הערים הפכו לקוסמופוליטיים

במהלך מאה השנים האחרונות ההגירה העשירה כלכלית ותרבותית את הערים המרכזיות באירופה וארה"ב במיוחד, בכך שקיבלו אליהם זרים ונרדפים מכל קצוות העולם שמעבר לים।

יותר מאי פעם, חלק נכבד של הערים הגדולות הפכו לערים קוסמופוליטית אחד מכל חמישה תושבים נמנה עם מיעוט אתני כלשהו; מדברים בה עשרות שפות והולכים לעשרות כנסיות, מסגדים, מקדשים, בתי כנסת ומקומות פולחן

כיום לכל גחמה קולינרית עלי אדמות יש כתובת בכרך הגדול בעריה המרכזיות באירופה ובארה"ב. ריבוי תרבותיות אתניות זה טוב ויפה וטעים, אבל בקוסמופוליטיות יש גם צדדים מכוערים. הגירה אינה דבר קל בשום מקום בעולם, וקשה במיוחד להשתלב בחברה המבוססת עדיין על תפיסות היררכיות נוקשות והנאבקת בשיטת המעמדות העתיקה, על פעריה הכלכליים והחברתיים. כאשר מתלווה לכך גזענות העניין קשה עוד יותר צריך לקרוא נכון את התמהיל. המתארות תופעה שמאפיינת את אורח החיים המבודד והמנוכר של המהגרים. זהו כור היתוך שלמעשה הוא סיר היתוך।

ולמרות הצד האפור והמכוער, יש גם צד חיובי זהו מפגש גסטרונומי יוצא דופן, שנוצר בזכות הקבוצות האתניות הרבות שנכנסו בשערי הכרך במאה הקודמת. בתי האוכל הפזורים בכרך, מציעים כמעט את כל המטבחים האתניים הקיימים בעולם ושילובים שונים ומשונים ביניהם, אפשר ממש לטעום את תולדות ההגירות ואת השינויים שחלו, ועדיין חלים, מראשית אמצע המאה ה־20 התחילו להתדפק על שערי הערים הגדולות באירופה וארה"ב נחשולי אדם מהעולם הישן. תושביה החדשים בתקופה זו השכילו לשלב בין מטעמי המטבח האתני לבין הגידולים ובעלי החיים שמצאו במקומם החדש, המהגרים הראשונים למדו מהמקומיים אמצו את סודות המטבח המקומי ומכאן הדרך לא היתה ארוכה למטבח שלא הכירו בעבר. המהגרים הרבים שהגיעו בתחילה לא התערבבו אלה באלה כי זה טיבו של כור היתוך: בהתחלה מסתגרת כל קבוצה בד' אמותיה ומגלה חשדנות מופרזת בכל הקשור לקבוצות אחרות. אחר כך מתחילים לטעום, להשוות ולהתחבר।

הביאו את המרכיבים שהם נהגו להשתמש בבישול הביתי והשפיעו על הסגנון הקולינארי המקומי. הקימו מובלעות בתוך הערים הגדולות, בהן אפשר היה לטעום ממיטב המטבח.

כיום המטבח שקם מציע כמה מהמאכלים הטובים יותר, במסעדות רבות מציעות מאכלים שבזכותם זכו לכוכבים במדריך מישלין.

התחושה הכללית היא שכולם מתעסקים באוכל. המסעדות תמיד מלאות, בכל דוכן עיתונים יש מבחר עצום של מגזינים על נושא האוכל, העיר מלאה פוסטרים של צילומי מזון מעוררי תיאבון, וכל אדם שפוגשים מיד מתחיל למנות את מבחר המסעדות האהובות עליו.

הערים הקולינארית מאכלסת מגוון עצום של מסעדות, שמשאירות את התייר בתחושה, שלעולם לא יספיק לחוות את כל מה שיש להם להציע — ממסעדות יוקרה היושבות בליבה, ועד מסעדות אסיאתיות בהן אוכלים בעמידה, עם הרבה צבע וניגודי טעמים.

מהו המטבח הזה מציע? לשאלה זו אין תשובה ברורה וחד-משמעית. זהו מטבח שאין לו מסורת ואין לו היסטוריה, וכנראה שבזה ייחודו., אני טוען שזהו מטבח פיוז'ן עולמי הנמצא בחיפוש מתמיד אחר שילובים בין מטבחים בעלי מסורת ארוכת שנים. השפים בודקים את הגבולות של בישול מסורתי, את הדרך לשלב בין מזרח למערב. הפיוז’ן אינו בישול ייחודי למדינה מסוימת, כאן השפים אינם נשענים על מטבח אחד כבסיס לשינוי ומתייחסים לבישול כציור, מטבחי העולם הינם פלטת צבעים, והמנות שמתבשלות במטבח הם ציור ייחודי-אנרכיסטי.

השפים המקומיים נחשפו לעושר הרב של מטבחי העולם, אך לא חשו מחויבות לבשל את המנות בשיטה המסורתית והחלו לשלב בין המטבחים השונים. הם התייחסו לסוגי הבישול השונים כאל נקודת מוצא להמצאות חדשות, לחיבור בין חומרים שונים שלא נפגשו באותה צלחת. הם הכינו סושי עם עגבניות מיובשות, השתמשו באצות על פיצה ומילאו דים סאם בכבד אווז. היום בישול מבוסס על חומרי גלם באיכות הגבוהה ביותר ושבירת כל החוקים בשילוב ביניהם.

כדי להבין, לחוש ולטעום מאיפה הכל מתחיל, צריך להגיע לשוק הדגים באחד היבשות ולהתרשם. זהו שוק דגים מגוון ביותר ,ואפשר למצוא בו מדי יום מגוון של עשרות סוגי דגים ופירות ים.באחדים מהם מתקיימת כל בוקר מכירה פומבית, למרבה הצער מכירות אלה אינן פתוחות לקהל הרחב, אלא לסיטונאים בלבד. הכניסה לשוק מלווה בהתרגשות. המוני אנשים נכנסים ויוצאים, הוזמנתי להשתתף בחגיגה זו בוק לי פריס, וגם באמסטרדם. בתוך השוק הענק אפשר להיתקל ב מסעדה קטנה, בה אפשר לטעום מהמגוון המדהים. ההחלטה קשה: מגש צדפות או, פלטה קרה של לובסטר ועוד. המחירים סבירים בהחלט, בסופו של יום דגים ופירות ים הם חומרי הגלם המועדפים על השפים.שוק הדגים ממחיש את תאוות הים השורה ברוב.

תושבי הערים נוהגים לאכול בחוץ בכל הזדמנות זהו קהל קוסמופוליטי ויאפי, והכסף אינו מהווה מכשול בעבורו, מנסים מסעדות חדשות שנפתחו ועדיין נשארים נאמנים למקום או שניים האהובים במיוחד. המגוון עצום מזרח ומערב משתלבים יחדיו ועוד. בשלב הזה כבר אי אפשר לדעת מה הולך להיות התפריט, מה יהיו הטעמים החדשים והשילובים המפתיעים שילוו את הארוחה . האוכל הפך לקוסמופוליטי, אנשים יפים, והרבה אלכוהול.

שילובים מרהיבים

חבל אלזס השוכן ממערב לנהר הריין, יחד עם חבל לוריין השוכן לידו, היה במשך הדורות שחלפו כסלע מחלוקת קשה, וכאזור מריבה שעבר משלטון אחד לאחר.

בכל אשר תלך תשמע את שתי השפות המדוברות, כל כפר וכל עיירה נקראים בשם צרפתי ובשם גרמני והארכיטקטורה מעורבת.

כל אדם החולף להנאתו לאורך נהר הריין, בין אם לאורך הדרכים ובין אם בשיט, לא יכול שלא להתרשם מן הסחר האדיר המתקיים בו היום קל וחומר בעת העתיקה. הכפרים והעיירות אשר התפתחו במרוצת הזמן לאורך הדרך נראים היום כמו תמונות נוף נהדרות מימי הביניים הרחוקים.

במהלך ההיסטוריה הארוכה נכבש חבל אלזס מספר פעמים ועבר משליטה גרמנית לצרפתית ולהפך. השפעת וריבוי האירועים ניכרת עד היום, החבל הוא בעל צביון ייחודי, המשמר עירבוב של שתי התרבויות המתבטא בייחודו בתחום המזון, היינות והרגלי האכילה

כאשר מתבוננים בעבר בו בעצם משתקפת בבועת העתיד, כאשר אני מתבונן בתושבי האיזור בדרך המחשבה הרומנטית האוחזת בהם וגאוותם על חלקת גן העדן אשר נפלה בחיקם, ובכיסופים לרגעי השיא שלהם מלפני אלף שנה- הם המובילים לעולם המודרני.

הם נושאי הדגל של הקדמה בהתגלמותה, ובכך ונצמדים לרעיונות יסוד, ומקריבים כל מה שנדרש על מנת להגיע לאידיאה מושלמת.

קסמה של אלזס, המייחצנת והמתויירת לעייפה, לא פג גם בביקור חוזר,למרות המחירים הגבוהים .במהלך השנים הפכה אלזס מאזור כפרי מרוחק ליעד הסתערות, המועדף על מאות אלפי בריטים, אמריקאים, וגרמנים, ועוד. אף על פי שיוחצנה לעייפה ברוב קלישאות בשנים האחרונות, חבל אלזס באמת נהדרת. אחדים מאיתנו כבר ראו כמה דברים בצרפת ובאירופה הקלאסית בכלל, ומצוידים דרך קבע בנוגדני אנטי הקלישאה, ולא נותרנו אדישים, למרות שלא היה זה ביקורנו הראשון בחבל ארץ זו. אזורי התיירות הקלאסיים פקוקים מרוב תיירים, מקומיים וזרים.

אלזס ידועה בכפריות צרפתית מהולה בגרמנית ומופלאה באמת, עם בנייה עתיקה, משופצת או משוחזרת, סמטאות אבן קסומות, פרחים בכל מקום, בתי קפה או בר כפרי בכיכר המרכזית, ושווקים תוססים כמעט בכל עיירה. אפשר לצאת לצעידה רגלית לא תובענית בטבע הקרוב, ולעצור לפיקניק, כאן ההיצע אינסופי. על האוכל אפשר לכתוב עד אין סוף- אזור היין האיכותי של אלזס ידוע לכולם. האקלים המתון בעונות הרלבנטיות והמרחקים הקצרים ממקום למקום, מתקבל אזור אידיאלי לנפוש. חבל אלזס מושפע מרחבים פתוחים, יערות, מעיינות ופלגי מים זורמים כל ימות השנה. זהו אוסף של פרטים יפים ההופכים את החבל ליעד נפלא למטיילים ולאניני טעם.

דרך היין הגרמנית משתרעת לאורך קטע של נהר הריין בין מיינץ לקובלנץ- ומקובלנץ לאורך נהר המוזל עד טרייר. שתי הדרכים אטרקטיביות, יפהפיות, ומלאות באטרקציות.בדרך לחבל אלזס שבצרפת בחרתי בדרך השנייה מקובלנץ ולאורך נהר המוזל בואכה לעיר טרייר העיר עצמה שופעת עשרות בתי קפה, מסעדות, בתי מלון, חנויות והמוני תיירים.הדרך עוברת בשולי הרי הארדנים לאורך הגבול היפהפה של לוקסמבורג-גרמניה,המשך דרך האוטוסטראדות לא לזמן רב בואכה אלזס. המסלול הזה היפה והעשיר במים זורמים ואטרקציות מגוונות עיירות יין, ארכיטקטורה עתיקה ומרשימה, טירות, רכבלים, ציפורי טרף חיות בר ועוד הרבה הפתעות.

הנסיעה באוטוסטראדה היינה חוויה בפני עצמה. וכמובן החנייה והשימוש ב" P " שהינה חניית מנוחה לאורך האוטוסטראדה. הנוף הררי מהמם לאורך הדרך. הדרך מפותלת עוברים בין עיירות וכפרים ציורים. אך כנוסע לא הרגשתי את קשיי הדרך. אחרי נסיעה לא ארוכה מתחילים להתרגל לויברציות-ופתאום נזכר באותם ימים טובים על הטרקטור בקטיף. לקראת ערב הגענו לעיירת- Baerennthal ומשם למלון מסעדה הדרך קצרה.

נסעתי מתוך סקרנות למסעדת – לה- ארנסבורג L’ Arnsburg כ- 40 ק"מ צפונית מערבית לעיר שטרסבורג, ו- 4 ק"מ מהכפר Baerenthal מסעדה/מלון,בעלת היסטוריה ארוכת שנים,דור שלישי שעבר בירושה מאב לבן שהתנהלה בעבר ללא תואר והדר,.כיום מנהל את המסעדה/מלון "השף ז’אן גורג’ קליין בעזרת אשתו קאטלי. Caty and Jean Georges Klein ואחותו .בעלת 3 כוכבי מישלן מחודש מארס 2002 ו- 19/20 גומיו נחשב לאחד מעשרים השפים הטובים בארצו.התפריט מגוון ועשיר, לצד הקוויאר עד כבד אווז, דגים ופירות ים, המטבח רווי-הפתעות.

כשרואים את השף- Georges Klein קשה לנחש שהאיש הצנוע, נטול גינונים, ממוקם אי-שם בצמרת המסעדנים העולמית. המסעדה שלו. אוברז' –L'Arnsbourg Restaurant בחבל אלזס, היא אחת- 10 המסעדות הטובות בצרפת הנושאות שלושה כוכבי מישלן, וכן אחת מתוף 50 המסעדות הטובות בעולם.

להיות שף במסעדה שנושאת שלושה כוכבי מישלן זוהי אחריות גדולה ועבודה קשה ומתמדת, צריך צוות טוב ויחסי אמון עם האנשים שעובדים אצלך. הכי קשה זה לשמור בעקביות על רמה גבוהה, להקפיד שכל מי שמגיע אלינו יקבל את השירות הטוב ביותר.

המקום ממנו מגיע ז'אן ג'ורג קלין הוא גן-עדן של שלווה. בחבל הארץ המדובר העצים תמיד ירוקים, הפרחים משתוללים בשפע צבעוני ומציצים מכל גינה ואדן חלון ומי הנחלים כחולים וזכים. בעבר עמדו שני דורות של בני משפחת קלין מאחורי התנור והכיריים ובישלו בשר ציד ודגי נחלים והאכילו את אנשי הכפר בתבשיליהן.עם חלוף הזמן האוברז' פרח , אך איש לא שיער אז שהמסעדה הצנועה תכה שורשים עמוקים באדמה, והמשפחה תצמיח נכדים שיציבו את המוסד והכפר כולו על המפה הקולינארית העולמית.

המטבח עבר מאב לבנו, ואת המאכלים הפשוטים תפסו מתכונים מורכבים, יוקרתיים ומוקפדים עד לפרט האחרון. השגשוג הביא במשך השנים גם להקמת מלון, שעוצב כמו יתר המבנים בהידור שקט, בסגנון הטיפוסי לחבל אלזס, שמחלונותיהם נשקפים עצי הברושים והאשוח המשתוחחים בענווה אל תוך המים הזורמים במקום.

את התמונה משלים המלון המפנק השיך לרשת-רלה א שאטו, בו מעל תריסר חדרים וסוויטות. המלון תמיד מלא.וזאת בזכות הנוף האלוהי המעטר את המקום, הפאר והיופי מהם מקורצים החדרים והפינוקים והשירות המוענקים לאורחים-מסומנות בספרי הרשת בארגמן מלכותי, ואין לי ספק שהדרוג שלו מוצדק. צבע הארגמן הוא משאת נפשן של מלונות/אכסניות רבות ברחבי העולם, המתאמצות לזכות בו. לצורך זה מושקע בהשקעות ענק בשיפוץ וייפוי, אבל לא די בכך. דרושה נשמה יתרה באירוח, בשירות, דרוש יחס לבבי, והרבה עידון וטעם טוב.

מאחר והמלון מלא ברוב הזמן-לא פעם שולח ז'אן ג'ורג קלין את אורחיו, שאינם רוצים לצאת לדרך אחרי ארוחה דשנה, לאכסניה כפרית הסמוכה בכפר –Baerennthal.

מבעד לחלונות הזכוכית הגדולים של המסעדה נפרש נוף מרהיב וקסום ורחבות כרי דשא, המסעדה ממוקמת באווירה רומנטית וקסומה בלב חורש טבעי, אוויר הרים צלול ושקט נפלא. הטרקלין ההדור ביופיו החיזיון בעיני המתבונן הוא מראה מרהיב ואוירה מהפנטת, מבעד רצוף הזכוכית הקבועים ברצפה,ניתן הצצה אל מרתף היינות העשיר. במסעדה מכהן סומלייה יוצא-דופן- מבכיר הסומלייה בצרפת. אשר בנה מרתף יינות יוצא דופן, שפרט למיטב בורדו ובורגונדי, מציע לקהל הפוקד את המקום ולסקרנים מבחר מדהים של יינות.

מנהלת המסעדה והמארחת הראשית החביבה המנומסת והחייכנית שהיא בין היתר אחותו של השף ז'אן ג'ורג קלין התעקשה שנמתין מעט בטרקלין המפואר והמליצה לנו על משקה בטרם נתיישב לשולחן.לנגד עיננו חלפו אורחים נכבדים בחליפות גזורות היטב ונשים הדורות בשמלות ערב זרמו למקום.

בחלוף זמן קצר ראינו את החיוך המתרפס על פניו של המלצר הראשי שניכר במיוחד. ובצורה אלגנטית הוביל אותנו לשולחן עגול ליד החלון שיועד לנו מראש המיועד למכובדים ביותר. בין היתר חיכתה לנו הפתעה מיוחדת במינה, לידנו בסמוך לשולחננו המתינה אם המשפחה ממייסדי המקום. היה לנו העונג להכיר, ולתהות טוב יותר לדמותה המרשימה למרות גילה המבוגר. ובכך זיכה אותנו לבלות יחד במשך הארוחה. לצד הסיפוק שניכר על פנייה וההכרה הפנימית והכרת הסגולה מתגלה העונג במאכל. ברגע שהתיישבתי לשולחן התרחש הנס-קיבלנו יחס מיוחד ואישי ולהפתעתי טיפול שעוד לא חוויתי, האמת היא שזה היה כל-כך צפוי מראש.אינני רוצה שהנושא יובן לא נכון- חלילה, אבל ככל שתחום הזה מוכר מקרוב- מציאת מסעדה שתספק אותך ותפתיע אותך הופכת למשימה מסובכת יותר ויותר. הידע שרכשת במשך שנים גורם לך לפתח סטנדרטים גבוהים בכל מה שקשור לאוכל ורמת הבררנות עולה. לכן היה נעים כל כך להכיר מקרוב במסעדה המדוברת המביאה בשורה חדשה ומעניינת בתחום בליינות המזון.

בין היתר נודע מטבחו של השף קליין בריבוי המקפאים, ומתכונים מסורתיים שאותם מפרק לגורמים ומגבש מחדש. זהו מטבח מושגי המנות ממחישות בתחכומן המדהימות.

בתחילה הוגשו לנו שלוש צלחות קטנות, באירופה מכנים זאת אמוז-amuse עם משקה אפריטיף- Petits Savoureux לפתיחת התיאבון. באופן טבעי וברור הוגש התפריט הראשי המתחלק ל- 4 תפריטים נפרדים- Degustation – A La Carte – Discovery – Innovative לצד תפריט יינות מרשים-carte des vines"", לאחר עיון בתפריטים החלטנו להזמין דווקא מתפריט הטעימות- Innovative הארוחה כוללת מגוון אטרקטיבי נעים ומפנק של מנות ראשונות, עיקריות,אחרונות, ותוספות.בתפריט שבחרנו שאין הפרדה בין המנות, ובכך ניתנת לשף יד חופשית לעשייה כיד המלך. לצורך זה משתמש במוצרים מקומיים מובחרים בטיפול מיוחד. המיועדת לארוחה מפוארת שנמשכת מעל הזמן הממוצע- והמאפשרת לסועד לטעום את כל תפריט השף במנות קטנות הכוללת כ 27 מנות ולצידם יין מהדרגה הראשונה. לגבי עובדה אחת אין ספק, לאוהב יין כמוני לא מקובל על הלגלוג והעמדת הפנים, השחצנות, הסנוביות, ומעקמי החוטם למיניהם. ליין יש להתייחס בכבוד הראוי לו.את בחירת היינות השארנו בידיו הנאמנות של הסומלייה הראשי- והוא המליץ בביטחון עצמי על יין לבן -Chevallier Montrachet גראנד קרו מאיזור "קוט דה בון " מסביבות העיירה סן מונרשה שנת 2000. ובהמשך יין אדום –Ruchotte Chambertin גראנד קרו מהעיירה ז'ייבריי שמברטין מדרום לעיר דיז'ון שנת 1991.

בזה אחר זה החלו המנות להגיע בתחילה. מקרון בטעמים שונים עגבנייה, ופסטו, פרמיזן, וקוויאר עם גרעיני דלעת מתוקים–ומלוחים.

בתוך כפיות מהודרות קונפי סלרי וגזר בשמן זית עם חומץ בלסמי, ובכוסית מי קקאו לאחר דסטילציה מרק יונה בקערית מפתיעה אך אפקטיבית.

צדפות סן ז'אק מוקפצות עם חליטה של נוגט.

רגלי צפרדע עם פירה עשבי טיבול.

אפונה ירוקה בשמן זית ומעליה תרחיף של תפוח אדמה ושבבי פטריית כמהין.

קרפצ'יו לנגוסטין עם קוביות תפוח עץ גרני סמית - ירוק וחמצמץ.

נתח עגל חלב עם ירקות- ואמולסיה של שום

קוביות ג'לטין סלק אדום עם קוויאר של הרינג, ואבקת זיתים שחורים מיובשים.

סלט חורשף ותלתן עם ז'לטין של עירית.

מקצפת כבד אווז בתוך כוס זעירה।

תחמיץ אנשובי עם ז'לטין של פטרוזיליה ואבקת פטריות בר מיובשות.

יצירה יוצאת דופן צלופח מעושן מקורמלת בצלצלים ותפוח ירוק.

רביולי ממולאים בדיו הדיונון.

צלעות טלה עם ירקות שורש

שרבט שומר।

ביצה מבושלת 48 שעות עם מרקם מיוחד.

דג בס-ים אפוי על מלח, ופירות ים ברוטב ירקות שורש.

עוד מנה יוצאת דופן דמויי קורי עכביש פרוע, עם שקדים ומוס תות בננה ספוג בלימון ג 'לי

נתחי לובסטר עם פירה עגבניות בטעם וריח של בצל.

דג מוילת אדומה, צלויה בשמן בזיליקום।

מלון בתוך ג' לי ביצים, עם ממתק שוקולד ואגוזים.

צלופח עם קלמארי ודיו קיפודי ים।

טארט פאי לימון מוקצפת.

לובסטר כחול חלוט ביין ריזלינג.

חזה יונה צעיר בתוך קפה עם רוטב סלרי בתוספת חזרת

כבד אווז בטעם מוסקט מקורה עם קצף

כפית מלאה תשוקה בפירות יער וגלידה.

חזה אווז צלוי עם חתימה השף פירה תפו"א ומוס פטריית כמהין.

הטעמים מודגשים, נקיים, ומדויקים הכל היה מדוד, מדעי. ויצירתי לעילא.

הארוחה נמשכה מעל 5 שעות ונכנסה לשעות הקטנות של הלילה. השיחה בשולחן התמקדה סביב האוכל והיין. קשה להגיע למקום כזה בכדי לדון על פוליטיקה או כל נושא אחר.יש להביא בחשבון כי הארוחה היתה מורכבת מיותר ממאה רכיבים, שלחלקן דרוש לו מעט דקות הכנה.

ניתן להבחין בברור שכאן אנו עוסקים בכימיה בעת הבישול- הבישול הוא מדע, לא אינסטינקט, חומרי הגלם נפרקים בשיטתיות ,ומהם מיצרים את הטעמים והמרקמים במטבח, הבישול מורגש בכל רכיב ובכל צירוף. התוצאה הסופית המתקבלת מנות מופלאות שרבים מאיתנו לא מכירים. וזאת כאשר פועלים כנדרש על פי חוקים מדעיים טהורים המבוססים טכנולוגיות יוצאות דופן, בנוסף לכלים ומכשירים הדרושים ליישומן, ועל פי ניסויי מעבדה מראש।

אני ורבים כמוני משוכנעים שהמפנה הזה הוא רק לטובה. מבחינת התוצאה הסופית המצוינת. התוצאה מצדיקה את הדרך ואת הפילוסופיה של המטבח והפרובוקטיבי הזה. איש לא נותר אדיש לאוכל המוגש בה

הוא בגדר חוויה בלתי נשכחת. מעורר הערצה מצד אחד וקנאה וביקורת קשה מאידך. מטבח עוצר נשימה, מלהיב ומרתק, אבל גם מעורר אנטגוניזם ורתיעה.ולמרות זאת המטבח החדש תפס לו מקום יאה במטבחי הצמרת.

הניגודים המשונים וניסויי מרקמים של השף קלין החלו לפני זמן רב. תחילה נשבה כתינוק ביצירתיות חסרת הגבולות של השף הגאוני פייר גאנייר, ובהמשך וביתר שאת בעולמו של השף פארן אדריה. ההתפתחות הכפולה הביאה אותו בסופו של דבר להכיר את השף Moshik מהולנד, הידוע בתחום הבישול המולקולארי ושאפתני שמקבל הזדמנות ומנצל את הכישרון שלו עד הסוף. כפי שכבר הבחנתם בודאי, יש ביניהם הרבה מן המשותף כמו בקוד פתוח, וסיפור חיים אישי יוצא דופן-מושיק ידע בדיוק איפה החמאה מרוחה, נרתם למשימה ונתן לחברו הטוב-Jean Georges Klein ממסעדת- L' Arnsbourg בחבל אלזס שבצרפת את הניסיון שיש לי בתחום המטבח- Innovation בהדרכה ובהפעלה ומרכיב 90% מהתפריט שמוגש כיום.

כיום לאחר יותר משנה משמש כיועץ בתחום המטבח- Innovation הוא הדמות הדומיננטית במטבח של השף קלין, משמש כמלמד ראשי את צוות המטבח, על פיו נקבע סדר היום והתפריט, משמש דמות לחיקוי סמלי-ואוטופי, וראוי לבדוק מעט עניין זה. זו חוויה של פעם בחיים, זה מקום לחגוג בו אירוע חשוב.המקום מארח את השמנה והסולתה- קהל רב ונוצץ מרחבי העולם פוקדים את המקום, המסעדה המקסימה אפופת שארם וחלקם מתמכרים וחוזרים אני אחד מהם.

פסטיבל גסטרונומי

לאחר שבועות של הכנות אינטנסיביות, נערך הפסטיבל הבינלאומי de Mougins La Gastronomy des Arts Et de Vivre בין התאריכים- 22- 20 בספטמבר 2008

האירוע הגסטרונומי מהווה את אחד האירועים החשובים העולם הקולינאריה העולמית. לשם כך נבחרו בקפידה את המוכשרים ביותר מקרב השפים בעולם. יודעי דבר יכולים לומר שלאירוע הזה טמון בו פוטנציאל גבוהה.

וועד המארגן דווח על חומר מיוחד ומפואר שהונפק לכבוד האירוע, והמארגנים השקיעו מחשבה נבונה ומעמיקה במקוריות והיצירתיות.

לאירוע הזה התקבצו שפים מובילים, עם סיפורים מעניינים על אוכל ובישול. העירה Mougins במחוז פרובנס הפכה לחוויה קולינארית.כפי שהעיר קאן מארחת כוכבים גדולים בהשראת וחיי התרבות התוססים של העיר- כך גם בלהט של תשוקה שפים כוכבים מנצנצים נתנו מזמנם ומכישרונם ומרצם בהתנדבות כדי שהאירוע יקרום עור וגידים.

גולת הכותרת של הפסטיבל הוא אורח הכבוד בטקס: השף המהולל Marc Veyrat , האיש בכובע השחור ממסעדת- "אוברז' דה ל'ארידן" שלושה כוכבי מישלן, 19 נקודות גומיו, השוכנת בכפר ורייה־די־לאק לחופי אגם אנסי. ידוע בגלל היצירתיות והמעוף וכל מה שקשור בגידולי הטבע הפראי.

הפסטיבל הגסטרונומי יצג את כל הטכניקות הבישול שאנו מכירים- מהמטבח הקלאסי הצרפתי המבוסס ע"פ השף המהולל אוגוסט אסקופייה 1846־1935, הנחשב בן סמכא עד היום.המשך במהפכת "המטבח החדש" (Nouvelle Cuisine)המתנער מרטבים כבדים, בישול מדור חדש, ואסתטיקה בצלחת. בראש הרשימה מזוהים השפים-אלן סנדרנס, מישל גראר והאחים טרואגרו.

לעומתם האנטיתזה הוא המטבח היצירתי של שנות השמונים- המובילים הם: ברנאר לואזו, מארק מנו, וז'ורז' בלאן, שיצרו יצירות מופת שהצעידו אותם לצמרת העולמית.

בסוף המאה שעברה התגבשה קבוצת שפים דגולים שהכריזו על עצמם על עצמם כשפים יוצרים הדוגלים בפתיחות לכל ההשפעות הברוכות גם מבית וגם מחוץ- המובילים את הקבוצה הזאת: מארק ורה, מישל בראס, אוליבייה רולנז'ה, אלן פאסאר, הבסיס האידיאולוגי הוא איכות המוצר ומקוריותו. ההזדקקות למוצרים זרים והפתיחות להשפעות זרות היווה סלע המחלוקת.

הטבחים הקלאסיים הדגולים של המטבח הצרפתי בחלו ברוח; הם חדלים ממלאכת היצירה ודוגלים בגישה שמרנית, פשטנית למדי.

היוצרים החדשים מעיזים לשלב כל אחד בנפרד, מוטיבים מרחיקי לכת בחיפוש מוצרים חדשים, טובים יותר, מגוונים יותר, וקליטת השפעות זרות.

במהלך שלושת הימים, כל חיי הכפר Mougins הפכו לבמה של גסטרונומיה ע"י 100 השפים שהזמנו לאירוע,לפני קהל של רבבות אניני טעם. הקהל התברך לטעום מגוון רחב מאוד של מוצרים, תבלינים אקזוטיים, פירות, מוצרי טבע ובריאות, עשבי תבלין ועוד המון טעמים נוספים הכוללים בשר, דגה, ירקות,מוצרי חלב- גבינות ויין וארוחות גורמה.

נערך הפנינג שבו הפיקו באי הפסטיבל וזכו בהרצאות בנושאים כגון: טיפול תזונתי, סדנאות בישול ונחשפו לאמניות בישול ולטכניקות השונות, סדנא ללימוד מעשי של בישול בריא, טעים ולא משמין ועוד.

ליין יש מקום נכבד במטבח זה- הם משמשים כתבלין ושילוב טעמים- יינות בעלי טאנינים גבוהה אינם מתאימים, לכן משתמשים ביינות אדומים כגון: זינפנדל וסירה וזאת עקב ה"דיו" של יינות אלה.

בתחום היינות הלבנים: סובניון בלאן,שרדונה, וריזלינג יבש- מפני שהם חדים ונקיים

בפסטיבל הגסטרונומי הנ"ל הציג השף – Moshik את אמנות המטבח המולקולארי בפני כל המי ומי בתעשייה הקולינאריה העולמית.- אנשי מקצוע, משקעים,כלי תקשורת ועוד. בנה סקיצה של מצגת על המטבח המולקולארי שהציגה את הטכנולוגיות יוצאת הדופן. ובכך סקרן את הצופה מעבודתו הן במראה והן בטעם. במקביל ערך דיון דינאמי בנושא.

אתר האירוע

תחת ההנהגה של צוות ומתנדבים והשראה המקום,נפתח הפסטיבל הבינלאומי de la Gastronomy des Arts et de Vivreשנולד בשנת 2006. במשך שלוש ימי הפסטיבל העירה עברה טרנספורמציה של קסם הכולל תיאטרון וטעמים. הופיעו השפים הגדולים ביותר בעולם, אשר כיבדו את נוכחותם והציגו טריקים, וסודות, שפתח את המטבח לקהל הרחב במראות ומגמות חדשות..במהלך הפסטיבל הופיעו- יקבים קטנים, גלריות אמנות ועוד והציעו את מרכולם.

העולם הפסיק להתרשם מפטה כבד אווז, ביף בורגיניון או אסקרגו- לא עוד מנות צרפתיות קלאסיות. המאה הזו מוקדשת למסעדות קונספט שמאתגרות את הסועד במנות שמשנות את כל הכללים המוכרים, וכן בעיצובים וחוויה חושית שסוחפת את הסועד אל מעבר לגבולות האוכל

הטרנד הלוהט במסעדות היוקרה בעולם הוא בישול מוּשגי: שילובים מפתיעים ותמוהים ערוכים על צלחת, ולצדה מוגשים מזרקים או מבחנות עם מיצויי טעמים. יש מנות שאליהן מצורפים מזרקים, מבחנות או טפטפות, ועמם הוראות שימוש והפעלה. אבל כל אלה הם רק ההיבט החיצוני. המהות היא בפירוק המולקולות של מוצרי היסוד. ניסויי מרקמים מניבים מצבי צבירה חדשניים: מקפא או קצף אווריריים או נוזליים למחצה, שאין להם ולא כלום עם המוצר הראשוני, הם מרכזים בתוכם מיצוי מוחלט של טעם. לשם כך מגבשים השפים טכנולוגיות יוצאות דופן,כולל כלים ומכשירים הדרושים ליישומן. החידושים וההמצאות המאתגרים הללו מזעזעים את המטבח העולמי.

הניסויים והטכנולוגיה הם עוד אחד ממאפייניו המדהימים של המטבח הזה - צירופי מרכיבים וטעמים שבמחשבה ראשונה, ואפילו שנייה, נראים מנוגדים בתכלית, בלתי אפשריים, עד שטועמים את התוצאה והיא מתנפצת בחלל הפה.

המטבח המולקולארי הוא אם כן מטבח עוצר נשימה, מלהיב ומרתק, אבל מנגד מעורר התנגדות ורתיעה. לכן לא פלא שתורה החדשה לא מתקבלת בעין יפה בבירת הגסטרונומיה העילית הצרפתית.

שף המשתמש בטכנולוגיות אלה במטבחו אפשר להגדיר "עילי" בראש ובראשונה אמן, והוא פועל על פי יצר החושים, ולאורם של חוקי המדע. שף דגול הוא גם צייר מדופלם, ולעת הצורך גם כימאי. הוא מנסה שיטות- אך לא מהמר, הוא לומד מהניסיון המעשי ומניסויי במעבדה. הבישול הוא מדע, ואינסטינקט, והמטבח מדוד ושקול, טעים וחושני. על פטריות ועשבי בר מיוחדים באיכותם מתבסס המטבח, ועל הטעם העז של המרווה, הזעתר ותימין הבר, אבקני השומר, תערובת קייג'ון, קוסקוס וטאג'ינים ממרוקו. בזכות זה זוכה למקום של כבוד בעולם.

כידוע השף Moshik לא זכה להשכלה פורמאלית -אולם בזכות רגישות יתרה ופתיחותו רכש על פי דרכו, מטען תרבותי גדול ובזכות זו המטבח הפך להיות יפה וטעים.
גאוניותו באה לידי ביטוי במטבח מעוצב להפליא, שיחד עם הסביבה התרבותית כורך ציור ופיסול ואדריכלות ופילוסופיה; הכל בצלחת.

בסיס האידיאולוגי הוא איכות המוצר ומקוריותו. כשמחפשים מוצר מעולה, הכסף אינו ממלא תפקיד. יש גישה כמעט לכל מוצר הגדל בכל מקום על פני הגלובוס. לשם כך נעות בלילות משאיות קירור, ובטני מטוסים מתמלאות במוצרי איכות, מתאזרחים חיש קל במסעדות הצמרת .

בשנים האחרונות המגמה במטבח המולקולארי מקבלת ממדים של מפץ תרבותי. הטכניקות מתפשטים כמו אש בשדה קוצים, המטבח המולקולארי הוא שהוביל למסע הגדול בעקבות הטעמים החדשים, המתבוססות על מדע וטכנולוגיות חומרי הגלם פורקו והפכו למשהו אחר. מוצק לנוזלי, נוזלי למוצק. הטעמים התפרקו בפה, והסועדים לא ידעו אפילו מה הם אוכלים. במחי הספין התקשורתי, האוונגרד המולקולארי הפך כחיל חרוץ של החדשנות הקולינארית.

דבריו התעפפו כחרב פיפיות שלוחת רסן

בפתיחת מושב הקיץ ב- 15/5/1995- השמיע יצחק רבין את משנתו המדינית,

הדברים בשם אומרם:

את פתרון הקבע אנו רואים במסגרת שטח מדינת ישראל שיכלול את מרבית שטחה של ארץ-ישראל, כפי שהייתה תחת שלטון המנדט הבריטי - כמובן, זה לא מתייחס לרמת-הגולן - ולצידה ישות פלשתינית אשר תהיה בית למרבית התושבים הפלשתינים החיים ברצועת-עזה ובשטח הגדה המערבית. אנו רוצים שתהא זו ישות שהיא פחות ממדינה והיא תנהל באופן עצמאי את חיי הפלשתינים הנתונים למרותה. גבולות מדינת ישראל לעת פתרון הקבע יהיו מעבר לקווים שהיו קיימים לפני מלחמת ששת הימים. לא נחזור לקווי ‎4 ביוני ‎1967. ואלה הם עיקרי השינויים - לא כולם - כפי שאנו רואים אותם ורוצים אותם בפתרון הקבע: בראש ובראשונה ירושלים המאוחדת.

בנאום התוכחה של רה"מ היוצא- ניצל את בימת הכנסת בנאום ציני וחסר רסן ובין השאר אמר:

כדי לשמור על מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית יש לוותר, "מחוסר ברירה ובייסורים גדולים", על חלקי מולדת שכוללים שכונות ערביות בירושלים, ו"לחזור לגרעין השטח שהוא מדינת ישראל עד 1967, עם התיקונים המתחייבים מהמציאות שנוצרה בינתיים, במינימום הבלתי נמנע, ולשוב למרחבים המוכרים שלנו, בגליל ובנגב". הוא קרא לטפח את מה שכינה "ציונות חדשה, ריאלית, מפוכחת, אחראית ונועזת. שום דבר לא יעזור זוהי נקודת השבר של "קדימה" בנקודת החיכוך שבין הרצון והמילוי-הרצון שזקוק למשהו גדול יותר.אין אפשרות להחזיר את הגלגל לאחור הדברים נאמרו, כיום מתחת לפני השטח ממשיכה איזו שאלה קטנה וטורדנית להציק בקצה התודעה של כל אזרח במדינה.בדבריו לא נשמרה האבחנה, האשמה, והכפשה חסרת יסוד.זוהי התרסה עזת מצח כלפי חלק מתושבי המדינה. דבריו התעופפו כחרב פיפיות שלוחת רסן בחלל מליאת הכנסת. ומפאת כבוד למקום והאירוע לא נשמעו קריאות ביניים לא התגוששות, התנגחויות, התפרצויות, והשמצות. הדברים בגנות דברי השבח לכאורה הגיעו בתום הטקס, שהיו בהן פגיעה גם בכבוד הטקס הממלכתי לציון יום השנה לרצח יצחק רבין ע"י בן אבלה. ויכוחים וחילופי דברים קשים נשמעים היום בעיתונות הכתובה, הרדיופונית, והאלקטרונית.

כיום כל בר דעת ידוע - לאן חתר האיש בכל הכוח למימוש מטרתו. ממשנתו המדינית מתברר מעל לכל ספק שניהול משא ומתן החובבני ע"י יד ימינו ממלאת מקומו שרת החוץ הביא בפקטור ריסוק כל הקווים האדומים שדגלנו בעבר להדגיש אותם בפני כל הקהילה הבין לאומית. הטאבו על ירושלים כבירת ישראל נמוג, ההתיישבות בהיו"ש והגבולות נשברו ללא מאמץ, קיימת תחושה כי באמצעות אלימות ניתן לחלץ מישראל הרבה יותר, מבלי שהפלשתינים יאלצו לשלם מחיר מדיני בדמות ויתור על ירושלים כבירת פלשתין או זכות השיבה.

כישלון מדיני נוסף בניגוד למצופה, לוותר כבר בראשיתן וויתור גורף על כל רמת הגולן תמורת הסכם שלום מדומה. בשני ערוצים אלה- קיימת סימטריה המקשרת בניהן שהוא וממשלת היו ונשארו טירון מדיני כושל. הסיבות לכך לא קשורות לחוסר היכולת להגיע להסכם, אלא לדרך ולציפיות שהאיש נוהג לעורר. כיום מובן לכל בר דעת יודע שאיש לא יכול ולא יוכל לספק את הסחורה.

הקריסה הביטחונית בצפון, ובהתפרצות מתקפת הטרור בחבל עזה וחטיפת החייל גלעד שליט- בראשית כהונתו כראש ממשלה זוהי ההוכחה האולטימטיבית לחוסר ההבנה, הבלבול והחובבנות בנושא הביטחוני שבאו ליד לביטוי בכישלון הצורב במלחמת לבנון 2 .

על שני כישלונות מדיניים-ביטחוניים אלה יש כמובן להוסיף את החלטות ממשלה ברשותו בנושא ירי הקסאמים על חבל עזה שבכל שלב בה היה השלכות הרסניות למדינת ישראל, באופן הוצאתה לפועל של ההחלטה. הוא וממשלתו אחראים על שינוי המציאות הגיאו-פוליטית באזור לרעת ישראל ולטובת ארגוני הטרור. אין מנוס מלקבוע ברורות כי לרה"מ ויד ימינו שרת החוץ-יש אחריות ישירה לנסיגה הכללית בכושר ההתרעה של ישראל.

אין פה מקום להצטנע ולהסתיר מעין רואים/ והשומעים את הדברים הקשים ששמענו. הרף החדש שהציג יוצר תמונה מעוותת למציאות, שחושפת את מזימותיו ובאי שולחו. אם נחפור עמוק בפנים נראה את האמת הפשוטה של "מפלגת קדימה" והעומדת בראשו. לעמוד מול המראה ולמר לעצמה את האמת- זוהי משנתי המדינית, בזה דגלתי במשך כהונתי בממשלה תחת הנהגתו של מר אולמרט ואין בילתה. אין להתמקד בשקרים ועוד לבוא להטיף לנו מוסר. יש קשר של שתיקה סביב האמת, אין פנים לכאן ולכאן, על מנת להבין זאת, די להביט במבט חטוף בחבל עוטף עזה, ולהבין באיזה מציאות חיים תושבי הישובים היהודיים.איך קמים בבוקר ויכול להביט במראה?

יש לעמוד אל מול מי שטעו ולומר לא עוד- אם יותר לי להיות יותר בוטה מעסתם עלינו.

שוב ושוב מצהירה שרת- החוץ שוויתור על גיאוגרפיה הוא תנאי בל יעבור לשמירה על הדמוגרפיה,ודאי שאין להקריב נכסי צאן ברזל אסטרטגיים על מזבח דמוגראפי משולל יסוד.

הויתורים הרבים של ישראל ויתרה לטובת ארגוני המחבלים התנקזו לאמירה מוסרית המצדדת בטיעון המרכזי של הצד השמאלי במפה הפוליטי, לישראל אין זכות על השטחים שבהם מחזיקה מאז מלחמת ששת הימים. טיעון זה בא הדבר לידי ביטוי בתחושת החייל הבודד שהעם אינו עומד מאחוריו ותומך בו מבחינה מוסרית.

תמיד מקור כוחו של הצבא – היא להיות מעורב בפעולה שיש לה היבט ערכי חיובי. עובדה זו שימשה במשך שנים רבות לנכס ברזל- השינויים הפוליטיים שחלו במדינה, הביאה לידי ביטוי בשינוי יחסו של חלק מן העם לצה"ל, הוא מלא בפקפוק עצמי ובספיקות לגבי צדקת המטרות. ובכך הפכה לבעיה מעשית שמפצלת את החברה הישראלית ביחסה למדיניות הביטחונית של ישראל.

הרעיון של גבולות בני הגנה נמצא בשיח הלאומי הישראלי כבר שנים רבות.עומק הרעיון של גבולות בני הגנה נמצא בלב-לבו של הקונסנסוס. גבול אסטרטגי זהו זמן ומרחב מהאיום. כאשר פועלים בצעד התנתקות חד צדדי ,חייבים לליאת ברירה להגדיל למעשה את הצבא, כאשר מאבדים כוח אסטרטגי צריך לפצות בכוח צבאי.

כאשר העומק הוא אפס, צריך אין סוף כוחות להגן על הליבה. כשמדובר על גבולות בני הגנה לא מדובר על גבול שנותן לנו הגנה טוטאלית אבסולוטית. ללא גבולות הגנה יכול להיווצר מצב של אנרכיה שתמנע ממדינת ישראל את הזמן הדרוש ואפשרות לגייס את חיל המילואים שלה בזמן אמת.

מדינת ישראל מכוסה בטווח טילי האויב, הן הסורים והן האיראנים. ככל ששיטחה של מדינה גדול יותר, יכולת הספיגה שלה גדול יותר.

הפיקוח על הגבולות חייב להיות בידינו, ולכן כאשר באים לבחון גבולות בני הגנה זאת המציאות הקיימת ולא נכון לוותר על עיקרון פיקוח הגבולות

על הפירוז ויתרנו בקלות בכל הקשור בדרום . מה שקורה מאז ההתנתקות זה איבוד שליטה על קו פילדלפי, ואם היו יתרונות להתנתקות אז הפעולה הזו מרוקנת אותה מכל תוכן. בעצם המהלך הצד השני לא שילם בו מחיר. והוא רק הרוויח. אנחנו שילמנו מחיר גבוה בהרוגים ופצועים ורכוש.

על קדימה והעומד בראשה להחליט מה הם "הקווים האדומים" שלהם בהתנגדות לפינוי יישובים.

האם מנוי וגמור עמם לבצע את תוכניתם המדינית גם אם פירוש הדבר הוא מלחמת אחים וקרע בלתי הפיך בעם? האם מישהו משלה את עצמו כי עקירת יישובים תבלום את הטרור או כי יש בעקירת יישובים מענה על תביעות הפלשתינים

הדרך בה בחרו ראשי קדימה ממחיש יותר מכל את קריסת הקונספציה הביטחונית- לכן היא לא ראויה לאלטרנטיבה שלטונית.

דברי התוכחה שהשמיע רה"מ מעל בימת הכנסת תביא בעקבותיה טלטלה שקשה עדיין להצביע על השלכותיה, ויעורר את האזרח הפשוט כשיבוא לקלפי. מאחר וזיכרון הציבורי אינו קצר כל כך עד שהחלטותיו המדיניות-ביטחוניות יזכו לשכחה כה מהירה.

הרגיעה/ הודנא- היא זריעת חול בעיניים

הקשר הגורדי שנוצר בעקבות ההונדנא/ רגיעה עם החמאס הוא קשר מסובך ביותר, כזה שאי אפשר להתיר אותו בקלות, ויש לו השלכות מדיניות ארוכות טווח. הפעם נאלצנו להיכנס למשא ומתן עם החמאס למרות ההכחשות מצד קברניטי המדינה.

החמאס נוהג במתק שפתיים כאשר הוא מנסה להראות לעולם שהוא ארגון מתון. אם מישהו היה זקוק לעוד הוכחה לקשר שאינו ניתן לניתוק בין שלטון החמאס לבין הטרור הפלסטיני. מאורעות הימים האחרונים מעדים על כך .

אין ספק כי הנתונים המדאיגים הם עובדה בשטח שהתעלמות והניסיון להפוך את המצב לשגרה זה ניסיון נלוז. אין לנו ללין אלה על נבחרינו אשר נתנו יד למצב הזה.

זאת הסיבה המרכזית הסדר ההרגעה או הודנא בפי הפלסטינים, שתחולתו חצי שנה, אמור לפוג רשמית ב-19 בדצמבר. יו"ר הלשכה המדינית של חמאס הבהיר, כי סמוך לפקיעת המועד תבצע חמאס הערכה מחודשת אודות עמדתה כלפי הסוגיה ותקבל החלטה בנושא. בין היתר הוא הדגיש שתנועתו קיימה את כל התחייבויותיה בתקופת שחלפה בעוד ישראל לא עמדה בכל ההתחייבויות, לכן יש לבחון מחדש בכל היבטיה שכן היא אינה עונה לדרישות הפלסטינים .

סוף סוף הבאנו את הקהילה הבין לאומית להבין שהיריבות בין החמאס לפתח הגיעה בשנים האחרונות לראש רשימת האיומים הקיומיים על הפלשתינאים. בחוגים מסוימים עדיין מקובל להטיל על ישראל את האשמה והאחריות לכל תחלואי הפלשתינאים, אבל הפעם נראה שהפלשתינאים מתחילים להטיל אשמה גם לפתחם של מנהיגי החמאס והפת"ח. הקהילה הבינלאומית מתקשה יותר ויותר לאהוד את העם הפלשתינאי בשעה שהמאבק הפנימי בין מנהיגיהם מסיח את דעת העולם העולמית ממצוקתם. תמונות של אנרכיה ומלחמות פנימיות משקפות תמונת מצב של עם שאינו בשל לשלטון עצמי או למדינה עצמאית. המתווכים הבינלאומיים יתעייפו בסופו ש דבר מהגשת סיוע למי שאינו מעוניין לעזור לעצמו.

זאת הסיבה המרכזית ההודנא דומה ל"התנתקות" מעזה לפני כשנתיים בדבר אחד מרכזי: שתיהן נעשו תחת אילוץ ובלי רצון.

קשה מאוד להשלים עם התהדייה. ברור לכל כי ישראל עשתה טעות מרה כאשר הסכימה לתהדייה בחסות המצרית ממשלות עבר לא היו מעיזות להסכים לתהדייה ולהכניע לפלסטינים/ ובמיוחד לחמאס בעזה. והנה הפעם נאלצנו להיכנס למשא ומתן עם החמאס (למרות שיכחישו כמובן שהיה מו"מ). הכעס והתסכול גדול עוד יותר כאשר הדברים מתרחשים אחרי מלחמת לבנון השנייה, בעקבותיה נקבעה המשימה הלאומית - שיקום ההרתעה הצבאית שאבדה לישראל. המצער בכל הסיפור הזה הוא כיצד מצליחה הממשלה להמשיך ולהטעות את הציבור.

הודעת תנועת חמאס כי לא תשתתף בשיחות הפיוס בין הפלגים הפלסטיניים, שאמורות להיפתח בקהיר ביום ראשון זה לא מפתיע, למרות שמצרים הכינה מסמך מיוחד ובו נוסחת הצעת הסכם הפיוס, העוסקת בין השאר בהקמת ממשלת אחדות, בניית מנגנוני ביטחון- וביקורת גבולות, וקביעת תאריך לבחירות כלליות.

גם סוגית סיום כהונת הנשיא היא קלף מיקוח של החמאס- בעקבות החלטת המועצה המחוקקת של חמאס אשר החליטה פה אחד על סיום כהונתו של אבו מאזן החל מ-8 בינואר 2009 בחצות ותהווה אבן בוחן בעתיד הקרוב.

הנכונות שלו לשילוב מלא הוא תנאי מרכזי בלעדיו אין פיוס.

זאת הסיבה המרכזית ניתן היה לצפות לאחר הסכם ההודנא המפוקפק, עלתה קריאה בקרב חוגי השמאל בארץ ובעולם לפתיחת ערוץ של משא ומתן עם החמאס ששולט עכשיו ברשות בעזה. למרות שהחמאס הוא ארגון שחרט על דגלו את טרור המתאבדים. לזה יש להוסיף את המשט הבינלאומי השלישי הממחיש זאת ביתר שאת שפעילי שמאל מחו"ל שהגיע הבוקר לעזה-נועדה למחות בצורה פרויקטיבית על המצור שמטילה ישראל על התושבים הפלשתיניים ברצועה, ולצפות בקטסטרופה ההומניטארית לטענתם.

ישראל טועה בגישה זאת כאשר מאפשרת את הגעת הספינות לעזה בטענה מוזרה שלעצמה והיא לסכל את תכניות פעילי השמאל לייצר פרובוקציה מול דעת הקהל הבינלאומית.

הידיעה שפורסמה כביכול שראש ממשלת חמאס בעזה, איסמעיל הנייה, אומר שממשלתו מוכנה לקבל פתרון של מדינה פלשתינית שתוקם בגבולות 1967, במפגש עם משלחת של 11 חברים בפרלמנט האירופי, שבאו אתמול לעזה על סיפון אנייה של פעילי שלום, היא זריעת חול בעיניים.יש לעיין היטב ובשקיקה חלקים הרלוונטיים- בשורשים האידיאולוגיים ואסטרטגיים שיסודם במשנתו האסלאמית ולהוכח שמבחינתו הקמת מדינת ישראל העושקת לדבריו מהווה סכנה בעצם הקמתה לאסלאם. החמאס רוצה להשמיד את מדינת ישראל הם לא שינו את עמדתם, לכן לא צריכים לבנות על האמירה של הנייה הרים וגבעות.

למרות החרם: חברי פרלמנט מחמאס הוזמנו לפרלמנט האירופי בבריסל כצעד שנתפס כסימבולי.

גם המסר שתנועת החמאס מבקשת לפתוח דף חדש עם הנשיא הנבחר בארה"ב, והביעו תקווה שהממשל החדש יפעל לשיקום היחסים עם העולם בכלל ועם המוסלמים והחמאס בתוכם בפרט. חמאס רואה את עצמו מספיק חזק לבוא בדרך דיפלומטית ולהביע את משאלתה. זה נובע מהעובדה מהקשר הגורדי שנוצר בעקבות ההודנא.

אם בא לנו להתלונן יש להפנות את האצבע המאשימה במקרה זה למי שתמכו והניעו את התהליך- ובראש שר הביטחון, וכמובן בתמיכה מלאה של שרת החוץ.