שלא הכרנו עד עכשיו בעולם הערבי ובראשם הרשתות החברתיות, העיתונות, המדיה המודרנית, ובמיוחד יש לתת דגש להדור הצעיר שפתאום ניצב בראש ההמון. הדור שהולך בחזה חשוף ואיננו פוחד יותר מאימת הכדורים והפגזים שנורים לעברו ומפילים בו חללים רבים. הטלטלה הזו מבשרת את סוף הסדר שהתקיים עד לאחרונה במדינות הערביות והסתמך על שלושה דברים עיקריים: מנהיג ותיק ורב עוצמה, מפלגת שלטון החולשת על כל מישורי החיים, וצבא חזק שהפגין נאמנות מוחלטת לשליט. מרכיבים אלו, הם "חוט השני" של המשטרים, מתערערים לנגד עיננו ובניהם גם משטרו העריץ של אסד.

חלפו הימים שבהם סוריה יכלה להסתמך על הרטוריקה של הסכסוך הישראלי פלשתיני, רגע השין מתקרב כל יום שעובר אנו רואים כיצד מחאת הרחוב מצליחה לייצור סדקים בקיפאון הפוליטי בדמשק. מרבית תושבי סוריה חיים בתנאים כלכליים וחברתיים קשים מנשוא. האבטלה ומחירי המזון המאמירים - לצד השחיתות והמגבלות על החופש האישי - הן אותן הסיבות שהביאו להתקוממות במצרים ובתוניסיה. אך כל מה שיש לשלטון בדמשק להציע הוא רטוריקה ריקה מתוכן ושוחד כלכלי. האופציות שנותרו לפיכך בידי המשטר הולכות ומצטמצמות במיוחד לאור חוסר האימון המוחלט בצעדים ובהצעות שהוא מציע לאזרחים.

אוזלת היד של מועצת הביטחון של האו"ם זועקת לשמים -לצד הקריאות הנמשכות להגדיל את הלחץ הבינלאומי, נראה כי בשלב זה עדיין אין במועצת הביטחון של האו"ם נכונות להעביר את הלחץ לפסים צבאיים, במיוחד בגלל ההתנגדות של רוסיה וסין-,משטר אסד השתמש בווטו הרוסי-סיני, בכל אמצעי התקשורת והתעמולה העומדים לרשותו, כדי לתאר את העוצמה שיש בידי משטר אסד, כאשר מאחוריו עומדות שתי מעצמות כמו רוסיה וסין. היום הדיסקט אצל הרוסים השתנה והם טוענים שהבעיות שהצטברו במשך השנים הרבות בסוריה אין יכולות להיפתר בכוח או בעימות יתרה מכך-מוסקבה חושבת כי נכשלה המדיניות של אסד לדכא באש את המרד נגדו וכי אין לו ברירה אחרת אלא לשבת לשולחן הדיונים עם המורדים. לכן מבחינת המערב כל האופציות נשארות על השולחן במטרה ללחוץ על הסורים.  חגיגות הניצחון של אסד היו קצרות מוסקבה מגבירה את הלחץ שלה על אסד והזמינה משלחת של ארגוני האופוזיציה הסורית לבקר במוסקבה.  זו מכה קשה לאסד, מאחר ועד עכשיו רק טורקיה תמכה בגלוי במורדים הסוריים. ובמקביל הלחץ על הנשיא בשאר אסד להפסיק את הרג המפגינים, או לרדת מהשלטון, תוך כדי האפשרות שהוא עומד מול פעולה צבאית מערבית מתקרבת בצעדי ענק. אסאד מתכונן אל הלא נודע לכן משטר בשאר אסד החל בהכנות לחסום אפשרות של מעבר כוחות ערביים, או של נאט''ו, לתוך סוריה ע"י מיקוש גבולותיה עם ירדן וטורקיה. אסד מזהיר ידיה של סוריה אינן כבולות והיא תגיב על כל צעדים נגדה-אם סוריה תותקף, סוריה היא כמו קו שבר, ואם מתעסקים בקרקע גורמים לרעידת אדמה .אסד נמצא בפרשת דרכים מכרעת: מלחמה אזורית, או כניעה לאולטימטומים של המערב ורוסיה בתוכה, לזה מצטרפת קריאה גם מצד הליגה הערבית בעקבות ההפגנות הקטלניות המתחוללות ברחבי סוריה מדי יום ,"דרישות התושבים לחופש ולדמוקרטיה הן דרישות שזקוקות לתמיכה, ולא לקליעים בחזה של המפגינים" והוסיפה: עידן ערבי חדש שמובל על ידי צעירים ששואפים להווה טוב יותר ולעתיד בהיר יותר. לאור המצב העגום בסוריה והמשך הרג אזרחים חפים מפשע הליגה הערבית הוציאה הודעה חריפה ביותר עד כה נגד משטר אסד. הליגה שלחה לדמשק "מסר בהול", שבו הביעה "חוסר שביעות רצונה מהמשך ההרג באזרחי סוריה" יוביל בסופו שהליגה הערבית תצטרף לעמדה המערבית כפי שעשתה במשטר נגד קאדפי.  ארגון זכויות האדם הסורי הוסיפה מסר משלה קראה למועצת הביטחון של האו"ם לפעול באופן מיידי להעמדת לדין של הבכירים הסורים האחראים לירי. "ההתנהגות הברברית הזו, שמכוונת לשמור על הקליקה השלטת בשלטון על חשבון מספר גדל והולך של חיי אזרחים, דורשת פעולה בינלאומית מיידית מעבר לגינויים. יתרה מכך: "הרוצחים במשטר הסורי חייבים לשלם על אחריותם. נהרות דם שנשפכו על ידי המשטר הרודני הזה בארבעת העשורים האחרונים אינם מספיקים". מבחינת טורקיה בת בריתה של סוריה, המהומות בסוריה ובעולם הערבי בכלל מציבות בפניה אתגר חדש, איך אפשר לשמור על  קו של אפס בעיות עם מדינות שכנות כאשר האינסטינקט הבסיסי שלך הוא לתמוך במפגינים. חלק גדול מתוך המפגינים בסוריה הם מוסלמים סונים מה שמקשר אותם באופן טבעי לטורקיה הסונית ומעורר את דעת הקהל הטורקית לתמוך בהם.

המזרח התיכון של 2011 הוא מזרח תיכון ערטילאי, אפוף באבק של מהפכות ובעיקר בסימני שאלה גדולים לגבי העתיד .מהזווית הישראלית: נפילתו הפוטנציאלית של המשטר הדאיגה את ישראל מאז ומתמיד, בין היתר בשל יכולתו לשמור על שקט יחסי בגבול המשותף למדינות. ולזה יש להוסיף את ארסנל הנשק הלא-קונבנציונלי של סוריה שעלול ליפול לידיים של קיצוניים. המזרח התיכון הופך לבלתי יציב, עד שנראה דמוקרטיה יחלוף זמן רב אם בכלל.