תעמדו יותר מאחורי הקונספט

סוף סוף נפל האסימון, הכתבה בעיתון מעריב 16/1/09 במדור "סוף שבוע מעוררת תקווה, בכותרת

"שֶפוני": ראיון עם השף מושיק רוט .

ואם בשף רוט מושיק אנו עוסקים, תרימו בוודאי גבה או שניים, מדוע אני מעוניין ומפנה אתכם למאמר: הכתבה

אני מוותר אך תשובה אחת יש לי בלב- אם נדמה לאחדים מהשפיים הישראלים שהעולם מפנה לו את הגב,תתבוננו שוב ותשימו לב שאתם אלה המפנים את הגב לעולם.

למרות שצבר לעצמו שם של פיגורה קולינרית בארצות השפלה ובאירופה כולה - הוא אלמוני לחלוטין בישראל.

יתרה מכך ישראלי שהפך לשף מהליגה העליונה ולזכותו שני כוכבי מישלן עבור כמה מהשפים המובילים בארץ כנראה לא מדובר בחתיכת עניין.

נפגשנו בעבר הלא רחוק בנושא זה, כך שזה אפילו עושה אותי עוד פחות אנונימי, אולי זה קצת דון קישוטי מצידי, כנראה יש בניכם שיחוו את תגובותיי כאימפולסיביות, אני אינני מרגיש כך.

יש משהו תמוהה בעניין הזה- המדובר בעוד החלטה תמוהה שאין כל הגיון בצידה. כאשר העיתונות הכתובה והאלקטרונית התעלמה במפגין מלפרסם אודות השף מושיק זה למעלה מ- 3 שנים.למרות שהיו מספיק חומרים תקשורתיים הראויים לציון שבהם לכך חלק נכבד ברחבי אירופה.

התשובה לשאלה זו לכאורה פשוטה- קנאות לשמה או סתם בורות!!!!!

האבולוציה שדגלתם בה הופרכה, בסופו של יום השף מושיק קיבל את הכוכב השני- על אפם וחמתם של כלי תקשורת ישראליים, הכתובה והאלקטרונית. לא ירחק היום והדיקטטורה הזאת תעלם מעל בימת ההיסטוריה.

אקט ההערצה בישראל למטבח המולקולארי גובל בבורות מצד אחד, אך בצידה קיימת גם שערורייה שהמובילים אותה הם אותם שפים הישראליים בכבודם ובעצמם, ובגיבוי ורוח גבית של העיתונות הכתובה והאלקטרונית.

זוהי " פרודיה " לטעמי, תניחו קצת לעטיפה ותעמדו יותר מאחורי הקונספט. קיימת התגייסות תקשורתי רבתי מצד העיתונות הכתובה והאלקטרונית בקידום האג'נדה ובאימוץ הטרמינולוגיה הפסולה.הלב של כולנו סופג "מנת ביקורת " אך מה לעשות שלעיתים קרובות אין בצידה ביקורת הוגנת.לא נבדקים הפרמטרים הנחוצים,בכדי להגיע לאמת ובכך לחשוף את דרך עבדתו של " השף " וזאת מתוך בורות וניסיון דל בכל הקשור לאוכל.

חלק בלתי מבוטל של שפים ישראלים ידוענים ויהירים לפי הגדרתי, נמצאים בתחושת דז'ה וו, ותחושת הביטחון העצמית הזאת הנשפכת מהם מוכיח שוב ושוב כמה הם בורים, יהירים, ומתרברבים, בעלי עודף ביטחון עצמי מופרז

אלה שבחרו את המקצוע הקשה והמפרך אין להם סבלנות,הם רצים ריצה מטאורית ובכך הם חושבים למצאות את הפוטנציאל שגלום בהם זו טעות, הם עוברים במהירות הקול במושגים קולינאריים ממקום עבודה אחד למשנהו,עוד לפני שהם יודעים מושגים בסיסיים במקצוע בסופו של יום מתברר שהמבוכה גדולה ולפעמים אפילו מבישה.

תגובתי למאמר מתמקד בשני אספקטים:המטבח המולקולארי דהיום מבוסס בראש וראשונה טריות המוצר ועל הטעם, הטכניקה,הטקטיקה, והפירוטכניקה, זה מיישני.

הבסיס הוא להבין לעומק את חומרי הגלם-כשנפתרת בעיה זו יש לטבח את הזמן הדרוש לשחק באוכל. זה עיקר הבעיה העומדת בפני שף להגיע לטעם האופטימאלי הרצוי, על סקלה מ-1 עד 100, במליחות, מרירות, מתיקות, וחמיצות.לשם כך המטבח המולקולארי משתמש במיכשור וטכניקות שהמטבח הקלאסי איננו מכיר.

היבט נוסף שעומד מאחורי הפילוסופיה של השף מושיק הוא האלמנט שאנו מכירים בתורת האסטרולוגיה. מדובר: בארבעת האלמנטים בגלגל המזלות אש, אוויר, מים, ואדמה.

התפריט שהוא מגיש מורכב מארבעת האלמנטים שהוזכרו לעיל והקשר ההדוק ביניהם. זה מתבטא בטעם, ברפרזנטציה, ניחוח, ועוד.

סועדים שנחשפים למטבח המולקולארי בפעם הראשונה לא תמיד מבינים שהמטרה זה להינות. עיצוב המנה הרם עשוי להיראות מעט מוזרה,כאן המקום לעשות סדר בערמות המידע.

למרבית הסועדים נתקבל הרושם של התנשאות , לאמתו של דבר זה לא הנדסה גנטית , כפי שרבים חושבים כך. כאן מדובר בנבערות מצד המתנגדים,אינם מבררים ויורדים לעומקם של דברים.הם פשוט אנאלפביתיים. לא מבינים את הבסיס, לטעות הזו יש משמעות-הטעות היא קריטית כיוון שהם אינם מבינים את החומר גלם ועושים שטויות.

אחת הבעיות ואליו העיקרית היא שהמטבח המולקולארי אינו נגיש לכל.סביב זה לא נוצרת פלטפורמה טכנולוגית המאפשרת נגישות לכל עקרת בית. מקצת הטכנולוגיות הזמינות נחשפו לעיני כל בתוכנית "קרב סכינים", אך למיטב הבנתי זה היה רק הפירוטכניקה-המפיקים לא ניצלו בצורה מיטבית את העיקר, ולא ניסו לפתח בהסבר פשוט את הקונספציה מאחורי המטבח המולקולארי , ובכך חטאו למטרה.

כל בר דעת מבין שהשף מושיק שבר מסורת ארוכת שנים בכך שתוך פחות מחמש שניים עומדת לזכותו 2 כוכבי מישלן. לכן הדרך לפסגה היא קרובה, זו לא פנטזיה, ואיננה תלושה מהמציאות, חשוב להיות קשובים לאיתותים שהוא מקבל ממקבלי ההחלטות. לאדם היכולת לעשות את זה במהרה.

העתיד לפניו וההצהרה המתבקשת מצידו כוכב שלישי במהרה- תתפלאו לשמוע הוא קרוב מאד.

רקמה מאחורי הקלעים

לבנון מנצלת את המצב לאור הזדהות עם ארגון החמאס בעזה. חיזבאללה מעלים עין ומעורר פרובוקציות, וירי הקטיושות מתבצע כנראה ע"י ארגונים פלשתינים המקורבים לחיזבאללה ובתיאום מלא עם הארגון, נסראללה עצמו מודע מהאפשרות של הסלמה- כיוון שהוא חושש שישראל תנצל זאת כדי לתקוףt, את ארגונו.בנאומיו האחרונים הדגיש אנחנו מוכנים לכל אפשרות ומוכנים לכל תוקפנות. וקרא לכל הלבנונים להיות זהירים ולהיכנס לכוננות.

מדובר בפעם השלשית בתוך שבוע בו נורות רקטות מהצפון על רקע מבצע "עופרת יצוקה" ברצועת עזה

הקטיושות שנורו אתמול מלבנון על ישראל הן לא אירוע נקודתי והוא עלול להוביל להחרפת העימות.

ישראל חייבת להבהיר חד משמעית שהיא רואה בממשלת לבנון וצבאה כגורם אחראי למניעת ירי לעבר ישראל.

אולי במקום ריטואל המחאה הקבוע, נאמר שאין עוד טעם למחות בפני האו"ם?

על שגרירת ישראל באו"ם לעלות על דוכן הנואמים ולומר ביתר שאת את הדברים הבאים:
נציגים נכבדים -מדינת ישראל מציבה לכולכם את האתגר של מניעת הישנות ההתקפות כאלה מצידה של לבנון היא הריבונית שטחה- מחובתה שתדאג לשקט. אם לא, אח"כ אל תבקשו מישראל שלא תגן על עצמה בכל העצמה נגד התוקפים, ראו דוגמת רצועת עזה.

הירי מלבנון מוכיח בפעם המי יודע שצבא לבנון לא פעול כדי למנוע הישנות הירי לעבר ישראל. לבנון איננה עומדת במחויבותה ודבקותה להחלטות הבינלאומיות- להחלטה 1701.

כדור השלג נמצא על סף המדרון יש לעצור אותו מיד! הניסיון מלמד עם האוכל בא התיאבון !

כשרת חוץ נכשלה במלחמת לבנון השנייה, וזאת בגלל המדיניות הפושרת הגענו למצב הזה.שרת החוץ היא זו שרקחה את הסכם מאחורי הקלעים, הסכם 1701היא ככניעה לדרישות וללחצים של מזכירת המדינה רייס. הסכם 1701 שנחתם עם ממשלת לבנון בניצוחה של שרת החוץ, מלא חורים ונראה כמו גבינה שוויצרית. החסרונות בהסכם זה עולים רבות על היתרונות, החלטה 1701 לא שווה את הנייר עליו היא רשומה

בנוסף ציפי לבני גיבשה והשיגה את הנוסחה, שאיפשרה לממשלת ישראל לאשר את תוכנית ההתנתקות מעזה ולהוציאה אל הפועל כיום במבט לאחור אין ספק שההתנתקות נכשלה. הכישלון הזה נובע מכך שביסוד ההתנתקות היה רעיון חסר שחר. היא לא נבעה מתוך ניתוח אסטרטגי מעמיק אלא מתוך מצוקה פוליטית.

גם כיום ההסכם שמתגבש עומדת שרת החוץ מאחוריו והמבשלת מאחורי הקלעים -לדאונינו הרב זה יגמר בהסכם עלוב כמו 1701 שלא שווא את הנייר, בשביל זה לא שווה לנצור את האש. אסור להסכים להפסקת אש לפני כניעה של החמאס או הסכמה על תנאים חדשים לשביעות ישראל. כל הסכם שלא יסגור הרמטית את ההברחות אינו שווה את הנייר שעליו הוא כתוב. .

האגדה האורבאנית בדבר נחישותם הבלתי מוגבלת של הרדיקלים הערבים קרסה כבר ב"חומת מגן", ואפילו ברתיעת החיזבאללה מעימות בעקבות המלחמה המוחמצת בלבנון. זו העת להוכיח את אפסותה גם בעזה.

לאור הדברים שנאמרו לעיל לא ייתכן כי במפלגה והעומדת בראשה שבמשמרתה מופצצות ערי ישראל מדי יום ביומו תמשיך לכהן ולזכות לאמון ותמיכה ואפילו הקלוש ביותר. היעלמותה של מפלגת קדימה הינה אמירה מוסרית עליונה. זו האמת העירומה, קדימה והעומד בראשה חוששים להציג אותה למבחן הציבור, ומכאן כל ניסיונות ההטעיה והרמייה.
ומכיוון שכל הגישה שלהם אינה על בסיס של אמת, ברור שאתם נופלים כל פעם בסתירות לוגיות בהצגת גישתכם. הגיע הזמן למהפכה. עברו לדבר אמת.קדימה זה אוסף פליטי אופורטוניסטים הממשיכים מכוח האינרציה ופועלים בחלל ריק בלי חזון ובלי דרך.

התקשורת במבצע "עופרת יצוקה"

מי שחושב שיש כאן "זבנג וגמרנו" או אם רק נבליג עוד קצת, והכל יהיה בסדר לא חי במזרח התיכון. לכן צריך לחתור באומץ וללא חת ולהמשיך את המלחמה בעזה. התקשורת מעמידה הכל בספק ותחת מיקרוסקופ.

בכדי להשיב על שאלה כיצד מתנהגת התקשורת במבצע "עופרת יצוקה", נחזור מעט אחורה בשטף הזמן, ונבחן את לקחי מלחמת לבנון השנייה התקשורת אימצה את המסרים המתלהמים של הדרגים הצבאיים והמדיניים מבלי לחשוף את כשלי המלחמה בזמן אמת.,ובכך מעלה התקשורת בתפקידה

אחדים מן הכותבים נטלו חלק בסיקור המלחמה עצמה(מלחמת לבנון השנייה),חלק מהכתבים נהגו בחוסר אחריות הגובל בהפקרות, כאשר מסרו דיווחים על תנועות של כוחות צה"ל בשדה הקרב ובכך עבור על חוק הצנזורה.העיתונות דלקה אחריה ההנהגה כמו עדר שרץ אחרי הרועה.הרצון האנושי להתחמם באור הקונצנזוס גבר על שיקול הדעת, היא העדיפה להיות פופולארית, למכור יותר עיתונים, ולעלות את אחוזי הצפייה בטלוויזיה.

למיטב ידעת הציבור ראש הממשלה ודרגיו מתחתיו לא דיברו הפעם גבוהה, גבוהה כפי ששמענו זאת בעת שיצא צ.ה.ל למלחמת לבנון השנייה סימן המטרות שהציב הקבינט הביטחוני הם לא בשמים וזה לקח ממלחמת לבנון השנייה.אך לעומת זאת חלק מהפובליציסטים שמלווים את המבצע "עופרת יצוקה". כותבים במאמריהם מטרות בשמים, הם מתיימרים ומתייהרים שקיבלו תחושה ממקורותיהם, בממשלה ובצבא, שזה אפשרי.אינני מבין מהיכן הם שואפים את הביטחון הזה. קל לקבוע יעדים מרחיקי לכת, להפריח באוויר דברי שחץ וגבורה, אך אחרי שהדברים נאמרים קשה יותר לסגת לעמדות מתונות וסבירות, אל למרבה הצער רק מעצמם לא תובעים הפרשנים דין וחשבון.

הפובליציסטים מעדיפים להתמקד בשבחים רוויי פאתוס על פני ביצוע תפקידם –הפעם הם לא מעלים סימני שאלה על הטיפול בעורף ובוחנים את חוסנו הממשי. הטיפול העיתונאי הבלתי רציני בנושא זה במלחמת לבנון השנייה השליך ישירות על היכולת להעריך את התפתחות המלחמה, שכן זו היתה תלויה רבות במצב העורף.

פרשנים לא מהססים לעמוד מאחורי קביעות שלא בהכרח היו ראויות לפסקנות- בתופעה זו אנו נתקלים גם במבצע הנוכחי.לפחות לפי חלק מהפרשנים הינו צריכים להיות בסיום הלוחמה. הפרשנים לעולם אינם נדרשים להודות בטעויותיהם.טענתם היא שבמלחמה אינטנסיביות האירועים היא כזו שהדעות מתחלפות במהירות שיא. הפרשנים מחדדים את עטיהם לקראת הרגע המבורך שבו יוכלו להגיד "'אמרנו לכם".

מבצע " עופרת יצוקה" סותרת ומוכיחה שיש אפשרות לייצר ערפל קרב, צ.ה.ל. לא עומד בפני דילמות ולחצים כפי שיאפיין את במלחמת לבנון השנייה. צ.ה.ל הפיק לקחים ומיושמים בשטח- לכן המערכה הנוכחית איננה מוכרעת בתודעה.

במבצע הנוכחי אנו עדים לשני עקרונות: צ.ה.ל. ומערכת הביטחון,משתף את הציבור במידע חיוני, אך מנגד לא מסכן חיי חייליו בשביל תמונה או כותרת. וזאת למרות ההתחרות האדירה בין כלי התקשורת, שבה הרייטינג, הסקופ והראשוניות הם עקרונות מובילים.

תם עידן מאות תדרוכים, שיחות רקע,וראיונות, של לובשי מדים,שאפיינו את מלחמת לבנון השנייה. דובר צ.ה.ל מדברר את הצבא. כשיש כשלים מדווחים, לכן בסך הכל תפקוד חטיבת דובר צ.ה.ל. מצוין.

מערכת הביטחון ו- צ.ה.ל.התאים את פעולותיו לצרכים שעולים במלחמה הזאת. קיימת מודעות לסוגיית התיעוד המבצעי: לכן חיילי חטיבת דובר צה"ל למרות שאינם קרביים, נכנסים לשטח כדי לצלם,.

חיילים ציידנו במיכשור מתאים לצד יחידות הלוחמות, בכך מיצרים מקור מידע אמין ויציב, ומעבירים לנו תמונות מהשטח ללא פרשנות מיותרת.

סוגיה השידורים החיים היא מצומצמת ובצדק,למרות שהתקשורת מתנגדת לתופעה זו. זה לא "סתמית פיות", בזמן לחימה, הרגולטור חייב לקחת אחריות. לא צריך למנוע שידורים חיים אבל צריכות להיות התניות, שלא ישדרו חומרים שיפגעו בפעילות מבצעית, כפי שהיה במלחמת לבנון השנייה. אחריות כזו מסייעת למנוע מצב שבו התקשורת משדרת חומרים שמסכנים חיי אדם או פעילות מבצעית. בעיקרון התקשורת מעדיפה ליישר קו עם דעת הקהל, ולכן מוסרת אינפורמציה לא מדויקת עם הרבה קישוטים ואמירות לא ענייניות. לכן תנאי הכרחי- יש לבדוק את הטקסטים הנכתבים בעיתונאות הכתובה, והדוחים בתקשורת האלקטרונית, דרך "משקפיים" אובייקטיביות.

ישנן תלונות על כך שלא מאפשרים למספיק כתבים, ישראלים וזרים, להיכנס לשטח גם כאן צ.ה.ל. צודק, ההתנגדות נובעת מחשש לחיי הכתבים מעבר לכך, הצבא רצה להכיר קודם את השטח ולראות איך מתפתחת הלחימה הקרקעית. אסור לשכוח שהלחימה הקרקעית לא החלה מיד. יתרה מכך אין להשוות את המלחמה בלבנון, לזו ברצועת עזה עם כל המשמעות לכך.יש לזכור שכתבים הנכנסים לאיזורי הקרבות בעזה זה לא לטיול בטבע.ל-צ.ה.ל. אין מה להסתיר, וכשמחברים כתב לפעילות צבאית בשטח הוא נרתם ומביא את הסיפור מהעיניים שלנו.לכן דובר צ.ה.ל. אימץ לעצמו את שיטת ה"פולים" במבצע הנוכחי. ומאפשר כניסה סלקטיבית כאשר התנאים בשטח מאפשרים זאת.

כיום אין הדלפות מבפנים, לכן אנו לא שומעים שהצבא ביטל פעולה חשאית כי היא הודלפה לתקשורת. למרות זאת גם כיום קיים כעס רב בציבור שנובע מפטפוט מיותר של כתבי שטח, מפרסום רב ובלתי רלוונטי בלי איזון ופרופורציה. הציבור רוצה שהתקשורת תדבר פחות, לא צריך לתת מידע לאויב.

יש דברים שמתפרסמים ביוזמת התקשורת ובהם צריך שתהיה הגינות ואחריות.בעבר לכל אלוף היה הכתב שלו, ולכל קצין מדרג בינוני יש קשרים עם עיתונאים- התופעה הזו חלפה מהעולם בעידן של הרמטכ"ל הנוכחי, לכן כל כתב לליאת ברירה הפך לפרשן צבאי מדופלם.ומפרש את מהלכי המלחמה באמצעים הדלים העומדים לרשותו.

תפקיד הרמטכ"ל לנהל את הלחימה תפקידו לא לצאת לציבור ולשתף אותו. אומרים שהוא נעלם עדיף כך. תלונות תמיד תהיינה, הצבא על מפקדיו לא צריך לדבר, לשם כך יש דובר צ.ה.ל. הוא אמון להעביר את הדברות בצורה מדודה, מנוהלת, ומתוכננת, ולהביא לידי ביטוי את הישגיו של צ.ה.ל.הדברות חייבת להיות כך שחס וחלילה לא יבצר מצב סיכון חיי אדם בשביל כותרת. במבצע הנוכחי שום פעילות לא נעשת מתוך מטרה להשיג הישג תקשורתי וכך צריך להיות.

תפקיד דובר צה"ל הוא לא רק לעצב את האסטרטגיה התקשורתית והשיווקית של הצבא אלא גם לייצג אותו, כך שלנושא התפקיד עצמו יש משקל תדמיתי לא מבוטל. הדובר נועד לייצג את הצבא בעתות שלום ולמסביר הלאומי בעתות חירום בהנחיית הרמטכ"ל.לכן לתקשורת קשה עם עובדה זו.

התקשורת עוסקת יותר מדי ב"צריבת תודעה", עוסקים ביחצנות יתר. לכן מאוד קשה להתמודד עם התופעה הזאת. התקשורת זה לא ארגון פרטי.אסור שהאינטרס האישי של כתב שיהיה בכיר ביותר יגבר על האינטרס הלאומי, זה עלול להביא לאסון גדול. יש לעשות שינוי תרבותי, וכתבים בכירים צריכים ליטול את זה על עצמם את האחריות על הפטפוט המיותר, ובכך להוות דוגמה לכתבים הצעירים.

כפי שהדובר לא מתיימרת להבין את כל מהלכי הקרב ואת כל האירועים לפרטי פרטים,על כמה וכמה הכתב שאינו נמצא עם הלוחמים בשטח חייב להיות מאופק בדווח- רבים מהכתבים לא מדברים לעניין, ולא חוששים להעביר ולהביע את דעותיהם האישיות מעל כל במה.הכתב ממקמם את עצמו מבלי שהתבקש לעשות זאת כמרגיע הלאומי או כאקמול החברתי.הציבור מצפה לקבל את המידע בצורה אמינה, ולדבר אליו בגובה העיניים, הפרשנות מיותרת , גם במבצע הנוכחי רבים המקרים שנאמרות אמירות לא מוצלחות מפי כתבים, אמירות שלא היה נכון להגיד. גם במבצע הנוכחי יש הבלים במינון גבוהה ונבואות מופרכות, לכן על קהל צרכני התקשורת להפיק לקחים ולהתייחס בזהירות ובחשדנות לפרסומים.

לסובב את הסויץ'

ראוי לברר היטב מה גרם פתאום למשולש להתקפל ולהסכים לרגיעה המדומה לפני למעלה מחצי שנה אחורה, כיום אסור להשלות את עצמנו פעם נוספת. השקט המדומה ששרר בתקופת הרגיעה היא תוצאה של שיקול דעת מועטה במשולש- ישראל. מצרים. חמאס.

המניע שדחף את חמאס נבע שראשיו חששו מפעולה ישראלית נרחבת ברצועה. משום כך הנמיך את גובה הלהבות שקדמו לרגיעה ובכך השיג את מטרתו.

ישראל רצתה להימנע בעת ההיא מהסלמה- ומנגד היה ברור בכדי לשתק קסאמים, צריך לשבת בשטח שממנו הם משוגרים קסאמים, למרות שכולם מודעים שאין דרך להפסיק באמת את הירי, בגלל אופי המרחב העזתי האורבאני הצפוף אוכלוסין, זולת השתלטות-רבתי על רצועה עזה.והמבצע הנוכחי ממחיש זאת ביתר שאת.

עבור מצרים עזה וכל המשתמע מכך ובמיוחד שלטון החמאס הרדיקלי מהווה איום ממשי על יציבות המשטר המצרי. כתוצאה מכך מעוניינת מצרים בדיוק במה שישראל מעוניינת בהפסקת הלחימה ובמניעת התעצמות חמאס.

כיום על קהיר להוכיח את יכולתה בתחום זה ושהם מסוגלים לעמוד בהבטחה לעשות את הדרוש כדי למנוע הברחות נשק דרך המנהרות בציר פילדלפי.

דומה כי נשכח כלל יסוד מהותי בטבע הבריאה: לא ניתן להחזיר חביתה לביצה. ההברחות הנשק המאסיבי דרך המנהרות בציר פילדלפי בגבולה הדרומי של רצועת עזה, ממחיש עד כמה מוגבל הכוח הצבאי, וציר פילדלפי הינו ראיה לכך.

ישראל נהגה באיפוק רב עד שיצאה למבצע- נשקלו כל האופציות לפני הכניסה. ידענו מראש שאנחנו יכולים לתת מכה אחת אפיים.כשהתלבטויות העיקריות חלפו ישראל הציבה את סיכול ההברחות ומניעת ההתעצמות של החמאס בראש יעדי ישראל במבצע הנוכחי ברצועת עזה.מנגד ישראל לא משלה את עצמה שמצרים לא סיכלה בעבר וכן בתקופת הרגיעה הברחות נשק דרך סיני לעזה.ובכך יצרו איום על תושבי הגזרה מבאר שבע ועד ויבנה.עד היום מצרים לא מצמצה ולא מסכימה להודות באחריותה להברחות הנשק משטחה הריבוני, יתרה מכך מצרים טוענת ומטילה את רוב האשמה על ישראל-כי רוב הברחות הנשק וחומרי הנפץ לרצועה מבוצעות דרך הים, וחיל הים הישראלי נכשל בעצירתן.

ישראל דוחה בתוקף את הטענות הללו ומצביעה בברור כי יש קשר הדוק בין המבריחים לבין קבוצות הטרור שביצעו את הפגועים באתרי הנופש בסיני, ובנוסף קיים שתוף פעולה הדוק עם הזרוע הצבאית של החמס ברצועה ושלטונות מצרים מעלימים עין.

גם הטענה שישראל מטילה הגבלות קשות על תנועתם של המסוקים המצריים, ומתלוננת שהכוח לאורך ציר פילדלפי קטן, לכן דורשת להגדיל את הכוח המוצב לאורך ציר מ-750 ל-3000 חייל איננה במקומה.

ההחלטה אם ישראל תכבוש את עזה נתונה כרגע בידי אדם אחד בלבד- הכדור נמצא בחצר האחורית של נשיא מצרים חוסני מובארק. השאלה העומדת על הפרק האם יסכים לנעול את המנהרות. עד עתה אין סימנים לכך- ההפך הוא הדבר מצרים דוחה על הסף דרישה על הצבת כוחות בינלאומיים לאורך הגבול בין רצועת עזה למצרים בשום צד של הגבול כדי למנוע הברחת נשק, אך לא שוללת על הסף לסיוע טכני לכוחותיה, הטענה העיקרית זה פוגע בריבונותה- למרות שבתחום מצרים כבר יש כוחות בינלאומיים, לאורך גבולה עם ישראל, במסגרת הסכם השלום בין שתי המדינות מ-1979. גם החמאס דוחה כל אפשרות נוכחות של כוחות או פקחים בינלאומיים ברצועת- עם וכאשר יהיה הסכם הפסקת אש בין ישראל לחמאס. מצידה ישראל ובצדק, לא תסכים למצב בו לא תובטח הצבת כוחות בינלאומיים גדולים, שיבטיחו את הריסת המנהרות והברחת הנשק ברחבי סיני לרצועה.

המלחמה הנוכחית החזירה את נשיא מצרים לעמדת המנהיגות האזורית, ואלה יהיו דקות התהילה עם יצליח להביא להסכם הפסקת האש בעזה לשביעות כל הצדדים הנוגעים בדבר. יוזמת מצרים היא למעשה דרך לבצע את החלטת מועצת הביטחון של האו"ם מיום ה' על הפסקת אש.

ברגעים אלה ישראל מנהלת מלחמת עצבים מול מצרים. האיומים בכיבוש עזה נועדו להשפיע על שינוי העמדה המצרית, שעד למבצע "עופרת יצוקה" משכה כתפיים כלפי הדרישות הישראליות להגברת הפיקוח על הגבול ברפיח.

על ישראל להציב אולטימטום: על מצרים לפעול לסיכול ההברחות- ולא ישראל תפלוש לעזה בכל הכוח, ואתם המצרים עלולים למצוא מאות אלפי פליטים פלשתינאים שיברחו מחמת ההפגזות וצריחי הטנקים את הגבול לסיני. ועזה עם מצוקותיה תיפול על כתפיה של מצרים.

החמאס שנתפס עם מכנסיים למטה- אחרי שצה"ל הצליח להפתיע אותו בהפצצה אווירית מאסיבית ובהמשך בכוח יבשה הנחוש במשימה שהסב לו אבידות כבדות בשטח בחלוף 14 ימי לחימה - לא נותר לחמאס אלא לגייס למערכה שלו חייל שבוי וחסר אונים. צ.ה.ל יצא למבצע בעזה כשסוגיית גלעד שליט לנגד עיניו, על ממשלת ישראל למנף את המצב כרגע ולהחזיר את גלעד שליט חי ובריא-אף על פי שזה לא שיקול מוכרז ,זה חייב להיות שיקול מופנם מאחר ואין אלטרנטיבה אחרת. אנחנו בנקודה קריטית אם חס וחלילה החייל גלעד שליט לא יוחזר יהיה שבר באמון בין העם לשלטון. על לנו לחזור על שגיאות העבר ולכנס לנתיב הסיפור של רון ארד.

במצב העניינים השורר במזרח התיכון זה ברור לכל בר דעת שבחצר האחורית בדרום קם משטר ראדיקלי מוסלמי בחסות איראן שקורא להשמדת ישראל. זה משתקף גם בהצהרותיהם הבוטחות של מנהיגים.

למבצע "עופרת יצוקה" חשיבות גורלית ממעלה ראשונה לא רק משום שהוא מתרחש לאחר מלחמת לבנון השנייה, שהסתיימה עם תוצאות חלקיות ובכך הצליח ארגון חיזבאללה להתחמק מהשמדה כוללת של תשתיותיו הטרוריסטית. אלה גם שארגון החמאס מהווה חוליה ברצועת הביטחון שפרסה איראן בחצי הקשת המסופוטמית במטרה להגן על תשתית הגרעין שלה ההולכת ונבנית במהירות, ובכדי לכונן בחסותה את האימפריה השיעית הגדולה הנחשפת לעין הציבור שלב אחר שלב, וכן כפי שאנו עדים לתופעה המקבילה בגבולנו הצפוני בדמות ארגון החיזבאללה.

איראן תומכת בעידוד הכאוס ומהווה איום של ממש לא רק על ישראל, אלה על כל מזרח התיכון. האינדיקציה לביטחונה העצמי הגואה של איראן נובע מכך שמנהיגיה חדורי אידיאולוגיה רדיקאלית וחסרת רחמים- לצערנו ידם על העליונה בהתמודדות מול ארצות הברית, וכן מול העולם הערבי "החלש והמפולג".

העמקת מעורבותה ומתן פומבי לעומק קשריה עם ארגון חיזבאללה בלבנון- זאת איראן העומדת מאחורי חימוש החיזבאללה, ותומכת בהשתלטות ההדרגתית של חיזבאללה על לבנון, ובמקביל מספקת את רקטות ה"גראד" הנורות לעבר אשקלון, באר שבע, ואשדוד, ופצצות המרגמה על עוטף עזה לארגוני הטרור החמאסי ברצועת עזה וכן אחראית לאימון שמכנים אותם "בעלי בריתה"

חייב להיות ברור בכל הסכם עתידי לחמאס וגרורותיו- ישראל שומרת לעצמה את חופש הפעולה נגד החמס במידה והוא ימשיך לירות טילים, או ימשיך להבריח נשק במנהרות.לסוגית פתיחת מעבר רפיח: ישראל לא תוותר את הסדרי הביטחון הבינלאומיים במעבר. השליטה במעבר יהיו כפי שנחתם בזמנו בין ישראל,מצרים, הרשות הפלשתינאי, והאירופאים.

לפעמים הדבר הקשה ביותר הוא לדעת לסובב את הסויץ ולבצע שינוי "תודעתי מהותי" במצרים מבינה את הסכנה הטמונה בחמאס -היחסים בין הארגון האסלאמי הרדיקאלי החמאסי ובין השכנה מדרום מעולם לא היו רעועים כפי שהם כיום.החמאס לא חושש לעמוד בפני קהיר ואף להביך אותה פומבית.ומנגד מצרים וכמה מהמדינות המתונות אינן מביעות צער למבצע המסיבי ברצועה. זה לא אומר שהן הפכו לציוניות גדולות, אבל הן יודעות בבירור שניצחון לחמאס משמעותו ניצחון לאיראן, חלחול השיעה למדינות סוניות מהווה דאגה ובעיה גדולה אשר עלולה להצית מלחמת אחים. המדינה השיעית הלא-ערבית שהשתלטה על עמי ערב.

המערב בפניקה עקב המבצע ברצועה

ההחלטה האו"ם 1860 הקוראת לישראל לנסיגה מלאה- והפסקת אש מיידית מעזה לא מבשרת טובות עבור ישראל. יתרה מכך אנו רואים סנונית ראשונה ושינוי מהעמדה הנחרצת של ארה"ב כאשר נמנעה ולא הטילה וטו.בנימוקיה הסבירה מזכירת המדינה-שקיימים מבחנים רבים בדרך. וצריך לסלק את סיבת הטרור,ומטרת ההחלטה מהווה מפת דרכים להשגת המטרה.

עם זאת חייבים להדגיש נוסח ההחלטה לא מחייב את ישראל לנסיגה מלאה מעזה, אלא לאחר השלב הראשון של הפסקת אש מוחלטת משני הצדדים.

בישראל כצפוי רחוקים מלהיות מרוצים מהחלטת האו"ם הקוראת להפסקת אש ברצועה ובמיוחד בהימנעות של ארה"ב. למרות ההחלטה המאכזבת ישראל תמשיך ותפעל אך ורק על פי שיקוליה, ועל פי חובתה המוסרית להגן על אזרחי ישראל וזכותה להגנה עצמית.

ברגע זה אנו רואים סדקים ראשונים ובמידה מסויימת של אי הבנה בקרב הקהילה הבינלאומית והתקשורת. אין להתעלם מקולות הנשמעים מגורמים בינלאומיים, הטוענים כי ישראל עושה שימוש בכוח לא- מידתי במאבקה נגד החמאס, בהצגה הזו כבר הינו בעבר.

עלינו להבין היטב החמאס הוא מין יצור בלהות בעל הרבה ראשים, שבכל פעם שקוצצים את אחד מראשיו שניים חדשים צומחים תחתיו. והוא מגלה כושר שרידות בל יאומן. התופעה החולנית הזאת מסרבת להעלם והיא קיימת וממשיכה להכות במשנה מרץ.

שנאת ישראל והטרור שבעקבותיו היא תופעה בלתי ניתנת להבנה,אלה שהלוקים בה ממציאים לעצמם אלף ואחת רציונאליות להצדקתה. חוסר ההבנה הזו בתרבות המודרנית של ימינו איננו מאפשר לחברה האנושית להתגבר על המחלה הזאת, וגם אנשים נאורים ובעלי רגשות הומניטאריים אינם מחוסנים בפני הנגע הזה.

שנאת ישראל היא הגרסא העתיקה ביותר עלי אדמות- של שנאת המון ללא שום מוטיב מצדיק, שנאה של ציבור שלם רק מאחר שנולד יהודי. תופעה זו מוכרת מן ההיסטוריה וממשיכה לחלחל בחלקים נרחבים בחברה המערבית הלוקים בה. שהנושא עולה על פני השטח מדינאים אלה יהפכו שמיים וארץ ובלבד שלא יצטרכו להודות שהם מונעים ע"י רגשות כאלה.

אין גבול לצביעות ולאקרובאטיקה האינטלקטואלית של מדינאים העושים מניפולציות על מנת להתכחש להימצאותם של רגשות אנטי ישראליות עמוק בלבם,וכן בקרב ציבור רחב במערב.

מנגנון ההדחקה עובד שעות נוספות. במשך מאות שנים הבסיס התיאולוגי היווה הצדקה מספקת בעיני החברה הלא יהודית לשנאת היהודים, ולרדיפות ולקיפוח שהיו מנת חלקם. תפוסים אלה עברו בירושה למדינאים של ימינו.

נכון היום הבסיס התיאולוגי איבד את מעמדו כצידוק לשנאת היהודים- אך מנגד לא חל שיפור ביחס המערב כלפי ישראל, יתרה מכך לא גרר בעקבותיו שינוי של ממש ביחסה של החברה המערבית לישראל.

הראש התיאולוג של ימי החושך חלף- ובמקמו הצמיחה ראש חדש חילוני למהדרין. "מושג האנטישמיות" המצאה של הרבע האחרון של המאה ה 19, סיפק את הרציונליזציה שהיתה דרושה להם על מנת להצדיק את יחסם ליהודים בימים ההם,ומה שהפך לתופעה של קבע בתקופתנו כלפי מדינת ישראל.

העניות כלפינו לו אנו זוכים מהמערב, מתבטאת בכך שלפעמים זה מופנה כלפי בודדים, לפעמים ההאשמות הן נגד העם היושב בציון, ולפעמים כלפי העם היהודי כולו באשר הוא.

לדידם מדינת ישראל, במעשיה ומדיניותה הם "על הכוונת". כמעט ללא יוצא מן הכלל ההאשמות האלו אינן אלא רציונליזציה של דעות קדומות, דעות המושרשות עמוק בתת מודע כתוצאה מחינוך של דורות. כל ניסיון להתמודד עם ההאשמות האלו בעזרת עובדות הוא ברכה לבטלה. אפילו ביודעם שהשקפת עולמם נעדרת כל בסיס.

על המוטיב של עלילת הדם שכביכול אנו עושים בעזה- אין צורך להרחיב את הדיבור. צריך דמיון מאוד יצירתי כדי לראות מה שהחמאס מפיץ ולהבין שזאת תעמולה אנטישמית לשמה. אבל לדעת מצדיקי הפרסום ובראשם רשתות הטלוויזיה הזרות כלל לא מדובר בסילוף העבדות. לדעתם זו דרכו של מפרסם להביע ביקורת לגיטימית על כך שבמסגרת המבצע בעזה נהרגים ילדים חפים מפשע.

בכל התמונות מהסוג הזה הרצים על מרקעי הטלוויזיה הזרות אין שום איזכור לעובדה שמדובר במלחמה אין ברירה- ההפך הוא הדבר יופיע פרשנות שדן מראש את ישראל לכף חובה. ביטויים מהסוג של "פעולותיה של מדינת ישראל לחיסול הטרור" הס מלהזכיר מפיהם של הכתבים הזרים- מרביתם מתבטאים שמדניות מדינת ישראל היא מושתתת על דיכוי הפלסטינאים בשטחים, או מדיניות הכיבוש הגזעני של ישראל בשטחים, או כל וריאציה אחרת שמוצא הכתב לנכון להמציא לצורך העניין.אחדים מבין הכתבים אינם מסתירים את רחש לבם ומצהירים מעל המרקע שעל ישראל לדעת להבדיל בין תעמולה לבין ביקורת על מדיניותה. מורשת של התבטאויות בכתב ובע"פ לא היתה מביישת את "טובי" האנטישמיים בכל הדורות.

גל ההפגנות מסביב לגלובוס בגנותה של מדינת ישראל עקב המבצע ברצועת עזה- מקורו בחוגי השמאל הליברלי בצוותא של מהגרים מארצות האיסלם,ולשלטון במערב זו תופעה שקשה להתמודד איתה. כתבי שייטנה הכוללים דברי פלסתר מהסוג הגרוע ביותר הם בשיגרה בימים אלה באירופה. פרסומים השוללים את עצם זכות קיומה של ישראל, פרסומים המתייחסים לרצח של ילדים ונשים המגיחים מבית היוצר של החוגים שהצדק והמוסר בפיהם וזכויות האדם בגרונם. גורמים לפיצול בקרב מנהיגים והתוצאה היא מול עיננו. רבים בחוגים הליברלים בחברה המערבית הפכו היום להיות נושאי הדגל של שינאת ישראל, דגל שבמאות הקודמות היה נחלתם הבלבדית של חוגי הימין הריאקציוני.לזה יש להוסיף את הגיס החמישי מקרבנו בדמות סופרים והוגים נאורים ישראליים המוכנים למכור את נשמתם לשטן תמורת הכבוד הכרוך בפרסום מאמר בעיתון מפורסם. אנשים אלה, יפי הבלורית והתואר, רואים את עצמם כדמויות מייצגות של הצבר הגאה. הם אינם תופסים שבעיני הקהל בפניו הם מופיעים ברחבי העולם הם לא יותר מאשר גרסא מודרנית של "היהודי הגלותי", היהודי שזה עתה יצא מן הגטו במחול לפני הפריץ.

בטרמינולוגיה של הוגי הדעות והאינטלקטואלים הליבראליים תמיד מדובר על "המדינה הציונית" או על "היישות הציונית" שאין לה זכות קיום. המפלצת לא מתה- הרגשות והשנאה עצמם לא השתנו זה נשאר עמוק בלב. היחס לישראל נשאר כפי שהיה. זה בא לידי ביטוי בפליטות פה מקריות, ובמסיבות פרטיות, רחוק מאוזן שומעת.

נרטיב הכיבוש הוא העילה של אינטלקטואלים הליברליים למהפך הזה אין צורך להרחיב את הדיבור. לאינטלקטואל הנאור התפתחה תחושה שבעצם הכל היה טעות אחת גדולה, אהדתם ניתנה לצד הלא נכון, ולמעשה ישראל קבלה מה שכלל לא הגיע לה. עכשיו הם עובדים במרץ לתקן את הטעות בהפגנות וכן בסיוע לפלשתינאים המסכנים- ומנגד לדידם הטרור זו צורת התנגדות מוצדקת.להבנתם ישראל מעודה לא עמדה בפני סכנה קיומית, לפיכך גרירתם בעבר לאהדת ישראל היתה תוצאה של הונאה מצד מדינת ישראל. על זה הם לא מוכנים לסלוח, ועכשיו הם "מגישים את החשבון" בהשפעה על השלטון בהם הם חיים, ובעזרה לטרור הפלשתינאי בכל גווניו.

הוגי הדעות והאינטלקטואלים הליברלי דוחים בכל תוקף את ההאשמה שלמעשה הם שותפים לרנסאנס שמתבטאת בשנאת ישראל, ומתכחשים בכל תוקף לאפשרות שגל ההתקפות חסרות הרסן של ביקורת שהם משמעים מעל מרקעי הטלוויזיה ובכתובים בעיתונאות על ישראל אינו אלא פנים חדשות של "הישישה הזקנה" שמסרבת למות. לגבי דידם מה שנראה כברווז ומתנהג כברווז, לכן לאמתו של דבר לפי ראות עינם זה ברבור יפה תואר ובעל מידות אצילות.

גלי התקפות וביקורת נוחתים על ישראל מכל הכיוונים, ובכל נושא. הלשון בה נוקטים היא חסרת של מעצורים, ורמת הארסיות מגיעה למימדים מתקופת הרייך השלישי. זה לא מונע מהעומדים מאחורי גלי השטנה האלה להיתמם ולטעון תוך גלגול עיניים שאין כאן יותר מאשר "ביקורת" החצופים שבהם טוענים "ביקורת לגיטימית". באין ספור מאמרי המערכת, שעות שידור ברדיו ובטלוויזיה, וזרם בלתי פוסק של נאומי גינוי באו"ם ובפורומים ציבוריים אחרים.הם לוהטים על כל נושא הקשור למדינת ישראל ומכפישים במילים בוטות- מבלי לבדוק את העבדות לאשורם. זה מתבטא שמזכיר האו"ם מכנס מסיבת עיתונאים ומפרסם מחאה בלשון שאיננה משתמעת לשתי פנים, ומועצת הביטחון מתכנסת למושב מיוחד לדון בנושא.

האו"ם למרבה הצער הוא לא בדיוק טלית שכולה תכלת, מדיוני האו"ם בעבר הרחוק והקרוב על זרועותיו השונות הרושם המתקבל הוא שישראל היא במעמד של סוליסט, כנגד יותר מ 190 מדינות החברות בה. הצד הכמותי משחק תפקיד מכריע כשלעצמו- די כדי להפוך את הביקורת כולל את זו העניינית, לבלתי לגיטימית. שלא לדבר על התוכן של הביקורות שבמרבית המקרים כל קשר בינו לבין המציאות הוא מקרי לחלוטין.דוגמה מובהקת היא ההחלטה האחרונה של הפסקת האש המתעלמת מן המציאות בשטח. החלטת הפסקת האש היא מגמתית כאשר מעמידים בסמן שאלה את האג'נדה מדוע ישראל יצאה למבצע. מחלקת המדינה של ארה"ב, מזכיר האו"ם, וגדולי עולם אחרים אינם חוסכים בביקורת על ישראל בקשר למבצע ברצועת עזה, והלשון בה הם נוקטים איננה בדיוק זו המקובלת בתחום הדיפלומטיה והיחסים בין מדינות. תראו לי עוד מדינה בעולם שהיו מפציצים את תושביה במשך שמונה שנים והיא לא היתה יוצאת להגנתם.

כל אדם בר דעת יסכים שאין מדינה ריבונית בעולם שתסכים לירי טילים בלתי פוסק על אזרחיה.

חובתנו האזרחית להוכיח כי המחבלים טועים בהערכתם ועל זה ישלמו מחיר יקר.

מדינה ריבונית היא בעלת הזכות הבלבדית להחליט על בטחונה- ולא האו"ם עם כל הכבוד יחליט עבורנו.

דוגמה מובהקת מן העבר הלא רחוק של החלטות או"ם הנוגעות לסוגיה של גדר ההפרדה.כאשר אנו הישראלים מפנים את תשומת לבם של המעורבים בדבר לכך שארה"ב בונה גדר דומה לאורך גבולה עם מכסיקו-שם לא מדובר בטרוריסטים המאיימים על חייהם של אזרחי ארה"ב, שם מדובר בסך הכל במבקשי עבודה, התשובה היא נא לא להחליף את הנושא, אנחנו עוסקים עכשיו בישראל. אותה חבורה תימהונית המבקרת את ישראל סותמת עין על כך שחפים מפשע מקרב הישראליים נהרגים במסגרת פעולות הטרור הפלשתיני, וגם כאן לשון הביקורת היא חסרת כל מעצורים.כשאנו מפנים את תשומת לב שזה מתרחש בעיראק, ובאפגניסטן ובמקומות אחרים בהם מתנהלת המלחמה העולמית נגד הטרור התשובה היא "נא לא להחליף את הנושא, אנחנו עוסקים עכשיו בישראל. לכן זה לא שונה כשיורדים מהרמה של ממשלות או ארגונים כגון האו"ם. הטרור לא יכול לשאת פרסים - העולם נוקט איפה ואיפה.

הצבעיות המצטיירת מצד מנהגי העולם עוברת כל גבול. וחוץ מפליאה והשתוממות עמוקה אין לי אפילו תגובה ראויה להשקפת העולם המשונה הזה.

לזה יש להוסיף ארגונים לא ממשלתיים המתיימרים להיות בחזית המאבק למען זכויות האדם והצדק והמוסר, כגון "אמנסטי" ועוד, שנותנים חסותם למעשי הרצח הנתעבים ביותר של אזרחים ישראלים חפים מפשע.לדידם מעשים אלה מצד הטרור הפלשתינאי הם אמצעי לוחמה לגיטימיים,ולהבנתם זו צורה של מאבק לשיחרור מהכיבוש.במרבית המקרים הם מנסים להעמיד פנים שהם אינם מנהלים תעמולת חיסול ממוקדת נגד ישראל. אך הדו"חות ופרסומים מדברים בעד עצמן, והם שופעי השמצות חסרות שחר. ומנגד דו"ח פושר המצדיק את מעשי הצד הפלשתינאי בסכסוך. אירגון הסולידאריות הבינלאומי לשמצה לא טורח לבדוק את אמינות הדברים. כאשר מפנים את תשומת לבם לחוסר האיזון בדו"חות שלהם והם מעלמים עין.

לסיכום- מערכת היחסים בין ארה"ב לישראל אינה חד-סטרית, אלא כזו המניבה פירות לשני הצדדים. איך תושפע מערכת זו ע"י ממשל אובמה ימים יגידו ?

נשיא אמריקאי אינו כל-יכול, גם אם מפלגתו שולטת בקונגרס. המחוקקים האמריקאים נאמנים בראש ובראשונה לבוחרים באזורי הבחירה ובמדינות המגיעים לקלפי מדי שנתיים. דוגמית לכך ראינו בהחלטת הסנאט רק בשבוע שחלף.

נדמה שלשושנה שבכל שם שייקראו לה יישאר לה אותו הריח!!!

תנועה החמאס

בעלי התפיסה ההיסטורית הרחבה זוכרים ומזכירים שאת החמאס, בראשית דרכו, עודדה ישראל כמשקל נגד הפת"ח של יאסר ערפאת..

הביקורת על ממשלות העבר מתבטאת בכך שצה"ל והשב"כ מנעו פעילות תקיפה יותר כנגד תנועת הפת"ח והחמאס ובכך יצרה את האפשרות להתפתחויות להן אנחנו עדים כיום. אפשר לומר ששני הצדדים צודקים ובאותה הנשימה אפשר לומר ששניהם טועים. הדבר תלוי במי שאומר.

תנועת החמאס הוקמה בשנת 1987- על רקע האינתיפאדה הראשונה ע"י השיח אחמד יסין

על בסיס התשתית החברתית והדתית של ארגון ה"אחים המוסלמים" ברצועת עזה.זוהי תנועה פלשתינאית המשתייכת לזרם הרדיקאלי האיסלמי. צריך לזכור ולדעת כי החמאס, כפת"ח, לא צמח יש מאין. צריך לזכור ולדעת כי מולידו של החמאס הוא אירגון האחים המוסלמים במצרים. פעילות האחים המוסלמים היתה מכוונת כנגד השינויים שחלו בחיי התרבות המצרית-מוסלמית. והווה מוטו הפעילות של התנועה המוטו היה: "אללה הוא מטרתנו. הנביא הוא מנהיגנו. הקוראן הוא חוקנו. ג'יהאד הוא דרכנו. מוות בדרכו של אללה הוא הנעלה בתקוותינו". מוטו שאומץ על ידי תנועת החמאס והזרוע הצבאית שלו"– גדודי עז א-דין אל קאסם". המטרות מכוונות בעיקר למלחמה בישראל.

עיקרי האידיאולוגיה של התנועה מתבססים על חמישה סעיפים מרכזיים, והן מנוסחים באמנת חמאס משנת 1988 .

שני הסעיפים הנוגעים ישירות לישראל הם:

אי הכרה בזכות קיומה של מדינת ישראל כמדינה ריבונית ועצמאית וניהול ג'יהאד מלחמת קודש נגדה, תוך שימוש בטרור מתאבדים.

הקמת מדינה אִסלאמית פלסטינית על כל שטחי ארץ-ישראל, ולאף מוסלמי אין רשות לוותר או לחלק אדמה זו.

שלשת הסעיפים הנותרים אין להם קשר ישיר לישראל והם: מחויבות לאִסלאם כדרך חיים,

סולידאריות חברתית והימנעות ממלחמת אחים,שילוב בין רעיונות אִסלאמיים ובין לאומיות פלסטינית.

שלא נשלה את עצמנו ונעלים עין כפי שאחדים ביננו חושבים וכותבים: ניסיונם של פוליטיקאים בארץ ובעולם לצייר את החמאס כגוף מתמתן נראים כהתעלמות מהמציאות. החמאס כארגון טרור דוגל בהשמדת ישראל, לכן אסור לנו ללכת שולל אחרי המנגינות הנשמעים כביכול מחלק מהנהגת החמאס הפרגמאטי האומר שיש עלות ותועלת, וחייבים להתחשב בנסיבות הפוליטיות ועם המציאות הכלכלית ברצועת עזה. החלטת חמאס לפעול מתוך ריסון עצמי אינה סותרת את מטרותינו הבסיסיות והיא השמדת מדינת ישראל.

מנהיגיה מדגישים וגם הפרגמאטיים שבניהם מעל במה ומזכירים לכולנו את מחויבותה האידיאולוגית של התנועה אשר לא תשנה, שום מילה, מהאמנה" הקוראת לחסל את ישראל, ולא תהפוך למפלגת פוליטית אלא תמשיך בדרך ה"התנגדות

אמנת החמאס הינה המסמך המקפלת בתוכה תפיסת עולם אסלאמית רדיקלית, מבית מדרשם של "האחים המוסלמים במצרים. לכל אורכו, נגוע באנטישמיות בוטה וארסית,מציג את עמנו באור שלילי, בעלי שורשים האירופאים הקלאסיים ובכל המשתמע מכך.

החמאס נועד בראש ובראשונה לתת לגיטימציה למלחמת חורמה נגדם, כפי שזו באה לידי ביטוי בטרור המתאבדים, שפותח ע"י החמאס בשנות התשעים והפך לנשק המוביל של החמאס בעימות בעבר ועש הלום. במישור הבינלאומי יש באמנה הד לתפיסות עולם אסלאמיות רדיקאליות אנטי מערביות בנוסח תפיסות העולם של ארגון "אלקאעדה" ודומיו.

האמנה מחדדת את ההבדל האידיאולוגי בין החמאס בעלת תפיסת העולם האסלאמית, לבין אש"ף- תפיסת העולם האסלאמית סותרת לחלוטין את החשיבה החילונית של אש"ף ואת רעיון המדינה הפלסטינית החילונית שאימץ תנועת אש"ף.

תנועת החמאס ניסתה לעצב את עצמה בדומה למבנה הצבאי של ארגון חיזבאללה בדרום-לבנון כפי שהדבר בא לידי ביטוי ברצועת עזה.דברי הרהב של בכירי החמאס, תחושת השליטה על האירועים המקומיים ועיצובם לתועלתם והתגרויות צבאיות יומיומיות בישראל, גרמו לבכירי התנועה לחשוב שהם הצליחו ליצור מאזן-אימה עם ישראל ולהביא לסירוס העוצמה הצבאית הישראלית ,לדידם הם נכשלו במשימה.

הכישלון הצורב של החמאס נראה בכל מקום- רצועת עזה היא כיום טל חרבות- כפי שנראתה בירות במלחמת לבנון השנייה.וזאת בזכות הדיוק ועוצמת התגובה הצבאית הישראלית. לכן לנסיבות אלה יהיו השלכות רבות על עתידה של תנועת החמאס בעזה וברשות הפלסטינית, כפי שהדבר התרחש בעוצמה לא פחותה על ארגון חיזבאללה בלבנון.

חסן נסראללה המתרברב עדיין מסתתר בבונקר שלו בחסות איראנית. לא מן הנמנע שבכירי תנועת החמאס ינהגו באותה דרך לאחר שוך הקרבות ברצועה.

בפעולות הצבאיות של ישראל נגד החמאס" החוק הבינלאומי" עומד באופן ברור ומובהק לצד ישראל, על-כן יש להתייחס לתנועת החמאס בהקשר אזורי רחב ולאו-דווקא רק בהקשר של עימות מקומי מצומצם ומוגבל, שכן העמדה העולמית נוטה בדרך-כלל לצד החלש במשוואה.

אין צורך להתרגש יותר מידי מהמראות, המוצגים בתחנת הטלוויזיה הלווייתנית של המערב והערביות ביחד..

דווקא המראות הבלתי-מצונזרים יכולים להועיל מאוד לעמדה הישראלית, שכן ברור וגלוי-לעין שתנועת החמאס ספגה מכה קשה, וכי היא אינה יכולה להעניק תמיכה וסעד לאוכלוסייה המקומית כפי שהיא התיימרה לעשות.

עיתונאי הזוי

זה המסר החדש מפרי עטו של העיתונאי ההזוי-לעומת הסלחנות כלפי הארכי טרוריסטים ומשלחי המחבלים המתאבדים. לדידו קורא העיתונאי ההזוי להעמיד לדין את מקבלי ההחלטות על "פשעי מלחמה" היגיון תמוה המעורר שאלות נוקבות. בעיניו ממשלת החמאס היא גורם שלטוני לגיטימי , מוסר כפול של עיתונאי שהפך לתועמלן.

משתמע מדבריו וממאמריו, שישראל רומסת זכויות האדם, להשקפתו עדיף משטר אסלאמי קיצוני ושלטון פשיסטי, על הבאת בשורת הדמוקרטיה וזכויות האזרח לתושבי עזה.

העיתונאי גדעון לוי אינו נותן לעובדות לבלבל אותו, הוא מבטל בזלזול מופגן את המלחמה בדרום מבלי להתייחס לממצאיו האובייקטיביים שהביאו לכך הוא מסרב לנקות את ישראל ומאשים את חיילי צה"ל בכל מה שקורה היום ברצועת עזה. העיתונאי וי שוב נחלץ להגן על החמאס ומסביר מדוע הוא "נאלץ" לשגר טילים לעבר יעדים אזרחיים בישראל. חידה סתומה היא באשר למניעיו של העיתונאי ההזוי, המתיימר להציג עצמו כאביר זכויות האדם, ללמד סנגוריה על ארגון טרור אסלאמי קיצוני המבצע "פשעי מלחמה", קורא לרצח עם של יהודים ו"כופרים" ומצדד בהקמת מדינה הלכה אסלאמית בדומה לאירן?

מאיפה השנאה העצמית הזאת? לא נותרה ברירה אלא להגיב לפרופורציונית שהעיתונאי משמיע מעל גבי העיתון וכן בתקשורת האלקטרונית. יושב בנחת בדירתו בסיטי וכותב את הגיגיו הפיוטיים. כתיבה תמה ממש. מעניין איך העיתונאי "גדעון לוי" היה כותב לו הוא ומשפחתו היו חיים בעוטף עזה תחת איומי הרקטות במשך 8 שנים. ואז אולי יתרשם קצת אחרת. העובדה שתושבי שדרות הם בני ערובה של הקסאמים איננה מפריעה לתזה הקבועה שהוא כותב ומתבטא.

זה נראה שמרגע שהכותב חשב על רעיון מספיק טוב הוא לא נתן לעובדות להפריע לו לבניית הטיעון. החמאס הוא קורבן חסר ישע, מעוז וצור איתן של צדיקות, טוב לב, אהבת אדם ובעיקר.

מן הראוי היה שלפחות יסביר איך הוא מגיע למסקנות כאלה, אבל כנראה שהוא חושב שבשביל להיות עיתונאי כל מה שצריך זה לומר דברים פרובקטיבים.מדבריו עולה שישראל הינה בבחינת בריון כרוני, שכל פרצי האלימות שלה שרירותיים לחלוטין ולחמאס אין שום תרומה להסלמה. מהלוגיקה המיוחדת-

אני טוען שהאדם העומד מולנו הוא פשוט בריון עם עט ביד,למרות שיורקים עליו הוא טוען שזה גשם. דרך איזו פריזמה מסתכל האדון הנכבד כאשר הוא משתלח? לא נמאס לך לתפוס בכח את הפוזה של הצדיק, ולשמש שופר ההזוי, להתעלם מהמציאות, מהמטרות האסטרטגיות של חמאס, איראן והאיסלאם הקיצוני.

נראה כי הגיעה השעה שיעבור כתובת ויתגורר בעזה לצד חבריו מהחמאס-שם יוכל להפיץ את רעיונותיו המצוינים כולי ביטחון כי שם ימצא תשובות לשאלתיו. ישנם מספר עיתונים ערבים ברחבי העולם שישמחו לקלוט לשורותיהם אדם כשרוני כמהו.

הוא איש של זווית ראיה אחת. עולמו צר, לנצח ישמיץ ומנגד לא מוכן להתבונן במורכבות הדברים, עבודתו קלה עד מאד –לפי ראות עיניו הפלשתינאים הם האומללים, ואילו ישראל מבצעת פשעי מלחמה.

האם יש לאדם ההזוי הוכחות לפשעי מלחמה - או שמדובר באמצעי ספרותי דמגוגי? האם שאל את עצמו אי פעם מדוע ישראל אחראיות תמידית לשלום הפלשתינאים אך לפלשתינאים לעולם אין אחראיות?

מסע ההשמצה ממוחו הקודח עובר כל גבול-זו השפלה עצמית מול השטן. ייטיב לדעת כי ערביי הרצועה, הם שבחרו את החמס לשלוט ולא את הרצל או ציוני אחר. הם בחרו בארגון טרור שהבטיח להחריב את ישראל עם צינורות מתכת בדמות הקסאם שהם ממטירים עלינו זה למעלה משמונה שנים.

במשך שנים העיתונאי יורד על ברכיו מול השטן ? מדבר על פשעי המלחמה של ישראל, ומגונן בכל הזדמנות בשטן ברצועה, הוא יורד לתהום התבונה- ולהבנתו שם נמצאים מוכי הגורל.

לעולם לא יצדיק פעולה ישראלית בשום מצב. לדידו, אין לישראל באמת שום זכות להגנה עצמית.

נוח להתעלם מהמצע האנטישמי של החמאס, אשר מונע מאיתנו מוסרית מלדון באויב העומד מולנו. כמו כן הוא מפחית מממדי הטרור של הקסאמים, והגראדים.

השנאה העצמית,של עיתונאי המכוער מחלחלת בכל מילת שטנה מדבריו. מבחינתו,מותר לחמאס להמטיר קסאמים יום יום על עוטף עזה,במיוחד שדרות. לטענתו זו מלחמת שחרור של העזתים. ובמלחמה,כמו במלחמה,מותר לשלוח מדי יום 60 קסאמים, פצמר"ים,גראדים,והשד יודע מה

עוד.מצידו התנהגות עדינה ומקובלת מצד אלה שמצהירים השכם והערב להשמיד אותנו. השנאה היא פתולוגית הוא מורעל, לכן מוטב שישתוק והגיע הזמן לעזוב את העיתונות.

נקווה שהפעם זה יעבוד למרות הדם הרב שיישפך, במזרח התיכון צריך להיות קודם נורא רע לפני שמגיעים למעט טוב.