" ביום פקודה "

הצהרות שעוסקות בתרחישים- לתקיפה ישראלית על מתקני הגרעין האירני וההשלכות לכך הם מן הסתם בראש הכותרות .ומאידך האמריקנים ודאי אינם מסכימים עם כל משתני המדיניות הישראלית החדשה.

ההצהרות של ארה"ב בנושא כאוב זה ידועות לנו מראש, לכן זה לא מפתיע דבריו של שר ההגנה האמריקני, כי לתקיפה כזו יהיו השלכות מסוכנות, והדגיש כי ניתן למנוע את היכולת של טהרן להשיג פצצה גרעינית רק אם האיראנים עצמם יחליטו כי המחיר לכך יקר מדי.

טהרן מנהלת זה שנים מאמץ הטעיה והונאה, שנועד לאפשר לה להגיע ליכולת גרעינית כל המוקדם מבחינתם..... הסכנה טמונה לא רק באיום הישיר מאירן, אלא בהשפעה שתהיה למטרייה גרעינית איראנית על המדינות ועל ארגוני הטרור הפועלים נגד ישראל. לכך יש להוסיף-את הקשר חובק עולם של שונאי ישראל שבראש מובילה טהרן, מנוצל כדלק פוליטי, מחדל זה היה לאחת הסיבות שבגללן, במשך הדורות שחלפו מאז שואת אירופה, נדמה היה כי האנטישמיות נעלמה מן העולם או שהיא, לפחות, גוססת. אך המתרחש היום בעולם מגלה גל חדש של שנאת ישראל, הפועל בצורה שממנה ניתן ללמוד כי האנטישמיות חיה במשך כל הזמן הזה מתחת לפני השטח ורק חיכתה להזדמנות להסתער שוב על קרבנה.

אנו שמטיפים לכל המזרח התיכון על חשיבותה של יציבות לא מהווים ממש דוגמה מוצלחת, זו ההזדמנות והשעה למנהיג ברשות נתניהו גדולתו תהיה אם ילך לכיוון איחוד העם, וינטוש סיסמאות הישנות.....וידאג לביטחונה של ישראל בימים קשים אלה......

על ההנהגה הנבחרת לבוחן את כל מגוון האפשרויות "ביום פקודה"!!!!!אירן גרעינית היא סיבה לאי–יציבות אזורית, העלולה לגרום לנזקים בלתי הפיכים אי לכך, יש לטפל בסוגיה האירנית בשום שכל ולא בהתלהמות....

ישראל היא המדינה המאוימת ביותר באיזור ע"י השליטים העריצים בטהרן. לכן, ישראל כה רגישה לכל התפתחות מדווחת או בלתי מדווחת בתקשורת בעניין זה.

ההשלכות נוגעות במישרין גם ליחסי ישראל והפלשתינים, בעיית עזה, לבנון וסוריה - הכול תלוי בהתפתחויות לגבי אירן. וכל זה למרות כל ניסיונות העבר להקטנת המעורבות האירנית בעזה, לבנון וסוריה, על-ידי יצירת תמריצים שיוציאו את הגורמים הללו ממעגל ההשפעה האירני לא צלחו.

למרות ההתחייבות המפורשת של ארה"ב- ומחויבת באופן אמיתי ביותר לקיומה וביטחונה של ישראל, במיוחד לאור ההצהרות של נשיא אירן לגבי גורלה הצפוי של ישראל אם וכאשר תהיה לה יכולת גרעינית.

ישראל וארה"ב - חייבים לנסות ולהגיע לתיאום ציפיות, ובודאי לתיאום בכל הקשור למדיניות המחויבת כלפי אירן.וכן על הצורך של ארה"ב להגיע להידברות עם רוסיה וסין המשמשות, לעת עתה, משענת בהמשך הפרויקט הגרעיני האירני.

גם הודעה כגון: שממשל אובמה רומז לממשלת נתניהו כי הטיפול בבעיית הגרעין האיראני ייעשה בכפוף למשא ומתן ולנסיגה ישראלית מיו"ש אינה מוסיפה.

למרות זאת ניתן להבין שאין ודאות ששני הממשלים החדשים ישראל- וארה"ב רואים עין בעין את הפתרונות, אך ההידברות היא חיונית.למרות שישראל כבר הצהירה שעומדת ככל הנראה לשנות ולקדם מדיניות אחרת מזו שהייתה נהוגה עד עתה.

לכן אסור להיכנע מתכתיבים מראש-"האיום האיראני זה מוות בירייה אך פינוי יישובים זה מוות בתלייה".

ההצהרות מפי מנהיגים בכירים בממשל האמריקאי בימים האחרונים באים ללמד שיש חשש- שישראל תנקוט פעולה צבאית עצמאית העלולה, , לגרום להידרדרות האזור כולו לאי–יציבות מסוכנת ביותר.

נאט"ו הוא מועדון פופולארי

ברית נאט"ו נחתמה באפריל 1949. המדינות המעורבות הן:: ארה"ב, בריטניה,צרפת, ארצות השפלה, קנדה, גרמניה המערבית, איטליה, יוון, תורכיה, פורטוגל, ספרד ומדינות סקנדינביה למעט שוודיה.

הברית הוקמה בכדי ליצור מערך הגנה צבאי שיחזק את המשטרים הדמוקרטים באירופה ויגנו עליהן מפני התפשטות סובייטית. ברית זו בנוסף להיותה ברית צבאית הייתה גם בסיס לשיתוף פעולה פוליטי וכלכלי בין מדינות אירופה לארה"ב, כמו כן הברית יצרה מסגרת למעורבות שוטפת של ארה"ב בענייני אירופה.

בברית זו התחייבו המדינות החתומות לשמור על החירות והדמוקרטיה,השלום, חופש הפרט והסעיף העיקרי היה שאם אחת מהמדינות החתומות בברית זו או כמה תותקף הדבר ייחשב כהתקפה על כולן.

שיתוף הפעולה שהיה בין מדינות המערב הדמוקרטיות לבין ברית המועצות - לאחר מלחמת העולם השנייה הלך והתערער עם התקרבות הניצחון על מדינות הציר ובפרט על גרמניה הנאצית.

האינטרסים והשאיפות של שני הצדדים והרצון המשותף למגר את גרמניה הנאצית, נדחקו לקרן זווית, ועם סיום הקרבות פסק לחלוטין שיתוף הפעולה בניהן, ובהמשך במידה גוברת והולכת נוצר הקרע הגלוי בין שני המחנות הידוע בשם "המלחמה הקרה".

העולם היה נתון מאז מלחמת העולם השנייה למערכת דו קוטבית, בה יש שתי מעצמות-על הנאבקות זו בזו ומחפשות תמיכה של מדינות נוספות. מערכת זו יצרה שני גושים- הגוש המערבי והגוש המזרחי, וביניהם התקיים מאבק מתמיד שככלל היה לא אלים ("קר") אך לעיתים כלל גם התפרצויות "חמות" למדי. אין ספק שמערכת ספציפית זו נעלמה עם קריסתן ופירוקן של ברית המועצות ו"ברית ורשה". במקרה זה מהוה קריסת המערכת את חיסולו של צד אחד.

בשל האידיאולוגיות השונות-מחד גיסא-תפיסת העולם הדמוקרטית/ קפיטליסטית של ארה"ב, לבין תפיסת העולם הקומוניסטית/טוטליטריות של בריה"מ, הובילו להחרפת היחסים בין שתי המעצמות, בהמשך נוסדה "ברית ורשה" מאי 1955 מטרת הברית הייתה לבלום את השפעת ארצות הברית, ולהתייצב כמשקל נגד לברית נאט"ו ולהגביר את ההשפעה על אירופה ואסיה. השותפות היו מדינות מזרח אירופה בחסות ברה"מ לשעבר-ועד נפילת חומת בברלין.

היום מציינים 60 שנות ברית- בכינוס החגיגי של הברית הצפון אטלנטית .הוא ייערך משני צדי נהר הריין בערים שטרסבורג שבצרפת וקייל ובאדן באדן שבגרמניה – על מנת לסמל את הפיוס ההיסטורי בלבה של אירופה.

נאט"ו נתונה היום במשבר זהות - ששורשיו נטועים בסוף המלחמה הקרה. נאט"ו דהיום נמצאת בצומת קריטית- עקרונותיה " נטועים בתפיסה אסטרטגית ישנות" נאט"ו דגלה ודוגלת גם כיום: ארצות הברית תמיד בפנים, רוסיה בחוץ, גרמניה לא מחוזקת, וצרפת מפויסת, מחויבות זו תרמה לנפילת הקומוניזם הסובייטי.

נאט"ו היא מועדון פופולארי: מספר החברות בה גדל מאז תום המלחמה הקרה-בימים אלה הברית פעילה יותר מאי פעם על השלום בבלקן, מגוננת על נתיבי הים לאירופה, ובעיקר מנהלת מלחמה קשה באפגניסטן.

מדינות הגוש הקומוניסטי לשעבר שהצטרפו לאחר נפילת "ברית ורשה" לברית נבע מתוך דאגה להגן על שטחן, ובכך לבקש הגנה מנאט"ו מפני הדוב הרוסי בעיקר. ולא מתוך אידיאל להלחם באפגניסטן....

נאט"ו נכנסה למערכה באפגניסטן בדרך מקרית לחלוטין- וכל זה בשל המחויבות לפי סעיף 5 באמנה בעקבות ההתקפות על ארה"ב בספטמבר 2001. אמינותה של ברית נאט"ו נמצאת עתה על כף המאזניים.

הארגון חייב להתמודד היום בשבר שנוצר בעקבות המשך המערכה באפגניסטן- אלה המצדדים המשך המאבק בטליבאן, לעומת אלה הרואים את הג'יהאד העולמי כאיום החמור ביותר על נאט"ו, לבין המחנה החושש יותר מהיריבה הוותיקה של נאט"ו, רוסיה.

נאט"ו הוא גורם "חיוני אבל לא מספיק" הגיע הזמן להקים גוף חדש בהתמודדות עם בעיות גלובליות. שיחייב סיוע הדדי במקרה של התקפת טרור או אסון....וכל זה עקב מה שמתפרסם בתקשורת-שבחודשים האחרונים נדמה לא פעם כאילו השיח היום-יומי והשיח האינטלקטואלי העולמי חזרו עשור וחצי אחורנית. רמיזות ואמירות של רוסיה באשר לחידושה של המלחמה הקרה נשמעות שוב ושוב, ובהקשר האיראני משבר גרעיני עתידי נשמע שלא מן הנמנע. על הרקע הזה, כאשר המלחמה הקרה רלוונטית מתמיד ומלחמת עולם שלישית הופכת לחשש ממשי.

חיוני להגיע לפתרון- הכיצד!!!!

מנהיגים אירופיים הזהירו את ישראל כי אם לא תכיר במדינה פלסטינית - היחסים בין ישראל לאיחוד ייפגעו, וכן יצטרכו להסיק מסקנות לעתיד מכך. האיחוד כבר השהה את הדיונים בנושא שדרוג יחסיו עם ישראל בעקבות מבצע "עופרת יצוקה" בעזה.אין לנו עניין במנהיגים, חשובים ככל שיהיו, שיטיפו לנו מוסר איך להתנהג. אין די בזה כי האידיאה תהי נכונה ואין צורך שיטיפו לנו ברבים,המתיימרים להציע לקוראים לקסיקון אובייקטיבי,. ראשית עליהם לסלק משדה המדיניות האירופית את אלה שלא מפסיקים להטיף. בגנותה של ישראל המעוותים את העובדות האובייקטיביות.

דבר אחד חייב להיות ברור לכל- על ישראל בלבד מוטלת האחריות להוביל דרך, לבחור בשינוי במקום הנכון ובהמשך המצב הקיים גם אם ההצלחה לא תהיה מובטחת, לעמוד איתן ונחוש אל מול הביקורת קשה. על ישראל להיות נחושה שהדרך בה בחרה תצליח להשפיע על דעת הקהל ולסחוף רבים אחריה.

שלום אינה מילה נוחה ושגורה בפי מי שישלוט בממשלה החדשה, כך טוענים ידידינו הפלשתינים.

עמדתן המאוחדת של מדינות ערב מאז החלטת החלוקה של האו"מ ב-1947, ביטאה התנגדות נחרצת להכרה בישראל ולעשיית שלום עימה. במשך השנים היו, אמנם, ניסיונות להגיע להסכמים; חלקם מיד לאחר מלחמת העצמאות וחלקם מאוחר יותר. אך רק אחרי מלחמת ששת הימים החלה תזוזה של מדינות ערב והפלסטינים בכיוון שתי האפשרויות – השגת השטחים שנכבשו על ידי ישראל באמצעות מלחמה או באמצעות שלום.

קיים שבר עמוק מבחינה לאומית ויקשה לתקנו בעתיד הנראה העין, זה משום שהצדדים הישראלי/ פלסטיני לא הצליחו להסכים ביניהם- זה נובע מחוסר האמון העמוק והפער בין הצדדים שממשיך להתקיים גם בימינו.

קביעת גבולות בטוחים בארץ ישראל המערבית- והקמת מדינה פלסטינית הם חיוניות לשני הצדדים.

אי לכך חייבים לאתר את הכתובת הסמכותית ביותר בצד הפלסטיני להשגת הסכם. ההכרה ההדדית בין הגורמים הפרגמאטיים בשני הצדדים.

אך כל עוד המנצח הגדול בצד הפלסטיני יהיה גורם דתי פנאטי, ירד המסך על הניסיון להגיע להסדר.

כל ניסיונות העבר לא צלחו-חלופת ה"שב ואל תעשה" אשר "במקרה הטוב" משמעותה היא קיום מו"מ תוך גרירת רגליים מכוונת נוסח ממשלת שמיר או חילופי מהלומות נוסח שרון, הובילה את הסכם אוסלו לאפיזודה חולפת.

מי שירצה להציל אותנו מגורל כזה יחזור לאותם עקרונות שהונחו ע"י ממשלות הימין . לכן אין לזלזל בהישגו האידיאולוגי של נתניהו, נתניהו נאחז בעקרון הגיוני לכאורה של "הדדיות", כאשר שתי רגליו נטועות בקרקע, שאינו מוקסם ממילים יפות, שאינו סומך במהירות על הבטחות הערבים, שיודע שיש בעיות אשר אין להן פתרון, ולכן אינו מתפשר, שהרי אין על מי לסמוך, וכל ויתור מוביל לויתור נוסף ולשרשרת שאין לה סוף.

לפלסטינאים חייב להיות ברור- בכל הסכם עתידי ריבונות על הר הבית יהיה בידי ישראל- עם סמכויות לווקף המוסלמי לנהל את כל הקשור למסגדים בהר הבית.

"זכות השיבה" של פליטים פלסטינים לישראל היא מושג שגם מנהיגי הפלסטינים ידועים כי לא יוכל להתגשם בשום הסכם קבע- אף מדינה ריבונית לא תיתן לדבר שכזה לקרום עור וגידים.

אם באמת יבקשו פליטים רבים לשוב רק למדינה הפלסטינית שתקום. מאמץ בין-לאומי יושקע בשיקום הפליטים במקומות שבהם הם גרים כיום. קרן בין-לאומית שתנוהל על ידי מועצה בין-לאומית, ואשר תמומן בכספי המדינות התורמות, כולל ישראל, תעניק לפליטים פיצויים. הללו יקבלו פיצויים גם על הנכסים שהותירו בישראל ב-1948.

הממשלה שבדרך התחיבה לאמץ את כל ההסכמים שממשלות ישראל חתמו בעבר. מחנה השלום עושה את מעשיו מתוך נאיביות, רצון טוב ותום לב שאינם קיימים בצד הערבי. הסיכוי למימוש "מפת הדרכים" בלוח הזמנים המקורי של ממשלת נתניהו אינו גדול. כל עוד שמצב בו מעגל האלימות נמשך כך הופך את תכנית- מפת הדרכים לחלק מן הארכיון המזרח תיכוני.

לצד הסכמים ותכניות רבות אחרות שהוצעו בעבר. מפת הדרכים תהווה מעין "כביש תורכי", אשר לאחר שסוללים אותו, הולכים בשוליו. כלומר – יהיו הבנות בין הצדדים שיאפשרו להם להימנע מרמה גבוהה של אלימות, אך מבלי להגיע להסכם ביניהם, ומבלי לממש את הכתוב ב"מפת הדרכים".

המטייל המכוער

אנחנו כל-כך אוהבים, לטבל בקורטוב של ציונות עם אמירות בסגנון- " הישראלי המכוער המטייל בעולם,או הישראלי המכוער במערומיו, יש סיבה לשנאה.

שנאת המטייל הישראלי מגיע לשיאים חדשים בכל פינה על פני הגלובוס. זה לא סתם ישראלי מכוער זה בהמה אמיתית.אצלנו יש יועצי לקומבינות כאלה ואחרות.

הישראלי המכוער ממשיך לעשות בושות,אנו עדים מתלונות מקומיים על התנהגות מבישה.בכפר נידח במזרח, בין הרים תלולים ירוקים,נחלים, וטרסות, ומבעד לערפל מרחפות ציפור שיר, ובמרחבים מתרוצצים כמה חזירים- עבור הישראלי המכוער יש עוד חיה מקומית, בדמות עלמות לבושות שחורות שלמדו במהרה לשיר- " לקובע שלי שלש פינות" וכל זה בידיעה שהפריץ ייאות לקנות מהן איזה מלאכת –יד.

או עלמות לבושות באדום שלמדו בעברית צחה את המשפט המכוער " בוא תדפוק אותי"- המורים שלהן הם פשוט ישראלים......

בעיצומה של עונת הטיולים. נחיל אחד מסתער על המזרח- תאילנד, לאוס ויטנאם ועוד,השני מיד יגיח לדרום אמריקה בואכה עונת הקרנבלים, והשלישי בדרך לספארי באפריקה.

הקרב הוכרע, כל ישראלי באשר הוא הפך לאיקון של רוע, כיעור, השחתה וניצול- בגלל קומץ מכוער של ישראלים, אין צורך להשמיע קינה של צדקנות "איך משנים את פרצופו המכוער של המטייל הישראלי בחו"ל.

מה מצפים , שיאהבו אותנו אחרי שאנחנו מדברים בדציבלים גבוהים?

שיאהבו אותנו בגלל ההתנהגות הגסה?

אולי נסתכל על עצמנו במראה ונודה בחסרונותינו?

הבהמה הישראלית היא תוצר היצוא הנבחר שלנו, פרי השחתה תרבותית מתמשכת. יתרה מכך משתלט על מוקדי "סחר בסמים ובנשים" וכל זה רק בגלל תחושת הכוח והבריונות- לכן קשה מאד לשנות את התמונה הזאת, זהו עדר אלים שמתייחס לעולם כעוד משימת שיטור יעד שיש להכניע.......

לו בכדי מגיעות תלונות המוחות על ההתנהגות המבישה של מטיילים ישראלים במסלולי הטיולים השונים ברחבי העולם. תלונות כגון: התנהגות גסה וקולנית של המטיילים הישראלים, לכלוך, התחמקות מתשלום בכניסה לאתרי טבע ותיירות, גניבות וניצול הכנסת האורחים. זו סיבה לדאגה. נקווה שזו תופעה שולית.

המאפיינים: "בני טובים". יהירים ושחצנים חלק ניכר מאותם בני 20 פלוס שלא יודעים מהי דרך ארץ, ונמצאים עדיין בטרנס של ההתנהגות הצבאית המאצ'ואיסטית.

גועל נפש- כנראה לישראלים אסור לצאת מגבולות המזרח התיכון,וחיה שיוצאת מהכלוב צריך לשים אותה בסגר.

את תוצאות הנזקים שמשאיר המטייל הישראלי אנחנו כבר רואים ושומעים. לכן זוהי הסיבה שחלק מתוצאות התנהגות ה"ישראלי המכוער" משפיע על כלל המטילים בחו"ל- ובכך מונעת מישראלים אחרים במהלך הטיול שוויון אפשרויות ושירותים למטיילים הישראלים בהשוואה לאזרחי שאר המדינות בעולם.

בנייה ירוקה

במשך שנים רבות נדחקו לפינה נידחת -השמירה על הסביבה ואיכותה-מסדר היום הציבורי והפרטי בישראל . כיום התמונה השתנתה במקצת אך עדין לא מספיקה.

בישראל פועלים כיום עשרות מוסדות וארגונים ירוקים לשמירה על איכות הסביבה. הם פועלים בדרכים שונות: החל מהצעות וקידום של חוקים סביבתיים, פיקוח ואכיפה של חוקים קיימים, ארגון מאבקים כנגד מפגעי סביבה, חינוך הציבור והגברת המודעות הציבורית לנושאי סביבה שונים. אך לכולם יש מטרה אחת להפוך את הסביבה בישראל למקום שנעים לחיות בה.

לצד המודעות הולכת וגוברת בקרב של חלק מאוכלוסיות ישראל לחשיבות איכות הסביבה הכוללת את כל המגזרים בישראל, עדיין קיים בישראל כשל שוק שאינו מאזן בין התועלת המזהם לנוחות הנפגעים מפעילותו וקיימים חורים רבים ברבולוציה שנדרשת, על-מנת לבנות את הסכר שיעצור את המשך הידרדרות איכות הסביבה בישראל וכתוצאה מכך גם פגיעה בכלכלה. התפיסה האומרת שמדיניות ירוקה סותרת צמיחה עסקית וכלכלית היא כבר מאחורינו. היום ברור לכולם שהיא מנוף לצמיחה הכרחי. עתה נותר לדון בדרכים כיצד לממש "חזון זה".

יש לעודד מחקר ופיתוח סביבתי-כמו כן להסיט מענקים לתחומי הטכנולוגיות הסביבתיות.

הרחבת התמיכה להגנת הסביבה בחדשנות סביבתית, ועל ידי הגדלה משמעותית של התקציבים המוקצים לכך.

הקמת מרכז לטכנולוגיה סביבתית בכדי לצמצם את אי הודאות בפניהן אנו עומדים.

תחום איכות הסביבה מתפתח כיום כערך חברתי וכנושא מרכזי בעולם. כחלק מהבנה גוברת של חשיבות משאבים עולמיים משותפים, זוכים נושאים כמו התחממות כדור הארץ וסחר גלובלי מודע-סביבה לסיקור נרחב בתקשורת, בקרב מקבלי החלטות ובמסגרות אקדמאיות ועסקיות כאחד. גופי השקעה רבים בוחנים את מחויבות העסק לסביבה, כאמת מידה להפחתת הסיכון בהשקעה. חברות יצרניות בינ"ל רבות החלו לפעול להפחתת זיהום האוויר, למחזור, הפחתת פסולת ועוד. כמעט כולן מדווחות על שיפור ביצועיהן הכלכליים כתוצאה ממחויבותן לסביבה ופועלות להרחבת מיומנות זו.

בארץ קיימות מטרדים ובעיות בתחום איכות סביבה רבות ומהותיות – ומודעות לא מספקת בין הבעיות האקוטיות : ההחמרה בגירעון משק המים; הידרדרות איכות המים; עומס התחבורה ואופיו הגוררים זיהום אוויר והרס משאבים; חשיפה לשינויי אקלים הנובעים מאופי צריכת האנרגיה; משבר בסילוק פסולת, ביוב וחומרים מסוכנים; לחצי פיתוח המאיצים את העלמות הטבע, הכחדת מינים והרס שטחים ואופק תכנון קצר ראות המבטיח החמרת התהליכים בטווח הארוך.

המשבר הסביבתי הוא משבר חברתי ביסודו. הוא מתחיל בחוסר מודעות, נמשך בבעיית חינוך הציבור - ומחריף לנוכח גישת ה"סמוך", האופיינית לישראל. למרות יכולתם של רבים להשפיע על הסביבה ולשפר משמעותית את איכות החיים בישראל, הרי רק עסקים ספורים ישראלים לקחו על עצמם מחויבויות סביבתיות אסטרטגיות.

מאז ומעולם אדמה וחומרים טבעיים שימשו את האדם לבניית ביתו ולעיצוב הסביבה. בנייה ירוקה היא שם כולל לגישה המתייחסת לפעולות בניה שונות שנועדו להשתלב עם הסביבה. מטרתה להעניק לשוכנים בבית איכות חיים וסביבה נעימה תוך התחשבות בתנאי האקלים ומשאבי הטבע. בנייה זו מעודדת נצילות אנרגיה מרבית, חסכון ומיחזור. אחד הדרכים כיום הוא עידוד בנייה ירוקה שבאה לידי ביטוי ומתאפיינת בכך שהיא ידידותית לסביבה,בנייה זו היא חדשנית בעולם המערבי- זוהי גישה מערכתית הכוללת: תכנון מוקדם, סטנדרד בניה בחומרים ידידותיים לסביבה כולל חומרים מוחזרים, ותפעול וחיסכון מקסימאלי באנרגיה בהמשך.בין היתר הדגש בבנייה הירוקה היא ליצור סביבת מגורים בריאה ונוחה ולמנוע ככל האפשר פגיעה במשאבים טבעיים.

הבנייה הירוקה מעניקה יתרונות רבים לבעלים ולדיירי הבית בצורת הוצאות תפעול נמוכות יותר, ואיכות חיים טובה יותר. כל זאת, ללא עלויות נוספות בהשוואה לבנייה רגילה.

בניה ירוקה היא פשוט בניה חכמה יותר. זו בהחלט לא חזרה אחורה אלא הליכה קדימה. גישה זו אינה פשרה על נוחות אלא נוחות גדולה יותר- המתבטא במחיר נמוך יותר. עם זאת, אנו איננו רואים זאת כגישה של הכל או לא כלום. אין צורך להתפשר על איכות או פונקציונאליות. מתוך מכלול הפתרונות האפשרי, ניתן לתפור לכל לקוח חליפה על פי מידותיו ורצונותיו.

בבנייה הירוקה לא נעשית ממניעים אידיאולוגיים או ע"י משוגעים לדבר, אך אין זה כך. היא תורמת לאיכות הסביבה הכללית ולמניעת ניצול משאבים מתכלים, הבנייה הירוקה מעניקה יתרונות רבים לבעלים ולדיירי הבית.

אבני היסוד של הבנייה הירוקה: שימור משאבים טבעיים, הקטנת הפגיעה בסביבה, הגדלת היעילות האנרגטית של הבית, שיפור איכות האוויר בתוך הבית ומחוצה לו.

כשאנו באים לבנות בנייה ירוקה חייבת לקחת בחשבון סיכונים הפולטים קרינה מייננת ומסוכנים לבריאותו של כל גוף אורגני. לכן נקבעו ערכי תכולה מרביים של קרינה מייננת במוצרי בנייה מוגמרים על בסיס חומרים מינראליים: לבנים, בלוקים, אריחים ומוצרי אבן טבעית.

צריכת האנרגיה היא המזהם העיקרי כיום. השאיפה היא מכסימום נוחות ומינימום צריכת אנרגיה. שימור ומיחזור עיסוק בטיפול בתוצרי הפסולת של החיים בבית ומחזורם ככל האפשר.

בנייה מושכלת ומערכות עזר המסיעות לנו לצמצם למינימום את הפסולת היוצאת מהבית ולשמור ככל הניתן על המשאבים הטבעיים כמו אוויר ומים.

דרך נוספת הוא יצור חשמל תוצרת בית- הרי הוא משאב טבעי, המופק באמצעות פנל סולארי שניצב על גג של בית וקולט את קרני השמש. באמצעותו ניתן לייצור חשמל עצמי על ידי אנרגיית השמש- המערכת הסולארית אינה מצריכה שימוש בפחם ודלקים ולכן תורמת לשמירה על איכות הסביבה, ובנוסף חוסכת בעלויות החשמל. המערכת הסולארית הופכת למעשה את דיירי הבית ליצרני חשמל עצמאיים, המייצרים בעצמם את החשמל לו הם זקוקים, ללא שימוש בחשמל המיוצר על ידי חברת החשמל

פיתרון אפשרי

אם אנו חפצי חיים,עלינו לרתום את כל האנרגיות למאבק חורמה בלתי מתפשר בטרור, ובמיוחד ב"חמאס"וכל מה שמשתמע מכך. מבצע "עופרת יצוקה" לא השיגה את מטרותיה- והסיבות ידועות לכל.

אי-היענות לאתגר זה תהווה "קאזוס-בֶּלי" עבור הממשלה שבדרך-המפתח למינוף הצלחה שכזו הוא לפעול בבהירות ונחישות הפקודה המפורשת שיש לתת לצה"ל: כניסה מאסיבית בלתי מוגבלת בזמן, לשם השמדת החמאס בעזה עד חורמה. ללא רחמים.

לא בהכרח חייבים להיות אמריקאי כדי להתפעם מהחלטתו הנחושה של נשיא ארה"ב ברק אובמה השוקל להרחיב את המערכה שמנהלת ארצות בפקיסטן.

ארה"ב התפקחה רק לאחר ה-11 בספטמבר- הממשל האמריקאי הבין כי הוכרזה עליו מלחמה

ארה"ב משיבה מלחמה כשתוקפה באפגניסטן, ובמדינות נוספות. פעולות אלה מיועדות להרוס תשתיות ומלחמת חורמה בטרור.

כל בר דעת מבין שארה"ב איננה נלחמת על גבולותיה- המלחמות מתרחשות הרחק מביתה.

נכון הדבר שמאז תקיפת מגדלי התאומים בעיר ניו יורק קיים שינוי מסוים במדיניותה של ארה"ב . שינוי זה מתבטא, למשל, בהקמת המשרד החדש "לביטחון המולדת" ובהתגייסות רשות ההגירה האמריקאית למאבק, שנועד למנוע חדירת טרוריסטים לארה"ב.

ישראל סוברנית להחליט לעצמה ולבד את החלטותיה בכל הקשור עם לצאת למלחמת חורמה בחמאס ומה שהוא מייצג. אף מדינה אין לה זכות להתערב בשיקוליה, גם לא אירופה הנאורה!!!!!

עלינו לאטום אוזניים, ולקחת תרופה נגד בחילה-כחלק מדרישתם של האיחוד האירופי, הבלתי מובנת להכרה,בדרישה להחלת פתרון כפוי על ישראל בכל הקשור לרצועת עזה.

הקמת מדינה פלסטינאית הוא אינטרס ישראלי מהמעלה הראשונה-היא בוודאי חיובית, לכן היא נשארת על כנה. מדינה פלסטינאית לצד מדינת ישראל היתה פותרת בעיות רבות, ואולי אף מביאה בהמשך למצב של שלום וגבולות פתוחים. הבעיה המרכזית אינה השאלה של מדינה פלסטינאית כן או לא, אלא על הדרישות המועלות לצורך הקמתה – דרישות אשר ניתן לומר שאינן מעשיות- והן אינן ברת ביצוע למדינה שחפצת חיים.

הסיכוי להקמת מדינה פלסטינאית נראה כיום כרחוק מתמיד, וספק אם יתקיים אף בעוד שנות דור מהיום. חוסר האמון, האיבה והעוינות בין הפלסטינאים לישראל, כמו גם פעולות הטרור והאלימות שזרעו מתאבדים פלסטינאים ברחובות ישראל, גרמו למצב בלתי-הפיך שיטרפד הקמת מדינה פלסטינאית בטווח הנראה לעין,

התנתקות חד צדדית רבתי מהיישות הפלסטינאית בשטחים איננה באה בחשבון לפי ראות עיניה של הממשלה בדרך. במתכון שגובש בממשל היוצא, לכן אינו מותיר כל אפשרות לממשל הנכנס לבנייתה של מדינה פלסטינאית בעתיד, לא כל שכן את חיבורה של רצועת עזה החמאסי עם הגדה המערבית בגשר טראנזיט עילי.

זה לא חדש- אירופה אינו מתווך הוגן-אירופה ידועה בתמיכה בלתי מסויגת ברצונות ומאוויים של הפלסטינאים באשר הם. לכן אסור לתת לה דריסת רגל בכל הקשור לשיחות שלום.....

הדרך היחידה לצאת מן הסבך שנקלעו אליו בכל הקשור לגדה המערבית- שירדן וישראל תחת תיווך אמריקאי פעיל, תבקשנה לחלק את עוגת הגדה המערבית באופן שיחזיר לירדן את השליטה המלאה ברוב איזורי הגדה, ובאופן שיותיר לישראל לבצע סיפוח של שטחים כמו השארת מספר התנחלויות בצדה המזרחי של הגדר.

האם אירופה תסכים לצעדים שמהן אלה, או שמא תמהר להתייצב נגדם?ימים יגידו......

לגבי מצרים: האיום שנשקף למצרים מטרור גובר של החמאס, הנו איום משמעותי בעיניים מצריות, למרות שנציגיה אינם מודים בכך בפה מלא.

סוג של פיתוי ללקיחת השליטה המעשית בשטח הרצועה ע"י מצרים, יכול לבוא לידי ביטוי מעשי בהגדלת סל ההבטחות של ארה"ב למצרים-ובכל מצרים תסכים לקחת את רצועת עזה בכללותה אל תוך ריבונות מצרית.

הפיתויים הישירים והעקיפים שארה''ב יכולה לשדר אל מצרים אינן משתמעים לשני פנים, שפירושו בדיקה מחדש של עקרון התמיכה האמריקאית במצרים,. אין ספק שבנקודה זו נפגש האינטרס האמריקאי לייצוב האיזור עם האינטרס הישראלי, אשר מבקש שקט וביטחון.

האם תסכים מצרים למהלך מסוג זה? ימים יגידו......

סוג פתרון שכזה – הוא הרע במיעוטו עבור הממשלה שבדרך, ישראל תאבד אמנם את השליטה בשטחים שאולי ביקשה בסתר ליבה לספח-אך התסריט אפשרי, הבחירה של ארה''ב וישראל בפיתרון כפוי מסוג זה על ידי הכנסת מצרים וירדן לתמונה עשוייה אף להצליח מבחינה טכנית, אם כי פיתרון זה יהיה הכל מחוץ לפיתרון של שלום: הפסקת אש היא אולי השם היאה למצב חדש זה, שתתגלה כזמנית; קשה להאמין שהפלסטינאים יזנחו את חלומם להקמת מדינה ריבונית משל עצמם.

אנרגיה- מסולארית

אין להתעלם שמאז פריצת הדרך והמצאת החשמל במאה- 19 ע"י תומס אדסון- שינה את סדר היום של האדם, והקלה עליו את הפעילות בשעות החשכה- אך לא נלקח בחשבון בימים ההם את הנזק הסביבתי שגורם הפקת החשמל מדלקים מאובנים, ופחם.

כיום במישור המקומי שימוש באנרגיה המופקת מדלקים מאובנים–שאנו מכנים אתו חשמל קונבנציונאלי- מזהם את האוויר, הים, היבשה ומי-התהום.
במישור הגלובלי –אותו חשמל קונבנציונאלי- פולט לאוויר גזי חממה המאיצים את אסונות האקלים ברחבי הגלובוס.לכן מתקיים יחס בלתי סביר בין הנזק הצפוי, לבין התועלת.

התועלת הכלכלית משימוש נרחב באנרגיה סולארית היא בין היתר: שניתן לצמצם את הנזק המוזכר לעיל, ובכך למנוע בעתיד נזק בלתי הפיך לטבע ולסביבה.

מדינת ישראל הינה בעלת נתוני פתיחה מצוינים ליישום נרחב של אנרגיה סולארית בישראל והן עשויה לפתח ענף ייצוא משגשג.שנים של מחקר ופיתוח הולידו את מיטב החוקרים בעולם, טכנולוגיה פרי פיתוח ישראלי כבר הוכיחה את עצמה בעולם. לישראל יש גם משאב טבעי בלתי נדלה – קרינת השמש, אשר חזקה בעוצמתה ממדינות רבות אחרות אשר כבר מיישמות אנרגיה סולארית.

הפיכת הנגב והערבה כאזור בעל עדיפות לאומית לאנרגיות מתחדשות זה פרי חזונו של כל שוחר איכות הסביבה,מדובר על הקמת תחנת כוח סולארית בהיקף של 250 מגה-וואט לפחות בכל שנה- זה תכנית מהפכנית וחזון אחרית הימים- ישראל תקום לחיים חדשים.

התבשרנו שתחנות כוח סולאריות אלו, הראשונות בישראל, צפויות לקום עד לשנת 2012.

הכן זו באנרגיה חלופית ידידות לסביבה, שלא מופקת מדלקים מאובנים. הכוונה היא לאנרגיה מתחדשת, ממקורות טבעיים ומקורות שאף פעם לא אוזלים. במקורות כגון:אנרגיה סולארית טרמית, אנרגיה סולארית בצורת תאים פוטו-וולטאים.

אין מתחרה לפוטנציאל הטמון באנרגיה סולרית. כמות האנרגיה המגיעה מן השמש לכדור הארץ במשך 40 דקות שווה לצריכה השנתית של העולם כולו. האופטימיסטים מנבאים שבשנים הקרובות המהפכה הסולארית תורגש בכל קרן רחוב, ובכל מקום שאנו זקוקים לאנרגיה: וכל זה בזכות חוות סולאריות ש/יבנו בעתיד בנגב והערבה.

זה לו חזון אלה מציאות כבר כיום ישנם בתים ברחבי הארץ המייצרים חשמל בעצמם, ובעתיד הקרוב עשרות צרכנים נוספים יצטרפו להסדרה זו, הן במגזר הציבורי והן בפרטי.

אם נשכיל נוכל להשתמש באנרגיות נוספות כגון: אנרגיה שמופקת מניצול של האשפה בכל מיני תהליכים, מה שנקרא ביו-מאסה או בעיקר ביו-גז, ואנרגיה הידרו-אלקטרית, כלומר, הפקת אנרגיה מניצול כוח המים. אנרגיות בטורבינות רוח .וכל זה תוך קידום ערכי איכות הסביבה. עם נשכיל נוכל לשים קץ בתלות של יובא בדלק בעתיד- ובכך להפחית זיהום האוויר ופליטת גזי החממה לאוויר.

מחירי הדלק לתחבורה ולחימום הם גבוהים יחסית, והם יישארו גבוהים גם בעתיד, למות הירידות שחלו בתקופה האחרונה. הסכנה למלחמות עתידיות על מקורות אנרגיה גדולה מתמיד. בינתיים מכוניות ותחנות כוח בכל העולם שורפות פחם, נפט וגז טבעי וממשיכות להזרים לאטמוספרה מיליוני טונות של מזהמים וגזי חממה המאיימים על כדור הארץ.

אלה שבינינו בעלי הכוונות טובות הציעו כבר בעבר מגוון צעדים לצמצום של השימוש בדלקים מחצביים ושל פליטות הגזים. אבל אין די בצעדים אלו. ישראל חייבת לנקוט צעד נועז כדי לשחרר את עצמה מדלקים מחצביים. הניתוח שעשינו שכנע אותנו שהפתרון ההגיוני הוא מעבר גורף לאנרגיה סולרית.