עד המדינה שעליו מתבססת חקירת המשטרה ב"פרשת הולילנד" מסר למשטרה לפני שנתיים גרסה הפוכה בדיוק. לאיזו גרסה להאמין? שפטו בעצמכם,שוחד או לא שוחד? - תלוי מתי שואלים. כיום מתברר ששני צדדים למטבע, בעת שעד המדינה נחקר בשנת 2007 במסגרת חקירת פרשת מרכז ההשקעות, בה חשדו החוקרים בהעברת כספים מעו"ד מסר לאולמרט שכיהן כשר התמ"ת בפרשת "צוק מנרה" -מסר גרסה הפוכה לחלוטין מהגרסה שמסר עתה לחוקרי המשטרה בעניין פרשת הולילנד.
מה שעולה מהדברים הוא המסקנה, כי אחת מהגרסאות – שקרית. השאלה שתובא מן הסתם להכרעת בית המשפט היא – למי להאמין?
חשיפת פרשת הולילנד רק מגבירה את החשק לבדוק מה בדיוק אירע במקומות האחרים והאם הולילנד הייתה תאונה חד פעמית או דרך פעולה נפוצה.הגם בארזים נפלה שלהבת?
השחיתות המתגלה בפרשת הולילנד היא כנראה רק קצה הקרחון – וזאת אנו למדים מהפרסומים בעיתונים ,מחוקרי המשטרה הרצים בצדק לחפש עוד ראיות ועוד חשודים ועוד שחיתויות בין היתר קיים חשד שעניינו הסוואת כספי שוחד בחשבונות פרטיים בחו"ל באמצעות חברות קש. וכן שמסלול הכסף טושטש על מנת שלא לזהות את מקורו.
אבל מה שחשוב בעיני זה לא רק ללכוד את כל הקומבינאטורים והמושחתים. מה שמדאיג זו השיטה המאפשרת לערימת השחיתות הזו להיערם עלינו, מתחתינו ומצידינו. כאשר אנו מתבוננים ורואים את הקלילות בה אושרה הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל יש פעימה של חרדה בלב.
הקשר הבלתי אמצעי בין הנבחר או הפקיד ובין התושבים יוצר, כידוע, פרצה הקוראת למעשה שחיתות. היבחרותו של ראש העיר בבחירה אישית ותלותו בבעלי הון, שמשקיעים בו כדי שייבחר, מהווים פרצה נוספת לשחיתות.
שחיתות שלטונית ברשויות מקומיות בכל הנוגע לזכויות בנייה זועקת לשמים, תרתי משמע.
אין ארזים ואין שלהבת,לא בישוב קטן או גדול אין הבדל השחיתות זועקת לשמים. היא בולטת במיוחד: בבנייה חריגה, בזכויות בנייה מפליגות- לצד כסף רב, זכויות נדל"ן וכיוצ"ב.
כאזרחים אנו עדים לכך שפקידים ממלאים את רצון ראש העירייה לעתים תוך כיפוף דעותיהם המקצועיות. הם יודעים מי הבוס ושומרים על מקום פרנסתם. מסתבר שדווקא חברי מועצת העיר הם הם שומרי הסף האמתיים, הם הפועלים להוקעת מעשים לא ראויים, והם מהווים הלכה למעשה את שומרי הסף הטובים יותר במערכת השלטון המקומי, שבה ראש העירייה הוא השריף הכמעט כל-יכול של העיירה.
אפשר לסתום פרצות אלו על ידי פישוט הליכים בירוקרטים למניעת הצורך במאכערים ומקורבים.לצד
תגבור מערכת הבקרה המקצועית של מבקר הרשות המקומית, מבקר המדינה ומשרד הפנים- והטלת אחריות אישית והחמרה משמעותית של הענישה לאלו שנתפסו במעילה.
יש לעמוד על שקיפות מלאה של החלטות ואופן קבלתן- בעולם העיפו האזרחים את הפוליטיקאים שמעלו באמונם בהפיכה, כאן בישראל ההפיכה עוד לא התרחשה, אבל השחיתות כבר משתוללת ומחסלת כל חלקה טובה.
אנו אוהבים לשנוא את הפוליטיקאים, זה מכבר מזמן הפך להיות הבון-טון של הישראליות. אנחנו שוכחים כי האחריות היא גם שלנו - אנחנו בוחרים אותם ,לכן לכולנו יש חלק בפרשת הולילנד להרשאה הרשלנית הזו יש מרכיבים רבים.
יש הטוענים בדיעבד שהחולי החל בעסקה הפוליטית השקופה שנעשתה לקראת הבחירות המקומיות בהן ניצח אהוד אולמרט את טדי קולק והפך לראש עיריית ירושלים.
הציבור הירושלמי החילוני התייחס באדישות לבחירות הללו-וכשנבחר גובה על ידי בעלי טורים נלהבים ואילי הון,ומנגד הציבור בחר להתעלם מסימני השאלה סביב אישיותו ויושרתו, שהלכו והתרבו.
הוא הלך והתקדם במערכת הפוליטית והגיע עד הלום. נכון, לרגע זה הוא נהנה בחזקת החפות "אדם הינו בגדר זכאי כל עוד לא הוכחה אשמתו מעבר לספק סביר" ולמרות זאת המשפט "אין עשן בלי אש" עושה עוול גדול לכל חשוד, גם למר אולמרט. האם ייתכן שפטריית עשן אדירה, פחות או יותר בגודל של הולילנד, מרחפת מעל ראשו של ראש הממשלה לשעבר, אפשר להניח בנוחות שלפחות מדורה קטנה ובה אש מתפצחת נמצאת מתחתיה, אם לא שריפה גדולה?
זו רק דוגמה ראשונית-גם עלינו רובצת אשמה משום שלא ניקינו ואנחנו עדיין לא מנקים את המערכת הפוליטית שלנו מכל אלה שדבקים בהם חשדות ובוחרים אותם לכהונה נוספת. אנחנו מחכים וסובלניים, ובכלל זה התקשורת להרשעתם ע"י בתי המשפט, וכל זה מתוך הנחה שמי שלא הורשע בדין, זכאי, ומי שזכאי לפי החוק צריך להיות זכאי בעינינו.
בכך אנו כציבור מכתיבים למערכת הפוליטית סטנדרט נמוך ואין צורך להרחיב..... המערכת מסואבת.
גם ברגעים אלה בכתיבת הפוסט מותנעים טרקטורים ברחבי הארץ באתרי בנייה שעצם קיומם גוזל את חופי הארץ מהציבור,משמיד שטחים פתוחים שהוגדרו מראש- שומעים את הביקורת ומתעלים, הם אומרים לעצמם " הכלבים נובחים והשיירה עוברת" הכלבים, אם לא הבנתם, זה אנחנו- והשיירה היא השחיתות.
לכולנו יש חלק משום שהצטרפנו ולא בלמנו את ההתבהמות של החברה הישראלית- וממש לא אכפת לנו המחיר.
אסור להסיק מסקנות מרחיקי לכת ולטוען שהממשלה מושחתת ושהשרים התומכים ברפורמות כגון אלה הם חבורת תאבי בצע. אלא מה? אחדים שבויים בכמה אתוסים קבועים, והם מקובעים בכמה מחשבות פשטניות. למשל שהבירוקרטיה זה תמיד רע. למשל, שהשוק החופשי זה תמיד טוב.
פרשות נוספות שאינן נגועות דווקא בשחיתות פלילית, מצביעה על ההיפך הגמור. במקומות רבים מאוד טוב שיש בירוקרטיה. טוב מאוד ששטחים ירוקים לא ניתנים בקלות למרמס דחפוריהם של יזמים ואנשי נדל"ן. עדיף ששינוי ייעוד קרקע ייעשה לאט ובזהירות, עם כל האישורים הדרושים וללא מאכרעים ומתווכים למניהם.
גם לירוקים יש מה לעשות- זכותם הלגיטימית להלחם על כל גבעה שהולכים להרוס אותה בשביל פרויקט נדל"ני, בשוק החופשי המהולל אין חסמים כשמדובר במיקסום רווחים.
מה קורה אצל אילי ההון האדירים כשהוא עומד להפסיד כסף או הזדמנות? כשהמדינה אורת לוא, או שאי אפשר? .או אז מתחילים הלחצים והרמזים והקריצות והפיתויים והשליחים והמאכרים נכנסים לפעולה.
כמובן אז קוראים לזה ללחצים כגון אלה "לחצים לגיטימיים",ובפקידות מכנים זאת "פתיחת חסמים בירוקראטיים", והשד יודע אלו עוד מילים חיוביות נשמע מבית המדרש היחצ"ני של לוביסטי.
כולנו מודעים שיש שוחד ושחיתות- שמור לי ואשמור זה דבר מקובל במקומותינו כמו שתוק לי ואשתוק לך בין אילי הון לאילי-כוח.
כולנו מודעים שיש הרבה בעיות וחסמים ובירוקרטיה וכל זה צריך לתקן את הראוי לתיקון.
הגיע הזמן להשקיע מאמץ בהגנה על האינטרסים של הציבור שאינם רק אינטרסים של בניה ופיתוח, אלא גם של נוף ואוויר נקי ושטחים פתוחים ומרחב ובעלות על רכוש ציבורי. לא הכל יעילות, יש גם יושר והגינות, מתינות וחוש מידה לפני שהורסים את פני הארץ ומשחיתים לעד את אדמתה ואת דמותה.
בפרשת הולילנד השוחד חדר לשלטון, זה כבר אינו חדש. הבעיה היא דווקא בהפוך על הפוך. מסתבר גם לתמימים ביותר מבינינו שהשחיתות היא בכלל נורמה. ככה עושים כולם. הנורמה הזו הייתה ידועה לבכירים בערים ,במועצות מקומיות, בוועדות תכנון, לקבלנים, לעורכי דין מסוימים, ולעוד שורה ארוכה של גוזרי קופונים בדרך אל הכסף.
הציבור הרחב לא ממש הכיר את השיטה. כמובן שלא היה מודע לממדים המפלצתיים שהיא תפסה בקרב ממלאי תפקידים, שבהינף חתימה יכולים לגרוף לכיסם ולהזרים לכיסי אחרים מיליונים של שקלים.
נכון שהכל עדיין בגדר חשדות, וכמובן המשטרה - שלפחות כרגע חושפת שיניים מקצועיות ראויות לשבח,ובזכות התקשורת מגלים לכלל הציבור בישראל את נתיבי השחיתות, את שביליה הנעלמים, את שרשרת הרשע.
כיום ברור אפילו להדיוטות, שעד עכשיו סירבו להאמין לסיפורים מסמרי השיער שנשמעו מכל עבר על שחיתויות בשלטון המקומי.
שנים ארוכות התנהל לו העניין הזה בשקט, ככל הנראה ללא חשש מצד המעורבים בו, שהמשיכו את חייהם הטובים כאילו דבר לא יכול לקרות להם. הם ידעו את שרובנו לא ידענו: שמתן ונטילת שוחד הם לא דבר מסוכן, גם אם מדובר במיליונים, וגם אם עשרות אנשים נהנו מכך.
פרשת הולילנד מלמדת אותנו שמדובר על מערכת סדורה וידועה, עם שפה משלה, שמי שצריך לדעת מכיר אותה היטב, ושהכללים שלה ברורים לרבים.
מעצם החקירות ומה שדלף לתקשורות אנו מבינים שכל השרשרת הארוכה של מקבלי ונותני השוחד בפרשה ידעה בדיוק מה הסכומים שיש להעביר, למי יש לתת יותר ולמי פחות, מי יידע להגיע אל לשכתו של מי כדי להוציא מאות חוזי בנייה שלא כחוק.
בדיעבד שחלק מהעניינים התגלה לציבור נכון לומר שזו הבנאליות של ההתנהלות הציבורית שלנו. במקביל למערכת הגלויה והחוקית מתנהלת לה מערכת סמויה מן העין, שככל הנראה היא הרבה יותר מסודרת מהמערכת הגלויה.
לדידם והנחת היסוד של המעורבים סברו שאין שום סיכוי ששלטונות החוק תעלנה על העניין, העבודה היתה המוחלטת, ויתכן עודנה מתנהלת באותו מתכון במקום אחר בארצנו. החקירות והמעצרים בפרשה הם המתנה הטובה ביותר ששלטון החוק בישראל יכול להעניק לאזרחיה -האורוות, הביבים, דירי החזירים, מתחילים להתנקות והרפש יוצא החוצה.
הלך הרוח הציבורי המאפיין את הימים האחרונים הוא שבישראל של 2010 לא ניתן להסתדר ללא מאכערים. האם היזקקות לשירותיו של מאכער ב- 2010 או כל שם אחר שתבחרו בו, היא לגיטימית?
מדינת ישראל רצופה במפלצות נדל"ן דוממות חלקן שזורות לאורך חופי המדינה שהסיבות לאישור הקמתן תמוהות. כיצד ניתן להסיר את החרפה הזאת מעלינו?
