טירות היין של בורדו וסביבותיה

אמנות עשיית יין משולה לאמנות הציור או הפיסול שהרי האמן לעולם אינו יודע כיצד תראה יצירתו. מדוע יין הוא מעשה אמנות? גם מפני שבהיודע היין לרבים, יישפט הוא על פי הקריטריונים האסתטיים. ממש כמעשה האמנות.

יקבים לא מעטים הפכו את התוויות מנושאת מידע גרידא ליצירה אמנותית של ממש. ציור, איור, רפרודוקציה של יצירה ידועה וכן הלאה.

אמנות ויזואלית כחרוז למעשה האמנות של היין מחזק את הזיקה של היין לערכים תרבותיים. היא מזכירה לנו שגם בימים של תעשייה, של מודרנה, של רפרודוקציה, של שעתוק ושל שכפול, יש גם אלו הרואים ביין ביטוי של הטבע, ביטוי של אמנות, ביטוי של השילוב בין פרי הטבע ליצירה האנושית.

לזה יש להוסיף: שכיום יין אינו רק משקה המלווה ארוחה טובה, אלא גם סמל יוקרה ואפיק השקעה לכל דבר. בכלכלה, זהו מוצר יוקרה שהביקוש אליו גדל יחד עם המחיר-היינות שבדרך כלל נרכשים כהשקעה הנם יינות בורדו ובורגנדיה, הנקראים על שם האזור בצרפת.

סוגים מסוימים של יינות משובחים במיוחד, או נחשבים לכאלה, שעליהם מוכנים האספנים לשלם סכומי עתק. הביקוש ליינות איכות מצד הקונים השונים, בעיקר אולגרכים, מקפיץ את מחירם לשיאים חדשים, בייחוד בתקופה שבה השקעות קונבנציונאליות, מניות,ונדל"ן אינן כדאיות.

כללי: איזור בורדו הוא חבל ארץ במערב צרפת, המשתרע משני העברים של נהר הז'ירונד ושל שני יובליו הראשיים – הנהרות גארון, דו�דון�,הז'ירונד, רחב הידיים נשפך אל האוקיינוס האטלנטי מצפון מערב לעיר בורדו. שני היובלים - נהרות קטנים יותר, אך נכבדים לכשעצמם - נשפכים אל הז'ירונד ויוצרים יחד איתו את צורת האות Y כשהיא הפוכה ומוטה שמאלה. הכרך העירוני בורדו שוכן על גדות הגארון. הדורדון, מתפתל מצפון לעיר ולנהר גארון.

החבל מתחלק למחוזות בכל הקשור ליצור יין. כל מחוז מתחלק למספר אזורי משנה המכונים, כל-אחד, Appellation אפלסיון, בדרך הביטוי הצרפתית.

האפלסיונים יכונו ברשימה זו בשם "אזורי-יין". מצפונו עד דרומו וממזרח ועד הים מחולק החבל לכ-40 אזורי-יין. הנה שמותיהם ומיקומם הגיאוגרפי, יחסית לעיר בורדו:
* בצפון מערב- במחוז מדוק אזורי-היין פויאק ומרגו. סנט ג'ולין,סנט אסטרף, ליסטר מוליס.
* בדרום במחוז גראב - אזורי-היין פסאק-לאוניאן, וסוטרן.
*בצפון מזרח - אזורי-היין פומרול וסנט אמיליון.

שמוזכר השם בורדו Bordeaux, מיד עולים שלל הקשרים ומתעוררות תחושות מיוחדות. בורדו - לא רק שם של מקום, לא רק צבע אדום רב משמעויות ולא רק יין נהדר ועז גוון, אלא שילוב של הכל ביחד, המגלם עולם ומלואו, יחד עם סיפור עשיר ומרתק. חבל הארץ הצרפתי, שידע כיבושים ושליטים לרוב, פרח בימי האימפריה הרומית וקיבע מאז את מעמדו בפסגת ענף היין העולמי.

מגוון היין המייצרים באיזור בורדו הוא רחב ועצום, מיינות שולחן פשוטים עד גדול היינות בתבל.

כמה מהיינות הגדולים מקורם בחבל בורדו- ומחירם מגיע לאלפי דולרים לבקבוק.

חבל בורדו ידוע במיוחד ביינותיו האדומים למרות שמיצרים גם יינות לבנים, אלא יש גם יוצא מהכלל כגון: יינות "סוטרן" או "שאטו ד'ייקם" יינות מתוקים.

רוב הבלנד הל היין המיוצר הוא תערובת של ענבי: קברנה סובניון, קברנה פרנק ומרלו, והם משתנים באחוזים מיקב ליקב.

לכל יקב יש את הכרם שלו- הוא מגדל, בוצר, ומפיק את היין וכל התהליך נעשה ביקב עצמו- יישון בחביות עץ, ביקוק ועד המכירה.

לחלוקה של חבל בורדו למחוזות ולאזורי-יין יש חשיבות עצומה. אזור-יין בחבל בורדו הוא המהות, הוא הישות, הוא האופי, הוא האישיות, הוא חזות הכול. בפרפראזה על פתגם אחר, ניתן לומר על יינני ויוקבי בורדו: "אמור לי מהו אזורך ואומר לך מי אתה". כאילו נוצר פתגם זה אך ורק כדי לתאר את חשיבות אזורי-היין, בחבל. עד כאן גיאוגרפיה.

באיזורי היין בבורדו לא מסמנים צפון/דרום- מזרח מערב אלא: ימין ושמאל-זאת, על פי מיקום המחוז/האזור/היקב, משמאל לנהר או מימינו, כלומר – יקבי, או יינות, הגדה הימנית של הז'ירונד/גארון/דורדון, או אלה מן הגדה השמאלית.

מה שמייחד כל יקב וכל איזור-יין הוא הטרואר שלו- "תנאי גידול" - כלל תנאי גידול הגפן המשפיעים על איכות היין.

את מועדי תחילתו של הבציר בכל אזור קובעת ועדה מקצועית, וקביעתה חייבת באישורו של מושל המחוז. תהליך ייצור היין בבורדו הוא קלאסי. אחרי הבציר, ההפרדה- הסרת השדרה והעלים ( על מנת למנוע אפיצות יתר בתירוש המותסס -הריסוק, הנגירה והסחיטה. התירוש של כל זן בנפרד נשלח להתססה עם שמרים האדומים גם עם הזג – הקליפה הדקה של הענב המכילה את רוב חומרי הצבע ), בדרך כלל במכלי פלדת אל-חלד, אך עדיים יש המאמינים בבטון ואפילו בחביות עץ ענקיות. המכלים מצוידים במערכות לבקרת חום ולצינון. במהלך התסיסה בוחשים מדי פעם את "כובע" הגפת המצטבר בראש המכל ודוחקים בו לרדת ולהתערבב ביין.

מעט היסטוריה: שבועיים בלבד נדרשו להשלמת אחד המסמכים הגורליים ביותר למסחר היינות ב-150 השנים האחרונות. הכול החל כאשר נפוליאון השלישי ,החליט לקיים בפריז תערוכה בינלאומית שבה תוצג מיטב התוצרת הצרפתית. לשכת המסחר של בורדו הוזמנה להציג בתערוכה, וראשיה התבקשו לספק רשימה של טובי האחוזות יצרניות היין.

הסוחרים הרכיבו אותה ללא התחשבות בטרואר, או במיקום. היא שיקפה את המוניטין של היצרנים השונים ואת מחירי יינותיהם, או במילים אחרות, היוותה תשקיף של המציאות המסחרית, שהייתה ידועה אז כמו גם היום. הסיבה שאזור מדוק היה המנצח הענק של אותה תחרות פופולאריות הייתה שליינות האזור היו המוניטין הבינלאומיים הטובים ביותר באותה התקופה, ולפיכך ניתן היה להשיג את המחירים הטובים ביותר תמורתם. ניתן אף לטעון, שבאמצע המאה ה-19 הציג אזור זה את רמת הוויניפיקציה הגבוהה ביותר בעולם. יש להוסיף שלרשימה הנכבדה התווסף שאטו הו-בריון היה מאזור גראב, ואזור סאנט אמיליון לא זכה כלל לייצוג.

באופן מדהים, התחולל מאז רק שינוי אחד ברשימה. ב-1973, בזכות יוזמה של שר החקלאות הנמרץ והשאפתן ז'אק שיראק, שודרג מעמדו של שאטו מוטון-רוטשילד. הוא הצטרף אל הרביעייה המובילה, שכללה כבר את שאטו לאפיט-רוטשילד, שאטו מארגו, שאטו לאטור ושאטו הו-בריון. מבדיקת של היום עולה מסקנה ברורה אחת: ככלל, הגדה הימנית, שכלל לא הובאה בחשבון כאשר נערכה רשימת היינות המובילים לפני 150 שנה, נטלה את הבכורה. שתי גדות לבורדו, יותר מאי פעם.

תופעה מעניינת נוספת הקשורה בעלייתה לגדולה של הגדה הימנית: אף "ששאטו פטרוס מאזור פומרול" נסחר במחירים הגבוהים ביותר שניתן להשיג תמורת יין בורדו זה כבר כמה עשורים, ואף שיש בגדה הימנית כמה יקבים שהמוניטין שלהם אגדתי כשאטו אוזון, הרי שיצרנים רבים הזוכים בימינו להצלחות מסחריות מסחררות כלל לא התקיימו לפני 20 שנה!

לא רק המקור ליינות הגדולים של בורדו השתנה במובן זה, שכיום יינות אלה מגיעים ממבחר גדול יותר של תתי אזורים. גם אופי היצרנים המפיקים אותם השתנה. חלקם הפכו ליצרנים גדולים מאוד. הדבר מאפשר להם להפיק יינות שאיכותם בוודאי אינה נופלת מזו של הגדולים המירכאות, וזה הדין גם במחיריהם- יש לזכור נתון חשוב פשוט לא התקיימו יינות כמותם ב-1855 שנחתמו המסמכים הגורליים.

רבים מיינות בורדו המשיגים כיום את המחירים המרשימים ביותר הינם יינות בוטיק וגאראז', שחלק ממחיריהם נובע באופן ישיר מנדירותם.

רשימות הסיווג הקיימות בבורדו זו של 1855, וכן זו של סאנט אמיליון ואף אחרות עשויות לשמש כלי לתועים בג'ונגל היינות והמחירים של האזור. באופן מדהים, רשימת 1855 עדיין משקפת באופן יעיל למדי את הצמרת של אזור המדוק.

רשימת 1855 תכננו לראות בה את "התנ"ך של בורדו- היום נכון הוא להחזיר אותה לפרופורציות הרלוונטיות שלה בתחילת המאה ה-21, אך נעים לדעת, שטרם נס ליחה.

בורדו היה אזור היין המתבסס על איכותו. האזור הוא מיוחד ביכולת הייצור של הענבים המצוינים שלו. השילוב המושלם בין אדמה לאקלים.

השינויים באקלים ובאדמה בשני הגדות של בורדו, יוצרים הבדלים בין יינות בורדו. הגדה השמאלית, שכוללת את אזור פויאק ואזור מדוק, מבססת את יינותיה על ענבי הקברנה סוביניון, שהם הטאנים והאינטנסיביים יותר. בגדה הימנית, לעומת זאת, עם הכפרים סנט אמיליון ופומרול, מייצרים יינות המבוססים על ענבי המרלו. יינות אלו פירותיים יותר ועדינים יותר אשר נלגמים צעירים יותר.

בחבל בורדו יש 14,000 יקבים- טובים פחות וטובים יותר, כדי להכניס את הכמות המסחררת הזו של יקבים ויינות לסדר כלשהו, סווגו יקבי החבל ודורגו מספר פעמים במאה וששים השנה האחרונות. הנה הדירוגים העיקריים:

בבורדו לבד יש למעלה מ- 9,000 טירות יין ו- 57 אזורי גידול. לפיכך גם בין שתי גדות הנהר יש הבדלים מהותיים באדמה ובאקלים. בגדה השמאלית, אזור מדוק ופויאק, מתבססים אזורי הגידול על קברנה סוביניון, ואילו בגדה הימנית, עם הכפרים סנט אמיליון ופומרול, מבוססים אזורי הגידול על מרלו

במרוצת המאה ה - 19 הוקמו בידי יהודים שניים מהמרכזים הגדולים של בורדו לייצור יין: הברון נתניאל רוטשילד הקים ב - 1853 את יקבי שאטו-מוטון-רוטשילד (Chateau-Mouton-Rothschild) באזור מדוק (Medoc) , ובן-דודו הברון ג'יימס הקים ב1882. את שאטו-לאפיט-רוטשילד(Chateau-Lafitte-Rothschild.

באזור בורדו אין יין זני טהור, רוב היינות מורכבים מכמה זנים, בין 2 ל-5,יוצא מהכלל הוא יין שאטו פטרוס מחבל פומרול המופק: 95%מרלו, 5% קברנה פראנק. או יינות גראב הלבנים כמעט 100% סוביניון בלאן , וסוטרן עד 100% סמיון. הזן המוביל משתנה בבורדו מאפלסיון אחד למשנהו, אבל לעיתים גם מיקב ליקב באותה הגזרה, זאת עפ"י הקרקע והמסורת.

סעודות רבות מתקיימות בטירות בורדו בכל "תערוכת וינאקספו אך תמיד ישנה אחת, מרכזית, המונית ומדוברת יותר מאחרות. הם נערכות בפאר ובהדר שלא ייאמנו. הסלקציה של בעלי הבית לפעמים היא דרקונית, ומבטיחה שרק הנבחרים מבין שועלי ורוזני המסחר הבורדולזי יזכו לטעום. בארוחה נדירה אחת, את כל חמשת הפרמייה גראן קרו קלאסה הראשונים, וללוות את קינוחה "בשאטו ד'איקם" האגדתי.

אינכם חייבים לחלום עוד, תוכלו להתכונן לחוויית טעימות יין, תוך שאתם שואפים לריאותיכם את הנופים הקסומים של צרפת. כמובן שפירוט מעמיק לגבי המיקומים השונים של היינות ביקבים השונים והדרכים להגיע אליהם, תוכלו למצוא בקלות רבה במדריכים השונים.

תיירות יין היא הדרך הבדוקה והנעימה ביותר להתוודע ליינות בהקשר האזורי-תרבותי שלהם. זו חוויה אחרת לגמרי לטעום יין במסעדה ליד הבית, לעומת לגימתו במסעדה מקומית, לצד האוכל שאוכלים התושבים. וכמובן, אין טוב מטעימת היין ביקב שבו הוא מיוצר, לצד הכרמים שבהם גדלים הענבים ובנוכחות האנשים העושים את היין. כל זה נכון במיוחד ל"מכה" של תיירות היין, בורדו וסביבותיה.

אלה המשוגעים לדבר נעים לאיטם בחבל בורדו - בכבישים הצרים המקבילים לנהר הז'ירונד, המוקפים כרמים מטופחים ויקבים מהוללים; ובנתיבי סנט-אמיליון, ובפומרול, וגרב; או בדרכים שליד נהר הדורדוניה - וחשים התפעמות של עולה-רגל.

זהו מסע איטי בנופי חבל-היין ממרתף למרתף המאפשר השוואות ורכישה של ידע וניסיון, ביקבים הטובים ביותר בעולם, המושכים את מרב ההתעניינות. אתרי ה"סנובה" של יקבי-הצמרת אינם אתרי תיירות, וברובם אין מי שיקבל את התייר וילווה אותו. במרביתם קשה להיכנס אליהם, אך זה לא בלתי אפשרי.

הסיור, בחינם בדרך-כלל, כולל ביקור מודרך במתקני הייצור, במרתף החביות ובכרם המקיף את השאטו. ההסבר יכול להיות מקצועי מאוד, או כללי - ביקבי-הצמרת יוצאים מתוך הנחה, שמבקרים הפוקדים אותם שולטים לפחות במונחי-יסוד ומעורים בסוגיות הטרואר ובשיטות לייצור יין, ומיותר להסביר להם הכול מהיסוד.

את הסיור חותמת טעימה קטנה, בדרך-כלל מהחביות. לעתים, לפי התרשמות המלווים מהמבקרים, מחליטים שהם "מבינים" דיים, ואפשר לפתוח למענם בקבוק יין משובח.

מפת איזורי היין

איזור המדוק

האזור הגדול והחשוב שבין האזורים הוא מדוק-Medoc , הנמצא צפונית לעיר בורדו- בחלקו הצפוני מערבי של הנהר "הז'ירונד"- ובמערב גובל עם האוקיאנוס האטלנטי.בגדה השמאלית מייצרים יינות אריסטוקרטיים, ובעלי מורכבות קלאסית. גדה זו היא הבית של יינות מפורסמים כמו של שאטו מוטון רוטשילד. הגדה מחולקת ל-3 אזורים עיקריים – מדוק, פויאק וסוטרן.

מדוק – מדוק הוא הבית של היינות הכי מפורסמים של בורדו. מאזור זה מגיע ה"קלרט" הקלאסי, כלומר הבלנד הקלאסי. יינות אלו מרשימים כאשר הם צעירים, בעלי פרי מלא ובעלי רמזים של אדמה. יינות אלו הם בעלי יכולת יישון אלגנטי וארוך.

בשנת 1855 סווגו בין אלפי היקבים "באזור המדוק" לחמש קטגוריות: "פרמייר קרוPremier Cru "

"סקונד קרו,Second Cru", וכך הלאה. כמובן "פרמייר קרו" הוא הטוב מכולם- איזור המדוק מחולק ל- שמונה תת איזורים והם:
Medoc - Haut Medoc - Margaux - Saint Estèphe - Pauillac - Saint Julien Listrac Moulis.

ובכל איזור מדוק יש רק ארבע יקבים הנמצאים בטופ ואלו הם:

אזור מדוק פרוש על-פני 80 ק"מ לאורך הגדה המערבית של מפרץ ז'ירונד, והוא כולל את שטו-מרגו, מולי-אן-מדוק - Moulis-en-Médoc, פויאק - Pauillac -סנט-אסטפ - Saint-Estèphe, שהיא אחת העיירות הנעימות בסביבה ו- Listrac Moulis.

היינות של מדוק הם יינות אלגנטיים, אינטנסיביים יותר, בעלי פרי מלא ורמזים לאדמה, ומכאן מגיע ה"קלארט" הקלאסי - כינויו של הבורדו בפי האנגלים, שהפכו אותו ליין הדגל החביב עליהם. היינות של סנט אמיליון רכים וחלקים, מתובלנים ופירותיי, בעלי טעמים רבים ועשירים, ומרביתם מבוססים על זן המרלו.

היינות הגדולים של מדוק:

שלושת הראשונים ממוקמים בתת איזור סביב העירה פואייק הנמצאת בלב ליבו של איזור המדוק- באיזור זה יש 18 יקבים השיכים לסווג השני בחשיבותו, ועוד כמה עשרות יקבים השיכים לקטגוריות יותר נמוכות.

"שאטו לאטור" Latour Château היה בימי-הביניים מבצר, ובו צריח רבוע מבוצר, שנבנה במאה ה-14. הוא שהעניק לנחלה את שמה ואת סמלו של היקב, כשמעליו אריה, המצויר על התווית. הצריח שרואים בימינו אינו אלא מבנה של שובך מהמאה ה-17. הטרואר של לאטור יוצא-דופן: הוא זרוע אבני-קוורץ נוצצות, שהבעלים ההיסטורי של היקב, הרוזן מסגור, נהג להכין מהן כפתורי-חפתים.

"שאטו לאטור" ממוקם בשוליים הדרום-מזרחיים של הכפר פויאק שבאזור המדוק, כמה מאות מטרים מגדות שפך הנהר ז'ירונד. גפני היין סביב היקב בנות 50 שנה, והצעירות יותר בכרמים המרוחקים יותר - גם כן באזור היקב, בנות 35, והצעירות בנות 20 שנה.

האחוזה מפיקה שלושה סוגי יין אדום. בנוסף ליין הראשון שלה והם" Grand vin ,Les Forts de Latour, , ויין תחת התווית Pauillac. יין "שאטו לאטור" מורכב: מתמהיל של 75% קברנה סוביניון, 20% מרלו, ומידה שווה של פטיט ורדו וקברנה פראן, היקב מבקבק בשנה 320,000 בקבוקים משלושת סוגי היין שלו, תמיד ביוני-יולי, ובסים הביקוק עוטפים ידנית את הבקבוקים בנייר מיוחד, עליו לוגו היקב, כשהעובדות מקפידות למקם את הדפס הלוגו על נייר העטיפה בדיוק על הלוגו של על התווית.

http://www.chateau-latour.com/index.html

http://www.thewinedoctor.com/tastingsprofile/latour.shtml

"שאטו לפייט"Lafite-Rothschild -בדרכי למקום המקסים חולפים על-פני כרמים ושלטים הנושאים שמות גדולים. גדולים יותר וגדולים פחות. הנה שלט לכיוון שאטו לאטור, והנה אחר המצביע על שאטו מרגו, שאטו פישון-לונגוויל, שאטו לינץ'-באדג', שאטו גודין ועוד.

מעט היסטוריה: ג'יימס יעקב רוטשילד אביו של (מיודענו הנדיב הידוע אדמונד) החי בפריס מחליט בשנת, כאשר חודשים ספורים בלבד לפני מותו רוכש את "שאטו לאפיט" תמורת סכום שערורייתי לאותה תקופה.

סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 הן שנים שלא מביאות בשורות. פילוקסרה, ריקבונות קשים, מלחמת העולם הראשונה ושפל כלכלי, כל אלה אינם מיטיבים עם יצרני היין בבורדו. ההתאוששות של שאטו לאפיט והאזור כולו מתחילה להתאושש רק לאחר מלחמת העולם השנייה כשהברון אלי דה רוטשילד מקבל לידיו את ניהול היקב. לצד סדרה של בצירים מעולים (1945 האגדי בראשם) הוא מבצע תכנית שיקום לכרמים, למבנים ולציוד ומחזיר ללאפיט את תהילתו. משנת 1974 מנוהל היקב על ידי אריק דה רוטשילד כאשר הבעלות מתחלקת בין כמה בני משפחה.

שאטו לאפיט הוא מהגדולים ביקבי המדוק-לתווית הראשונה משמשות רק גפנים בנות 10 שנים ויותר. בחלקה הבוגרת ביותר גפנים בנות 115 שנים.

התווית השנייה נקראת: קארוד דה לאפיט Carruades de Laffite..

גם כיום, 150 שנה מאוחר יותר, תופסים עסקי היין חלק חשוב ופעיל בנכסי המשפחה המפורסמת.

היקב ממוקם על הגבול הצפוני של האפלסיון פויאק. מצפון הוא גובל באפלסיון סנט אסטף ומדרום גובלים כרמיו באלו של שאטו מוטון. מתחילת המאה ה-18 הופצו יינות לאפיט בלונדון ועד מחצית המאה נחשב כבר ליין יוקרתי, המבוקש בחצרות המלכים. תהילתו הונצחה בדרוג המפורסם של שנת 1855. שאטו לאפיט הוא אחד משלושת יקבי הדירוג הראשון הממוקמים בפויאק. יש להדגיש תחרותיות פנים משפחתית עזה לצד שיתוף פעולה לשמירה על האינטרסים המשותפים ויוקרת המותג מאפיינים את משפחת רוטשילד. מלבד "שאטו לאפיט" בבעלות החברה עוד שלושה יקבים בבורדו: "שאטו דוארט מילון" דירוג 4 פויאק, "שאטו ריוסק" סוטרן "שאטו לוואנג'יל" פומרול. החברה מייצרת ומפיצה יינות מותג בורדולזים וקשורה בשותפויות ברחבי תבל.

http://www.lafite.com/eng

אילן יוחסין של משפ' רוטשילד

http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/1/1b/Rothschild%27s_tree1.jpg

"שאטו מוטון"Mouton-Rothschild - כרמיו נמצאים במדרון המשתפל לשפך נהר הז'ירונד, הענבים נבצרים ידנית. היינות מותססים במיכלי עץ זהו אחד מהשאטואים האחרונים במדוק שמשתמשים בהם ואז מיושנים בחביות עץ חדשות.

מעת היסטוריה:הראשון מבני משפחת רוטשילד שנכנס לעסקי היין, הלוא הוא נתנאל- הוא רוכש את שאטו בראן מוטון בבורדו ,מאוחר יותר שינה את שם היקב "לשאטו מוטון רוטשילד" חלומו רב השנים של פיליפ להעלות את שאטו מוטון מהדירוג השני בסיווג המפורסם של 1855 ולהצטרף לארבעת יקבי הדירוג הראשון, נולד כבר בשנת 1922, כאשר קיבל לידיו בגיל 20 את ניהול היקב. אבל החלום נתקל בהתנגדותו הנמרצת והבלתי מתפשרת של, מי אם לא, בן הדוד אלי דה רוטשילד, השכן משאטו לאפיט. העובדה ששאטו לאפיט היה חבר במועדון הצמרת היוקרתי למן היום הראשון לצד שאטו מרגו, שאטו לאטור ושאטו הוט-בריון רק הוסיפה שמן למדורה. המאבק המשיך לצבור תאוצה ובכך גררה את האזור כולו והפכה לשיחת היום בבורדו, בסופו של דבר בשנת 1973 הבין פיליפ בעליו של לפיט שיש להכניס את שאטו מוטון למועדון הצמרת וזה רק יועיל ללאפיט וגם לאזור כולו. שאטו מוטון עולה לדירוג הראשון והופך לאחד מחמשת הגדולים. היה זה השינוי הראשון והאחרון שנערך בסיווג הרשמי של המדוק מאז שנת לידתו ב-1855 ועד היום. סיום המאבק נתן את האות להתקרבות והתחממות היחסים בין שני ענפי משפחת רוטשילד בשנים שלאחר מכן.

הקבלה למועדון חמשת הגדולים לא היתה הישגו הגדול היחידי, על שמו רשומים חידושים מהפכניים ונועזים. חלקם נתפסים היום כמובנים מאליהם, אך בעת ההיא עוררו לא אחת גל של ביקורות ואף לגלוג מכיוון תעשיית היין השמרנית-הוא קורא תיגר על תעשיית היין ומחליט בצעד יוצא דופן להעביר את ביבוק היין ליקב. עד אז מקובל היה לשלוח את היין בחביות לסוחרים שהיו מיישנים אותו, מבקבקים ומוכרים.

בכך מעביר אליו את האחריות לכל שלבי הייצור, מגידול הענבים ועד המוצר הסופי ומכירתו. השם מוטון לצד מערכת שיווק משומנת, הפכה אותו למותג הבורדולזי הנמכר ביותר בעולם.

יין שאטו מוטון פרץ גבולות במלוא מובן המלה, היקב ברשות פיליפ יצר שיתופי פעולה בינלאומיים עם העולם החדש והפך את מותגיו להצלחות חובקות עולם.

יש להדגיש שאטו לאפיט ושאטו מוטון הם אמנם ספינות הדגל אך הם מהווים רק חלק מעסקי היין של הרוטשילדים. המשפחה הפכה ללא ספק לאחת הבולטות בתעשיית היין העולמית.

http://www.bpdr.com/gb/default.asp

חברת "ברון פיליפ דה רוטשילד" שבבעלותה שאטו מוטון רוטשילד, כוללת בין אחזקותיה גם את היקבים האיכותיים שאטו קלר מיון Chateau Clerc Milon,, שאטו ד'ארמאיאק Chateau d'Armailhac, דומיין דה בארונוק- Domaine des Baron'arques, וכן יין לבן איכותי איל דארז'ן Aile D'argent שהחל בייצורו בשנות התשעים, וכן יין פופולארי מהנפוצים והידועים בעולם, מוטון קאדט, הנמכר ב-15 מיליון בקבוקים ברחבי תבל, כמו גם סוגי יין רבים נוספים.

הברון פיליפ דה רוטשילד, בעליו של שאטו מוטון המהולל, קיבץ סביבו וסביב יינותיו ציירים ופסלים, משאגל דרך הנרי מור ועד דאלי, נתן להם לצייר את התוויות ואסף את יצירותיהם.

תוויות אומנים:http://www.theartistlabels.com/

"שאטו מרגו"Margaux, שוכן בעיבורי הכפר מארגו, היקב המוביל באפלסיון מתועד בכתובים בשמו הנוכחי מ-1705.

השאטו של היקב הוא ארמון לבן ומרשים בסגנון ניאו-קלאסי. היין של הכפר מארגו בכלל, ושל שאטו-מארגו בפרט, נחשב ל"נשי" יותר - כלומר רך ומעודן - מיינות פויאק, יין שאטו-מארגו הנפלא מתיישן עד-בלי-די.

היין שאטו מרגו מורכב מתמהיל 75% ענבי קברנה סובניון, 20% מרלו,5% קברנה פרנק. הטירה/היקב "שאטו מרגו" נמצא דרומית לעירה פואייק.

האחוזה מייצרת יין בשם: Pavillon Rouge, וכן יין לבן יבש בשם Pavillon Blanc du .

כדי לסכם בתמציתיות, שאטו מארגו היא אחוזה ראויה בעליל. במבט לאחור רק כמה עשרות שנים, זה היה יותר קשה למדי להפוך את ההצהרה הזו למציאות, אבל היום היינות הנושאים את התווית אלגנטית בעליל של שאטו מארגו הם ללא ספק חלק מהיינות הגדולים של בורדו כל, מראה עידון, בושם, ריכוז ואריכות ימים. האיזון העדין יחד עם האינטנסיביות של הניחוח רבים מוכיח את עצמו לכן היינות מדורגים בטופ, וכמובן הם יקרים.

http://www.chateau-margaux.com/Website/site/eng_accueil.htm

יין מדרגה שנייה-Seconds Cru

Chateau Rauzan Segla

Chateau Lascombes

Château Brane Cantenac

חבל גראב:

איזור גראב מקיף את העיר בורדו מצידה המערבי והדרומי, הוא קטן ביחס לחבל מדוק- זהו אחד האיזורים שמיצרים גם יינות לבנים לצד יינות אדומים- כאשר בשאר האיזורים הידועים מיצרים יינות אדומים.

חבל גראב ידוע במיוחד ביינותיו הלבנים היבשים והמתוקים:

להזכירכם" שאטו הוט בריון"Château Haut-Brion נמצאת בפסאק שבגראב-ולמרות זאת קיבל את התואר פרימייר קרו,כלומר: זוהי האחוזה היחידה שאינה נמצאת באיזור במדוק וסופחה,ונכללה בסיווג היינות של 1855.

כמו כמעט כל אחד מתשעת היקבים המובילים בבורדו, גם אחוזת הוט-בריון מתנשא מעל סביבתו השטוחה בכמה עשרות מטרים. יין הוט-בריון המופלא מתאפיין בטעם של קרמל חרוך.

בעיקר בחבל גראב האדמות גרועות לחקלאות, והן טובות במיוחד ביותר לגפן קברנה-סוביניון- הוא הזן המתאים ביותר לאדמות אלה.

קרקעות החבל הן אדמות חצצים, שכבות ומרבצים של חול, חרסית, ותערובת של חלוקי אבן קטנים ואבני חצץ.

הטרואר של בורדו מגוון מאוד, ומכאן גם היינות. לרבים מן היקבים קרקע רב-גונית: במקומות מסוימים יותר חול, במקומות אחרים יותר חרסית, ולא מעט תוספות של אבן-גיר,כך שהיין משתנה לעיתים קרובות מחלקה לחלקה בתחומי אותו כרם.

"שאטו הוט בריון": הוא הראשון שהשתמש במיכלי תסיסה מפלדת אל-חלד בשנות השישים. היין הראשון הקרוי שאטו הו בריון מותסס במיכלי פלדת אל-חלד ומיושן בחביות מעץ אלון חדשות במשך 24 עד 27 חודשים, ומזוקק בעזרת 6 חלבוני ביצה לחבית.

http://www.haut-brion.com/en/ - /actualites/10-06-2010-75th-anniversary-london-hosts-the-second-dinner-

האח השוכן ממש ממול בכניסה לעיירה פסאק (Pesac),בחבל גראב-שאטו לה מיסיון הו בריון – Chateau La Mission Haut-Brion מסווג: Grand Cru

שאטו לה מיסיון הו בריון היה בעבר מנזר, כפי ששמו (לה מיסיון) מרמז-שנרכש ע"י שאטו הו בריון ומשלים את מבחר ומגוון יינות. זהו אחד היקבים הוותיקים בבורדו מ- 1620.

מייצרים שני מותגים: מיסיון הו בריון בלנד המיסיון מורכב מ- 55% מרלו, 42% קברנה סוביניון, ו- 3% קברנה פרנק., לה שאפל הו בריון בלנד מורכב61% מרלו, 20% קברנה סוביניון, 19% קברנה פרנק.ב, וכן יין לבן מיסיון הו בריון מזני סוביניון בלאן וסמיון.

החלוקה לרמות:ולסיווגים שונה בתכלית מזו של שכנתו מדוק- במשך השנים נעשו סיווגים שונים- ההחלטה האחרונה התבצעה בשנת 1959 שקבע שרק 19% מהכרמים של ענבים אדומים, ו 5% מהכרמים ענבים לבנים רשאים להיקרא "קרו קלאסה" Cru Classe, ובנוסף ומתוך הסכמה הוחלט כי רק ארבע יקבים של יינות אדומים וכן אותה כמות מיינות לבנים נחשבים יותר מאחרים, וניתן להשוותם לסוגים הגבוהים ביותר של יינות מדוק.

יקבים המייצרים יינות אדומים בסווג- Cru Classes

Chateau de Fieuzal

Chateau Haut-Bailly

Chateau Haut-Brion

Chateau La Mission Haut-Brion

Chateau Latour Haut-Brion

Chateau Pape Clément

Chateau Smith Haut-Lafitte

אנו במחוז הגראב, אזור-יין פסאק-לאוניאן, גדה שמאלית, דרומה לעיר בורדו,הטירה ממוקמת, כרגיל, בלב כרמים רחבי ידיים וייחודו בכך שהוא מרוחק מכל מקום, מכל כביש, מכל רעש שקט ושלוה שוררים בכל.

המגדל מן המאה ה-16, אשר שוחזר לאחרונה ומתנשא במרכז המבנה באלגנטיות מושלמת, בולט למרחוק.

בקרבת מבנה היקב שוכן מבנה גדול, נוסף. מתברר שזהו אתר נופש ו-SPA הנטוע גם הוא בלב הכרמים ומוקף אגם, ובו ברבורים, ברווזים ואחרים. ייחודו של האתר יוצא הדופן, כ-SPA, הוא בכך שהכול בו סובב סביב יין. זהו - לא פחות ולא יותר - מכון לריפוי באמצעות יין. מפעילים כאן שיטת ריפוי המכונה, Vinothérapie ומוצעים במסגרתה טיפולים המבוססים על ענבים ויין. שמות הטיפולים כולם, מתייחסים ליינות. למשל – Merlot wrap, Crushed Cabernet Scrab, Red-wine Bath ועוד כהנה וכהנה; כל טיפול מפורט במלואו ב-"תפריט הטיפולים" וניתן להיווכח שענבים ויין ממשיים נכללים בטיפולים. קשה לדעת אם המדובר הוא בתעלול שיווקי, המכוון למי שהפרוטה בכיסו ואינו יודע איך לפזר אותה, או שיש כאן משהו אמיתי, בעל תועלת בריאותית. במקום מסעדה/ביסטרו הנהדרת.

הירידה הדרמטית אל מרתף החביות של היקב היא חוויה בפני עצמה מרתף זה שוכן מתחת לאולם הטעימה רחב הידיים

במרכזה של רצפת האולם פתח נפער ונגלה גרם מדרגות חבוי שהוליך אל תוך "תהום", שלא הייתה אלא אחד ממרתפי החביות המרהיבים של היקב

יקבים המייצרים יינות לבנים בסווג: Cru Classes

Chateau Couhins

Chateau Couhins-Lurton

Chateau Laville Haut-Brion

מבין אלפי היקבים הפועלים ברחבי חבל היינות של בורדו, תשעה מתבלטים כעטרת כוכבים זוהרת ברקיע היין העולמי. בראש הדירוגים הרשמיים ניצבים שמונה יקבים, ומיתוסף אליהם שאטו פטרוס מפומרול, אזור-יין שאין בו כל דירוג. תשיעייה זו היא הצמרת העולמית. אין לה מתחרים כלל, ואליה אני מצרף יקב נוסף, קוס ד'אסטורנל Cos-d'Estourne , שלעניות דעתי צריך היה להיכלל בדירוג. יש לציין עובדה מיוחדת: הקרקע של קוס ד'אסטורנל יחידה-במינה, אחת מאדמות היין הטובות ביותר שבנמצא. הגפנים הזקנות נאלצות להצמיח שורשי-ענק כדי לחפש מעט מים בעומק 19 מטרים - תופעה נדירה מאוד - והיין כהה ומרוכז במיוחד.

סוטרן- Sauternes

לחמישה כפרים בבורדו מותר להיקרא "סוטרן", ושאטו דאיקם בראשם הוא גם הגבוה ביותר: 80 מ' מעל פני הים. הקרקע מורכבת מארבעה סוגי אדמה, כשהשכבה התחתונה עשויה מצדפות של אויסטרים.

סודו של שאטו ד'איקם - הוא בזהב שהוא מייצר, מטילי זהב - זוהי האסוציאציה המיידית שמעורר המראה של אלפי הבקבוקים הנחים להם, בשלווה, בכלובי המתכת. ובתוכם נח היין הראשי שהיקב מייצר - יין הקינוח. 'סוטרן', הנחשב לטוב מכל יינות הקינוח בעולם.

היקב המיתולוגי של סוטרן Sauternes-" שאטו ד'איקם" Chateau d'Yquem

אזור סוטרן נמצא ב- 40 קילומטר דרומית לעיר בורדו, הכרמים רחבי הידיים של שאטו ד'איקם מצויים באזור היין סוטרן, בשטח המפגש בין שני נהרות – הגארון והסירון יובלו של הגארון.

בשל האקלים המיוחד השורר כאן עולים מן מהנהרות ערפילי-בוקר חזקים ומתמשכים.

הם הם המעטה שתחתיו גדלה ומבשילה אט אט הגפן בתנאים לחות וחום אידיאליים.

המעקב אחרי הגידול של כל גפן הוא יומיומי, והבציר מתנהל לפי מידת הבשלות ונעשה בשלבים- בכל פעם בוצרים רק את הענבים הנמצאים בשלב אופטימאלי של בשלות הבציר נעשה ידנית. העובדים בוצרים תוך מיון ידני של הענבים ענב ענב, וכל זה בכדי לקחת את ענבי הבוטריטיס – אותו ריקבון אציל שהוא עצם מהותו של הזהב הנוזלי.

בחינת הענבים הנבצרים "בשאטו ד'איקם" מתבצעת בכרמים, ולא על שולחן ביקב כמו שמקובל.

היין הנפלא יכול להתיישן בנחת מאה שנה ויותר.

השאטו מייצר רק יינות סוטרן והם נחשבים לטובים מכולם. השאטו גדול מבחינת שטח כרמיו - 1030 דונם, ונמצא על הגבעה הגבוהה ביותר של האזור.

הסוטרן - זהו יין קינוח צרפתי. העשוי מסמיון, סוביניון בלאן

הענב מושפע מפטרייה בוטריטיס סינרה הידועה גם בשם "ריקבון האציל". הפטרייה אינה מקלקלת את הענבים, אלא גורמת להם להיות מתוקים מאוד ובעלי ריכוז סוכר גבוה יותר,וכתוצאה מכך היין נהיה מרוכז וארומאטי, תהליך זה גורם לכמות הסוכר בענבים לעלות ומוריד את כמות המים בהם.

בתהליך הייצור ביקב מועכים את הענבים ארבע פעמים, תחילה עם השדרות, ובמעיכה השלישית מפרידים, ומערבבים את הענבים מכל החלקות ומכל סוגי הקרקע. התסיסה מתבצעת בחבית ולא במיכלי נירוסטה.

מרתף התסיסה האלכוהולית מאוחסן היין הצעיר במשך שלושה שבועות בחביות. עוצרים ב 14% אלכוהול וברמת סוכר שיורי הדרושה, מייצבים את היין ומיישנים אותו במשך שנתיים וחצי.
בטעימות עיוורות במהלך התקופה בודקים עם היין מתאים להיקרא "שאטו דיקאם",ולא הם נמכרים תחת אפלסיון סוטרן הנמוך והזול יותר.

הבלנד הראשון נעשה בחודש יוני שלאחר הבציר, והיין מוחזר לחביות במרתף התת קרקעי שהטמפרטורה בו היא 16 מעלות כל השנה.
במרתף ההתיישנות ממלאים את החביות להשלמת היין פעם בשבועיים, ובהמשך בתדירות יורדת, כשאחרי שנתיים וחצי משלימים את הבלנד כדי להגיע להרכב המושלם, ומבצעים את "ניקוי" היין הסופי עם ג'לטין שסופח אליו את כל החומרים שנשארו.

אתר הבית

פומרול- Pomerol

חבל פומרול: נמצאת צפונית מזרחית לעיר בורדו – בגדה המזרחית/ימנית של הנהר הז'ירונד- גובל בחלקו הצפוני עם חבל סנט אמיליון. פומרול – זהו אזור היין הקטן ביותר בבורדו בין סנט אמיליון והעיירה ליבורן. בגלל גודלה, פומרול יכולה לייצר כמות קטנה של יינות. באזור גדלים כ- 75% ענבי מרלו שנותנים ליינות צבע רובי יפה.

"שאטו פטרוס" Pétrusהוא יקב צנוע-לכאורה, שאינו מוזכר בשום דירוג יקבים רשמי. הוא בכל זאת נחשב למס' 1 בעולם, וליקר ביותר. במכירות פומביות ובמסעדות-צמרת נמכרים בקבוקים משנות-בציר טובות באלפי אירו ליחידה. כבר ראיתי בקבוק של שאטו פטרוס ב-5,000 אירו בתפריט-יין של מסעדה בצרפת.

המבנה קטן ולא-מרשים, בהחלט לא "שאטו". פסלון של פטרוס הקדוש על קיר חיצוני הוא המס היחיד לאסתטיקה שהעלו הבעלים. מה עושה את פטרוס, יין מרלו כמעט טהור, למה שהוא? ראשית, גאוניות הטרואר, מה שמכונה "הלולאה של פטרוס", כרם אחד שהקרקע שלו אחת ויחידה בכל פומרול,

הכרם נטוע על תל בגובה 40 מ מעל פני הים , ושאינה אופיינית ליקבים בסביבה.

פעולת המים והרוחות יישרו וחספסו אותו במשך מיליוני שנים, ויצרו קרקע קשה לעיבוד.

האדמת במקום מורכבת מחרסית בחלק העליון, המעורבת עם אבנים וברזל ורוויה במינרלים, תרכובת אידיאלית עבור ענב המרלו, העדין בדרך כלל ופה בזכות הקרקע מתמלא בעוצמה.

היקב וכרמיה של פטרוס נמצא במרכז אזור חצץ שחופף את אזור סנט אמיליון -ואחראי לאיכותם של היינות. הניקוז בקרקע הוא מושלם.

איזור פומרול רגיש לקיפאון והדבר מצמצם את פוטנציאל היבול בגפנים, ויוצר יינות בעלי ריכוז גבוה יותר מהרגיל.

הגפנים מוגבלות לשמונה נבטים בכל גפן, ונגזמות אם יש צורך בכך, על מנת לשמור על ריכוז הפרי, דבר שיהיה שיגעון בכל יקב אחר.

גיל הגפנים הגבוה מפיק מחד תפוקה כמותית נמוכה יותר, אך מאידך, מוסיף לריכוז הפרי בענב. בחורפים קשים מצפים את הגפנים הצעירות בכיסוי פלסטיק להגן עליהם,

מעולם לא נעשתה כאן סיווג ליינותיו אך ברור לכל "שאטו פטרוס" Château Pétrus-נמנה עם היינות היקרים בעולם, ויש הטוענים הטוב מכולם. היקב נמצא בכפר פומרול. היין מיוצר מ- 95% ענבי מרלו ו-50% קברנה פרנק, כשבבצירים המשובחים ובעיקר בשנים האחרונות, מכיל 100% ענבי מרלו. גיל הגפנים הוא 35 שנים בממוצע, ומיוצר בתסיסה ומסמוס של 20 עד 24 ימים במכלי בטון מבוקרי טמפרטורה, היין הוא בעל יכולת התיישנות של עשרות שנים.

http://www.antique-wine.com/topwines/petrus.aspx

מלבדו יש בחבל עוד 14 יקבים מובילים שנחשבים לטובים מאד: "קלו אנג'לס"- Clos I'Eglise, "שאטו לה-פין" Chateau Lepin , "שאטו פטי וילאז" Chatean Petit Villagel ועוד.

"שאטו לה בון פסטר" מפומרול שוכן גם הוא בגדה הימנית- מהביקור במקום אנו למדים על אופיים של ייננים בחבל, על שמרנות מול חדשנות, על התקינה החמורה הנהוגה בו ועל הפיקוח ההדוק על היקבים, מטעם הרשויות המתקינות את התקנות וה-רגולאטורים.

"סנט אמיליון- St Emilion"

סנט-אמיליון ממוקמת 35 ק"מ צפון-מזרחית לעיר בורדו בין ליבורן לקסטיליון-לה-באטיי, הגדה הימנית שהיא ארץ המרלו- בגובה ממוצע של 23 מ' מעל פני הים. סנט-אמיליון היא אחת מ-4 אזורי היין האדום הראשיים של בורדו, אותם סוגי ענבים מעורבבים במינונים ויחסים שונים, כאשר מרלו וקברנה פרנק שולטים ובעוד שמשתמשים רק בכמויות קטנות יחסית של קברנה סוביניון.

הסיווג בסנט-אמיליון נעשה לראשונה רק ב-1878. השימוש במילה "לראשונה" חשוב, הסיווג של סנט-אמיליון עובר בחינה מחודשת כל 10 שנים.

"שאטו אוזון" "ושאטו שבאל בלאן" הם 2 היינות שמסווגים כרגע נכון ל 2007כPremiers grands crus classes A. ישנם עוד 13 יינות ממחלקה שנייה ו-47 מחלקות נוספות.

שאטו שבאל בלאן Cheval Blanc בכינוי "הסוס הלבן" פרמייר גרנד קרו – משנת 1855

יקב קטן יחסית, אם כי גדול בהרבה משכנו פטרוס, ומפיק בממוצע 120 אלף בקבוקים בשנה. היין עשוי ממרלו ומקברנה-פראן.

הכרמים משתרעים 33 הקטאר כרמים - כאמור מרחב נטוע נדיר ליקב בדירוג כה גבוה, ומה שעוד נדיר כאן הוא הבלנד של קברנה פרנק ומרלו.

עקב החלטה לנטוע הרבה קברנה פראנק על חשבון המרלו המזוהה עם סנט אמיליון.
הגיל הממוצע של הכרמים 42 שנים, אך לחלקת הקברנה פרנק מול הטירה מלאו כבר 90 שנה.

הקברנה פרנק הדומיננטי עושה את כל ההבדל ונותן ליין של "שבאל בלאן" את האלגנטיות והרעננות, טרואר כאן אדמת צפחה עם צבע כחול, המעיד על הרבה ברזל בקרקע , ולא מהגיר והחצץ הנפוץ כל כך בחבל בורדו.

ביקב יש מיכלי בטון לתסיסת הקברנה פרנק, ומיכל נירוסטה לתסיסת המרלו. תסיסה מלולקטית מתבצעת במיכלים ולא בחביות, כדי לשמור על רעננות ולמנוע קבלת את טעם החבית.

סנט אמיליון – היינות מאזור זה הם בעלי טקסטורה חלקה ורכה ומלאי פירות ותבלינים . הכרמים נמצאים על ראשי גבעות, וכתוצאה מכך השורשים צריכים לעבוד עמוק. התוצאה היא יינות בעלי פירות עשירים יותר ובעלי טעמים רבים. היינות מבוססים תמיד על זן המרלו.

היין מתיישן בחביות חדשות המשמשות מחזור יין אחד, ובזה מסיימות את תפקידן ביקב, כאשר היין נמצא בהן 18 חודש.

הרכב הזנים בכל ממסך של שבאל-בלאן, נקבע בכל שנה על-פי מזג האוויר, באותה שנה.הבלנד מתבצע בשלב מוקדם דרך טעימות עיוורות, היין השני של היקב, "פטי שבאל "Petit Cheval שוהה בחביות 12 חודש, ויין שבאל בלאן שנפסל בטעימה העיוורת, עובר למיתוג פטי שבאל בסווג נמוך יותר.

גם אם שנת הבציר אינה נחשבת כמשובחת, עדין אנו מפיקים יינות מצוינים.

"שאטו שבאל בלאן"- Blanc Château Cheval הנושא את שם השאטו- אחד משני היינות היחידים שקיבלו את המעמד הגבוה של פרמייר גראן קרו סוג א' בדירוג היין של אזור סנט אמיליון ב-1855. היין נחשב ליין יוצא מן הכלל ונדיר.

הכרם: הוא כבעל שלוש מעלות: האחת היא מיקומו על גבול פומרול, השנייה היא מיקומו בגראב והקרקע הסלעית שלו, והשלישית הוא היותו בעל סגולות אופייניות לסנט אמיליון.

http://www.chateau-cheval-blanc.com/flash/cheval.htm

"שאטו אוזון"Château Ausone הוא יין מאזור סנט אמיליון שבבורדו, אחד משני יינות בלבד, ביחד עם שאטו שבאל בלאן, שמדורג כפרמייר גראן קרו סוג א' ‏ Premier Grand Cru Classé (A) בסיווג היינות של סנט אמיליון. היקב ממוקם בגדה הימנית של הז'ירונד באזור בורדו שבצרפת, סמוך לעיר סנט אמיליון. היקב מפיק גם יין שני שמכונה צ'אפל ד'אוזוןChapelle d'Ausone.

שאטו אוזון Ausone שבסנט-אמיליון אינו מזכיר בחזותו כלל את ארמונות-היין המהודרים והאציליים של הצמרת הבורדלזית. הוא נראה קטן, וכמעט עלוב, לעומת מתחריו הגדולים. לא כן היין. יקב זעיר - אבל איזה יין!

http://www.chateau-ausone-saint-emilion.com/fr/

שאטו טרולון מונדוChateau Troplong Mondot
Premier Grand Cru Classé

היקב שממוקם בנקודה הגבוהה ביותר באזור עם תצפית גם אל עמק דורדון וגם אל העירה סנט אמיליון.

הטירה כוללת את הכרמים, טירת המגורים, ואת היקב עצמו.

יש בכל גאווה שלאחר מהלך שנמשך 20 שנה שדרג עצמו ב- 2006 לסטאטוס של Premier Grand Cru Classé

היינות הפרמיום מתיישנים רק בחביות חדשות, בעוד היין השני מתיישן בחביות בנות שנה. "היין השני" עשוי מראש ככזה, שכן הוא מגיע מגפנים צעירות, בעוד שבסוף ההתיישנות בוררים בחביות החדשות בין היינות שיוגדרו כפרמיום ואלה שיהיו יין שני.
ההתיישנות בחבית נמשכת 15-18 חודש, וביקב עובדים עם חמישה מותגי חביות, כאשר

QUINTESSENCE הוא ספק החביות המובחר. הבציר מתבצע ידנית ע"י צוענים צרפתיים-המתנחלים לכל משך כל תקופת הבציר ליד הכרמים עם מטלטוליהם.

חומר למחשבה וסיור באיזור מופלא זה

השיחות בבית הלבן

אל לנו לרתום את הסוסים לפני העגלה. עלינו להכין את עצמנו לאפשרות הממשית שהרצון הטוב שהופגן בפגישה יתברר כרגיעה מלאכותית - השקט שלפני הסערה. זיגזגיו של אובאמה בעמדתו בעניינים הנוגעים לישראל מאז מסע הבחירות לנשיאות ועד היום היו רבות ומשונות, זה מוכיח עד כמה הוא מסוגל להיות הפכפך יש הטוענים שהוא פרגמאטי וכל זה כדי לזכות בקולות הבוחרים ובתרומות כספיות.

אין צורך להיות ציני התמיכה בישראל ברוב גורף הביא לכך כדי להכיר שהסיבה העיקרית למהפך הדרמטי אצל אובאמה טמונה בתגובתו העוינת של הציבור האמריקני, שאינו אהב בלשון המעטה ליחס העלוב שהעניק לנו אובאמה עד כה.ולה הצטרף הניכור מצידם של יהודים דמוקרטים, וכן הלחץ שהופעל על אובאמה מצד חברי קונגרס - שדאגו מפני השלכות המשבר עם ישראל על הבחירות הקרבות לקונגרס שמשחקות תפקיד משמעותי בארה"ב.

מאז ומתמיד ישראל שאפה לחזק את מערכת היחסים שלה עם ארה"ב, אך מנגד עלינו להיות מוכנים לעמוד מול לחץ לא צודק ובלתי הולם בעתיד. נכון על ישראל לשתף פעולה עם יעדיו ארוכי הטווח של הממשל האמריקני, כל עוד אלו אינם מתנגשים עם האינטרסים הביטחוניים הבסיסיים של ישראל.

ניסיונו המגושם של הנשיא לטעון שאין כל שינוי, ושכל העת הוא אהד את ישראל ויחסו לראש הממשלה נתניהו היה ידידותי והוגן מלכתחילה - אינו עומד במבחן העובדות- הממשל בסופו של דבר ראה שמדיניות זו איננה נכונה מכאן, שהמהפך בהתייחסותו של אובאמה לישראל קשור למדיניות האמריקנית החדשה.

הייתכן שאובאמה חזר למדיניות המסורתית של ארה"ב?

מה גרם לשינוי קיצוני וחד כל כך? יש הרואים בכך תפנית טקטית קטנה וקצרת מועד- לקראת הבחירות לקונגרס בנובמבר ולאחר מכן הוא יחזור לסורו,ולעומת זאת יש הרואים את השינוי כאסטרטגיה חדשה של ממשל אובאמה ימים יגידו.

ייתכן כי לאחר 18 חודשים של ניסיונות להביא את ישראל לכניעה לא הצליחו, הממשלה הנוכחית עמדה על כבודה ולא נכנע ללחצים, לכן כנראה שאובאמה החליט להשתמש בגזר, ולנסות לשתף פעולה עם ישראל כבעלת ברית ולא כיריבה.

המפגש הידידותי בין נתניהו לאובאמה" צריכים לגרום לכמה אנשים בתוכנו לאכול את הכובע, ובמיוחד אילו שטענו השקם וערב זה למעלה משנה וחצי שמדיינותה של הממשלה הנוכחית מובילה קרע עמוק ונורא בינינו לבין האמריקנים בשל מדיניותה הסרבנית והקיצונית.

אל יש לזכור העובדה שמדיניות זו לא מנעה את המשברים החוזרים ונשנים ביחסים עם ארה"ב מעידה על כך שהמשבר לא נבע ממדיניות ישראל, אלא ממדיניותו השגויה של הבית הלבן.

דברי ההלל והשבח שהמטיר נשיא ארה"ב על רה"מ היו כמעט סוריאליסטיים והזכירו את הימים הטובים ביותר שהיו ביחסי ישראל ארה"ב. לכן לרשות הפלסטינית עדיין איננה מעכלת את תוצאות הפגישה בין ראש הממשלה נתניהו לנשיא אובאמה. החשש העיקרי של בכירי הרשות הוא מהתמיכה האמריקנית החד משמעית בעמדת ישראל כי יש לעבור בקרוב למשא ומתן ישיר בין הצדדים. עד כה הם נהנו מ"שיחות הקרבה" עם המתווך מטעם הממשל
דברים אלו עמדו בניגוד כמעט מוחלט לעוינות הקודמת, שאף הגיעה לכדי האשמות הדדיות מהחמורות שידענו בכל הקשור ליחסים בין הבית הלבן לירושלים.

מישהו האמין שמפיו של נשיא אובמה יאמרו מילים כגון: "מאמין שראש הממשלה רוצה שלום ומוכן לקחת סיכונים למען השלום".

הפוליטיקה הפנימית האמריקנית קלקלה לפלשתינים את התוכניות ואת התסריטים שרקחו
הם ציפו לתסריט הבא: הם יעבירו את דרישותיהם דרך המתווך מטעם הבית הלבן לנשיא האמריקני וכפי שהתרחש בעבר ילחץ הנשיא אובאמה על ראש ממשלת ישראל להגיש להם ויתורים בהתאם. הם היו בטוחים שאובאמה יעשה להם את העבודה....

למרות אנחות הרווחה שאנו חשים לאחר הפגישה בין ראש ממשלת ישראל לבין הנשיא אובמה, תהיה זו טעות להניח שמדיניות ארה"ב כלפי ישראל עברה שינוי מהותי. עלינו לקבל בברכה את האווירה החדשה,

שהשתנתה באופן דרמטי. הצהרותיו של אובאמה בעלות תועלת, בייחוד בזמנים קשים אלו. בלתי ניתן להעלות על הדעת כי יהפוך את עמדתו פעם נוספת, אך אסור לנו להיות מדי אופטימים למרות שהתמקם כידיד ישראל ולכאורה לטובתנו - אך לא מן הנמנע שינסה בעתיד לכפות עלינו הסדר.

היחס העוין של אובאמה כלפי ישראל נבע ממקום אחר לגמרי- הוא רואה במלחמת הציביליזציות בין העולם החופשי לבין האיסלאם הקיצוני איום על שלום העולם.

הוא תפס את עצמו כדמות משיחית שיביא לפיוס בין הציביליזציות, כאדם הוא מאמין שיש ללכת לפיוס עם העולם המוסלמי- לכן רץ לקהיר ונשא נאום של פייסנות מביכים, הוא נשא הושיט יד לאחמדינג'אד וניסה להגיע עימו להסדרים באמצעות הידברות, כנשיא ארה"ב לשים קץ לעימות הזה חיובי ביסודו, אך יש משהו במביך בנאיביות שלו לכן זו נאיביות מסוכנת.

יש הטוענים שבתחילת דרכו הוא ראה את ישראל שמפריעה לחזונו הפייסני ולכן הוא התייחס אליה כאל עצם בגרון. עצם הלחץ ועצם השפלתה של ישראל לדידו יקרבו את האיסלאם אליו ואל ארה"ב.

בדיעבד כנראה הגיע למסקנה שהמדיניות הזו נחלה כישלון חרוץ: האיסלאם הג'יהאדיסטית ממשיך בדרכו ומכריז מלחמת חורמה נגד העולם החופש, טורקיה ערקה מן המערב וחברה לציר הרשע של האיסלאם הג'יהאדיסטית, דבר הבא לידי ביטוי הן בלוחמנות כלפי ישראל והן בניסיונות לסייע לאיראן להתחמק מן הסנקציות. אחמדינג'אד דחה בבוז את ידו המושטת של אובאמה והקצין את מדיניותו ואת התבטאויותיו. גם צפון קוריאה הצטרפה לחגיגה והיא מרשה לעצמה התנהגות מתריסה כלפי ארה"ב וידידותיה

שממנה נמנעה בתקופת הממשל הקודם. ואם האמין אובאמה שהקו האנטי ישראלי עודד את הפלשתינים להתקשח ולא להתגמש ולהתקדם להסדר ובכך גרם לפלשתינים להקצין את עמדתם, ובכך הוא רק הרחיק את המו"מ ואת הסיכוי לשלום.

השאלה האמיתית היא עד כמה חשוב לאובאמה להביא את הצדדים לידי מצב שבו הם מקבלים, באנחה, את המובן מאליו. על פניו נראה שקל יהיה לו יותר מול אש"ף, וקשה יותר מול ישראל.

המסקנה ההגיונית המצופה היא התפכחות. החודשים הבאים יעידו אם אכן נפל לנשיא ארה"ב האסימון.

בפרק הנוגע לגרעין האיראני בניגוד גמור לנטישתה של ארה"ב את ישראל בעת הוועידה למניעת הפצת נשק גרעיני, מה שיותר חשוב החתימה על אישור הסנקציות - המאוחרות - שהטיל אובאמה על איראן, אשר מהווה את הסכנה הגדולה ביותר שניצבת מול ישראל.

ארה"ב הבהירה שלעולם לא תבקש מישראל לעשות צעדים שיפגעו באינטרסים הביטחוניים שלה.

אובאמה הרחיק בדבריו -והביע בפומבי את תמיכתו במדיניות הגרעין של ישראל. הוא אמר והצהיר כי עד ליום שבו יושג הסדר שלום אזורי כולל, ארה"ב תתנגד ללחצים שיפעילו אלו המבקשים לכפות על ישראל לוותר על יכולתה הגרעינית.

הויכוח בציבור לגבי החייל גלעד שליט

היחידים שאי אפשר לבוא אליהם בטענות הם בני משפחת שליט עצמם - משפחת שליט רואה רק את הזווית הצרה שלה ולא ניתן לשפוט אותה על כך, משפחת שליט היא היחידה שמתנהגת בינתיים, כפי שהיא אמורה לנהוג. נלחמת על חיי הבן, משיקה קמפיין ציבורי, מגייסת את כל המשאבים כדי להחזיר את גלעד הביתה. זה בדיוק מה שמשפחה אמורה לעשות. לעומת זאת ההטפה להיכנע לחמאס ללא קשר מה יהיו התוצאות היא טעות ביסודה והיא נמצאת מעבר לאיוולת ולעיוורון.

גם מי שנוטה לעמדה אחת בקשר לאופן הטיפול בשחרורו מתקשה להתעלם לחלוטין מהעמדה שמנגד. הרגש והשכל נאבקים זה בזה. דומה שגם מי שמציג עמדה נחרצת, הספק מנקר בתוכו.

אף אחד אינו מסוגל לעמוד מול מצוקתה של המשפחה האצילית והמאופקת. אף אחד אינו יכול להתעלם מאחריות המדינה לגורל חייליה וממחויבותה לחלצם כשהם נקלעים לצרה ולהחזירם בשלום הביתה. ואף אחד גם אינו מסוגל לדחוק מלבו את המחשבה כיצד היה נוהג אילו היה מדובר בבנו. מהצד האחר, קשה להתעלם מטיעונים של מתנגדי העסקה שיש בהם היגיון, למשל בדבר הסכנה הצפויה משחרור אסירים רוצחים, שיחזרו להפיל בנו קורבנות.

גם הקשר הגורדי שניסו לקשור בין הסגר על הרצועה, לבין גלעד שליט היתה טעות מלכתחילה, ולכן היה שגוי לאורך כל הדרך ביום שיצא לאוויר העולם, ומבחן התוצאה הוכיחה זאת.

לכן תמוהה לשמוע את נועם שליט יוצא בפומבי נגד ההחלטה להסיר את הסגר על הרצועה.

הסגר אינו ולא היה קלף מיקוח כי הוא לא היה חלק מן המשא ומתן. הוא לא היה קלף מיקוח כלפי חוץ, כי הקהילייה הבינלאומית לא קיבלה את הסגר במתכונתו הרחבה, ולכן בדיעבד הסגר החליש את העמדה הישראלית בעניין שליט.

לעומת זאת בעזה הסגר לא יצר את תגובת השרשרת שהייתה אמורה להביא ללחץ על החמאס לשחרור שליט, כי תגובת שרשרת כזו אינה חלק מן הדינאמיקה של יחסי האזרחים והשלטון ברצועה וכאן טמונה הטעות.

במסגרת הסגר על עזה, אסור היה להכניס לשם כוסברה. נו, כן, התבלין הירוק הזה עם הטעם האופייני כל כך. או מרווה, הל, כמון, ג'ינג'ר, ריבה, חלבה, חומץ, אגוז מוסקט, שוקולד, פירות משומרים.

יש מישהו שיכול לעצור לרגע ולהסביר?יש לזה איזושהי תכלית?

בין האופציות העומדות לממשלת ישראל בכל הסוגיה בעניין גלעד שליט הווה ויהיה עד שחרורו בתחום חילופי אסירים. כל פריצה מתחום הדיון הזה היווה בעבר ובהווה בומרנג כלפי ישראל ראשית ע"י החמאס ובמיוחד ע"י הקהילה הין לאומית.

מראשית הפרשה ועד היום ברור שתהיה עסקה כואבת, שישוחררו אסירים קשים זה איננו קל לאף ראש ממשלה. יתרה מכך כולם מבינים שהזמן במשא ומתן הזה אינו פועל לטובתה של ישראל.

ומנגד יש להדגיש שברור מעל כל ספק שחמאס יפיק מכל עסקה כזאת את רווחים פוליטיים. פרשת גלעד שליט תמשיך לערער ממשלות, להדיר שינה מעיני ראשי ממשלות, וליצור אילוצים ושיקולים לא רלוונטיים בעניינים שונים. הסגר היה דוגמה אחת לכך.

אם יש חדש בדבריו של ראש הממשלה אתמול, הוא טמון באישורן של הידיעות הלא רשמיות על מה שחל בעניין גלעד שליט מאז נכנס לתפקידו: ישראל זזה עוד צעד לכיוון תביעות חמאס, אבל זה עדיין אינו מקבל את עמדתה. קשה לדעת מה המרחק האמיתי בין הצדדים, אבל ברור שהוא כבר נע בגבולות שאזרחי ישראל, במקרה שתהיה עסקה, יתקשו להבחין בהבדל ביניהם.

יש לומר שבתוצאת הזמן נכשלנו בניהול המהלך להשבת גלעד שליט - המשא ומתן עם חמאס אמור להיות אמצעי בתוך המהלך הזה, ולא האלטרנטיבה היחידה למבצע צבאי.

נכשלנו ביצירת אמצעי לחץ ומנופים לריכוך הצד השני, נכשלנו בבזבוז זמן, בבחירת מתווכים לא מתאימים, במודיעין.

נכשלנו, בראש וראשונה, בכך שאחרי ארבע שנים נשאר על כנו אותו מצב התחלתי, שבו קיימות שתי אפשרויות בלבד: לשחרר את גלעד בכוח או לקבל בסופו של דבר את הרשימה שיכתיב חמאס.

התביעה להצר את זכויות האסירים בכלא הישראלי רלוונטית, אף ספק אם תעזור מול ההיגיון המעוות של החמאס.

מסע בכל-מחיר עושה את דרכו לירושלים, ובדרך הוא משנה את פני התקשורת הישראלית. מרבית כלי התקשורת נטשו בימים אלה את התפקיד המקובל של המעצמה השביעית והתגייסו בכל כוחם לקמפיין של משפחת שליט, הדורש מהממשלה ומהעם להיכנע ללא תנאי לדרישות לארגון הטרור חמאס.ובכך נטשו אפילו במראית עין אמות מידה עיתונאיות.

למרות שלדעת רבים היא מערערת את יסודות החברה הדמוקרטית- אל מי יכול מול כוח אדיר שכזה. מול שטיפת המוח המאסיבית הבוקעת מכל דיווח וניתוח, מכל פרשנות או תחקיר זהו כוח שהיה נתון רק בידי משטרים טוטליטאריים בעידן של טרום האינטרנט.ת העלבונות שהחברה בישראל סופגת מאלו המכנים אותה "אדישה" ו"מושחתת", נשארת החברה הישראלית חסונה ובוטחת. והיא אינה רוצה להעניק פרסים לטרור ולעוול.

באופן אירוני, האדישים כאן הם הפעילים למען שחרור גלעד שליט "בכל מחיר". אלו שבאופן מקומם ממשיכים להאשים את

ישראל בכך שגלעד עדיין לא בבית, אלו שמזלזלים בשיקולי הביטחון האלמנטאריים של ישראל, הם האדישים. אדישים לגורלנו.

יש צדק רב בדבריהם של מי שטוענים שבהתגייסות הציבורית לתמיכה במשפחת שליט יש אלמנטים של התבכיינות, פופוליזם וילדותיות, המסוכנים לישראל בהרבה מהישארותו של חייל אחד בשבי.כמה צביעות אחזה בתקשורת- הסלוגן "אל תתנו לאדישות להרוג אותו" ממתג את שחרור גלעד כעניין של מודעות ואכפתיות חברתית. יש ביננו המנסים להעלים את המחיר הכבד של השחרור ובין היתר טוענים שאין ברירה שהגיע זמן להחלטה קשה.

ההחלטה לרתום את התקשורת הכתובה למסע הצעדה למען שחרורו של גלעד שליט ובכך תיאלץ הממשלה לשחרר את העסקה ותצא אל הפועל היא טעות. יתרה מכך הטענה שעל גלעד שליט צריך לשלם "כל מחיר" היא טענה בלתי הגיונית. עם כל הכבוד האהבה והדאגה לגורלו - ויש כאלה בלי גבול - יש מחירים שמדינה לא יכולה להרשות לעצמה לשלם, ומי שלוקח חלק פעיל בקמפיין הזה, ואין דרך עדינה יותר לומר את זה, מסייע באופן ישיר לחמאס להמשיך ולעלות את רף הדרישות כלפי מדינת ישראל.

מה שמעיב על המחלוקת המכובדת והרצינית הזאת הוא טונים צורמים, פופוליסטיים, לא הגונים, המשתרבבים לוויכוח בתקשורת,אך מכיוון שזה סיפור שיכול לייצר רייטינג-סיפור שיש בו לא מעט יצרים, אז מלבים יצרים.

התקשורת מבוהלת מדיון שמתרחש מחוץ לגבולות הקונצנזוס- יש לזכור שעמדת הציבור בישראל מתעתעת ובעלת חיי מדף קצרצרים.

רצון טוב, ערבות הדדית ולב יהודי חם עומדים בבסיס הרצון להשתתף במסע למען שחרור גלעד שליט ולתלות סרט צהוב לתמיכה במאבק. הבעיה שהדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות. ברור שכולנו בעד שחרור גלעד שליט. יש מישהו שיכול להיות נגד ?גם מטעמי מוסר יהודי, וגם מטעמים פרגמאטיים, הנושא לא ירד מסדר היום כל עוד שליט ימשיך להיות בשבי.

זו לא הפעם הראשונה שבה התקשורת מועלת בתפקידה. כך היה למשל סביב הסכמי אוסלו וסביב ההתנתקות, כאשר צמרת העיתונות העניקה שירותי תעמולה לשלטון תוך עיוות המציאות והסתרת פניה. התוצאות ידועות.

ואם כך הדבר - אין מנוס מהטלת אחריות. מי שהופך במו ידיו ממדווח ומבקר לשחקן המרכזי בזירה, זה שמפעיל את מלוא היכולות שלו כדי להניע את התודעה הציבורית נגד השלטון.

ישראל היתה כל הזמנים מופת לעולם בכל מה שקשור לאי כניעה לטרור. אנחנו המצאנו את זה שאסור בכלל להיכנס איתם למשא ומתן. מאיתנו כולם למדו את זה,כנראה שהזמנים השתנו והיחס של מדינת ישראל כלפי אויביה הוא רך מדי, עדין מדי ורחמני. זו בדיוק הבעיה. דו"חות מערכת הביטחון על המשוחררים מעסקאות קודמות שחזרו לזרוע מוות ברחובות ישראל מדברות בעד עצמן.

יש כאן ארגון טרור שמנסה לסחוט מדינה ולהפעיל עליה מנוף לחצים כדי לקפל אותה, להוריד אותה על הברכיים, לזכות בניצחון אסטרטגי מהדהד, להתעצם באיזור.

האדישות בסיפור הזה היא לא מנת חלקה של החברה הישראלית,למרות תותחי התעמולה של התקשורת הכתובה על שלל כתביה, וכל זה למרות כפי שקשה להסתכל בעיניהם של אביבה ונועם שליט, כך קשה שבעתיים בעיניהם של משפחות הנרצחים שאת רוצחיהם רוצים לשחרר לחופשי. יש להיבט בפניהם של עשרות הקרבנות הבאים, יתכן השכן ממול ואולי החברה לעבודה, לכן אל לנו לעשות שקר בנפשנו. הסטטיסטיקה מלמדת שלפחות מחצית המשוחררים חוזרים לטרור.

רוצים למחות על ארבע שנים של גלעד בשבי? לכו לשגרירויות של אומות העולם שמקיימות קשרים עם הפלסטינים ולא נוקפות אצבע, הפנו את זעמכם אל חמאס ולא אל ממשלת ישראל.

גלעד שליט מוחזק על ידי כנופיית אנשים אכזרית ולא על ידי ישות של מדינה עם אחריות הכנופיות האלה סוחרות בבני אדם כמו בחפצים, ללא לב, ללא מצפון, אחרת כבר מזמן היו מאפשרים שם לפחות ביקורים של נציגי הצלב האדום.

האם המצעד למען שחרורו של גלעד שליט מגביר את הלחץ על ממשלת חמאס? סביר להניח שההיפך הוא הנכון. לכן יש לפתח כלים טכנולוגיים שיגבירו את הלחץ על מטרה ראויה לא פחות מאשר ממשלת ישראל והרי היא ממשלת חמאס. מטרת הפעולה היא להגביר את הלחץ בקרב דעת הקהל הבינלאומית, כדי שזו תשפיע על תנועת חמאס. יש להעביר את הלחץ למגרש של חמאס. כדי להשפיע, יש לרתום את דעת הקהל הבינלאומי ולצורך העניין ניתן בהחלט להגביר את השימוש בכלי המדיה החדשה, הרשתות החברתיות ועוד.

המשט ותוצאותיו

המילים מסירות נפש, גאווה לאומית ויהודית – זוהמו זה מכבר בשיח הציבורי, והפכו מקונסנזוס - למילים פוליטיות מסומנות לשלילה.

אנחנו מדינה ריבונית ,ולא אסקופה נדרסת-אסור לנו לבקש סליחה שהצלחנו.

הטרוריסטים על סיפונה של מרמרה באו במגמה לבצע פיגוע מיקוח, ולנהל משא ומתן איתנו כשהם מגעים לחופי עזה כמנצחים לכן אנשי הדממה מנעו לזה לקרות. כשיש אמצעי לחימה על ספינה הופכת אוטומטית לספינת טרור ואין בילתה, ולכן יש לנו לגיטימציה לעצור אותה בכל האמצעים העומדים לרשותנו.

מה שמטריף הרבה אנשים במצעי קומנדו הנועזים. העניין של לוחמים משתלתלים באמצע הלילה ממסוקים אל סיפונן של ספינות השטות בלב -ים זה קסום. אך האמת חייבת להיאמר אין דרך אחרת להשתלת על אוניה בלב ים כדוגמת האוניה מרמרה.

יש להדגיש שהזחיחות הייתה כל כך מופחת שאף אחד לא חשב שכמה אנרכיסטים יכולים לשבש את השליטה על הספינה מרמרה.

גם לגישתו של שר הביטחון שלנו מבצעים כגון אלה הוא פעלתן ונועז, מבצעים אור קוליים לא מסובכים כמו עצירת ספינה בלב ים עבורו זו אובססיה, זה גורם לו לעונג רב.

מנקודת מבטאו זה מוסיף לו נקודות זכות לפי ראות עיניו- ובמיוחד עם כל הפירוטכניקה המצטלמת במיוחד במצב הפוליטי שהוא שרוי.

האצבע המאשימה המופנת כלפי ישראל והטוענת ומתייגת את ישראל כמדינת טרור איננה במקומה.

אך אלה הטוענים כך שוכחים במזיד להציג את התמונה השלמה- בעזה אין מחסור באוכל, וגם לא חסר כסף לעומת זאת יש די ויותר פעילי טרור פראקסלאנס.

יש הטוענים חלקים בחברה הישראלית שמר ביטחון איבד את השכפ"ץ העיקרי שהותיר אותו במגרש הפוליטי עד עכשיו.

ההילה של זה היודע הכל בנושא ביטחון- כעת דורשים את ראשו, ובמיוחד מקרב מפלגתו. הם טוענים "האש מלחכת את הרגלים והפירוטכניקה החביבה עליו מסנוורת את העיניים"

האיש הרע האולטימטיבי בפרשה הזו הוא לא אחר מאשר שר הביטחון ע"פ מביני דבר ואין ביילתו וכך חושב גם השר יעלון.

בימים אלה הוא מעדיף חזית אחידה, למרות שיש לו טענות קשות ומבעבע הזעם כלפי שר הביטחון, הוא פעל לבדו, לא עדכן, לא התייעץ, ולא דיווח בזמן אמת על מבצע ההשתלטות , וגם לא אחריו.

טענותיו שהוא בנה מערכת של מידור ומיסוך שלא נותנת לאף אחד להתקרב לתהילה,התעלמות מוחלטת מצד אחד, והליכה עם הראש בקיק מן העבר השני.

יתרה מכך טענתו של יעלון- כשמשהו משתבש זה הופך פתאום בחשאי "לאנחנו" אילו זה היה מצליח נפוליון שלנו היה חוגג עד כלות- אך כולנו יודעים כיצד זה הסתיים- עכשיו נפוליון גורר את כולנו ביחד איתו למצולות.

הספינה מרמרה היתה מלכודת שהונחה ע"י ממשלת טורקיה, ברשותו של מחרחר המדנים הראשי במזרח התיכון מר ארדואן שזקוק לארגן לעצמו התאוששות בדעת הקהל הטורקית ועושה זאת על גבנו. לכן אין לפשפש ולבדוק כמה היתה עמוקה מעורבותו- צודק המערב שסבור ובמיוחד ארה"ב כי על טורקיה להוכיח את מחויבותה למערב לאחר התבטאותיו של ראש ממשלת טורקיה רג'יפ טייפ ארדואן על המשט לעזה וכן תמיכתה של טורקיה באיראן. כאן קבור הכלב האם אדם כארדואן מסוגל "לקדם את ההבנה ואת השלום"?

כל הערכים הנשגבים האלה – ההבנה, השלום, האהבה, הסובלנות והפתיחות – נבחנו בכור המצרף של פרשת המשט והשייטת

המכנה המשותף של האלה הקוראים לעצמם פעילי שלום- הם אלה המצדדים בקול רם וברור בתקשורת "בזכות השיבה", טיפוח עלילת השווא שישראל היא מדינת אפרטהייד, ומעודדים את שונאינו בעולם להתמיד בחרם על ישראל.

אסור ליצור הפרדה מלאכותית בין האיסלמיסטים הטרוריסטים הקיצוניים, ובין האחרים המכנים את עצמם פעילי שלום- מדובר באותה חזית ובאותה מטרה, עבדקנים איסלמיסטים, ופמיניסטיות רדיקאליות צעדים ביד שלובה ובאותה קואליציה בהפגנות במערב אירופה ובעולם כולו.

למרבה הצער כך מתנהל הקרב על בחזית- והיא עבורנו הקשה מכולן, ולמרות הכל יחסית לתהומות הללו, הדו-קיום בין יהודים וערבים במדינת ישראל הוא נסבל. מי ששופט כך את המצב, לא יתאכזב מפני שהוא לא ציפה לשום דבר אחר. מיואשים הם אנשי השמאל, בעלי החלומות, המסרבים לראות את המציאות או מנסים לכופף אותה כדי שתתאים לדוגמות ההזויות שלהם.

הפייסנות המזויפת והאהבה הכוזבת הולידו את צירוף המלים האבסורדי "קורבנות-שלום". איזו סתירה פנימית! שהרי מה היא מהותו של שלום? העדר קורבנות! לא אצלנו. יתר על כן, גם מה שנראה כלפי חוץ כקורבן-מלחמה מובהק, הוא בעצם קורבן-שלום, מפני שיוזמות השלום, שיחות השלום ותהליכי השלום הם אבות המלחמות.

אין פלא שהחזון נפרץ במחוזותינו כאשר קוראים ומשווים נואלת בין לוחמי המחתרות שלנו למחבלי הטרור החמאסי והג'יהדיסטי.

חלשי-הדעת שבינינו אף משווים בין הרוגי המלכות שלנו - לטרוריסטים המתאבדים שלהם.

פסילת הדעות והוקעת נעשתה בראש ובראשונה באמצעות כלי בולשביקי ידוע: דה-לגיטימציה של היריב ופסילתו. אנחנו סובלים מכך כיום בארץ ובעולם.

יש לזכור"מסביבנו אימה וצלמוות", ומדינת ישראל מוסיפה להילחם על חייה לעתים בדרכים דומות לעבר ולעתים בדרכים שונות ואחרות. מה שבטוח הוא ש"כולנו גויסנו לכל החיים ו"משורה משחרר רק המוות.

בין גרוע לרע מאד

יכול להיות שלישראל לא תהיה ברירה וכל מה שתוכל לעשות נוכח הלחץ הוא להתמקח על התנאים. יכול להיות שתיאלץ להסכים לוועדת חקירה כזאת או אחרת לעניין המשט, ועדה שיש לה ניחוח בינלאומי או שיושב בה נציג בינלאומי, או שבראשה עומדת פיגורה בינלאומית. יכול להיות שהברירה הניצבת כעת בפני ישראל היא בין רע לנורא, ושמוטב יהיה לבחור ברע.

על ישראל להבהיר שבכל מקרה היקף המנדט, הרכב המשתתפים, ישראל לא תאפשר בכל סיטואציה שתעלה שחיילי השייטת לא יצטרכו להתחמש בעורך דין ולהיחקר, ומאידך לא תעסוק בשאלה המדינית של המצור על עזה.

גם אם ייענו כל הדרישות האלה, גם אם יוזמי הוועדה יקבלו על עצמם את כל המגבלות שבהן ישראל מעוניינת, בודאי נציגיה לא יתגלו כחובבי ציון מושבעים.
סיכוייה של ישראל פחותים לא בגלל שנאת ישראל,גם משום שדעת הקהל העולמית הוא צבוע.

ישראל חלשה יותר מבחינה פוליטית- לעומת מי שעומד מולה במיוחד כאשר מדובר בקול האיסלמי.

נכון ניתן ואפשר לוודא שבוועדה יישבו אישים שאין שנאתם אומנותם-ולמרות זאת כל ועדת חקירה בינלאומית בהנחה שיהיה לו רצון כזה, לרדת לחקר האמת, יהיה אינטרס מובהק לא להעליב, או להכעיס את ארדואן וגם ע"ח ישראל.

במקרה הסביר היא תצא רע עד גרוע. נכון: יש לא מעט טיעונים חזקים שיעמדו לה ביום המבחן, יש הוכחות, יש מידע, יש משפטנים ערמומיים שיוכלו להציג את הנמקותיה. אלא שוועדות חקירה אינן גופים "משפטיים". לא באמת. הן גופים המתחזים למשפטיים. כלומר, כאלה העושים שימוש בז'רגון משפטי, כאלה המעלים מחזה כאילו משפטי, בשעה שמדובר למעשה במוסדות פוליטיים. ובהליך פוליטי לישראל יש פחות סיכוי להצליח.
ממילא אין סיכוי שוועדה בינלאומית תקבל החלטה שתקבל את הגרסה הישראלית ותטיל את האחריות להידרדרות פרשת המשט על טורקיה. נכון, הטורקים לא עשו דבר כדי למנוע את הטרגדיה, הם לא שעו לבקשותיה של ישראל, הם לא גילו שמץ של עניין להרגיע את הרוחות, הם אפשרו, במישרין למשט לצאת לדרך ובכך הם אחראיים לפרובוקציה. בבית משפט הוגן זה יכול להספיק להרשעה. אבל לא כדאי להתבלבל: ועדה בינלאומית היא יצור פוליטי, ובמצב הענייניים הקיים לישראל אין סיכוי לזיכוי.

נכון טורקיה קרובה למוקדי חיכוך ועימות פוטנציאליים- במצב העניינים שלפנינו כנראה לא ניתן להחזיר את הגלגל אחורה, וקיים סיכוי סביר שהיא דילגה סופית למחנה היריב,.

אחד הסיבות לכך אירופה הפנה לטורקיה כתף קרה כאשר גררו רגליים וסירבו למעשה לצרפה לאיחוד האירופי.
לאמריקאים יש כעת קושי גדול עם ממשלת אנקרה, הם מזהים בדאגה את שינוי הטון ושינוי הגישה של הטורקים - כן, כלפי ישראל כמובן, אך במשתמע ובמובהק גם כלפי ארצות הברית. הטורקים מובילים כעת את החזית המנסה לבלום סנקציות בינלאומיות בהובלה אמריקאית נגד איראן.

אחריותה של ממשלה בישראל היא לדאוג לאזרחיה, הסגר נועד למנוע התקפות נוספות, זו אשמתה של התקשורת הפנימית והעולמית שהיא מעוותת את המציאות, אסור להסיט את הסיקור התקשורתי מהאלימות הפלסטינית אל התגובה הישראלית.

בואו ולא נטמון את הראש בחול ,החמאס השתלט באלימות על עזה ושיגר בלי הפסקה טילים לעבר ישראל. בסופו, באה התגובה המאסיבית מצד ישראל.

ישראל בצדק ועם הסכמה של הקהילה הבינלאומית סגרה לחלוטין את עזה בניסיון למנוע מהחמאס לצבור נשק. זה שקר לטעון שקיים שבר ההומניטארי אשר מחמיר מדי יום ברצועת עזה, ישראל מפסידה את הקרב על הלגיטימציה בגלל הצביעות של העולם.

מדינות רבות בעולמנו שוגות לפעמים וזו דוגמה טובה לכך.מדינת ישראל מסתמכת על עוצמתה הצבאית, ועל רטוריקה עיקשת בדבר הגנה על העם ובצדק- ומנגד היא פתוחה בנרטיב של נשיאה בתוצאות המדיניות שלה.

לכן ישראל איננה זקוקה להתנצל בפני מישהו , ובודאי לא בפני קנוניה טרוריסטית- נכון עושה ישראל שמסתמכת על עוצמתה הצבאית, ובמקביל גם על דיפלומטיה וערכים כמו הבנה ואמפתיה במקומות שזה ראוי.

אחרי הפיאסקו של רדואן, לא הטקטיקות הצבאיות של ישראל ולא הסגר על עזה הן שזקוקות לבחינה מחדש. הנראטיב של ישראל איננו זקוק לבחינה שכזו. מנה קטן של אמפתיה וסיום הצביעות המשוועת יהיה מקום לא רע להתחיל בו.

באמצעות עוצמה צבאית אנו הגענו עד הלום , עד היום ברטוריקה בלבד ישראל לא הצליחה לשבור את המוסר הכפול שבו העולם שופט אותה.

ניסנו בעבר לרכך את העוצמה באמצעות דיפלומטיה לא בהצלחה יתרה.

ישראל לו רק מנסה היא גם יוזמת ודואגת למצוקה ההומניטארית בקרב הפלסטינים, כפי שהוא יודעת לעשות במקרים של מצוקה הומניטארית ברחבי העולם. לא צריך ליצור סיפור חדש, ישראל מתנהגת ומיישמת בהתאם לאמות המידה המוסריות המקובלות.

מאז מלחמת הקוממיות ולפניה ישראל עמדה בפני איומים חוזרים ונשנים על ביטחונה ועצם קיומה. זאת בקרב חלקים מהאוכלוסייה הלך והשתלט נראטיב שבמרכזו התנחלות בכל ארץ ישראל ובהסכמה של כל ממשלות ישראל לדורותיהם. התנאים אפשרו לנראטיב החדש להעמיק את שורשיו וטוב שכך, אף שגם זה השתנה עם החלטת אש"ף ב-1988 לתמוך רשמית שהובילה בהמשך בפתרון שתי מדינות לשני עמים.מציאות שמשתקפת היטב בעיקרון הנראטיב הישראלי המדינה כדוד שמתעמת עם גולית הערבי
האינתיפאדה השנייה של הפלסטינים בלמה את כל ההתפתחויות המדיניות ודחפה אלימות. הפלסטינים לא תקפו רק חיילים ומתנחלים בשטחים הכבושים, אלא גם אזרחים בערים ישראליות. הסיפור הישראלי של שנות החמישים - דוד מול גולית –רקם עור וגידים.

האם מדובר בסיוע הומנטרי?

השאלה שכל אזרח צריך לשאול עצמו היא מהן האלטרנטיבות, ואם נכון היה להעדיפן על פני זאת שננקטה. אבל האלטרנטיבה קשה לא פחות, כי הטורקים כבר הבהירו שהם מתכוננים לפתוח קו ספינות קבוע לעזה, וברור כי מהלך כזה יהפוך בסופו של דבר לנתיב אספקת אמצעי הלחימה העיקרי לרצועה.

"אם סיוע הומניטארי היה מטרתם - הם יכלו להיענות להצעתנו להעביר את הסיוע בדרכים המקובלות". כיום ניתן לומר בבירור שהמשט נועד ליצור פרובוקציה לשמה ביוזמת גורמים אנטי ישראליים - שאין להם ולו חצי דבר עם סיוע הומניטארי.

למען הסר ספק, האחראים לאירוע הם בראש ובראשונה משתתפי המשט לוחמי השייטת לא ציפו על ספינת ה"מרמרה" ארבו להם מאות "פעילי שלום" מוכנים לקרב, מי שדיברו שלום ועשו מלחמה. בוודאי אסור להטיל שום אחריות על לוחמי השייטת, שהתכוננו למטר גידופים ויריקות ונאלצו להתמודד עם אלימות קשה, מבחינתם זו היתה סכנת חיים, ובסיטואציה כזאת הם היו חייבים להגן על עצמם.

ברור שהחלטה לעצור היא החלטה להשתמש בכוח, כי אין דרך אחרת לעשות זאת מול מי שמחליט שלא להיענות לבקשות חוזרות ונשנות להעביר את הסיוע בדרכי שלום.

הכוחות הגיעו לפזר הפגנה - אך הותקפו באלות, סכינים ורוגטקות מהרגע הראשון נתקלו הלוחמים בהתנגדות קשה. הם עוד ניסו לשמור על קור רוח, לדבוק בתכנון, אבל האלימות הקשה והפחד שינו את הכל, איש מהם לא היה מוכן לקבלת הפנים שציפתה להם. "רצו לבצע בנו לינץ' - וכמעט הצליחו.

באו נזכור המצור על עזה הוטל לאחר שהתברר כי חמאס מונע מהחייל גלעד שליט את הזכויות המוקנות לכל שבוי על פי החוק הבינלאומי בניגוד לתעמולה של חמאס. על העולם להבין שפעילי זכויות האדם שהיו על הספינות במשט הנוכחי רצו לשבור מצור על ארגון טרור שקורא להשמדתנו ולכך ישראל לא נוכל לתת יד- ישראל חייבת להגן על עצמה גם עם מדובר בכוח.

"חמאס" הוא ארגון טרור קיצוני-דתי שאינו מוכן לקבל את זכות הקיום של ישראל, שמשתמש בטרור נגד אזרחים ושאינו מוכן לקבל הסכמים קודמים בין ישראל והפלסטינים, הסגר על עזה מתחייב בכדי לעצור את חמאס ותומכיו.

מדינת ישראל היא מדינה ריבונית ולא יכולה להסכים לפגיעה בריבונותה, זכותה של כל מדינה לבדוק אוניות המגיעות לשטחן, הפעולה במים בינלאומיים היתה בהתאם לכל כללי החוק הבינלאומי המקובלים.

ישראל לא תיכנע לאותן קבוצות אנרכיסטיות, בוודאי לא לחבורת טרוריסטים הרוצים לקדם את הטרור ולשתף פעולה עם הטרור ולגרום לשפיכות דמים, האירוע הזה הוא תוצאה של פרובוקציה מכוונת של גורמים שתומכים באיראן ובמובלעת הטרור שלה, החמאס ברצועת עזה.

תגובתה החריפה והקולנית של טורקיה לנוכח האירועים בעת השתלטות צה"ל על ספינות המשט ההומניטארי כביכול לעזה ממחישה את המוסר הכפול הטורקי.

השאלה המרכזית היא כיום על הפרק היא:כיצד היתה טורקיה מגיבה לו ארגונים זרים היו מנסים להעביר אספקה לארגון המחתרת הכורדי PKK, או אף מסייעים לו לפעול בכורדיסטן?

מה היו במקרה כזה הוראות הפתיחה באש שהיו מועברות לחיילים הטורקים? מה היה קורה לו פעילים זרים היו מנסים לחטוף את נשקו של חייל טורקי, או לתקוף חייל טורקי? נדמה לי שהתשובה ברורה.

בכלל, כמעט בכל תחום שבו טורקיה מאשימה את ישראל, היא עצמה - על פי מדדים כמותיים אובייקטיביים - עולה בכמה מדרגות על התגובות של ישראל למצבים דומים.

טורקיה צריכה ליטול קורה מבין עיניה, ולהחליט אם היא ממשיכה במסורתו של "כמאל אטאטורק", או פונה לדרכם של אחמדינג'אד ואיסמעיל הנייה. התנהלות כלי השיט הטורקיים קרובה מאוד לביצוע אקט מלחמתי, וניתן רק לדמיין את התגובה הטורקית לו פעולה כזו היתה מבוצעת בכורדיסטן או בצפון קפריסין.

קשה להעריך כמה גדולים יהיו גלי ההדף המדיניים והביטחוניים של האירוע הקשה שהיה אתמול על סיפונה של ה"מרמרה"

ניתן כבר עתה לקבוע כי הימים הקרובים יעמידו למבחן את ההרתעה והנחישות הישראלית. לא רק מול מי שינסו לנצל את האירוע להישג מדיני או חלילה לפיגוע, אלא ברמה הכי פשוטה ומיידית - מול הספינה הבאה, "רייצ'ל קורי", זו שעקב תקלות טכניות לא הצטרפה למשט- ועושה כעת את דרכה עצמאית לעזה.

חייב להיות ברור הקונספציה לא השתנתה והתשובה ברורה: מה שהיה הוא שיהיה הסגר על רצועת עזה ימשיך וכל משט בעתיד תיעצר. באותן השיטות, על ידי אותם הלוחמים, פשוט כי אין דרך אחרת לפעול בים.

החוק הבינלאומי אוסר על כלי שיט או כלי טיס להיכנס למים הטריטוריאליים או לאוויר הטריטוריאלי של מדינה ריבונית, והתגובה החוקית לכניסה שכזו היא התראה ואזהרה ומיד לאחר מכן הפצצה של הכלי.

האם קיימת מדינה בעולם המאפשרת כניסה של כלי שיט עוין למים הטריטוריאליים שלה ללא תגובה הולמת?

תוצאות המבצע לעצירת המשט של השמאל הבינלאומי, בהנהגת טורקיה של ארדואן, קשות לישראל מבחינה הסברתית.

אנו עדים שברחבי העולם המדינה היהודית מוקעת כמי שאחראית לרצח אזרחים תמימים על ידי חוליות קומנדו חמושות. קשה מאוד לשנות את התדמית הזאת. ולמרות זאת לכל העולם אנו חייבים להבהיר אירועי אתמול לא יבקיעו את חומת המצור שסוגרת על הרצועה.

בשבוע האחרון הכריזו מארגני המשט ורבים מהאנשים שהיו על הספינות באופן הברור ביותר, שעל הספינות אין כלל נשק. יתרה מכך מארגני המשט הצהירו שהם לא באים עם נשק ותחמושת אלא עם מסר של תמיכה ושלום, וברוח זז התבטאה גם ח"כ זעובי. לאור התוצאות הטרגיות אסור לפעילת טרור שכמוה לשוב בחזרה למשכן הכנסת.

מדינת ישראל חייבת לחשוף את כל הקשרים הכלכלים, פלילים וטרוריסטים של מארגניי המשט ובוודאי להעמיד לדין כל אזרח ישראלי כולל חברי כנסת.

החכי"ם הערבים הם מעין ארסנל ראשי נפץ נגד מדינת ישראל לכן יש לנטרל אותם בהקדם ולא הדמוקרטיה תהיה כסות לשודדי ים הפועלים לחיסולה של מדינת ישראל.

לאורך הימים האחרונים שמענו דיווחים משמאל בישראל שהתבטא מעל כל במה אפשרית שמדובר באנשים רודפי שלום וצדק, אנשי דת ורוח, ואפילו חברת כנסת אחת. איך יכול להיות שאנשים כאלה אוחזים בידיהם נשק קר ותוקפים כהמון פראי וזועם?

אף אחד מאיתנו אינו יכול לתאר לעצמו מה הרגשה ברגע שבו מכת האלה הראשונה נוחתת עליו, אולי את הכאב הפיזי אפשר לשאת, אבל כאב ההפתעה וההלם קשים הרבה יותר.

מרגע שחיילים בודדים נותקו מהכוח, נלקח מהם נשק והופעלו נגדם אמצעים קרים כמו סכינים, מוטות ברזל ודוקרנים - לא היתה להם ברירה. כדי להציל את חייהם הם נאלצו להשתמש בתחמושת חיה. התוצאה המצערת היא בבחינת הכרח לא יגונה מנקודת המבט של החיילים על הספינה.

בסופו של יום יש להדגיש כי למרות הכל המשימה הושלמה הוסגה המטרה ברור לכולם שהלוחמים רצו והעדיפו שזה יהיה אחרת - אבל לא הם בחרנו באלימות, איש מאיתנו לא מוכן לשאת את המחשבה שחלילה המצב היה הפוך, ואנחנו היינו סופרים את מתינו.

יש להניח שדברים ייראו אחרת וילמדו הלקחים, האפשרות של קרב אלים לא תילקח עוד כ"תרחיש קיצון", אלא כמשהו שסבירותו גבוהה בהרבה ומחייבת פתרונות שימנעו תוצאה דומה.

יש להימנע ממחול השדים המוכר במחוזותינו - האשמות והטלת רפש במי שפיקד ומי שביצע- יש להמתין

לתחקירים שיעלו בוודאי תהיות נקודתיות, אבל עיקרם צריך להתמקד לא במה שעשה הלוחם הבודד אלא במערכת הרחבה ההכפשות מבפנים זה בוודאי לא מה שיחלץ את ישראל מהתסבוכת המדינית, וזה גם לא יסייע בעמידה מול מה שעלול להתרגש מבית ומחוץ: מהאו"ם לגליל, מאנקרה לעזה, מאחר והנזק הקל יהיה הברחת אמצעי לחימה לעזה, אך הנזק הכבד והמסוכן בהרבה יהיה בהכרה שניתן לא רק לפגוע בחיילי צ.ה.ל. אלא גם לכופף את מדינת ישראל.

כל השאלות לגיטימיות בהקשר להחלטת הדרג המדיני ובאשר לתוכנית הפעולה. אך אין מה לעסוק בתגובה של החיילים: הפקודות שלהם היו ברורות, והם הפעילו כוח רק כמוצא אחרון.

ישנן עוד כמה שאלות מחריפות ומתחדדות בעיקר לנוכח ההחלטה הישראלית המוזרה להטיס על חשבון ישראל את פעילי המשט לארצות מוצאם.

המדיניות של מדינת ישראל תמשיך כמובן להיות מדיניות שאומרת דבר פשוט: אין לנו ויכוח ואין לנו מאבק עם האוכלוסייה בעזה. אנו מעוניינים לאפשר להם חיים סדירים, אנחנו רוצים למנוע כל משבר הומניטארי בעזה, אבל גם יש לנו מאבק עם ארגון החמאס, שמאיים על אזרחי ישראל, שיורה טילים על יישובים ישראליים. מחובתנו להגן על אזרחי ישראל, על יישובי ישראל, לשמור על הביטחון של מדינת ישראל - וכך נמשיך לעשות.