רצוי וכדאי לזכור שדיבור וכתיבה הוא כלי בעל השפעה אדירה על תחושות,הערכה עצמית ובשימוש לא נכון בו אנו עלולים לקלקל לעיתים ולהזיק אף יותר מאשר להניע את העניינים לכיוון הדרוש ,המצופה שלשמו אנו בחרנו להעביר ביקורת.
היה וכדאי להימנע מהעברת ביקורת כאשר אין צורך בכך,מדי יום אכן עומדים תחת ביקורת בנושאים שונים.
למשמע הדברים שייאמרו יש להשתמש במלוא הרגישות הדרושה. אין ספק שהביקורת עשויה להיות קלה יותר,משפיעה יותר,נעימה יותר למבוקר מקבל הביקורת, אלא הרגלים שהאדם מסוגל לשנות בעצמו.
עיתונים אינם מולדים, במרבית המקרים הם רואים תמיד את חצי הכוס. במרבית המקרים מעבירים ביקורת שלילית על ביקורת בונה. נכון האדם מקטנות לא הורגל לראות את הדברים בצורה חיובית בלבד- האם גם אז האדם היה רגיל לכעוס ולא לאהוב את עצמו ? שאז חייו היו טובים יותר.
שמחה בחלקו. ולא משנה כמה יש לו, הוא עדיין מרגיש שחסר לו את הדשא של השכן. אבל זאת כמובן עבודה בעיניים שהאדם עובד על עצמו, כל הזמן מלעיט את עצמו בחסרונות מתפלא שהחיים שלו לא נחמדים.
על האדם לשנן תמיד, לזכור ולשים אל מול עיניו את התכלית!!!
אם אכן רצוננו בביקורת בונה, יש לומר את הדברים החיוביים תחילה. תמיד נעים יותר לשמוע דברים חיוביים.הדברים השליליים - הלא טובים - כאשר יובאו בהמשך הרי שהם יפגעו באופן טבעי הרבה פחות.
תנו לאדם עצמו תחילה להעביר על עצמו ביקורת. נסו להפעיל את הביקורת העצמית שלו במשותף,ביחד עם הביקורת שלכם.אולם בחוכמה וברגישות.המטרה הינה שיפור משותף. הפכו את התפקידים.
לכו על קווים בטוחים של ניסוח: חיובי,הצגת דברים באופן ניטראלי, תארו את הדברים ופחות החוו דעה,שאלו שאלות,נסו לגרום לאדם בצד השני לראות את הדברים מנקודת מבטכם.
הוכחה חיה לכך שאין דבר יותר קשה מאשר להגיד את האמת , עיתונאים צעירים בטלוויזיה מרשים לעצמם לנוע בעצלתיים על הציר שבין מסך המחשב, פינת הקפה והאולפן הממורק. ומהטון הציני בשיחות שהם מקימים. סגורים את הברז למרואיין לאחרי פחות מכמה שניות,
לעתים רחוקות אנו עדים לביקורת עניינית, ברוב המקרים היא איננה רצינית ולא מקצועית. הדבר דורש זמן, ותהליך מצריך לביקורת עצמית. לא ניתן לכתוב ביקורת ראויה לשמה תוך זמן קצר. הביקורת חייבת להיות ממוקדת בנושא הנדון ומעמיקה בו.
ברשת החברתית TheMarker Café' לעיתים קרובות אנו עדים לחילופי המהלומות והחיטוטים בפינצטות איש בדברי רעהו, אני מתרשם כי לכולנו מכנה משותף, לכולם ביקורת כלשהי ולכולנו שאיפה לתקן ולשנות, כל אחד ברמת העוצמה הנראית לו.
מילות המפתח: ביקורת ואלטרנטיבה. נכון, לעתים הביקורת נוקבת והשפה בהתאם חריפה ואף בוטה, אך הבוטות היא לא לשמה, אלא כדי לעורר את המחשבה.
מדי פעם אני נתקל בגולש/ עמית ברשת שמציג את עצמו כעיתונאי- אני מיצר על כך שהם/ן לוקחים/ת את אותו חופש ואותה אי-תלות ומייצר לאור היום דברים שאין להם הקשר למציאות. אפשר לכנות אותם/ן עתירי אינטרסים פרטיים, רוויית תככים, המשוקעת ברדיפות כבוד פתולוגיות.
ייצרי פרסום בלתי-נכבשים, ותאווֹת שררה שעברו זה מכבר את המחצית המפורסמת ועדיין לא די להן איך יכול הפרט ואיך יכול הציבור לסמוך בעיניים עצומות על שיקול דעתם
מי מהם האמור להגן בחירוף-שכל ובתום-לב על זכויותינו? במיוחד כאשר על שער שומר, טיפוסים/ת הידועים/ת וולגרי ובלתי-אמינים לפי ראות עיני, בהתנהלותם הציבורית אינם יכול לשמש מודל ראוי לחיקוי עבור שום אדם מיושב בדעתו. השימוש הרב שעושים אותם עיתונאים בפסקי בצִיטָטִים, פתגמים ומכתמים מפורסמים, שדלה מתוך כול מיני אוספים, עלול לעשות רושם על כול מיני הדיוטות, אבל מכאן ועד לייחס לו הפצת אור-עולם העשוי להדהים את מוחותיהם של חכמי הדור ודורשיו או לפחות לעורר קנאת-סופרים – רב המרחק כרחוק בּוֹר הסוּד מהמעיין המתגבר. כאשר טיפוס מסוג זה שומר האתיקה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה